אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא קט״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 115
א׳הילכך הלכה דכל היכא שהיה לנפקד לדקדק ולא דקדק משלם לכל אחד ואחד וכל היכא שלא היה לו לדקדק אי תפיס יהא מונח עד שיבא אליהו ואי לא תפיס דומיא דרועה מניח ביניהם ומסתלק. וכן פסק הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל. וכן פסק רבינו יצחק אלפס זצ"ל. הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל כתב דהא דאמר רבא דבשני כריכות הוה ליה למידק היינו שהיה לו לכתוב כל אחד על כיס שלו ורוצה לומר דסמכינן אכתיבה ולא חיישינן שמא פינן ואמר בפ' האשה שהלכה שלום ההוא גברא דאפקיד שומשמי גבי חבריה א"ל הב לי שומשמיי א"ל שקלתינהו והא כן וכן הויין ובחביתא רמיא א"ל לדידך שקליתינהו והני אחרניית' נינהו ואמר רבא חיישי' שמא פינן וא"ל מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי ומי חיישינן לשמא פינן והא אנן תנן מצא כלי וכתב עליו קו"ף קרבן מ"ם מעשר דל"ת דימוע טי"ת טבל תי"ו תרומה שבשעת הסכנה היו כותבין תיו תחת התרומה פי' שגזרו שלא לקיים המצות אלמא לא אמרינן שמא פינן מאותה תבואה שנתן בה בכתיבה אות זה ואלו אחריני א"ל רבינא לרב אשי ולא חיישינן לשמא פינן אימא סיפא ר' יוסי אומר אפילו מצא חבית וכתוב עליה תרומה הרי אלו חולין שאני אומר אשתקד היתה מליאה תרומה ופינה אלא דכולי עלמא חיישנן שמא פינן והכא בהא קמיפלגי מר סבר אי איתא דפנינהו מיגרר הוי גריר ליה היה גורר את האות. ואידך אימור אישתלויי אישתלי. אי נמי לפנחיא שבקיה להצלת פירות שבתוכה הניח בה אות זה ולא גררה כדי שיבדלו בני אדם מהם:
1