אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא רס״וOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 266
א׳וששאלתם ראובן דעבד שותפות עם שמעון ומתני בהדי' דלא ליפרוש מיניה אלא באנפוהי. ואזל שמעון לדוכתא רחיקא ועבד תמן סחורתא כמה שנין שקל וטרא עם אינשי ומטא ליה רווחא טובא ובתר כן בעי למיהדר ועל לספינתא איהו וכל מה דאית ליה עם יהודאי אחריני וכד אינון אזלין תברא נחשולא לההיא ספינתא וערקו ערטילאין ואיתבר כל מה דהות בידיהון ואתו עליהון אינשי דלא חזו להון יהודאי מעולם ובעו למישבא יתהון ולמיקטלינון ואיתנצילו מנהון ערטילאין. ואזל שמעון דנן בתר כן ושקל וטרא באנפיה בהדי אינשי וזבן מילתא דאית ביה סכנתא דאכריז עלה מלכא כל דזבין לה פסקי' ליה לריש'. וכל יהודאין דהוו תמן משביעינון דלא ליזבנון ההיא מילתא. ואזל שמעון דנן וזבנה ורווח בה טובא. בתר כן מטא ליה זימנא ואזל ההוא דהוה ליה ולא פש בידיה אלא פורתא הדר תוב טרא ושקל ורווח בתר כן אתא ראובן וא"ל הנפק מה דאית לך וניפלוג תרויהון. א"ל שמעון אנת מאן דאית לך בהדין ממונא. ממונא דשקלתי מינך איתברת ספינתא ואזל כוליה ונפקי ערטילאי והא יהודאי דהוו בהדאי דנפקי ערטילאי והאי ממונא דאית בידאי סכנתא דעבדי בנפשאי וזבני מילתא דאכריזו עלה קטלא ושקלי בטרשאה מבני אנשא אנת מאי אית לך בהדאי דלא תפרוש מינאי אלא באנפיי ועד השתא שותפא דידי את ושטר שותפות דנקיטנא כתב ביה האי תנאי וכתב ביה כל מה שמרחמין מן השמים שכר בין בממון זה בין בממון אחר ואפי' מציאה הבאה לידי השכר לאמצע וקבילת עלך כל הני תנאי. השתא טענתא דראובן אית ביה מששא או לא. הכין איתחזיאת לנא דטענתא דראובן לית ביה מששא ולא שויא שום מדעם ושלא כדין קא"ל אית לך תנאה עלך אי הוא אית ליה תנאה על שמעון ושמעון לית ליה עליה משום תנאה עסקא דלית בה כמה תנאה מאי אישתעי האי דינא מכל מקבלי עיסקא הרי אמור רבנן אמרי נהרדעי האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון עבדו רבנן מילתא דניחא כו' ואמ' בני דרב עיליש נפק עילוייהו שטרא פלגא באגר ופלגא בהפסד כו' ש"מ דהכין מתבעי ליה למיכתב אי פלגא באגר תרי תילתי בהפסד ואי תרי תילתי באגר פלגא בהפסד ודינא הכי הוא וראובן דנן כיון דלא קביל לשמעון הכי לית ליה עליה שום מדעם. כללא דמילתא כל שטרא דלא כתב בי' כנהרדעי וכדבני בי רב עיליש צד ריבית הוא ואסיר. ועוד ראשונים נמי הכי הוו דייני דהא מפרש בשאלתיה דמר דאשכחתון בשאלתי' דאבא מרי האי מאן דקביל עיסקא מן חבריה וקביל עליה תנאה כל רווחא דמטא לידיה בין מהאי עיסקא בין בעיסקי אחריני דשקילנא מן אינשי באנפאי ההוא תנאה לאו תנאה הוא עד דמקבל עליה ההוא כל ממונא דשקיל שמעון מן אינשי והוה ליה דינא בהדיה. והדין ראובן לא קביל עליה לשמעון הכי הילכך לא דיינינן ליה כדאמרי נהרדעי. ודקא טען דשטר שותפות דילי כתוב ביה כל מה שמרחמין מן השמים וכו' הדין תנאה לאו תנאה הוא ולא שוי שום מדעם ולא עבדינן ביה מעשה. מאי טעמא דהלכה רווחת בישראל אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דאמר רב נחמן א"ר הונא כרב וכו' כולהו סבירא להו אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. ומוקמ' להו ואמ' לית הילכתא כוותייהו אלא הלכה אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. השתא הדין שמעון מאי שוי מאי דקביל עליה לראובן דכל רווחא דאתי לידי מארבע רוחות העולם יהוי לך פלגא כיון דלא הוי בידי דשמעון מידי כי קביל עליה האי תנאה מאי הוה מקני ליה להאי ראובן. וכ"ש דמפרש בשאלתי' דמר דאשכחת בשאלת' דמר רב חנינאי גאון דכתב ביה אע"ג דקביל עלי' שמעון הלין תנאה לאו תנאי נינהו ובטלי. ומר רב חנינאי בדריה הר גבוה היה וסמכינן עליה. ותו דתנן בר"פ המפקיד אצל חבירו בהמה או כלים ונגנבו או שאבדו שילם ולא רצה לישבע וכו' מתקיף לה רמי בר חמא היכי קני ליה שמעון לכפילא והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. אלמא הלכה רווחת היא שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם. ותו קאמר באידך פירקא א"ל רב פפא לאביי בין למ"ד ירתון תנן בין למ"ד יסבון תנן הא אין אדם מקנה דבר שלא ב"ל. אלמא הכי הילכתא ומסמר קבוע הוא. ולפום דכת' בשאלתא דינא הכין כיון דטבע ואזיל כל עיסקא דשקיל מראובן אי נמי דשרו אהדדי ולא פש מיניה שום מידי בטילית שותפותהון ולית ליה לראובן על שמעון מידי דמאי דאתני בהדיה ברווחא דמטי ליה בין בהאי ממונ' ובין במאי דשקילנא מאחריני תנאו בטל הוא. חדא דאין א"מ דבר שלא בא לעולם. ועוד כל דאמ' אי הוו לי יהיבנא לך אסמכת' היא ואסמכתא לא קניא. דטעין ראובן ואמר אתנית בהדאי דלא תיפרוש מיני אלא באנפאי לחדוקי ולירוזי אתני בהדיה דלא אתני בהדי' לא תפרוש כלל אלא דאי בעי ליפרוש מיניה לא ליפרוש אלא באנפי' ולדעתיה ועוד דלא כפליה לתנאיה דלא תיפרוש ואי פרשת מיחייבת בממונא. ע"כ לשון בשר על גבי גחלים:
1
ב׳[שם]
מתני' כל האומנין קבלנים שמקבלים עליהם לעשות מלאכה בביתם שומרי שכר הם להתחייב בגניבה ואבידה. וכולם שאמרו טול את שלך והבא מעות שומר . לימא מתניתין דלא כר' מאיר דתניא השוכר בהמה מחבירו כיצד משלם דשומר חנם ושומר שכר והשואל כתיבי שוכר לא כתיב ומהו דין חייובו ענין גניבה ואבידה פטור או חייב ר' יהודה אומר כשומר שכר דהואיל ולהנאתו הוא אצלו אע"פ שנותן שכר פעולתו שומר שכר הוא דאי לא יהיב שכר הוי שואל וחייב באונסין והשתא דיהיב אגרא לא הוי שואל והוי שומר שכר ר' מאיר אומר כשומר חנם דהא יהיב אגר מלאכתו אינו נוטל שכר על שמירתו. ואומן דומה לשוכר שלהנאת שכר אומנתו הוא בידו. אבל שכר שמירה אינו נוטל אלא שכר פעולה. אפי' תימא ר' מאיר בההיא הנאה דקא תפיש ליה אאגריה דלא צריך למיפק ולעייל הוי עליה שומר שכר. ואיבעית תימא ודאי אומן דמי לשוכר ומיתוקמא מתני' כר' מאיר כדמחליף רבה בר אבוה ותני שוכר כיצד משלם ר' מאיר אומר כשומר שכר ר' יהודה אומר כשומר חנם. הרי ללישנא קמא דמתניתין כ"ע היא ללישנא בתרא ר' מאיר:
מתני' כל האומנין קבלנים שמקבלים עליהם לעשות מלאכה בביתם שומרי שכר הם להתחייב בגניבה ואבידה. וכולם שאמרו טול את שלך והבא מעות שומר . לימא מתניתין דלא כר' מאיר דתניא השוכר בהמה מחבירו כיצד משלם דשומר חנם ושומר שכר והשואל כתיבי שוכר לא כתיב ומהו דין חייובו ענין גניבה ואבידה פטור או חייב ר' יהודה אומר כשומר שכר דהואיל ולהנאתו הוא אצלו אע"פ שנותן שכר פעולתו שומר שכר הוא דאי לא יהיב שכר הוי שואל וחייב באונסין והשתא דיהיב אגרא לא הוי שואל והוי שומר שכר ר' מאיר אומר כשומר חנם דהא יהיב אגר מלאכתו אינו נוטל שכר על שמירתו. ואומן דומה לשוכר שלהנאת שכר אומנתו הוא בידו. אבל שכר שמירה אינו נוטל אלא שכר פעולה. אפי' תימא ר' מאיר בההיא הנאה דקא תפיש ליה אאגריה דלא צריך למיפק ולעייל הוי עליה שומר שכר. ואיבעית תימא ודאי אומן דמי לשוכר ומיתוקמא מתני' כר' מאיר כדמחליף רבה בר אבוה ותני שוכר כיצד משלם ר' מאיר אומר כשומר שכר ר' יהודה אומר כשומר חנם. הרי ללישנא קמא דמתניתין כ"ע היא ללישנא בתרא ר' מאיר:
2