אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא תכ״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 429
א׳אמר רבא אם באמת נשבע שטען שנגנבה ונמצא כן נפטר הגנב בהוראת שומר שאע"פ שכבר יצא מידי בעלי' אכתי עליה דשומר לחזר אחריה ולמותבינה לבעלים דניחא ליה לאחזוקיה להימנותי' ולגלות לעלמא דבקושטא נשבע אמטו להכי תביעתו תביעה והודאתו הודאה ונפטר. אם בשקר נשבע שטען מת או נשבר ונמצא שנגנבה לאו עליה דמיא להדורי עלה כדי לגלוי לעלמא דשקרן הוא והודאת הגנב לאו הודאה היא ותביעתו אינה תביעה ולא נפטר הגנב באותה הודאה:
1
ב׳[שם]
בעי רבא עמד לישבע לשקר ולא הניחוהו מאי. רב כהנא מתני הכי. רב טביומי מתני הכי בעי רבא נשבע בשקר מהו תיקו. שמעינן משמעתין דהודאה לאחד שאינו בעל דברים דידיה לא הויא הודאה וה"ה דהוה מצי למיבעי לענין קרן גופי' כשלא באו עדים אי הויא הודאתו הודאה לשומר הודאה וחייב בקרן או לא הויא הודאה. ונראה דהא לא בעי לענין קרן משום דלא הוה מצי למיפשט הא דפשיט אם בשקר נשבע לא נפטר. בפר"ח זצ"ל כתב אם באמת נשבע השומר שלא פשע בה נסתלק ממנה ולא נפטר הגנב בהודאתו לו מכפל. אם בשקר נשבע השומר שלא פשע אלא פשע בה כיון שנפטר בה נתחייב לשלם וכאילו לו נגנבה והוא בעליה לפיכך נפטר הגנב בהודאתו לשומר. וקשיא לזו הגירסא דאמאי בעי עמד לישבע לשקר ולא הניחוהו השתא נשבע ממש לשקר דאיסתלק מבי דינא הוי בעל דברים דידיה ונפטר הגנב בהודאתו כ"ש דלא נשבע דעליה רמיא לשלומי. ויש מתרצים כיון שלא הניחוהו לישבע מחל לו והרי הוא נפטר שומר כאילו באמת נשבע ותו לא רמיא עליה ולהכי קא בעי רבא. כתב רבינו שמשון זצ"ל דלאו מילתא היא דמשום דלא הניחוהו לישבע לא חשיב מחילה ולא מיפטר שומר ואם היה שוב תופס משלו משמע שיכול לתפוס בשלו:
בעי רבא עמד לישבע לשקר ולא הניחוהו מאי. רב כהנא מתני הכי. רב טביומי מתני הכי בעי רבא נשבע בשקר מהו תיקו. שמעינן משמעתין דהודאה לאחד שאינו בעל דברים דידיה לא הויא הודאה וה"ה דהוה מצי למיבעי לענין קרן גופי' כשלא באו עדים אי הויא הודאתו הודאה לשומר הודאה וחייב בקרן או לא הויא הודאה. ונראה דהא לא בעי לענין קרן משום דלא הוה מצי למיפשט הא דפשיט אם בשקר נשבע לא נפטר. בפר"ח זצ"ל כתב אם באמת נשבע השומר שלא פשע בה נסתלק ממנה ולא נפטר הגנב בהודאתו לו מכפל. אם בשקר נשבע השומר שלא פשע אלא פשע בה כיון שנפטר בה נתחייב לשלם וכאילו לו נגנבה והוא בעליה לפיכך נפטר הגנב בהודאתו לשומר. וקשיא לזו הגירסא דאמאי בעי עמד לישבע לשקר ולא הניחוהו השתא נשבע ממש לשקר דאיסתלק מבי דינא הוי בעל דברים דידיה ונפטר הגנב בהודאתו כ"ש דלא נשבע דעליה רמיא לשלומי. ויש מתרצים כיון שלא הניחוהו לישבע מחל לו והרי הוא נפטר שומר כאילו באמת נשבע ותו לא רמיא עליה ולהכי קא בעי רבא. כתב רבינו שמשון זצ"ל דלאו מילתא היא דמשום דלא הניחוהו לישבע לא חשיב מחילה ולא מיפטר שומר ואם היה שוב תופס משלו משמע שיכול לתפוס בשלו:
2