אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא רנ״זOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 257

א׳פר"ח זצ"ל דהני כולהו משנינא אליבא דרב. ותני נמי רב חנינא לסיועיה לרב הילכתא כוותיה:
1
ב׳[שם]
אמר מר נפל לפניו מקול הכרייה חייב אמאי נימא כורה גרם ליה וכורה פטור דגרמא בעלמא הוא שאין הכורה בעל הבור אלא שכיר וכגון שהיתה הבור כרויה ועומדת לכן. דאי האי כרייה הוי כורה חייב. ואין שליח לד"ע דאתא לקלקל (שכיר) רשות הרבים. אמר רב שימי בר אשי הא מני ר' נתן היא דאמר בעל הבור (נמי) היזקא עביד וכל היכא דליכא לאישתלומי מכורה דקול גרמא בעלמא הוא ומשתלם מבעל הבור. דתניא שור שדחף את חבירו לבור בעל השור חייב בעל הבור פטור בין ששור הניזק שוטה בין שהוא פקח דא"ל בעל הבור אי לאו תורך לא הוה נפיל והאי דחיפה מעשה בידים הוא ולא גרמא הוא. ר' נתן אומר בעל הבור משלם מחצה ובעל השור משלם מחצה שהרי בין שניהם המיתוהו ואפילו היכא שהשור פקח דליכא למימר ליה איבעיא ליה לעיוני ומיזל דהא חבירו דחפו. והתניא בעל הבור משלם ג' חלקים בעל השור רביע. לא קשיא הא בתם משלם רביע נזק הא במועד דמחייב נזק שלם משלם מחצה:
2