אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא רנ״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 256

א׳בפר"ח נראה השוכר את החמור לרכוב עלי' איש לא תרכב עלי' אשה. אשה תרכב עלי' איש ואשה בין גדולה בין קטנה פסק לרכוב עלי' אשה מרכיב עלי' בין גדולה בין קטנה. ואמר רב פפא ואפי' מעוברת והיא מניקה:
1
ב׳[דף פ' ע"א]
מתני' השוכר את הפרה לחרוש בהר וחרש בבקעה ונשבר הקנקן פטור. בבקעה וחדש בהר ונשבר הקנקן חייב. שההרים קשים לחרוש שסלעים שם. וכל כלי המחרישה לבעל הבקר ונעריו הולכים עם בהמותיו זה אוחז הדרבן לכוין הפרה לתלמיה וזה הולך אחר המחרישה ומכביד את היתד בקרקע שבו הברזל שקורין קולטרא והוא קנקן דמתני'. לדוש בקיטנית ודש בתבואה פטור. בתבואה ודש בקיטנית חייב שהקיטנית מחלקת. והיכ' דלא שני ואין לבעל הפרה לתבוע לו כלום ואילו שהיו בפעולתן המנהיג והאוחז היתד שבידים היו איזה מהם פושע בשבירת הקנקן ומאן משלם. רב פפא אמר דנקיט פרשא דהיינו מרדע הוא משלם שלא כיון הפרה יפה דעל ידי שעיות השורה של מענה נשבר הקנקן. רב שישא בריה דרב אידי אמר דנקיט מנא דהיינו הקנקן משלם שהעמיקו יותר מדאי לא היה נשבר בעיוות השורה. ואי ארעא דמחזקי בגורנדי שהיה יודע שמעלת אבנים וצונמא וטרשין תרוייהו משלמי שהיה להם ליזהר מאד ובדבר מועט שעיוות עם המנהיג נשבר והוי מוטל בספק:
2
ג׳[שם]
אמר רבי יוחנן המוכר פרה לחבירו ואמר לו פרה זו נגחנית היא רבצנית היא נשכנית היא. היה בה אחד מן המומין האלו וסנפו בין המומין אחרים שלא היו בה הרי זה מקח טעות לפי שהכיר הלוקח בשאר המומין שלא היו בה וכסבור בכולן הוא משקר. אלא להשליך מעליו כל התרעומות הוא בא. הילכך מקח טעות הוא דאדעתא דהכי לא זבין. מום זה ומום אחר שפירש לו שם אותו המום לבדו וא"ל מום זה יש בה. ועוד מומין אחרים אין זה מקח טעות. דכיון דאותו המום הזכיר לו לבדו בו היה לו לבדוק. תניא כוותיה דר' יוחנן המוכר שפחה לחבירו ואמר לו שפחה זו שוטה היא ניכפת היא שעמומית היא היה בה מום אחד מאילו המומין והשאר אינם בה וסנפו ביניהם הרי זה מקח טעות. מום זה ומום אחר אין זה מקח טעות:
3