אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה רפ״וOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 286
א׳הילכך קדירה שבשלו בה בשר בחלב הרי נאסר' בהנאה. מידי דהוה אחרס הדרייני והדרדורים והרוקבאות של גוים. ואם שוב בישלו בה היתר אסור באכילה אע"פ שאינה בת יומא דבאיסורי הנאה אין לחלק בין בת יומא לשאינה בת יומא. ואם בת יומא היא הרי כל המאכל אסור ולית ליה תקנה. ואם אינה בת יומא ישליך דמי הקדירה לנהר והמאכל מותר דהשתא אינו נהנה מן הקדירה שהרי הפסיד את דמיה. ומה שפלטה טעם לפגם הוא ושרי טפי מסתם יינם. דאפילו יין ביין מותר בהנא' חוץ מדמי אותו היין כדפרי' לעיל. וכיוצא בזה פסק רבינו שמואל זצ"ל לעיל פרק כל הצלמים כדפרי' לעיל יש להסתפק בשר בחלב שאסרו חכמי' כגון ששהה בצונן יותר מיום אחד כדפרי' לעיל. או על ידי מליחת יום אסרו אותו דוקא באכילה ולא בהנאה או שמא בהנאה נמי אסרו אותו. ולכאורה יש להוכיח מפרק אין מעמידין דמפ'(שמואל) טעמא דגבינה אסורה מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה. ורב חסדא אמר מפני שמעמידין אותה בחומץ. ורב נחמן בר יצחק אמר מפני שמעמידין אותה בשרף ערלה. ופרכינן ולרב חסדא ולרב נחמן בר יצחק תתסר בהנאה. קשיא דאילו לשמואל קא פריך אע"ג דהוי בשר בחלב ש"מ דלא אסרו אותו כי אם באכילה. מיהו י"ל דה"ק בשלמא לשמואל ספק העמידוה בעור קיבת נבילה ספק העמידוה במילי אחריני שאין בהם איסורא כגון כמהין ופטריות שקורין בלשון כנען גוביצי כי לחומץ ושרף אין לחוש שאין דרכם בכך. אלא לרב נחמן ולרב חסדא דאמרי שהן רגילין להעמיד באיסורי הנאה ליתסור בהנאה מספיקא. מיהו אי ידעינן שהעמידוה בעור קיבת נבילה הכי נמי דאסירא בהנאה מיהו דוחק הוא זה. הילכך המתיר בהנאה אין מוחין בידו כל כמה דלא אשכחן ראיה לאיסורא:
1
ב׳[שם]
מתני' ואלו אסורין ואיסורן בכל שהן יין נסך וע"ז וכו'. תנא מאי קא חשיב אי דבר שבמנין קא חשיב ליתני נמי חתיכת נבילה ואי איסורי הנאה קא חשיב ליתני נמי חמץ בפסח. אמר ר' חייא בר אבא ואיתימא ר' יצחק נפחא תנא אית ליה דבר שבמנין ואיסורי הנאה. פי' רבינו שמואל זצ"ל ואיכא תנאי טובא דפליגו עליה כגון תנא דליטרא קציעות. דאמר דבר שבמנין אפילו [באלף] לא בטיל. והכי הילכתא דכל דבר שבמנין חשיבא ולא בטלה והכל נאסר בשבילו הואיל ואין מכירין אותו ואם אותו דבר אסור בהנאה ימכר הכל לגוים חוץ מדמי אותו דבר. ואם נחתכה בחתיכות דקות בקדירה כגון חתיכת בשר פרה נבילה שנתערבה בתוך חתיכות של רחל שאינה מינה בקדירה ונתחתכה בטילה היא דהשתא לא הויא דבר שבמנין. ואע"ג דכי נפלה היתה דבר שבמנין השתא מיהא בטלה לה. ואם אינו דבר שבמנין בטלה ברוב. ויזרוק חתיכה אחת לחוץ דהשתא לא מתהני בביטול האיסור. כמו שמצינו תרומה עולה באחד ומאה ואע"ג דבטילה. וכן ערלה באחד ומאתים עכ"ל. ולא כיון בזה שכתב ויזרוק אחת לחוץ כמו בתרומה. דדוקא בתרומה צריך להרים מפני גזל השבט כדפרי' לעיל ואע"ג דאיסור תרומה בטל מ"מ יש שם ממון כהן וצריך לפרוע לו שלא יגזלנו:
מתני' ואלו אסורין ואיסורן בכל שהן יין נסך וע"ז וכו'. תנא מאי קא חשיב אי דבר שבמנין קא חשיב ליתני נמי חתיכת נבילה ואי איסורי הנאה קא חשיב ליתני נמי חמץ בפסח. אמר ר' חייא בר אבא ואיתימא ר' יצחק נפחא תנא אית ליה דבר שבמנין ואיסורי הנאה. פי' רבינו שמואל זצ"ל ואיכא תנאי טובא דפליגו עליה כגון תנא דליטרא קציעות. דאמר דבר שבמנין אפילו [באלף] לא בטיל. והכי הילכתא דכל דבר שבמנין חשיבא ולא בטלה והכל נאסר בשבילו הואיל ואין מכירין אותו ואם אותו דבר אסור בהנאה ימכר הכל לגוים חוץ מדמי אותו דבר. ואם נחתכה בחתיכות דקות בקדירה כגון חתיכת בשר פרה נבילה שנתערבה בתוך חתיכות של רחל שאינה מינה בקדירה ונתחתכה בטילה היא דהשתא לא הויא דבר שבמנין. ואע"ג דכי נפלה היתה דבר שבמנין השתא מיהא בטלה לה. ואם אינו דבר שבמנין בטלה ברוב. ויזרוק חתיכה אחת לחוץ דהשתא לא מתהני בביטול האיסור. כמו שמצינו תרומה עולה באחד ומאה ואע"ג דבטילה. וכן ערלה באחד ומאתים עכ"ל. ולא כיון בזה שכתב ויזרוק אחת לחוץ כמו בתרומה. דדוקא בתרומה צריך להרים מפני גזל השבט כדפרי' לעיל ואע"ג דאיסור תרומה בטל מ"מ יש שם ממון כהן וצריך לפרוע לו שלא יגזלנו:
2