אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא ה׳Ohr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 5
א׳והשתא דפרישית דעכומ"ז שדנו ישראל בעל כרחו דאפילו בדיעבד לאו דיניהם דין. ראובן שקבל על שמעון לפני דייני עכומ"ז וחייבו את שמעון לפרוע מנה לראובן אף על גב דחייבוהו כדיני ישראל לא הוי דיניהם דין. ואינה נעשת כמלוה בשטר לענין שאם מכר שמעון [ל]אחרים את שדותיו שיוכל ראובן להוציא מיד הלקוחות של שמעון. אע"ג דבדיני ישראל כי האי גוונא מוציא מיד הלקוחות כדתניא בפ"ק דב"מ מוציאין לאכילת פירות כיצד. הרי שגזל שדה מחבירו והרי היא יוצאה מתחת ידו כשהוא גובה גובה את הקרן מנכסים משועבדים ואת השבח מנכסים בני חורין. וא"ר היכי דמי אילימא כדקתני גזלן מאי גבי ואוקי רבא כגון שגזל שדה מליאה פירות ואכלה וחפר בה בורות שיחין ומערות. בא נגזל לגבות קרן גובה מנכסים משועבדים. בא נגזל לגבות פירות גובה מנכסים בני חורין ורבה בר רב הונא אמר כגון שנטלוה אפיקין בא נגזל לגבות קרן גובה מנכסים משועבדים בא נגזל לגבות פירות גובה מנכסים בני חורין. רב אשי אמר לצדדין קתני. הרי שגזל שדה מליאה פירות אכל את הפירות ומכר את השדה בא לוקח לגבות קרן גובה מנכסים משועבדים. בא נגזל לגבות פירות גובה מנכסים בני חורין. ופרכינן בין לרבא בין לרבה בר רב הונא מלוה על פה הוא ומלוה על פה לא טריף ממשעבדי. ומשנינן הב"ע כגון שעמד בדין קודם שמכר נכסיו וכיון שחייבוהו ב"ר קלא אית ליה והויא ליה כמלוה בשטר. ותניא בפ"ק דערכין הגוסס והיוצא ליהרג לא מעריך ולא נערך. ר' חנינא בן עקביא אומר נערך מפני שדמיו קצובין. ר' יוסי אומר נודר ומעריך ומקדיש. ואם הזיק חייב בתשלומין ואוקמינן בגמ' דבאם הזיק פליגי. תנא קמא סבר אם הזיק אינו חייב בתשלומין ור' יוסי (ספר) סבר אם הזיק חייב בתשלומין. ואוקמא רבה דלכולי עלמא מלוה על פה אינה גובה מן היורשין והכא במלוה הכתובה בתורה קמיפלגי. תנא קמא סבר מלוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא. ור"י סבר ככתובה בשטר דמיא. מיתיבי החופר בור ברשות הרבים ונפל עליו שור והרגו פטור ולא עוד אלא שאם מת השור יורשי בעל הבור חייבים לשלם דמי השור לבעליו. ותיובתא דרבה דאמר מלוה ע"פ אינה גובה מן היורשין. ואמר רבי אלעאי אמר רב משעמד בדין פי' וחייבוהו ב"ר והויא ליה כמלוה בשטר. הא למדת דכל היכא כשעמד בדין וחייבוהו ב"ד הו"ל מההיא שעתא דחייבוהו ב"ד כמלוה בשטר. וה"מ שחייבוהו דייני ישראל אבל חייבוהו דייני [עכומ"ז] הואיל ולאו דיניהם דין אפי' בדיעבד אע"ג דדנו כדיני ישראל הויא ליה כמלוה על פה ולא גביא מן הלקוחות ולא נביא נמי מן היורשין למאן דאמר מלוה על פה אינה גובה מן היורשין. כההיא דפ' גט פשוט בשלהי (דקע"ה ע"ב) דרב ושמואל אמרי תרווייהו מלוה על פה אינה גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות. מיתיבי [ה]חופר בור ברשות הרבים ונפל עליו שור והרגו פטור ולא עוד אלא שאם מת השור יורשי בעל הבור חייבים לשלם דמי השור לבעליו. אמר רב אילעאי אמר רב כשעמד בדין. אלמא דאפי' למאן דאמר מלוה ע"פ אינה גובה מן היורשין כשעמד בדין גביא:
1
ב׳הילכך עכו"ם שדנוהו בעל כרחו אע"ג שדנוהו כדין ישראל הואיל ודיניהם לאו הוי דין לא הוי כמלוה בשטר ולא גביא מן היורשין: ותו נפקא מיניה לההיא דתנן נערה שנתפתתה בושתה ופגמה וקנסה לאביה והצעד בתפוסה עמדה בדין עד שלא מת האב הרי הן של אב מת האב הרי הן של אחין. לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב הרי הן של עצמה:
2