אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קי״חOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 118
א׳גזל ופקדון לא תנן במתני' אי משמט אי לא משמט. אך בספרי בפ' ראה תניא מקץ שבע שנים. יכול מתחילת השנה או בסופה. הרי אתה דן נא' כאן קץ ונא' להלן קץ מה קץ האמור להלן בסופה ולא בתחילתה אף קץ האמור כאן בסופה ולא בתחילתה. תעשה שמיטה וזה דבר השמיטה שמוט כל זמן שיש לו שמיטה שמוט שבע שנים יכול שבע שנים לכל אחד. הרי אתה דן חייב שבע שנים בשמיטה [וחייב שבע שנים במלוה מה] שבע שנים [האמורים בשמיטה] לכל העולם אף שבע שנים האמורים במלוה שבע שנים לכל העולם. או כלך לדרך זו חייב שבע שנים בעבד עברי ושבע שנים במלוה. מה שבע שנים האמור בעבד עברי שבע שנים לכל א' וכו' יכול יהא השמט[ת] [כספים] נוהג (בדבר) ת"ל תעשה שמיטה שמוט לא אמרתי אלא בארץ ישראל שאתה עושה שמיטה [אתה משמט] אי בארץ ישראל יכול בארץ ישר' אתה משמט ובחוצה לארץ אי אתה משמט ת"ל כי קרא שמיטה לי"י בין בארץ בין בחוצה לארץ. זה דבר השמיטה. מיכן אמרו המחזיר חוב לחבירו בשביעית אומר משמט אני. וזה דבר השמיטה. מיכן אמרו שמיטה משמטת מלוה ואין יובל משמט מלוה שהיה בדין ומה שמיטה שאין מוציאה עבדים משמטת מלוה. יובל שמוציא עבדים אינו דין שמשמט מלוה [ת"ל וזה דבר השמיטה שמיטה משמטת מלוה ואין יובל משמט מלוה]. קל וחומר לשמיטה שתוציא עבדים ומה יובל שאין משמט מלוה מוציא עבדים שביעית שמשמטת מלוה אינו דין שתוציא עבדים ת"ל בשנה השביעית שביעית משמטת מלוה ויובל מוציא עבדים. שמוט כל בעל משה ידו. יכול אף בגזילה ופקדון ת"ל משה ידו. יכול שכר שכיר והקפת חנות ת"ל אשר ברעהו. אם סופינו להרבות כולן מה ת"ל משה ידו. מה משה ידו זקוף אף כולן זקוף. לא יגוש ליתן עליו בלא תעשה. [את רעהו פרט לאחרים]. את אחיו פרט. לגר תושב. כי קרא שמיטה לי"י בין בארץ בין בחוצה לארץ. את הנכרי תגוש זה מצות עשה. ואשר יהיה לך ולא מה שיש לאחיך תחת ידיך. מיכן אתה אומר המלוה על המשכון אינו משמט. את אחיך תשמט ידיך ולא המוסר שטרותיו לב"ד. מיכן אמרו הלל תיקן פרוסבול:
1
ב׳תניא בתוספתא הקפת חנות אין משמטת דברי ר' יהודה וחכמים אומרים משמטת. א"ר נראין דברי ר' יהודה בכותב פירות ודברי חכמים בכותב מעות. ונראה בעיני דה"פ נראין דברי ר' יהודה לחכמים דהקפת חנות אין משמטת. כשאמר לו לוקח למוכר כתוב בפנקסך שכך וכך פירות הקפת לי מידה או שתים. ואל תכתוב שאני חייב לך כך וכך מעות אז ודאי אינו משמט. ודברי חכמים נראין לר' יהודה כשאמר לו לוקח למוכר כתוב שכך וכך מעות אני חייב לך שאז משמט שהרי זקפן במלוה ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. שאם תאמר דלר' יהודה אף בכותב מעות פליגי תיקשי לך מתני' דסבר ר' יהודה דהיכא דזקפן במלוה משמט:
2