אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא שס״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 366
א׳מיכן אני למד שיכול הבעל למכור פירותיהן שיש לו בנכסי מלוג אשתו שהרי הנכסי' משועבדי' לו לפירות וכשמוכר הפירות מוכר השעבוד נכסים שיש לו לצורך הפירות. ודלא כדברי מ"ו רבינו שמחה שכתב בספרו דהבעל בנכסי מלוג לא מצי מקני ליה לא לאחר ולא לאשתו. והביא ראיה דתנן בפ' מי שאמר הריני נזיר ושמע . האשה שנדרה בנזירות והפרישה את בהמתה ואח"כ הפיר לה בעלה אם שלו היתה בהמה תצא ותרעה בעדר. אם שלה היתה בהמה החטאת תמות עולה תקרב שלמים יקרב שלמים. ואמרי' בגמ' הא מנא להו והא אמרת מה שקנתה אשה קנה בעלה אמר ר"פ שקמצה מעיסתה. איכא דאמרי דאקני לה אחר ואמר לה על מנת שאין לבעלה רשות בה. ומדלא משני דאקני לה איהו פירות שיש לו בנכסיה ש"מ דלא מצי למקני להו. ולאו מלתא היא דהכי נמי הוה מצי למימר דאקני לה מדידיה כדאמרינן התם בסמוך אלא היכי דמי דמשעבד לה כגון דאקנייה לו הוה דנפשיה. אי נמי דכתב לה דין ודברי' אין לי בנכסיך ובפירותיהן ובפירי פירותיהן עד עולם. ותו הביא ראיה דתנן בפרק חזקת הבתים אין לאיש חזקה בנכסי אשתו. ופרכי' פשיטא כיון דמשעבדי לפירא פירא הוא דקאכיל. ל"צ דכתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך. וכי כתב לה מאי הוי והתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי בשדה זו ואין לי עסק בה וידיי מסולקות הימנה לא אמר ולא כלום. אמרי רבי ר' ינאי בכותב לה ועודה ארוסה. ומדלא משני כשקנו מידו כדשני לעיל גבי ההיא דשמואל דאמר שמואל השותפין מחזיקין זה על זה ומעידי' זה על זה ופרכינן מעידים אמאי נוגעין בעדותן הן הכא במאי עסקי' דכתב לה דין ודברים אין לי על שדה זו. דכי כתב לה מאי הוי והתניא האומר דין ודברים אין לי על שדה זו לא אמר ולא כלום. הכא במאי עסקינן בשקנו מידו. מדלא משני הכא הכי ש"מ דאין הבעל יכול להקנות לאשתו פירות שיש לו בנכסיה. וה"ה שאין יכול להקנות לאחר. גם זאת אינו ראיה בעיני דרבותא קאמר דאע"ג דכתב לה בעודה ארוסה דלא זכה בהן מעולם בהני נכסים אפי"ה לית ליה בהו חזקה. ותו דהוה ליה למוקמי בנכסים שנתן לה אחר על מנת שאין לבעלה רשות בהן. אבל גבי שותפין דמעידין זה על זה לא מיתוקמא אלא בדקנו מידם. ותו הביא ראיה מההיא רפ' מי שמת דאמר רבא אמר ר"נ שכ"מ שאמר ידור פלוני בבית זה יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום עד שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו. ואמרי' למימר' דסבר רב נחמן מילתא דאיתא בבריא איתא בשכ"מ מילתא דליתא בבריא ליתא בשכ"מ אלמא דלא מצי בריא לאקנויי דירת ביתו. מיהו אינו ראיה דהתם לא מקני ליה כלל בית לצורך דירה אלא דירה קאמר בית לא קאמר הילכך אין בלשון זה לא מתנה ולא מכר דאין מתנה ומכר חלים על דבר שאין בו ממש אבל בעל בנכסי מלוג שהגוף קנוי לו ומשועבד לו לפירות וקא מקני לאשתו או לאחר שיעבוד דידיה לצורך הפירות ה"נ דקני. ותו הביא ראיה מפ' המקבל במס' דמאי דאמר ר' אבהו בשם רשב"ל כל המוכר אויר חורבתו לא עשה ולא כלום אלא מוכר לו חורבה ומשייר לה אוירא. והאיך אפשר לאדם [למכור] אויר חורבתו. תפתר באומר תלוש מן חורבה זו שתקנה לך אוירא הא למדת דלא מצי למכור אויר חורבה ה"ה דלא מצי למכור פירות נכסי מלוג כגון מקרקעי דאינון נכסי מלוג דלא מצי לזבוני פירותיו דהיינו דירה היינו אויר. ולא היא דהתם אויר בעלמא קאמר להוציא זיזין מביתו לאויר חורבתו ובמקרקע לא מקני ליה ולא מידי ואין המכר חל על דבר שאין בו ממש אבל מקרקעי דאינון נכסי מלוג ומשתעבדי ליה מקרקע גופייהו לצורך פירות וכי זבין לאשה או לאחר שיעבוד דידה קא זבין דהיינו גוף הקרקע לצורך הפירות ודאי קני מקרקעי ושיעבוד פירות ושיעבוד הדירה:
1
ב׳[דף פ"ט ע"א]
אמר רבא הילכתא טובת הנאה לאשה הויא ואין הבעל אוכל פירות מאי טעמא פירא תקינו ליה רבנן פירא דפירא לא תקינו ליה רבנן. פי' רש"י זצ"ל אשה המוכרת כתובתה לאחרים בטובת הדמים שלה הן ולא אמרי' ילקח בהן קרקע והבעל אוכל פירות. ואי קשיא הואיל וטובת הנאה לאשה אמאי קתני גבי אשה פגיעתן רעה תזבין כתובתה בטובת הנאה ותיתיב ליה. התם משום דשמואל דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל. ואי מחייבת לה לזבוני כתובתה בטובת הנאה ותיתיב ליה ודאי הדרה ומחלה לגבי בעלה ואפסדינהו ללוקח בידים לא מפסדינן ליה וכי תימא תיזבנא ניהליה לההוא דחבלה ביה לטובת הנאה דאי מחלה לגבי בעל לא מפסיד מידי דהשתא נמי לאו מידי קא יהבה ליה. כל לגבי בעל ודאי מחלה ואטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן:
אמר רבא הילכתא טובת הנאה לאשה הויא ואין הבעל אוכל פירות מאי טעמא פירא תקינו ליה רבנן פירא דפירא לא תקינו ליה רבנן. פי' רש"י זצ"ל אשה המוכרת כתובתה לאחרים בטובת הדמים שלה הן ולא אמרי' ילקח בהן קרקע והבעל אוכל פירות. ואי קשיא הואיל וטובת הנאה לאשה אמאי קתני גבי אשה פגיעתן רעה תזבין כתובתה בטובת הנאה ותיתיב ליה. התם משום דשמואל דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל. ואי מחייבת לה לזבוני כתובתה בטובת הנאה ותיתיב ליה ודאי הדרה ומחלה לגבי בעלה ואפסדינהו ללוקח בידים לא מפסדינן ליה וכי תימא תיזבנא ניהליה לההוא דחבלה ביה לטובת הנאה דאי מחלה לגבי בעל לא מפסיד מידי דהשתא נמי לאו מידי קא יהבה ליה. כל לגבי בעל ודאי מחלה ואטרוחי בי דינא בכדי לא מטרחינן:
2