אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא רצ״חOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 298
א׳פר"ח זצ"ל והלכה כר' יוחנן. וכן פסק רבי' יצחק אלפס זצ"ל:
1
ב׳[שם]
מתני' כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל. וכל תנאי שיש בו בתחילתו תנאו בטל. פרש"י זצ"ל שהקדים מעשה שעליו לתנאי שהוא שואל ממנו כגון הרי זה מעשה שלך אם תעשה לי דבר זה פלו'. ולא דמי לתנאי בני גד ובני ראובן אם יעברו ונתתם היינו תנאי קודם למעשה. אם תעשה לי את הדבר הזה אשובה ארעה צאנך אשמור היינו תנאי שהוא שואל ממנו קודם למעשה שעליו לעשות. תנאו בטל והוי מעשה מקויים ואע"פ שלא קיים בטל התנאי את התנאי. וכל תנאי שאפשר לו לקיימו בסופו תנאו קיים אם תנאי קודם למעשה הא אי אפשר לקיימו תנאו בטל והמעשה קיים. אמר רב טבלא אמר רב זו דברי ר' יהודה בן תימא דקתני שאפשר לקיימו. הא אי אפשר לקיימו תנאו בטל. אבל חכמים אומרים אע"פ שאי אפשר לקיים בסופו והתנה עליו בתחילה תנאו קיים דתניא הרי זה גיטיך על מנת שתעלי לרקיע ע"מ שתרדי לתהום על מנת שתעלי קנה בן מאה אמה על מנת שתעברי את הים הגדול ברגליך נתקיים התנאי הרי זה גט לא נתקיים התנאי אין זה גט. ר' יהודה בן תימא אומר כזה גט. כלל אמר ר' יהודה בן תימא כל שאי אפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליהם מתחילתו אינו אלא כמפלינה בדברים שאין בלבו לשום תנאי אלא להקניט בעלמא. אמר רב נחמן אמר רב הלכה כר' יהודה בן תימא. אמר רב נחמן בר יצחק מתני' נמי דיקא דסתם לן כר' יהודה בן תימא דקתני וכל שאי אפשר לקיימו בסופו והתנה עליו מתחילתו תנאו קיים. הא אי אפשר לו לקיימו תנאו בטל. ירושלמי תני זה הכלל שהיה ר' יהודה בן תימא אומר כל דבר שאי אפשר לו להתקיים והתנה עמה לא נתכוון זה אלא להפליגה בדברים בין שאמר לה בפה בין שאמר לה בכתב כל המתקיים בפה מתקיים בשטר:
מתני' כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל. וכל תנאי שיש בו בתחילתו תנאו בטל. פרש"י זצ"ל שהקדים מעשה שעליו לתנאי שהוא שואל ממנו כגון הרי זה מעשה שלך אם תעשה לי דבר זה פלו'. ולא דמי לתנאי בני גד ובני ראובן אם יעברו ונתתם היינו תנאי קודם למעשה. אם תעשה לי את הדבר הזה אשובה ארעה צאנך אשמור היינו תנאי שהוא שואל ממנו קודם למעשה שעליו לעשות. תנאו בטל והוי מעשה מקויים ואע"פ שלא קיים בטל התנאי את התנאי. וכל תנאי שאפשר לו לקיימו בסופו תנאו קיים אם תנאי קודם למעשה הא אי אפשר לקיימו תנאו בטל והמעשה קיים. אמר רב טבלא אמר רב זו דברי ר' יהודה בן תימא דקתני שאפשר לקיימו. הא אי אפשר לקיימו תנאו בטל. אבל חכמים אומרים אע"פ שאי אפשר לקיים בסופו והתנה עליו בתחילה תנאו קיים דתניא הרי זה גיטיך על מנת שתעלי לרקיע ע"מ שתרדי לתהום על מנת שתעלי קנה בן מאה אמה על מנת שתעברי את הים הגדול ברגליך נתקיים התנאי הרי זה גט לא נתקיים התנאי אין זה גט. ר' יהודה בן תימא אומר כזה גט. כלל אמר ר' יהודה בן תימא כל שאי אפשר לו לקיימו בסופו והתנה עליהם מתחילתו אינו אלא כמפלינה בדברים שאין בלבו לשום תנאי אלא להקניט בעלמא. אמר רב נחמן אמר רב הלכה כר' יהודה בן תימא. אמר רב נחמן בר יצחק מתני' נמי דיקא דסתם לן כר' יהודה בן תימא דקתני וכל שאי אפשר לקיימו בסופו והתנה עליו מתחילתו תנאו קיים. הא אי אפשר לו לקיימו תנאו בטל. ירושלמי תני זה הכלל שהיה ר' יהודה בן תימא אומר כל דבר שאי אפשר לו להתקיים והתנה עמה לא נתכוון זה אלא להפליגה בדברים בין שאמר לה בפה בין שאמר לה בכתב כל המתקיים בפה מתקיים בשטר:
2
ג׳[שם]
מתני' כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל. וכל תנאי שיש בו מעשה בתחילתו תנאו בטל. וכל שאי אפשר לו להתקיים בסופו והתנה עליו בתחילתו תנאו קיים. תנן בפ' האומר בקידושין ר' מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי שנא' ויאמר משה אליהם אם יעברו בני גד ובני ראובן וגו' וכתיב ואם לא יעברו חלוצים אתכם וגו'. ר' חנני' בן גמליאל אומר צריך הדבר לאומרו שאילמלא כן יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו. הילכך לר' מאיר דמדמי ליה לתנאי בני גד ובני ראובן לגמרי מדמי ליה ובעי שיהא דומה לו בשבעה דברים שלא יהא מתנה על מה שכתוב בתורה. ושיהא תנאי קודם למעשה. ושיהא אפשר לקיימו בסופו. ושיהא אפשר לקיימו על ידי שליח. ושיהא תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר. ושיהא הן קודם ללאו. ושיהא תנאי כפול. תלתא קמאי תנינא במתניתין ואוקימנא למתני' בגמ' כר' מאיר ושיהא אפשר לקיימו על ידי שליח כההיא דפ' המדיר בכתובות דאמר רב אחא בר יעקב אמר ר' יוחנן המקדש על תנאי אינה צריכה הימנו גט. איתיבי' רב אחא בריה דרב איקא בר אחתיה חליצה מוטעת כשרה איזו היא חליצה מוטעת א"ר יוחנן כל שאומרין לו חלוץ לה כדי שתתן לך מאתים זוז אלמא כיון דעבד מעשה אחולי אחליה לתנאיה א"ל בר בי רב שפיר קא אמרת מכדי כל תנאי מהיכן גמרינן לה מבני גד ובני ראובן תנאי דאפשר לקיימו ע"י שליח הוי תנאי. תנאי דלא אפשר לקיימו על ידי שליח כהתם לא הוי תנאי. ופרש"י זצ"ל שפיר קא אמרת דטעמא דרבא לאו משום דמחילה היא אלא משום דמעיקרא לאו תנאי הוא. דכל תנאי מהיכן קא גמרינן לה מבני גד ובני ראובן דאם יעבדו ונתתם ואם לא יעבדו ונאחזו בתוככם. דאפשר לקיימו למעשה של תנאי דהיינו ונתתם ע"י שליח כי התם שהרי משה צוה ליהושע לתת להם את הארץ שהיה שלוחו של משה והוא נתנה אבל חליצה לא אפשר לקיומה על ידי שליח אין יכול לומר לשלוחו אם תתן לך מאתים זוז פלו' תחלוץ לך הילכך לאו תנאה הוא לבטל החליצ' עכ"ל. ומוכח בפ' מצת חליצה מוטעת כשרה איזו היא חליצה מוטעת אמר רשב"ל כל שאומר לה חלוץ לה ובכך אני כונסה א"ל ר' יוחנן אני שונה בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה היא בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא חליצתה פסולה עד שיתכוונו שניהם כאחר ואת אמרת חליצתה כשרה. אלא איזו היא חליצה מוטעת כל שאומרי' לו חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז. תניא נמי הכי חליצה מוטעת כשרה ואיזו היא חליצה מוטעת כל שאומר לה חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז. ומעשה באשה אחת שנפלה לפני יבם שאינו הגון ואמרו לו חלוץ לה כדי שתתן לך מאתים זוז ובא מעשה לפני ר' חייא והכשיר. הא למדת דהכי הילכתא. דרשב"ל ור"י הלכה כר' יוחנן לבר מהני תלת דהחולץ. ותו דתניא כוותיה דר' יוחנן. ותו דר' חייא עבד עובדא כר' יוחנן:
מתני' כל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל. וכל תנאי שיש בו מעשה בתחילתו תנאו בטל. וכל שאי אפשר לו להתקיים בסופו והתנה עליו בתחילתו תנאו קיים. תנן בפ' האומר בקידושין ר' מאיר אומר כל תנאי שאינו כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי שנא' ויאמר משה אליהם אם יעברו בני גד ובני ראובן וגו' וכתיב ואם לא יעברו חלוצים אתכם וגו'. ר' חנני' בן גמליאל אומר צריך הדבר לאומרו שאילמלא כן יש במשמע שאף בארץ כנען לא ינחלו. הילכך לר' מאיר דמדמי ליה לתנאי בני גד ובני ראובן לגמרי מדמי ליה ובעי שיהא דומה לו בשבעה דברים שלא יהא מתנה על מה שכתוב בתורה. ושיהא תנאי קודם למעשה. ושיהא אפשר לקיימו בסופו. ושיהא אפשר לקיימו על ידי שליח. ושיהא תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר. ושיהא הן קודם ללאו. ושיהא תנאי כפול. תלתא קמאי תנינא במתניתין ואוקימנא למתני' בגמ' כר' מאיר ושיהא אפשר לקיימו על ידי שליח כההיא דפ' המדיר בכתובות דאמר רב אחא בר יעקב אמר ר' יוחנן המקדש על תנאי אינה צריכה הימנו גט. איתיבי' רב אחא בריה דרב איקא בר אחתיה חליצה מוטעת כשרה איזו היא חליצה מוטעת א"ר יוחנן כל שאומרין לו חלוץ לה כדי שתתן לך מאתים זוז אלמא כיון דעבד מעשה אחולי אחליה לתנאיה א"ל בר בי רב שפיר קא אמרת מכדי כל תנאי מהיכן גמרינן לה מבני גד ובני ראובן תנאי דאפשר לקיימו ע"י שליח הוי תנאי. תנאי דלא אפשר לקיימו על ידי שליח כהתם לא הוי תנאי. ופרש"י זצ"ל שפיר קא אמרת דטעמא דרבא לאו משום דמחילה היא אלא משום דמעיקרא לאו תנאי הוא. דכל תנאי מהיכן קא גמרינן לה מבני גד ובני ראובן דאם יעבדו ונתתם ואם לא יעבדו ונאחזו בתוככם. דאפשר לקיימו למעשה של תנאי דהיינו ונתתם ע"י שליח כי התם שהרי משה צוה ליהושע לתת להם את הארץ שהיה שלוחו של משה והוא נתנה אבל חליצה לא אפשר לקיומה על ידי שליח אין יכול לומר לשלוחו אם תתן לך מאתים זוז פלו' תחלוץ לך הילכך לאו תנאה הוא לבטל החליצ' עכ"ל. ומוכח בפ' מצת חליצה מוטעת כשרה איזו היא חליצה מוטעת אמר רשב"ל כל שאומר לה חלוץ לה ובכך אני כונסה א"ל ר' יוחנן אני שונה בין שנתכוון הוא ולא נתכוונה היא בין שנתכוונה היא ולא נתכוון הוא חליצתה פסולה עד שיתכוונו שניהם כאחר ואת אמרת חליצתה כשרה. אלא איזו היא חליצה מוטעת כל שאומרי' לו חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז. תניא נמי הכי חליצה מוטעת כשרה ואיזו היא חליצה מוטעת כל שאומר לה חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז. ומעשה באשה אחת שנפלה לפני יבם שאינו הגון ואמרו לו חלוץ לה כדי שתתן לך מאתים זוז ובא מעשה לפני ר' חייא והכשיר. הא למדת דהכי הילכתא. דרשב"ל ור"י הלכה כר' יוחנן לבר מהני תלת דהחולץ. ותו דתניא כוותיה דר' יוחנן. ותו דר' חייא עבד עובדא כר' יוחנן:
3