אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא מציעא ש״חOhr Zarua, Volume III, Piskei Bava Metzia 308
א׳ויש לי ללמוד מיכן שהאשה יכולה להשאיל פרה של נכסי מלוג שלא מדעת בעלה דאי לא הויא שאלה אלא מדעת בעלה א"כ הוה ליה שאל מן השותפין ונשאל לו אחד מהן דבעי רמי בר חמא ולא איפשיטא ליה אלא ש"מ אשה שהשאילה פרה של נכסי מלוג שלא מדעת בעלה הויא לה שאלה ואין הבעל יכול לעכב עליה. אבל הבעל נראה בעיני שאינו יכול להשאיל בהמה של נכסי מלוג שלא מדעת אשתו. מההיא דפ' האשה שנפלו לה נכסים דאיבעיא להו בעל שמכר קרקע לפירות מהו מי אמרינן מאי דקני ליה אקני או דילמא בי תקינו רבנן משום רווח ביתא אבל לזבוני לא. יהודה בר מרימר משמיה דרבא אמר מה שעשה עשוי. רב פפא משמיה דרבא אמר לא עשה ולא כלום. אמר רב פפא הא דר' יהודה מר בר אמימר משמיה דרבא לאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר דההיא איתתא דעיילא לגברא תרתין אמהתא אזל גברא נסיב איתתא אחריתי עייל בה חדא מינייהו אתאי לקמיה דרבא צווחה צווחה ולא אשגח בה מאן דחזא סבר מה שעשה עשוי. ולא היא משום רווח ביתא והא קא רווח פירש"י זצ"ל טעמא מאי תקינו רבנן משום רווח ביתא שיכניס הפירות לביתו ויהא מזון הבית מצוי וייטב לה והא קא רווח ביתא שאף עתה היא עושה צורכי הבית. והילכתא בעל שמכר קרקע לפירות לא עשה ולא כלום מאי טעמא אביי אמר חיישינן שמא תכסיף השדה שלא יחוש הלוה לזבלה ולטייבה דקסבר למחר נפקא מינאי שאין הגוף שלי. רבא אמר משום רווחא ביתא. מאי בינייהו איכא בינייהו דמקרבא למתא דחזיא ליה כל שעה אי מכסיף לה. אי נמי דבעל אריס הוא. אי נמי זבין בעל זוזי דקא עביד בהו שהבעל עושה סחורה במעות שקיבל מן הלוקח ומשתכר בהן ואיכא רווחא ביתא. ופסק רבינו יצחק זצ"ל כרבא דאמר משום דווח ביתא. הא למדת שאין הבעל רשאי למכור קרקע לפירות וכ"ש דאינו רשאי להשאיל וליתן דהא ליכא רווח ביתא. וה"ה לבהמת נכסי מלוג שאינו רשאי להשאיל דהא ליכא רווח ביתא ואפי' הכניסה לו שתי בהמות ליכא למימר שישאיל השניה והאחת תהי' לרווח ביתא מידי דהוה אתרתי אמהתא דלא אשגח בה רבא. דהתם משום שאף עתה היא עושה צרכי הבית ואיכא רווח ביתא כדפי' רש"י זצ"ל. ואפילו לדברי רבינו יצחק אלפס זצ"ל דכתב והא קא רווח דאיכא אחריתי. דוקא התם מהני דאיכא אחריתי משום דאינה כי אם לשימוש ולשירות והא איכא חדא דמשמשת ומשרתת אבל בהמת מלוג דקיימא להשתכר לחרישה או לחלוב או להוליך משוי בהא ליכא למימ' דאיכא רווח ביתא משום דקיימא אחריתי שהרי מפסיד מה שהיה משתכר. הילכך האשה משאלת בהמת מלוג שלא מדעת בעלה. ואין הבעל יכול לעכב. והאיש אינו משאיל שלא מדעת האשה ויכולה האשה לעכב - כך נראה בעיני אני המחבר יצחק בר' משה נב"ה:
1
ב׳[שם]
בעי רמי בר חמא בעל בנכסי אשתו כגון בהמת מלוג שהוא עושה בה מלאכתו שואל הוי וחייב באונסין או דילמא שוכר הוי ואינו חייב אלא בנניבה ואבידה. ואמר רבא לפום חורפא שבשתא מה נפשך אי שואל הוי שאלה בבעלים היא שהיא עמו תדיר במלאכתו והיא נשאלה תחילה לו משנשאל. ואי שוכר הוי שכידות בבעלים היא ובין כך ובין כך הוא פטור כי קא מיבעי' לית לרמי בר חמא דאגר מינה פרה והדר נסבה מאי שואל הוי מנישואין ואילך ואתיא שאלה בבעלים ומפקעא לשכירות שלא בבעלים ופטור או דילמא שוכר הוי ושכירות כדקיימא קיימא ומאי שנא דאי שואל הוי דאתיא שאלה בבעלים ומפקעא שכירות שלא בבעלים אי שוכר נמי הוי תיתי שכירות בבעלים ותפקע שכירות שלא בבעלים. אלא כי קא מיבעי ליה לרמי בר חמא כגון דאגרא איהי פרה מעלמא והדר נסבה דתנן בפרק המפקיד השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל משלם לשוכר. א"ר יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו אלא תחזור הפרה לבעלים הראשונים ואליבא דרבנן דאמרי דינא דשואל בהדי דמשאיל הוא ולא אצל בעלים הראשונים לא תיבעי לך דאפי' הוא שואל כיון דלדידיה בעי לשלומי פטור דשאלה בבעלים היא. כי תבעי לך לר' יוסי דאמר תשלומין לבעלי' מאי שואל הוי ממנה ושואל חייב באונסין ומשלם לבעלים או שוכר הוי ופטור מן האונסין ומאי שכירותיה שהרי תקנו לה חכמים פרקונה משביה תחת פירות. אמר רבא בעל לא שואל הוי ולא שוכר הוי אלא לוקח הוי ופטור מן האונסין מדר' יוסי בר חנינא דאמר ר' יוסי בר חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות אלמא אין לה רשות למכור דהוא הוי לוקח ראשון:
בעי רמי בר חמא בעל בנכסי אשתו כגון בהמת מלוג שהוא עושה בה מלאכתו שואל הוי וחייב באונסין או דילמא שוכר הוי ואינו חייב אלא בנניבה ואבידה. ואמר רבא לפום חורפא שבשתא מה נפשך אי שואל הוי שאלה בבעלים היא שהיא עמו תדיר במלאכתו והיא נשאלה תחילה לו משנשאל. ואי שוכר הוי שכידות בבעלים היא ובין כך ובין כך הוא פטור כי קא מיבעי' לית לרמי בר חמא דאגר מינה פרה והדר נסבה מאי שואל הוי מנישואין ואילך ואתיא שאלה בבעלים ומפקעא לשכירות שלא בבעלים ופטור או דילמא שוכר הוי ושכירות כדקיימא קיימא ומאי שנא דאי שואל הוי דאתיא שאלה בבעלים ומפקעא שכירות שלא בבעלים אי שוכר נמי הוי תיתי שכירות בבעלים ותפקע שכירות שלא בבעלים. אלא כי קא מיבעי ליה לרמי בר חמא כגון דאגרא איהי פרה מעלמא והדר נסבה דתנן בפרק המפקיד השוכר פרה מחבירו והשאילה לאחר ומתה כדרכה ישבע השוכר שמתה כדרכה והשואל משלם לשוכר. א"ר יוסי כיצד הלה עושה סחורה בפרתו של חבירו אלא תחזור הפרה לבעלים הראשונים ואליבא דרבנן דאמרי דינא דשואל בהדי דמשאיל הוא ולא אצל בעלים הראשונים לא תיבעי לך דאפי' הוא שואל כיון דלדידיה בעי לשלומי פטור דשאלה בבעלים היא. כי תבעי לך לר' יוסי דאמר תשלומין לבעלי' מאי שואל הוי ממנה ושואל חייב באונסין ומשלם לבעלים או שוכר הוי ופטור מן האונסין ומאי שכירותיה שהרי תקנו לה חכמים פרקונה משביה תחת פירות. אמר רבא בעל לא שואל הוי ולא שוכר הוי אלא לוקח הוי ופטור מן האונסין מדר' יוסי בר חנינא דאמר ר' יוסי בר חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות אלמא אין לה רשות למכור דהוא הוי לוקח ראשון:
2