אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ק״פOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 180
א׳ומיכן אני המחבר מתיר למכור הלואתו לחבירו כגון ראובן שחייב לשמעון מנה ליתן לו בתשרי מותר ללוי שיתן חמישים לשמעון בניסן ויקבל מנה מראובן בתשרי שאין כאן הלואה כלל אלא מכר גמור שהרי בשעת שקיבל שמעון חמישים מלוי נסתלק לגמרי מחוב שיש לו על ראובן וזכה בו לוי במעמד שלשתן שאמר שמעון לראובן מנה שיש לי בידך תנהו ללוי. ואין כאן אגר נטר כלל שהרי אם ראובן לא יתן ללוי אינו חוזר על שמעון כי לא סמך עליו כלום. ועדיפא מדרבא דאמר שרי לאינש למימר ליה לחבריה הילך ארבעה זוזי ואוזפיה לפלוני זוזי לא אסרה תורה אלא ריבית הבאה מלוה למלוה דהתם (אגר) איכא אגר נטר דבההיא הנאה דנטר מעותיו מהאי מקבל ארבע זוזי מהאי. אבל הכא אין לו עם שמעון כלום. ואע"פ שיש בידי לדחות ולפרש ההיא דתוספתא דאיירי כגון שיש ספק אם יפרעו לו דהוה ליה צד אחד וכר' יהודה דאמר צד אחד בריבית מותר. לא מסתבר לי. דמאי קשיא לי דנוקמה בצד אחד הואיל וברייתא סתמא קתני. וקשיא לי דתניא בתוספתא בפ"ק דע"ז אבק ריבית לא ישא אדם ויתן בהלואתו של חבירו מפני אבק רבית. לכאורה משמע דהכי קאמר לא יקנה אדם הלואתו של חבירו בפחות מפני אבק ריבית וקשיין אהדדי. וצריך אני לומר ההיא דבבא מציעא בצד אחד וההיא דע"ז בחוב ברור. ואי נמי ההיא דבבא מציעא דאורייתא וההיא דע"ז דרבנן. וא"כ אסור לאדם ליקח הלואתו של חבירו בפחות. ונראה בעיני דהא והא בחוב ברור והא והא מרבנן. וההיא דע"ז כגון ראובן שלוה מנה משמעון ואחר כך לקח מנה אחר או אותו מנה עצמו וזכהו לשמעון על ידי אחר אסור לו לראובן לישא וליתן ולהרויח באותו מנה לשמעון מפני שנראה כריבית. ודוקא במעמד שלשתן יכול אדם למכור הלואתו בעל פה לחבירו אבל לא בחליפין - כך נראה בעיני אני יצחק בר משה המחבר נב"ה:
1
ב׳ושלחתי דברי אלה לרבותיי שבפריש. והשבוני ועל הלואת חבירו דלוקח אדם בפחות. כדתניא בתוספתא. יפה דנת וכן הוא אמת הואיל ואין שם רק שיעבוד בעלמא לא שייך שם זילזול וריבית מידי דהוה אשאר מטלטלין אם קונה בפחות. וההיא דתוספתא דע"ז לא ישא ויתן הוי כמו למחצית שכר דהוי פלגא מלוה ופלגא פקדון ומחזי כריבית שמתעסק בשבילו להרויח מפני המתנת מעותיו. ואשר תמהת במה יקנה הלואה אמת הוא כמו שאמרת במעמד שלשתן או כתיב ליה שטרות בשמיה או בהודאה כי ההיא דאיסור או כדברי שכיב מרע שנתנם לו וכל עיקר התוספתא להתיר שאין בו ריבית. ושלום כאוותו צעיר עם יחיאל בר יוסף נב"ת אוהבך נדבה. ועל מעשה שבא לידך בראובן שחייב לשמעון מנה ליתן לו בתשרי ורוצה שמעון למכור אותה הלואה ללוי בחמשים דינרין כדי שיקדים לו המעות ויתן לו עתה בניסן. נראה דליכא ריבית ושרי בהאי ענינא דמקח וממכר הוא ואוזלי קא מוזיל לגביה. וההיא דתוספתא דבבא מציעא שהבאתי ראיה ראיה היא לוקח אדם הלואתו של חבירו ושטרותיו של חבירו בפחות. וההיא דתוספתא דפ"ק דע"ז לא ישא ויתן אדם בהלואתו של חבירו מפני אבק ריבית הוי פי' כמו שכתבת באחרונה מיירי בראובן שלוה מנה משמעון אינו רשאי ראובן ליטול מנה ולזכות לשמעון ולהרויח באותו מנה ולישא וליתן על יד עצמו ולהרויח עבור שמעון מפני שנראה כריבית. דבההיא הנאה שהלוה לו שמעון מנה מרויח ראובן עבור שמעון. והלשון משמע כן מדקאמר לא ישא ויתן. ובההיא דתוספתא דע"ז קאמר לישנא אחרינא לוקח אדם הלואתו של חבירו. מדקאמר בההיא לישנא דלוקח משום דרך מקח וממכר שרי. וההיא תוספתא דע"ז לא קאמר לשון לקיחה אלא לא ישא ויתן. לגבי לקיים המקח אשר תמהת במה יזכה הקונה בהלואה. ובמה יתקיים המקח אי בחליפין אין מטבע נקנה בחליפין על מה נפלאת אם יש שטר על הלואה נקנה בכתיבה ובמסירה כחכמים עד שיכתוב וימסור. ואם על חוב שאין שטר נפלאת נקנה אגב קרקע כי ההיא דרב פפא הוה מסיק תריסר אלפי זוזי בי חוזאי ואקנינהו לדב שמואל אסיפא דביתיה אי נמי במעמד שלשתן שמואל בר שלמה נ"ע:
2
ג׳ושוב מצאתי תשובת רבי' יצחק בר שמואל זצ"ל. מה ששאלת בחוב על פה כי האי גוונא שמכר ישראל לחבירו בפחות שרי או אסור. מי אמר כיון דאין מטבע נקנה בחליפין ק"ו באמירה או דילמא האי מכר הוא. וכיון דקיימא לן כר' יוחנן דאמר דבר תורה מעות קונות. מילתא דלא שכיח לא גזרה בו רבנן. אם תימצי לומר לא שרי היכא שעדיין לא פרע הגוי החוב באו המעות לישר' המוכר ורוצה להחזיר לו מעותיו הן ופירותיהן שרי או דילמא מיחזי כריבית. הא ודאי אי הוה שרי מחמת שהמכר מכר א"כ אפי' קיבל המלוה את המעות היה מותר להחזירם ללוקח שהרי קנאם בעודם ביד גוי. אבל אין זה מכר אפי' בדאורייתא דאין הלואה נקנה במעות אפי' דבר תורה. ואפי' בחליפין אינה נקנית ואפי' אגב קרקע אם לא במתנת שכיב מרע ובבריא ובמעמד שלשתן. אי במלוה בשטר במסירת אותיות ובכתיבת קני לך האי שטרא וכל שיעבודיה שאין כח להקנות הלואה אפי' בחליפין. אפי' אינה ממטבע אלא מדברים הניקנין בחליפין. דכיון דליכא אלא שיעבודא בעלמא אין כח להקנותן כדמוכח בפ' אע"פ ובפ' מי שמת. ואפי' אם היו המעות בעין לא שייך למימר הכא מעות קונות אלא כשקונות מטלטלין ולא מעות כיוצא בהן. אבל אם היה אומר לאותו שקונה החוב ממנו אני מוחל לגוי כל מה שהוא חייב לי ולא אודיעינו ובטח בי ואתננו לך ולא אזכה בו לצורך עצמי כי אם לצורכך ומעכשיו אני פטור ממך בענין זה דומה שאינה ריבית. והמחמיר תבא עליו ברכה. יצחק בר שמואל זצ"ל:
3
ד׳[שם]
מתני' מרבין על השכר ואין מרבין על המכר. כיצד השכיר לו חצרו ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך בעשר סלעין לשנה. ואם של חדש בחדש סלע בחדש מותר. מכר לו את שדהו ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך באלף זוז ואם אמתין לך עד הגורן עד שתמכור תבואתך ותתן לי מעותיי בשנים עשר מנה אסור. מאי שנא רישא ומ"ש סיפא. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף. והאי כיון דלא מטא זמניה למגבי לאו אגר נטר לי. ומישוא הוא דשוויא הכי. והאי דקאמר לי' אם מעכשיו אתה נותן לי הרי לך בעשר סלעים לשנה אוזלי הוא דמוזיל לגביה. סיפא כיון דזביני נינהו בעי למישקל זוזי מעכשיו הילכך אגר נטר לי הוא ואסור:
מתני' מרבין על השכר ואין מרבין על המכר. כיצד השכיר לו חצרו ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך בעשר סלעין לשנה. ואם של חדש בחדש סלע בחדש מותר. מכר לו את שדהו ואמר לו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי הוא לך באלף זוז ואם אמתין לך עד הגורן עד שתמכור תבואתך ותתן לי מעותיי בשנים עשר מנה אסור. מאי שנא רישא ומ"ש סיפא. רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף. והאי כיון דלא מטא זמניה למגבי לאו אגר נטר לי. ומישוא הוא דשוויא הכי. והאי דקאמר לי' אם מעכשיו אתה נותן לי הרי לך בעשר סלעים לשנה אוזלי הוא דמוזיל לגביה. סיפא כיון דזביני נינהו בעי למישקל זוזי מעכשיו הילכך אגר נטר לי הוא ואסור:
4