אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא פ״הOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 85
א׳רבינו שלמה זצ"ל פסק בתשובה שמסדרין לבעל חוב. וזו התשובה: הנני החתום משיב לשלשת הנדיבים החתומים בשאילה זו. אחרי שלא הוכר מום באשה בבית אביה. ומשנכנסת לרשותו נולדו בה מומין אין לו עליה טענת מומין וגילה האיש מעשיו לרעה. ונראה בעצמו כאילו לא בא מזרע אברהם אבינו שדרכם לרחם על הבריות. כ"ש על שארו ובשרו אשר בא ע[א]תה בברית. שאילו נתן לב לקרבה כאשר נתן לב לרחקה היה חינה נמשך עליו כמו שאמרו רבותי' חן מקום על יושביו ואפילו הוא מקולקל והמים רעים. והאשה משכלת. וכן אשה על בעלה. ואשריו אם זכה לזכות בה ולקנות חיי העולם הבא. שהרי בכופרי בהקב"ה ראינו הדבר שאינן מרחקין נשותיהם על כך ומתכוונין לחסד לאומים חטאת וכן הנשים את בעליהן. וזה הקשיח לבו בבת אבינו שבשמים אשר העיד בינו ובין אשתו נעוריו. משפט ודין עליו לנהוג בה כמשפט בנות ישראל. ואם אינו מקרבה ברחמים ובכבוד יגרשנה ויתן לה כל כתובתה. ואם אין לו יתן עכשיו הנמצא בידו אלא שיסדרו לו כדרך שאמרו רבותינו לסדר בבע"ח ובערכין מטה ושלחן וכסות לשנים עשר חדש. ושטר הכתובה יהא עומד לגבות בכל שנה בכל אשר ישתכר עד שישלים כל כתובתה. ואם תתרינה להתגלגל על ידי מזונות יתן לה ככל אשר יראו השגת ידו ושער העיר. ואינו יכול לומר לה צאי מעשה ידיך במזונותיך וכל מעשה ידיה אשד תשתכר תתן לו. אז תחשוב למזונותיה ועליו להוסיף ככל הצורך. אך טוב לו לתת לבו לקרבה למען ירחמו עליו מן השמים ויזכהו לבנות ממנה וירחיבו לו מכל צרה שנאמר ויתן לך רחמים ורחמך והרבך. ומה שלוותה ואכלה ישלם. ותשבע כמה לוותה ואכלה. שלמה בר יצחק.
1
ב׳הרי פסק שמסדרין לבעל חוב. וכן פסק הרב ר' משה בר מימון זצ"ל. וכן פסק הרב ר' ברוך מארץ זון [יון] זצ"ל כדפרישית בפ' אלו מציאות. והכי מוכח בפ' המקבל דאמר התם אשכחתיה רבה בר אבוה לאליהו דהוה קאי בבית הקברות של נכרים א"ל מהו שמסדרין לבע"ח אמר לי' גמר מיכה מיכה מערכין. הא למדת דאליהו סובר שמסדרין לבע"ח. והך דשמעתין דמסיק מיניה ואפילו מגלימא דעל כתפיה יש לפרש כגון שהיה לו שנים אי נמי בטלית מוזהבת ששוה מאה מנה שמלבישין אותו בטלית הראויה לו. ודלא כר"ע דאמר בפ' המקבל כל ישראל ראוים לאותה איצטלא:
2