אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא קמא צ״טOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Kamma 99

א׳[שם]
מתני' חמשה תמין הן וחמשה מועדים הן הבהמה אינה מועדת לא ליגח בקרן ולא לגוף דחיפת הגוף. ולא לשוך ולא לרבוץ ולא לבעוט. וכולהו תולדה דקרן ומשלמין חצי נזק (כי קרן) הרי חמשה תמין הן. השן מועדת לאכול את הראוי לה. והרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה. שור המזיק ברשות הניזק ושור המועד שלשה פעמים ליגח בקרן או ליגוף דחיפת הגוף או לרבוץ או לנשוך או לבעוט. הוין חמשה מועדין לשלם נזק שלם. ולגבי מועד חשיב להו חד דע"י העראה אתי בהו חיוב נזק שלם. הילכך חדא מילתא היא. והאדם הרי חמשה. ואוקמי רבא למתניתין דחסורי מחסרא והכי קתני חמשה תמין הן ואם הועדו חמשתן מועדין וזהו שור המועד(ין) כלומר הא דאמרן ואם הועדו חמשתן מועדין זהו שור המועד דהוא אחמשה מועדין שן ורגל מועדין מתחילתן והאדם. ושור המזיק ברשות הניזק מחלוקת ר' טרפון ורבנן בפ' שני דלרבנן משלם חצי נזק ולר' טרפון נזק שלם:
1
ב׳[דף ט"ז ע"א]
אמר ר' אלעזר לא שנו דבהמה אינה מועדת לרבוץ על הכלים אלא על פכין גדולים וה"ה לשאר דברים גדולים. אבל פכין קטנים אורחיה הוא לרבוץ עליהן לשברן. אם רבצה עליהן ברשות הרבים פטורה. וברשות הניזק נזק שלם. דתולרה דרגל היא. לימא מסייע' ליה הא דתני הבהמה מועדת למעך את האדם ואת הכלים. דאי אמרת בשלמא פכין קטני' אורחי' הוא. הכא נמי מתניתין אוקמינא בכלים ומתני' בכלים קטנים (וגדולים). ודחינא דילמא הא דקתני ומועדין לאו ברבוצה קאמר אלא מן הצד שעמדה במקום צר ומיעכה כלים או אדם. ואפילו כלים גדולים בינה לבין הכותל דרך הילוכה דהיינו אורחיה. אבל לרבוץ אפילו פכין קטנים לאו אורחיה. ומיכן לא תסייע ליה. ואיכא דאמר אמר ר' אלעזר לא תימא פכין גדולים דלאו אורחיה הוא אלא אפילו פכין קטנים נמי לאו אורחיה הוא. מיתיבי ולמעך. דלמא מן הצר התם מיירי. ואיכא דרמו להו אהדדי תנן ולא לרבוץ והתניא ולמעך. ומשני אמר ר' אלעזר לא קשיא כאן בפכין גדולים כאן בפכין קטנים:
2
ג׳הילכך אזלינן בתר תרי לישנא דבפכין קטנים אורחיה הוא והויא תולדה דרגל ולמעך מן הצד אפילו כלים גדולים אורחיה הוא. וכן הלכה:
3