אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא פ״חOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 88
א׳ותו אומר ר"ת ז"ל שדרכו של אליהו היה שהיה דוחה אותם כדאמרינן במדרש דאשכחיה חכם אחד לאליהו שהיה קובר את ר' עקיבא א"ל לאו כהן מר. א"ל לצדיקים אינם מטמאין. ועיקר הטעם שם לפי שהיה מת מצוה שהיה מהרוגי מלכות ולא היו רשאין לקוברו. ותו דהכא הודה לו שהיה כהן. ובסדר אליהו רבא אמר להם איני אלא מזדעה של רחל. א"ל הביא לי ראיה לדבריך א"ל לא כך כתוב ביחוסו של בנימין (וזכר) ואליה וזכרי בני ירוחם א"ל והכתיב עשי לי משם עוגה קטנה בראשונה ולך ולבנך באחרונה. פי' משאמרו ליקח לך חלה בראשונה אם כהן אתה אמר להם אותו תינוק משיח בן יוסף היה ורמז רמזתי לעולם שאני בא (לעולם) תחילה ואח"כ הוא. והכי נמי אמרינן בבראשית רבה גבי ותאמר לאה בא גד. ובשמעתת' הודה שהיה כהן דאמר ליה רבה בר אבוהו לאו כהן ניהו מר ומ"ט קאי בבית הקברות א"ל לא תני מר דתנן ר"ש בן יוחי אומר קברי עכומ"ז אינם מטמאין שנא' ואתנה צאן מרעיתי אדם. אתם קרוים אדם ואין עכומ"ז קרוים אדם. אלמא שהודה שהיה כהן . אלא ש"מ שכך היה מנהגו שדוחה אותם. אלא מה שהיה (דוחה אותם) עומד לשם לפי שהיה יודע שהיה בו פותח טפח. אי נמי נוכל לפרש שלפי דבריו שהיה סבור שהוא כהן השיב לו. וההיא דר"ע נמי לפי דבריו השיב לו והכי קאמר ליה צדיקים שהם מת מצוה אין הכהן עובר עלי' משום דלא יטמא. לאפוקי מת מתוך רשעו דאין כהן מטמא לו אע"ג דלית להו קוברים.
1