אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה רפ״טOhr Zarua, Volume IV, Piskei Avodah Zarah 289
א׳קוניא פי' תחילתו חרס. וחופין אותו בחופיא של אבר ותשמישו על ידי צונן ולקחם מן הגוים פליגו בה רב אחא ורבינא חד אמר כתחילתו ולא בעי טבילה וחד אמר כסופו ובעי טבילה. והילכתא כסופו ובעי טבילה:
1
ב׳[שם]
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא בלקוחין וכמעשה שהיה במדין שהיו חלוטין להם לישר' הכלים אבל שאולים לא:
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא שנו אלא בלקוחין וכמעשה שהיה במדין שהיו חלוטין להם לישר' הכלים אבל שאולים לא:
2
ג׳[שם]
איבעיא להו משכנתא מאי. אמר מר בר רב אשי אבא משכין ליה גוי כסא דכספא ואטבלה ואישתי בה. ולא ידענא אי משום דקסבר משכנת' בזביני דמיא. ואי משום דחזיא לגוי דדעתיה לשקועיה שלא לפדותו עוד. כתב רבי' שמואל זצ"ל לא שנו אלא בלקוחין. וה"ה לנגזלים וכמעשה שהיה דשלהם היו שגזלום ולא היו שאולים אצלם. אבל שאולים מגוי לא. ושואל כלי מחבירו ישר' צריך להטביל שהרי בא לידי חיוב טבילה על ידי ישר' חבירו שלקחו. אבל אם לקח חבירו לחתוך קלפים ולא לצורכי סעודה אינו צריך להטבילו שהרי שאול הוא בידו. והשתא שמעי' דא"צ טבילה אלא כלים הלקוחים. כלי מתכות ולא כלי עץ לצורכי סעודה ולא להחם מרחץ וכלי ברזל שכופין על גבי הלחם לאפותו שקורין אשקוררא ובלש ו ן כנען אשקרובדא. וכן אותו שקו' טריפיד שמשימין עליו היורה אינו צריך טבילה שאין עושין אותו בתוכו צורכי סעודה אבל כסוי ברזל שמכסין בהם את היורה צריכין טבילה כיורה עצמה שהרי מסייעינן לבשל כיורה עצמה וככלי אחד דמו. מ"ר. וריחיים של פלפלין צריכין טבילה שהריחיים עיקר והעץ טפול להם. וכלי זכוכית וכלים הניטוחים בעפות צריכין טבילה. ובטבילת פעם אחת במים סגי. וכן לכל הצריכין טבילה. ולאחר הטבילה מברך עליהן על הטבילה מ"ר. אי נמי על טבילת כלים: ואותן המטבלין כליהם בפסח שטות הוא בידם. וכלי מתכות שמשכנן גוי אצל ישראל צריך להטבילן אם רוצה להשתמש בהן. דדילמא דעתיה דגוי לשקועיה אי נמי משום דמספקא לן משכנתא אי כזביני דמי. כדאמר מר בר רב אשי ולא מהניא טבילה לכלי אלא לחדש [או] הוגעל ונתלבן. עכ"ל:
איבעיא להו משכנתא מאי. אמר מר בר רב אשי אבא משכין ליה גוי כסא דכספא ואטבלה ואישתי בה. ולא ידענא אי משום דקסבר משכנת' בזביני דמיא. ואי משום דחזיא לגוי דדעתיה לשקועיה שלא לפדותו עוד. כתב רבי' שמואל זצ"ל לא שנו אלא בלקוחין. וה"ה לנגזלים וכמעשה שהיה דשלהם היו שגזלום ולא היו שאולים אצלם. אבל שאולים מגוי לא. ושואל כלי מחבירו ישר' צריך להטביל שהרי בא לידי חיוב טבילה על ידי ישר' חבירו שלקחו. אבל אם לקח חבירו לחתוך קלפים ולא לצורכי סעודה אינו צריך להטבילו שהרי שאול הוא בידו. והשתא שמעי' דא"צ טבילה אלא כלים הלקוחים. כלי מתכות ולא כלי עץ לצורכי סעודה ולא להחם מרחץ וכלי ברזל שכופין על גבי הלחם לאפותו שקורין אשקוררא ובלש ו ן כנען אשקרובדא. וכן אותו שקו' טריפיד שמשימין עליו היורה אינו צריך טבילה שאין עושין אותו בתוכו צורכי סעודה אבל כסוי ברזל שמכסין בהם את היורה צריכין טבילה כיורה עצמה שהרי מסייעינן לבשל כיורה עצמה וככלי אחד דמו. מ"ר. וריחיים של פלפלין צריכין טבילה שהריחיים עיקר והעץ טפול להם. וכלי זכוכית וכלים הניטוחים בעפות צריכין טבילה. ובטבילת פעם אחת במים סגי. וכן לכל הצריכין טבילה. ולאחר הטבילה מברך עליהן על הטבילה מ"ר. אי נמי על טבילת כלים: ואותן המטבלין כליהם בפסח שטות הוא בידם. וכלי מתכות שמשכנן גוי אצל ישראל צריך להטבילן אם רוצה להשתמש בהן. דדילמא דעתיה דגוי לשקועיה אי נמי משום דמספקא לן משכנתא אי כזביני דמי. כדאמר מר בר רב אשי ולא מהניא טבילה לכלי אלא לחדש [או] הוגעל ונתלבן. עכ"ל:
3