אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא רפ״אOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 281
א׳וראינו שפסק בספר שבועות כי נשבע כמה נענש ונוטל מן המוסר חצי מה שענשו דקיי"ל ממון המוטל בספק חולקין. ותיקו דממונא ספק ספיקא הוא ובהדיא אמרינן דמוסד הוא מכ"ד אבות נזיקין הוא ולא קנסא הוא אלא ממונא והוא מפורש בריש מסכתא ולא עוד אלא דחזינא דסוגיא דשמעתין במסקנ' עשו תקנת נגזל במפסיד ממון בידים ונשבע ושקיל עכ"ל. מיהו איננו נראה לרבינו יצחק כלל לחייב משום תיקו. ור"ת זצ"ל מפרש דהך בעיא היא כשהמוסר מכחיש את הנמסר דומיא דנגזל בשבועות שהגזלן דומה שמכחישו אבל אם המוסר בעצמו אינו יודע כמה. ישבע הנמסר במה הפסיד ויטול. ונראה לרבי' יצחק זצ"ל דהך בעיא אפילו אין המוסר יודע דומיא דתקנת נגזל באשו שאין המבעיר יודע כמה הפסיד הניזק הוא דמיבעיא ליה במסור אי עשו תקנת נגזל במסור או לא:
1
ב׳בספר החפץ כתוב מצינו בתשובות שאילות של רב נטרונאי גאון שיהודי שמגרים ומאניס את חבירו ומפסידו ומענישו ממון ואין עדות באותו הענוש מה יעשה. והשיב ואמר כך הדין שהמוסר והמגרים לא מצו לאשתבועי ואפקועי דהיכא (ד)אמרי' כל הנשבעים שבתורה נשבעין ולא משלמין היכא דקים להו עלה דמלתא אבל הכא כיון דאמ' דסתם אנס... הוא וממון דישראל כיון דנפל ביד... אין להם חנינה לפיכך נשבע הנגדם והנמסר ושקיל כל הענוש מיד המוסד:
2