אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה ער״הOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 275
א׳ונראה בעיני אם נפלה חתיכה של איסור בקדירה של היתר אנו מערין אותו המאכל של היתר לקדירה קטנה שתהא מלאה בזה המאכל. ושוב ממנה לכלי אחר וממלאין את זאת מן המים. ומעמירין קדירה הראשונה תחתיה. וחותכים זו החתיכה בזו הקדירה. והמים יוצאים ממנה ונופלין לקדירה הראשונה ומה שיחסר בזו הקדירה מן המים שוב ממלאין אותה וכך עושין אותו עד ששים פעמים. אם תכיל הקדירה הראשונה את המים עד מקום שהיה בה המאכל בראשונה הרי יש בהן ששים ומותר. אך שזה הוא טורח גדול וקשה לכוין. הילכך אין להתיר עד שידע בודאי שיש שם ששים. ואי מספקא ליה נראה בעיני שיסמוך על קפילא במסיח לפי תומו והואיל ואינו יכול לשער. בפ' גיד הנשה אמר רבי אבהו אמר ר' יוחנן כל איסורין שבתורה רואין אותן כאילו הן בצל או קפלוט ואילו היה נותן טעם בהיתר זה שנתבשל עמו אוסרו. ובהנך איסורי דלא מצי למיטעמינהו קאמר כגון מין במינו. אי נמי כשאינו מינו ואיסורא וליכא קפילא. ואכתי לא איפסיקא הילכתא בששים כשאמר ר' יוחנן דבר זה. א"ל רב פפא לאביי ולישערינהו בתבלין ופלפלין דאפי' באלף לא בטלי. שהפלפלין נותן טעם באלף כמותו. א"ל שיערו חכמים אין נותן טעם יותר מבצל וקפלוט:
1