אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא קע״הOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 175
א׳וזה לשון הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל הנותן לבעל הגינה דמי עשר קישואין אלו דמי עשר אבטיחים אלו והרי הן קטני' והתנה עמו שיתנם לו כשיגדילו הרי זה מותר שהרי הוא מניח והן גדילין מאליהן ואילו קצצן עתה כשהן קטנים לא היו באים אחרים תחתיהן וכן כל כיוצא בזה מדבר שאין בו הפסד ולא חסרון על המוכר. עכ"ל:
1
ב׳[שם]
אמר אביי שרי לאינש למימר ליה לחבריה הילך ארבע זוזי אחביתא דחמרא אי תקיפא מיכן עד יום פלוני ברשותך אי יקרא אי זילא ברשותי א"ל רב שרביא לאביי האי קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא א"ל כיון דמקבל עליו יוקרא וזולא קרוב לזה ולזה הוא:
אמר אביי שרי לאינש למימר ליה לחבריה הילך ארבע זוזי אחביתא דחמרא אי תקיפא מיכן עד יום פלוני ברשותך אי יקרא אי זילא ברשותי א"ל רב שרביא לאביי האי קרוב לשכר ורחוק להפסד הוא א"ל כיון דמקבל עליו יוקרא וזולא קרוב לזה ולזה הוא:
2
ג׳[שם ע"ב]
מתני' המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא ריבית. אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אע"פ שאמרו הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר הלוהו ודר בחצרו צריך להעלות לו שכר מאי קמ"ל תנינא המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור הימנו בפחות. אי ממתניתין הוה אמינא ה"מ בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר אבל חצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר אימא לא קמ"ל. איכא דאמרי אמר רב יוסף בר מניומי א"ר נחמן אע"פ שאמרו הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר הלויני ודור בחצרי צריך להעלות לו שכר מ"ד הלוהו כ"ש הלויני ומ"ד הלויני אבל הלוהו לא מאי טעמא כיון דמעיקרא לאו אדעתא דהכי אוזפיה לית לן בה. כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל והילכתא כלישנא קמא ואפי' הלוהו ודר בחצרו צריך להעלות לו שכר ולענין להוציא ממנו בדיינין בהלויני ודור בחצרי מפקינן מיניה אגרא דהוה ליה ריבית קצוצה אבל הלוהו ודר בחצרו לא אדעת' דהכי אוזפיה אבק ריבית הוא ואינה יוצאה בדיינין דהויא לה כריבית מוקדמת וריבית מאוחרת. ולא תימא דה"מ היכא דפרע ליה זוזי דאוזפיה והדר קא תבע ליה באגר ביתיה אלא אפי' קתבע ליה מקמי דליפרעיה לא מחייבינן ליה לנכויי ליה שיעור אגר ביתיה אלא אמר לקמן א"ר אשי השתא דאמר אכל טפי לא מפקינן מיניה אכל שיעור זוזי נמי לא מסלקינא ליה בלא זוזי מאי טעמא כל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא עכ"ל. וזה לשון הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל המלוה את חבירו לא ידור עמו בחצרו חנם אע"פ שאין החצר עשויה לשכר דאין דרך בעל החצר להשכיר ואם דר צריך להעלות לו שכר ואם לא העלה לו הרי זה אבק ריבית לפי שלא התנה עמו שילויהו וידור בחצרו לפיכך אם עדיין לא החזיר חובו ובא לגבות שכר החצר שדר בה מן החוב אם היה השוכר כנגד החוב אינו מנכה לו הכל כמו שיראו הדיינים שאם הסלק אותו בלא כלום כמו שהוציא אותו בדיינין ואבק ריבית אינה יוצאה בדיינין. הורו רבותיי שהמלוה את חבירו ולאחר זמן תבע את חובו ואמר לו הלוה דור בחצרי עד שאפרע לך חובך הרי זה אבק ריבית עכ"ל. פירש"י זצ"ל יש לי ללמוד מכאן שאסור להלוות על הבית ולדור בו ואפי' בנכייתא דתנן לא ישכור הימנו בפחות. ולא דמי למשכונא של כרם דהתם זמנין דלא שקיל בה מידי ואפי' הכי מנכה ליה והוי כקונה הפירות בנכיית' זו על הספיקא אבל זה נהנה תמיד אין כאן ספק נמצא שוכרה בפחות. ורבינו תם זצ"ל אומר דבית נמי זימנין דנופל או נשרף א"נ זימנין דאין צריך לאותו הבית. ואומר רבינו הם זצ"ל דהכא היינו טעמא שאין הבית מושכן למלוה דלא קתני הלוה על חצרו אבל אם היה הבית ממושכן למלוה שאין החצר בחזקתו של לוה ואינה ברשותו להשכירה לאחרים שהרי המלוה היה מעכב על ידו כל מה שהמלוה נותן לו בשכרה ריוח בעלמא הוא לו אם רב אם מעט וכן משכנתא בנכייתא. מיהו תימה היא דמטו מי היה המלוה יכול לעכב על ידו של לוה שלא יקח הפירות שבפרדס אלא יניחם לו ליקח או יקחם הוא וינכה לו מחובו כפי שוויים או יקחם הלוה וימכרם לפרוע לו מהן הדמים. מ"מ נראים דברי ר"ת זצ"ל ולא מטעמי' אלא משום דמשכנתא דומה למכר כאילו השדה בידו בתורת מכר כל אותן השנים כדאמ' לעיל גבי משכנתא בלא נכייתא אינהו בתורת זביני אתו לידיה. מיהו קשה לפי פי' ר"ת זצ"ל מההיא דערכין דמוכר בית בבתי ערי חומה קתני ברייתא בגמ' שהיא ריבית גמורה אלא שהתורה התירתה ומוקי לה כרבנן דאסרי צד אחד בריבית אלמא חשיב ליה כריבית קצוצה אע"פ שהבית מושכן בידו. אבל לפירש"י זצ"ל ניחא שמחלק בין בית לשדה והתם בית הוא. ויש לומר לפי' ר"ת זצ"ל דריבית גמורה דקאמר לאו ריבית דאוריי' אלא אבק ריבית דרבנן דמשום דהתורה התירתה בהדיא לא רצו חכמים לגזור עליה. ומתני' דהתם דקתני הרי זו ריבית ואינה ריבית היינו משום דצד א' בריבית מותר כר' יהודה כדמפרש התם אביי. מיהו לרבא קשיא דאמר ריבית על מנת להחזיר איכא בינייהו ולכולי עלמא צד אחד בריבית אסור. ובעלמא פירשתי דרבא הוי מודה דמתניתין וברייתא פליגי בצד אחד בריבית דאורייתא אלא דלא בעי לאוקמי פלוגתא דר' יהודה בהכי משום דר"י שרי אפי' מדרבנן ולפי פי' ר"ת זצ"ל אי אפשר לומר כן וצריך לדחוק דודאי מתני' דערכין שריא צד אחד אפי' מדרבנן אלא קסבר רבא דלית לן למימר שיתיר ר' יהודה צד אחד בריבית כל כמה דלא מפרש גבי דמלוה על המשכון אינו משמט משום דתפיס ליה. והתם איירי בהלוהו על חצרו דקרקע אפי' במשכון משמט כדאמ' לקמן האי משכנתא באתרא דמסלקי שביעית משמטת ולהכי לא פריך התם ממטלטלי אהלואה. הואיל ואתיין דברי רש"י זצ"ל בלא גמגום יש לחוש לפסק שלו וליזהר מלדור בבית שהלוה עליו ואפי' בנכייתא:
מתני' המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור ממנו בפחות מפני שהוא ריבית. אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אע"פ שאמרו הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אינו צריך להעלות לו שכר הלוהו ודר בחצרו צריך להעלות לו שכר מאי קמ"ל תנינא המלוה את חבירו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכור הימנו בפחות. אי ממתניתין הוה אמינא ה"מ בחצר דקיימא לאגרא וגברא דעביד למיגר אבל חצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר אימא לא קמ"ל. איכא דאמרי אמר רב יוסף בר מניומי א"ר נחמן אע"פ שאמרו הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר הלויני ודור בחצרי צריך להעלות לו שכר מ"ד הלוהו כ"ש הלויני ומ"ד הלויני אבל הלוהו לא מאי טעמא כיון דמעיקרא לאו אדעתא דהכי אוזפיה לית לן בה. כתב רבינו יצחק אלפס זצ"ל והילכתא כלישנא קמא ואפי' הלוהו ודר בחצרו צריך להעלות לו שכר ולענין להוציא ממנו בדיינין בהלויני ודור בחצרי מפקינן מיניה אגרא דהוה ליה ריבית קצוצה אבל הלוהו ודר בחצרו לא אדעת' דהכי אוזפיה אבק ריבית הוא ואינה יוצאה בדיינין דהויא לה כריבית מוקדמת וריבית מאוחרת. ולא תימא דה"מ היכא דפרע ליה זוזי דאוזפיה והדר קא תבע ליה באגר ביתיה אלא אפי' קתבע ליה מקמי דליפרעיה לא מחייבינן ליה לנכויי ליה שיעור אגר ביתיה אלא אמר לקמן א"ר אשי השתא דאמר אכל טפי לא מפקינן מיניה אכל שיעור זוזי נמי לא מסלקינא ליה בלא זוזי מאי טעמא כל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא עכ"ל. וזה לשון הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל המלוה את חבירו לא ידור עמו בחצרו חנם אע"פ שאין החצר עשויה לשכר דאין דרך בעל החצר להשכיר ואם דר צריך להעלות לו שכר ואם לא העלה לו הרי זה אבק ריבית לפי שלא התנה עמו שילויהו וידור בחצרו לפיכך אם עדיין לא החזיר חובו ובא לגבות שכר החצר שדר בה מן החוב אם היה השוכר כנגד החוב אינו מנכה לו הכל כמו שיראו הדיינים שאם הסלק אותו בלא כלום כמו שהוציא אותו בדיינין ואבק ריבית אינה יוצאה בדיינין. הורו רבותיי שהמלוה את חבירו ולאחר זמן תבע את חובו ואמר לו הלוה דור בחצרי עד שאפרע לך חובך הרי זה אבק ריבית עכ"ל. פירש"י זצ"ל יש לי ללמוד מכאן שאסור להלוות על הבית ולדור בו ואפי' בנכייתא דתנן לא ישכור הימנו בפחות. ולא דמי למשכונא של כרם דהתם זמנין דלא שקיל בה מידי ואפי' הכי מנכה ליה והוי כקונה הפירות בנכיית' זו על הספיקא אבל זה נהנה תמיד אין כאן ספק נמצא שוכרה בפחות. ורבינו תם זצ"ל אומר דבית נמי זימנין דנופל או נשרף א"נ זימנין דאין צריך לאותו הבית. ואומר רבינו הם זצ"ל דהכא היינו טעמא שאין הבית מושכן למלוה דלא קתני הלוה על חצרו אבל אם היה הבית ממושכן למלוה שאין החצר בחזקתו של לוה ואינה ברשותו להשכירה לאחרים שהרי המלוה היה מעכב על ידו כל מה שהמלוה נותן לו בשכרה ריוח בעלמא הוא לו אם רב אם מעט וכן משכנתא בנכייתא. מיהו תימה היא דמטו מי היה המלוה יכול לעכב על ידו של לוה שלא יקח הפירות שבפרדס אלא יניחם לו ליקח או יקחם הוא וינכה לו מחובו כפי שוויים או יקחם הלוה וימכרם לפרוע לו מהן הדמים. מ"מ נראים דברי ר"ת זצ"ל ולא מטעמי' אלא משום דמשכנתא דומה למכר כאילו השדה בידו בתורת מכר כל אותן השנים כדאמ' לעיל גבי משכנתא בלא נכייתא אינהו בתורת זביני אתו לידיה. מיהו קשה לפי פי' ר"ת זצ"ל מההיא דערכין דמוכר בית בבתי ערי חומה קתני ברייתא בגמ' שהיא ריבית גמורה אלא שהתורה התירתה ומוקי לה כרבנן דאסרי צד אחד בריבית אלמא חשיב ליה כריבית קצוצה אע"פ שהבית מושכן בידו. אבל לפירש"י זצ"ל ניחא שמחלק בין בית לשדה והתם בית הוא. ויש לומר לפי' ר"ת זצ"ל דריבית גמורה דקאמר לאו ריבית דאוריי' אלא אבק ריבית דרבנן דמשום דהתורה התירתה בהדיא לא רצו חכמים לגזור עליה. ומתני' דהתם דקתני הרי זו ריבית ואינה ריבית היינו משום דצד א' בריבית מותר כר' יהודה כדמפרש התם אביי. מיהו לרבא קשיא דאמר ריבית על מנת להחזיר איכא בינייהו ולכולי עלמא צד אחד בריבית אסור. ובעלמא פירשתי דרבא הוי מודה דמתניתין וברייתא פליגי בצד אחד בריבית דאורייתא אלא דלא בעי לאוקמי פלוגתא דר' יהודה בהכי משום דר"י שרי אפי' מדרבנן ולפי פי' ר"ת זצ"ל אי אפשר לומר כן וצריך לדחוק דודאי מתני' דערכין שריא צד אחד אפי' מדרבנן אלא קסבר רבא דלית לן למימר שיתיר ר' יהודה צד אחד בריבית כל כמה דלא מפרש גבי דמלוה על המשכון אינו משמט משום דתפיס ליה. והתם איירי בהלוהו על חצרו דקרקע אפי' במשכון משמט כדאמ' לקמן האי משכנתא באתרא דמסלקי שביעית משמטת ולהכי לא פריך התם ממטלטלי אהלואה. הואיל ואתיין דברי רש"י זצ"ל בלא גמגום יש לחוש לפסק שלו וליזהר מלדור בבית שהלוה עליו ואפי' בנכייתא:
3