אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא שמ״בOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 342

א׳[שם]
בעא מיניה ר"א מרב החובל בבת קטנה של אחרים חבלה למי. גדולה ודאי לדידה הוה כי קמיבעיא לי קטנה כיון דשבח נעוריה כגון כסף קידושיה דאביה הוא חבלה נמי דאביה היא מ"ט דהא אפחתה מכספה או דילמא שבח נעורים זכי לי' רחמנ' לאב דכי בעי מסר לה למנוול ולמוכה שחין אבל חבלה דאי בעי למיחבל בה לא מצי חביל לא אקני ליה רחמנא:
1
ב׳[שם ע"ב]
א"ל לא זכתה תורה לאב אלא שבח נעורים בלבד. איתיביה החובל בעבד עבדי חייב בכולן חוץ משבת בזמן שהעבד שלו אלמא דאשבת דעבד עבדי שלו פטור הואיל ומעשה ידיו שלו הכא נמי כיון דבתו מעשה ידיה שלו לישקול שבת דידה. אמר אביי מודה רב בשבת דיהבינא ליה לאב:
2
ג׳[שם]
וכן אמר רשב"ל לא זיכתה תורה לאב אלא שבח נעורים בלבד. ור' יוחנן אמר אפי' פצעה. פצעה צערה דידה הוא אפי' ר' אלעזר לא קמיבעיא ליה אלא חבלה דאפחתה מכספה אבל פצעה דלא אפחתה מכספה לא קמיבעיא ליה. אמר ר' יוסי בר חנינא שפצעה בפניה דאפחתה מכספה אבל שאר חבלות דלית לאב פסידא דידה הן:
3