אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא קכ״אOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 121
א׳וכן כתב הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל כדברי חכמים דברייתא:
1
ב׳[שם]
איתמר שבוי שנשבה רב אמר אין מורידין קרוב לנכסיו פירוש לקרקעות של שבוי לעובדן ולשומרן עד שיבואו הבעלים ושמואל אמר מורידין קרוב לנכסיו. כששמעו בו שמת כולי עלמא לא פליגי דמורידין פי' ואם יבואו הבעלים קודם שיאכל זה הפירות יטול זה כשאר אריסין ויחזיר השאר ואם יבואו עדים שמת יירש הכל כי פליגי שלא שמעו בו שמת רב אמר אין מודידין דילמא מפסיד להו פי' לא יזבל את הקרקעות ויזרעם ויכחישם תמיד ושמואל אמר מורידין כיון דאמר מר שיימינן להו באריס לא מפסיד להו. מותיב ר' אלעזר ממשמע שנאמר וחרה אפי והרגתי אתכם וגו' איני יודע שנשיהם אלמנות ובניהם יתומים אלא מלמד שנשיהם מבקשות לינשא ואין מניחין אותן ובניהן רוצים לירד לנכסי אביהם ואין מניחין אותם. הוה עובדא בפומבדיתא בשבוי שנשבה ובא יורשו לירד בנכסיו ופשטה רב ששת מהא מתני' אין מורידין א"ל רב עמרם דילמא לירד ולמכור קתני תנא דאין מניחין אבל לעשות לאכול וליטול כאריס שפיר דמי. א"ל בפומדיתא אתית דמעיילא פילא בקופא דמהטא והא דומיא דנשיהם קתני מה התם כלל לא הכא נמי כלל לא:
איתמר שבוי שנשבה רב אמר אין מורידין קרוב לנכסיו פירוש לקרקעות של שבוי לעובדן ולשומרן עד שיבואו הבעלים ושמואל אמר מורידין קרוב לנכסיו. כששמעו בו שמת כולי עלמא לא פליגי דמורידין פי' ואם יבואו הבעלים קודם שיאכל זה הפירות יטול זה כשאר אריסין ויחזיר השאר ואם יבואו עדים שמת יירש הכל כי פליגי שלא שמעו בו שמת רב אמר אין מודידין דילמא מפסיד להו פי' לא יזבל את הקרקעות ויזרעם ויכחישם תמיד ושמואל אמר מורידין כיון דאמר מר שיימינן להו באריס לא מפסיד להו. מותיב ר' אלעזר ממשמע שנאמר וחרה אפי והרגתי אתכם וגו' איני יודע שנשיהם אלמנות ובניהם יתומים אלא מלמד שנשיהם מבקשות לינשא ואין מניחין אותן ובניהן רוצים לירד לנכסי אביהם ואין מניחין אותם. הוה עובדא בפומבדיתא בשבוי שנשבה ובא יורשו לירד בנכסיו ופשטה רב ששת מהא מתני' אין מורידין א"ל רב עמרם דילמא לירד ולמכור קתני תנא דאין מניחין אבל לעשות לאכול וליטול כאריס שפיר דמי. א"ל בפומדיתא אתית דמעיילא פילא בקופא דמהטא והא דומיא דנשיהם קתני מה התם כלל לא הכא נמי כלל לא:
2
ג׳[שם]
מורידין קרוב לנכסי שבוי תנאי היא דתניא היורד לנכסי שבויין אין מוציאין אותן מידו ולא עוד אלא אפי' שמע שממשמשין ובאין וקדם ותלש ואכל הרי זה זריז ונשכר ואלו הן נכסי שבויין הרי שהיה אביו או אחיו או אחד מן המורישין כאן והלכו להם למדינת הים ושמעו בהם שמתו. והיורד לנכסי נטושין מוציאין אותן מידו ואלו הן נכסי נטושין הרי שהיה אביו או אחיו או אחד מן מורישיו כאן והלכו להם למדינת הים ולא שמעו בהם שמתו אמר רשב"ג שמעתי שהנטושים כשבויין והיורד נכסי רטושין מוציאין אותן מידו ואלו הן נכסי רטושין הרי שהיה אביו או אחיו או אחד מן המורישין כאן ואינו יודע להיכן הלכו פירש"י זצ"ל נכסי נטושין שהנכסים נטושין נכסי רטושים שהנכסים רטושין ולקמן מפרש לה דרטושים משמע שעזבום בעליה מדעתם והלכו להם וכיון דהוו להו לצוות הורידו יורשיי לנכסיי ולא ציוה ש"מ לא ניחא ליה ונטושים שהנטישום בעליהם על כרחם כגון שנשבו והיינו תנאי דרשב"ג סבר מורידין ורבנן סברי אין מורידין. ה"נ נטושין על כרחן:
מורידין קרוב לנכסי שבוי תנאי היא דתניא היורד לנכסי שבויין אין מוציאין אותן מידו ולא עוד אלא אפי' שמע שממשמשין ובאין וקדם ותלש ואכל הרי זה זריז ונשכר ואלו הן נכסי שבויין הרי שהיה אביו או אחיו או אחד מן המורישין כאן והלכו להם למדינת הים ושמעו בהם שמתו. והיורד לנכסי נטושין מוציאין אותן מידו ואלו הן נכסי נטושין הרי שהיה אביו או אחיו או אחד מן מורישיו כאן והלכו להם למדינת הים ולא שמעו בהם שמתו אמר רשב"ג שמעתי שהנטושים כשבויין והיורד נכסי רטושין מוציאין אותן מידו ואלו הן נכסי רטושין הרי שהיה אביו או אחיו או אחד מן המורישין כאן ואינו יודע להיכן הלכו פירש"י זצ"ל נכסי נטושין שהנכסים נטושין נכסי רטושים שהנכסים רטושין ולקמן מפרש לה דרטושים משמע שעזבום בעליה מדעתם והלכו להם וכיון דהוו להו לצוות הורידו יורשיי לנכסיי ולא ציוה ש"מ לא ניחא ליה ונטושים שהנטישום בעליהם על כרחם כגון שנשבו והיינו תנאי דרשב"ג סבר מורידין ורבנן סברי אין מורידין. ה"נ נטושין על כרחן:
3
ד׳[דף ל"ט ע"א]
תנא וכולן שמין להם באריס ואוקימנ' לאתויי הא דאמר רב נחמן אמר שמואל שבוי שנשבה מורידין קרוב לנכסיו דכיון שהיה שפוי בדעתו ולא ציוהו לירד בנכסיו ש"מ לא ניחא ליה. ורב נחמן דידיה אמר בורח מחמת מרדין הרי הוא כשבוי. פי' שהרג את הנפש ופרסאי הורגים על שפיכות דמים כדאמר בבא קמא מרדין רציחה בלשון פרסי כך מפורש בשערי דרב האיי. וכתב הרב ר' ברוך מארץ יון זצ"ל והילכתא שבוי שנשבה ובורח מחמת מרדין אע"ג דלא שמעו בהן שמתו מורידין קרובין לנכסיהן אבל נטושין ורטושין אין מורידין עד שישמעו שמתו כשמואל ורב נחמן אבל מטלטלי שבויין ובורח לא מסרי' להו אלא ב"ד מפקדי להו גבי אדם נאמן עד דייתו או עד שישמעו שמתו וכל שכן מטלטלי דנטושין ודטושין עכ"ל. וקשיא לי דהואיל ופסק דמורידין קרוב לנכסי שבוי ה"ה דמורידין לנכסי נטושין דהיינו שבויין כדפרי' דהיינו תנאי. ותו דעל כרחין חד טעמא הוא כדאסקי' מורידין קרוב לנכסי שבוי תנאי היא ואייתינא תנאי דאיפליגו בנטושין. ותו דהואיל חד טעמא הוא מאי האי דמסיק וכולן שמין להו כאריס לאתויי הא דאמר רב נחמן אמר שמואל והלא היא דנטושין היינו דשמואל ותו אי לאו חד טעמא הוא קשיא לשמואל מברייתא דר' אלעזר דלית לתשובת עולא כדאמר רב ששת דדומיא דנשיהם קתני ולא משכח שמואל תנא דקאי כוותיה. ונראה בעיני דודאי חד טעמא הוא דרב ושמואל איפליגו בשבוי שתחילת יציאתו על ידי שבי ששבוהו על כרחו ולא שמעו בו שמת דלרב אין מורידין ולשמואל מורידין. וברייתא דשבויין דנטושין ורטושין איירי הכל ביוצא מדעת אלא ששבויין היינו ששמעו בהן שמתו ונטושין לא שמעו בהן שמתו וגם הקרובים לא ידעו ביציאתם ורטושין לא שמעו בהן שמתו אבל הקרובים ידעו ביציאתם והיינו פירוש שלא מדעתו שלא מדעת קרוביהם ועד כאן לא קאמרי רבנן דאין מורידין אלא בנטושין משום שיצא מדעת ולא שמעו בו שמת אבל בשבי גמור שתחילת יציאתו על ידי שבי מודו רבנן דמורידין והיינו תנאי דכולי עלמא ביוצא מתחילה על ידי שבי שמורידין שהרי רטושין לכולי עלמא אין מורידין הואיל וידעו הקרובים את יציאתו הוה ליה לצוות לירד לנכסיו הואיל ולא ציוה ש"מ לא ניחא ליה. והשתא אתי שפיר דבשבוי גמור דהיינו שמתחילתו יצא על ידי שבי קיימא לן דמורידין דרב ושמואל הילכתא כשמואל בדיני ותו דרב נחמן דהוא בתרא וקיימא לן כוותיה נמי בדיני ובנטושין הואיל ויצא מדעת הוה ליה לצוות וכ"ש רטושין שידעו בו הקרובים. הילכך קיימא לן כרבנן דאין מורידין קרובין לנכסיהן והשתא שייך שפיר למימר לאתויי הא דאמר רב נחמן אמר שמואל דשמין להם כאריס:
תנא וכולן שמין להם באריס ואוקימנ' לאתויי הא דאמר רב נחמן אמר שמואל שבוי שנשבה מורידין קרוב לנכסיו דכיון שהיה שפוי בדעתו ולא ציוהו לירד בנכסיו ש"מ לא ניחא ליה. ורב נחמן דידיה אמר בורח מחמת מרדין הרי הוא כשבוי. פי' שהרג את הנפש ופרסאי הורגים על שפיכות דמים כדאמר בבא קמא מרדין רציחה בלשון פרסי כך מפורש בשערי דרב האיי. וכתב הרב ר' ברוך מארץ יון זצ"ל והילכתא שבוי שנשבה ובורח מחמת מרדין אע"ג דלא שמעו בהן שמתו מורידין קרובין לנכסיהן אבל נטושין ורטושין אין מורידין עד שישמעו שמתו כשמואל ורב נחמן אבל מטלטלי שבויין ובורח לא מסרי' להו אלא ב"ד מפקדי להו גבי אדם נאמן עד דייתו או עד שישמעו שמתו וכל שכן מטלטלי דנטושין ודטושין עכ"ל. וקשיא לי דהואיל ופסק דמורידין קרוב לנכסי שבוי ה"ה דמורידין לנכסי נטושין דהיינו שבויין כדפרי' דהיינו תנאי. ותו דעל כרחין חד טעמא הוא כדאסקי' מורידין קרוב לנכסי שבוי תנאי היא ואייתינא תנאי דאיפליגו בנטושין. ותו דהואיל חד טעמא הוא מאי האי דמסיק וכולן שמין להו כאריס לאתויי הא דאמר רב נחמן אמר שמואל והלא היא דנטושין היינו דשמואל ותו אי לאו חד טעמא הוא קשיא לשמואל מברייתא דר' אלעזר דלית לתשובת עולא כדאמר רב ששת דדומיא דנשיהם קתני ולא משכח שמואל תנא דקאי כוותיה. ונראה בעיני דודאי חד טעמא הוא דרב ושמואל איפליגו בשבוי שתחילת יציאתו על ידי שבי ששבוהו על כרחו ולא שמעו בו שמת דלרב אין מורידין ולשמואל מורידין. וברייתא דשבויין דנטושין ורטושין איירי הכל ביוצא מדעת אלא ששבויין היינו ששמעו בהן שמתו ונטושין לא שמעו בהן שמתו וגם הקרובים לא ידעו ביציאתם ורטושין לא שמעו בהן שמתו אבל הקרובים ידעו ביציאתם והיינו פירוש שלא מדעתו שלא מדעת קרוביהם ועד כאן לא קאמרי רבנן דאין מורידין אלא בנטושין משום שיצא מדעת ולא שמעו בו שמת אבל בשבי גמור שתחילת יציאתו על ידי שבי מודו רבנן דמורידין והיינו תנאי דכולי עלמא ביוצא מתחילה על ידי שבי שמורידין שהרי רטושין לכולי עלמא אין מורידין הואיל וידעו הקרובים את יציאתו הוה ליה לצוות לירד לנכסיו הואיל ולא ציוה ש"מ לא ניחא ליה. והשתא אתי שפיר דבשבוי גמור דהיינו שמתחילתו יצא על ידי שבי קיימא לן דמורידין דרב ושמואל הילכתא כשמואל בדיני ותו דרב נחמן דהוא בתרא וקיימא לן כוותיה נמי בדיני ובנטושין הואיל ויצא מדעת הוה ליה לצוות וכ"ש רטושין שידעו בו הקרובים. הילכך קיימא לן כרבנן דאין מורידין קרובין לנכסיהן והשתא שייך שפיר למימר לאתויי הא דאמר רב נחמן אמר שמואל דשמין להם כאריס:
4