אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא נ׳Ohr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 50
א׳תנן בפ' מי שמת הניח בנים גדולים וקטנים והשביחו הגדולים את הנכסים סתם בעודם בתפוסת הבית השביחו לאמצע ויטלו קטנים כגדולים. ואם אמרו ראו מה שהניח לן (אביהן) אבינו הרי אנו עושין (לעצמן) ואוכלין השביחו לעצמן. פי' רבינו שמואל זצ"ל אם אמרו גדולים לקטנים בפני עדים או אמרו בצבור ראו מה שהניח לן (אביהן) אבינו ומזומנים אנו לחלוק ומה שנשביח נשביח מחלקינו בלתי לחלוק. אז השביחו לעצמן. הרי פירש אם אמר בפני עדים או בצבור הרי סבר רבהבי סגי וא"צ לומר בפני ב"ד. אבל בתוספתא גרסינן ואם אמרו יתומין בפני ב"ד ראו מה שהניח לנו אבינו וכו'. ותמה רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל אמאי נקט בפני ב"ד אי משום דגלי אדעתיה דלא מחל לקטני' אפי' בפני עדים נמי גלוי דעתיה ונראה לו דשמא להכי צריך לומר בפני ב"ד שיתעצמו ב"ד בדבר ויתקנו כפי הצורך להם ומדלא (ומדלא) תיקנו להם ב"ד לחלוק ש"מ שראו שלא היה להם תקנה לחלוק ומחלו הכל. ורב ספרא דלקמי' נמי ידע היה לב"ד אעפ"י שלא אמר. ולפי זה אם לא אמרו בב"ד אעפ"י שאמרו בעדים השביחו לאמצע. והיכא דהשביחו סתם את הנכסים. פי' רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל דאפילו שכר טירחא אין להם דמחלו גדולים לקטנים. ולא דמי ליורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות דהתם לא שייך מחילה. פי' רבינו יצחק בר מרדכי זצ"ל דלאו דוקא גדולים וקטני' דה"ה גדולים וגדולים דהא אחי דרב ספרא דלקמן גדולים הוו. ולא נהירא לרבינו יצחק בר שמואל זצ"ל. ממה שפירש רבינו שמואל זצ"ל מה שנשביח מחלקינו נשביח. נראה שסובר שאינו משביח אלא מחלקו המגיעו שאין לו שבח אלא כפי המגיע לחלקו. ואין נראה לרבי' יצחק בר שמואל מההיא דלקמן דרב ספרא שבק אבוה זוזי שקלינהו עבד בהן עיסקא כו' משמע דשקלינהו לכולהו ולא חלקו המגיע לו בלבד. ועוד אם לא (לחלוק) לקח אלא כפי המגיע לחלקו מה היו יכולים לתובעו והלא זוזי כמאן דפליגי דמו כדאמרי' בפ' איזהו נשך :
1
ב׳מיהו יש (לחלק) לדחות דה"מ בטוען חלקתי. ועוד אם אינו משביח אלא מחלקו המגיעו. ואם יגיע חלק האחד לחלקו כשיחלוקו. נמצא שלא היה השבח שלו:
2