אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא כ״אOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 21
א׳הילכך בית הכנסת של שותפין או בית הכנסת של הקהל אי נמי בנאה אדם אחד ונתנה לכל הקהל אינה נאסרת במודר הנאה אפי' במפרש בית הכנסת דכיון דשותפין נינהו הו"ל כאילו השאילו ואין יכול לאסור. ובסתם נמי בלא טעם זה א"י לאסור דדרה"ג שרי במודר הנאה ואם בה"כ של יחיד הוא כגון אדם שדר בישוב ובאים כל בני הישוב להתפלל בביתו ודאי אם השאיל להם בית הכנסת שאמר להם אני משאיל לכם בית הכנסת זה להתפלל בו שוב אינו יכול לאסור עליהם אבל אם לא אמר להם אני משאיל לכם וגם אין להם בו שותפות ודאי יכול לאסור עליהם ובמפרש דריסת הרגל לתפילה. וכן סובר רבינו יצחק בר' שמואל זצ"ל שכך השיב בתשובתו ועל המדיר חבירו על דעת רבים והיה בית הכנסת בביתו של מדיר ואין מנין בעיר אפי' עם המודר. נ"ל כי דבר מצוה הוא ולא מיבעיא דהיכא דאתי מנין לפרקים אלא אפילו לא אתי מנין לפרקים מצוה הוא שישתתפו שילכו ביחד לבית אלהים ילכו ברגש כיון שכבר קבע שם מקום לתפילה ומתוך כך קובעין עצמן לתפילה ומתכוונים לאביהם שבשמים ואין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת. עכ"ל. הרי זה לא כתב שאין הנדר חל אלא כתב שדבר מצוה כלומר אע"פ שהדירו על דעת רבים יכול להתיר נדרו ולדבר מצוה יש התרה אפי' בהדירו על דעת רבים:
1
ב׳[דף ז' ע"א]
ת"ר שנים אדוקים בשטר מלוה אומר שלי הוא ונפל ממני ומצאתיו ולוה אומר שלך הוא ופרעתיו לך יתקיים השטר בחותמיו דברי ר'. רשב"ג אומר יחלוקו. נפל ליד דיין לא יוציאו עולמית ר' יוסי אומר הרי הוא בחזקתו. אמר רבא אמר רב נחמן במקוים דברי הכל לא פליגי דיחלוקו כי פליגי כשאין מקוים רבי סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו אי מקיים ליה פליג ואי לא לא פליג. פי' רש"י זצ"ל אע"פ שהלוה הזה מודה שכתב השטר ולוה המעות צריך מלוה לקיימו בחותמיו ואפלו השטר בידו נאמן הלוה לומר פרעתיו כל זמן שאינו מקוים דמאן קא משוי ליה לשטרא לוה שמודה שכתבו ולוה הוא דקאמר דפרוע אבל אם השטר מקוים ומוחזק אין הלוה נאמן לומר פרעתיך. הילכך זה ששניהם אדוקין ומוחזקין בו אי מקיים מהא מלוה בעדים ומשוי ליה לשטרא מעליא אין הלוה נאמן באמירתו אלא על ידי חזקה זו שאדוק בתוכו והרי הוא כשאר מציאה ופליגי אי לא לא פליגי שאפילו כולו ביד המלוה נאמן הלוה לומר פרעתי. ורשב"ג סבר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו ואע"ג דלא מקיים ליה יחלקו לאלתר:
ת"ר שנים אדוקים בשטר מלוה אומר שלי הוא ונפל ממני ומצאתיו ולוה אומר שלך הוא ופרעתיו לך יתקיים השטר בחותמיו דברי ר'. רשב"ג אומר יחלוקו. נפל ליד דיין לא יוציאו עולמית ר' יוסי אומר הרי הוא בחזקתו. אמר רבא אמר רב נחמן במקוים דברי הכל לא פליגי דיחלוקו כי פליגי כשאין מקוים רבי סבר מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו אי מקיים ליה פליג ואי לא לא פליג. פי' רש"י זצ"ל אע"פ שהלוה הזה מודה שכתב השטר ולוה המעות צריך מלוה לקיימו בחותמיו ואפלו השטר בידו נאמן הלוה לומר פרעתיו כל זמן שאינו מקוים דמאן קא משוי ליה לשטרא לוה שמודה שכתבו ולוה הוא דקאמר דפרוע אבל אם השטר מקוים ומוחזק אין הלוה נאמן לומר פרעתיך. הילכך זה ששניהם אדוקין ומוחזקין בו אי מקיים מהא מלוה בעדים ומשוי ליה לשטרא מעליא אין הלוה נאמן באמירתו אלא על ידי חזקה זו שאדוק בתוכו והרי הוא כשאר מציאה ופליגי אי לא לא פליגי שאפילו כולו ביד המלוה נאמן הלוה לומר פרעתי. ורשב"ג סבר מודה בשטר שכתבו אין צריך לקיימו ואע"ג דלא מקיים ליה יחלקו לאלתר:
2