אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא ש״לOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 330
א׳מתני' צער כו' ירוש' אמר ר' זעירא חמין בר נש ואמרין ליה כמה בעי למיתן דלא יהא כך אההוא צערא ומה דהוא אמר יהבין ליה אמר מר עוקבא אומדין במה אדם רוצה ליטול היא מתניתין. ואיתמר הכי אלא חמיי בר נש דמדין ליה כמה את בעי למיסב ויהא כד אהו צערא ומה דהוא אמר יהבין ליה. תני בן עזאי אומר נותנין לו גבאי מזונות בקדמיתא הוינא אכלין טלופחין וירק וכרות לית הוא יכול מיכל אלא בעין ותרנגולין ומה דהוא אמר יהבין ליה:
1
ב׳[דף פ"ה ע"א]
צער במקום נזק היכי משכחת לה היכא דקיטע את ידו ונתן לו את דמיה היכי שיימינן אמר אבוה דשמואל אומדין כמה אדם רוצה ליתן לקטוע לו ידו המוכתבת למלכות בין סייף לסם. האי ליטול ליתן הוא אמר רב הונא בריה דרב יהושע ליטול מן המזיק מה שנתן לקוטע:
צער במקום נזק היכי משכחת לה היכא דקיטע את ידו ונתן לו את דמיה היכי שיימינן אמר אבוה דשמואל אומדין כמה אדם רוצה ליתן לקטוע לו ידו המוכתבת למלכות בין סייף לסם. האי ליטול ליתן הוא אמר רב הונא בריה דרב יהושע ליטול מן המזיק מה שנתן לקוטע:
2
ג׳[שם]
תניא הרי שעבר על דברי רופא ואכל דבש וכל מיני מתיקה שהדבש וכל מיני מתיקה קשין למכה. העלתה מכתו גרגותני יהא חייב לרפאותו ת"ל רק. ואי א"ל אסייך אנא א"ל דמית עלי כי אריא ארבא. ואי א"ל אית לי אסיא דאמגן א"ל אסיא דאמגן עינא עיור. ואי א"ל אית לי אסיא דחיקא ומוזיל לגבאי א"ל אסיא דחיקא עינא עיור שעתיד לילך לדרכו ואינו חושש אם עיור עינו של זה. ואם א"ל האיך הב לי ואנא מסינא נפשאי. א"ל פשעת בנפשך ומחסרת לי ממונא אי א"ל קוץ לי מיקץ ואנא מסינא נפשאי. א"ל פשעת בנפשך וקרו לי שור המזיק:
תניא הרי שעבר על דברי רופא ואכל דבש וכל מיני מתיקה שהדבש וכל מיני מתיקה קשין למכה. העלתה מכתו גרגותני יהא חייב לרפאותו ת"ל רק. ואי א"ל אסייך אנא א"ל דמית עלי כי אריא ארבא. ואי א"ל אית לי אסיא דאמגן א"ל אסיא דאמגן עינא עיור. ואי א"ל אית לי אסיא דחיקא ומוזיל לגבאי א"ל אסיא דחיקא עינא עיור שעתיד לילך לדרכו ואינו חושש אם עיור עינו של זה. ואם א"ל האיך הב לי ואנא מסינא נפשאי. א"ל פשעת בנפשך ומחסרת לי ממונא אי א"ל קוץ לי מיקץ ואנא מסינא נפשאי. א"ל פשעת בנפשך וקרו לי שור המזיק:
3
ד׳[שם ע"ב]
אמר רבא קיטע את ידו נותן לו דמי ידו ושבת ועדיין הוא ראוי לשמור קישואין הילכך כל ימי חוליו רואין אותו באלו הוא שומר קשואין ונותן לו שכר שומ' קשואין. שיבר את רגלו נותן לו דמי רגלו ושוב אינו ראוי לשמור קישואין שצריך להלך סביב דגינה. הילכך נותן לו דמי השבת כל ימי חוליו כאילו שומר הפתח. סימא את עינו נותן לו דמי עינו ושבת רואין אותו כאילו הוא מטחינו ברחיים. חירשו נותן לו דמי כולו דהא אינו ראוי לכלום ופי' רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל דע"כ לא מיירי באותו שקיטע ידו או שיבר את רגלו. אלא אפי' באדם שלם שהרי האי דקאמר סימא את עינו נותן לו דמי עינו ושבת רואין אותו כאילו הוא מטחינו ברחיים. לאו היינו באותו ששיבר את רגלו וקיטע את ידו אלא באדם שלם דהא בשיבר את רגלו אינו נותן לו אלא כשומר הפתח והיינו פחות מטחינת רחיים. ותימה מדקאמר חרשו נותן לו דמי כולו מכלל דלא שוי ולא מידי. ובפ"ק דערכין תנן חרש שוטה וקטן נידרין ונערכין אלמא אית ליה דמי ושוי מידי. ומפרש ר"ת ז"ל דההיא בחרש בידי שמים והכא בחרשו בידי אדם:
אמר רבא קיטע את ידו נותן לו דמי ידו ושבת ועדיין הוא ראוי לשמור קישואין הילכך כל ימי חוליו רואין אותו באלו הוא שומר קשואין ונותן לו שכר שומ' קשואין. שיבר את רגלו נותן לו דמי רגלו ושוב אינו ראוי לשמור קישואין שצריך להלך סביב דגינה. הילכך נותן לו דמי השבת כל ימי חוליו כאילו שומר הפתח. סימא את עינו נותן לו דמי עינו ושבת רואין אותו כאילו הוא מטחינו ברחיים. חירשו נותן לו דמי כולו דהא אינו ראוי לכלום ופי' רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל דע"כ לא מיירי באותו שקיטע ידו או שיבר את רגלו. אלא אפי' באדם שלם שהרי האי דקאמר סימא את עינו נותן לו דמי עינו ושבת רואין אותו כאילו הוא מטחינו ברחיים. לאו היינו באותו ששיבר את רגלו וקיטע את ידו אלא באדם שלם דהא בשיבר את רגלו אינו נותן לו אלא כשומר הפתח והיינו פחות מטחינת רחיים. ותימה מדקאמר חרשו נותן לו דמי כולו מכלל דלא שוי ולא מידי. ובפ"ק דערכין תנן חרש שוטה וקטן נידרין ונערכין אלמא אית ליה דמי ושוי מידי. ומפרש ר"ת ז"ל דההיא בחרש בידי שמים והכא בחרשו בידי אדם:
4