אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין ע״בOhr Zarua, Volume IV, Piskei Sanhedrin 72
א׳ופסק רבינו יצחק אלפס זצ"ל הלכה כמר זוטרא:
1
ב׳[שם]
כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן התוקף את חבירו לדין אחד אומר נדון כאן ואחר אומר נלך למקום הוועד כופין אותו והולך למקום הוועד אמר לפניו ר' אלעזר מי שנושה בחבירו יוציא מנה על מנה אלא כופין אותו ודן בעירו. איתמר נמי אמר רב ספרא א"ר יוחנן שנים שנתעצמו בדין אחד אומר נדון כאן ואחד אומר נלך למקום הוועד כופין אותו ודן בעירו. אמר אמימר הילכתא כופין אותו וילך למקום הוועד. א"ל רב אשי לאמימר והאמר ר' אלעזר [כופין אותו ודן בעירו] ה"מ היכא דקאמר לוה אבל אמר מלוה עבד לוה לאיש מלוה: מקום הוועד פירש"י זצ"ל מקום וועד ת"ח הרבה שיהא זה בוש מהם. ורבי' יהודה בר נתן זצ"ל פי' בשמו דלא קרי מקום הוועד אלא ב"ד של ארץ ישראל וקשה דאמרי' יש הגוזל בתרא א"ש מקבלין עדים שלא בפני בעל דין. אמר מר עוקבא לדידי מיפרשא לי מיניה דמר שמואל כגון שפתחו ביה בדיניה ושלחי ליה ולא אתא. אבל לא פתחו ביה בדיניה מצי אמר לב"ד הגדול קאזילנא (ואפי' היכ') דפתחו ביה בדינא [נמי] מצי אמר [לי' לב"ד הגדול קאזילנא אמר רבינא כגון דנקיט (אי לא נקיט) דיסקיא מבית דין הגדול. ופי' ריב"א זצ"ל דהתם מיירי שאין ידוע אם היה חייב לו מעולם אם לאו שזה אומר לו מנה לי בידך וזה אומר לו אדרבא מנה לי בידך או משיב לו לא היה דברים מעולם. אבל בשמעתין איירי כגון שמודה לו מקצת או טוען פרעתי לך או פרעתי לך דמי החבלה או דמי המקח הואיל וידוע שהיה חייב לו כופין אותו ללכת אחר התובע למקום הוועד. ור"ת זצ"ל פי' דב"ד הגדול חשיב טפי ממקום הועד דבית דין הגדול הוא נשיא שבארץ ישראל כדאמרי' בסמוך שלחו ליה למר עוקבא לדזיו ליה כבר בתיה שלם. עוקבן הבבלי קבל קדמנא ירמי' אחי העביד עלי את הדרך. וקאמ' להו דיינוה אתון אי ציית. אי לא השיאוהו ויראה פנינו בטבריא. ופר"ת זצ"ל ואי לא צאית דאמר אנא לב"ד הגרול קא אזילנא דלא שייך למימר אי לא צאית שלא תוכלו לכופו. דכ"ש שלא היה נשיא יכול לכופו דע"כ בבבל שבט והתם מחוקק. ויותר יכולין לכוף ראשי גליות ולרדות במקל מבני בניו של הלל כדאמ' פ"ק אלמא דאפי' ראש גולה שבבבל לא חשיב ב"ד הגרול. ונראה לר"ת דהך טענה של ב"ד הגדול אדרבה נתבע הוא דמצי למימר הכי ולא תובע. דאלת"ה א"כ יבואו קלים שבישראל ויתנו עיניהם בעשירים ויזמינום לדין בארץ ישראל או יתנו כל תביעה. ור"ת זצ"ל אומר דאפילו תובע מצי טעין ודקדק מה"ג שכת' בהם ואין טעין לוה לאשתמוטי לב"ד הגדול קא אזילנא טענתא טענה. והשתא ומה לוה מצי טעין לאשתמוטי מלוה לכ"ש:
כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן התוקף את חבירו לדין אחד אומר נדון כאן ואחר אומר נלך למקום הוועד כופין אותו והולך למקום הוועד אמר לפניו ר' אלעזר מי שנושה בחבירו יוציא מנה על מנה אלא כופין אותו ודן בעירו. איתמר נמי אמר רב ספרא א"ר יוחנן שנים שנתעצמו בדין אחד אומר נדון כאן ואחד אומר נלך למקום הוועד כופין אותו ודן בעירו. אמר אמימר הילכתא כופין אותו וילך למקום הוועד. א"ל רב אשי לאמימר והאמר ר' אלעזר [כופין אותו ודן בעירו] ה"מ היכא דקאמר לוה אבל אמר מלוה עבד לוה לאיש מלוה: מקום הוועד פירש"י זצ"ל מקום וועד ת"ח הרבה שיהא זה בוש מהם. ורבי' יהודה בר נתן זצ"ל פי' בשמו דלא קרי מקום הוועד אלא ב"ד של ארץ ישראל וקשה דאמרי' יש הגוזל בתרא א"ש מקבלין עדים שלא בפני בעל דין. אמר מר עוקבא לדידי מיפרשא לי מיניה דמר שמואל כגון שפתחו ביה בדיניה ושלחי ליה ולא אתא. אבל לא פתחו ביה בדיניה מצי אמר לב"ד הגדול קאזילנא (ואפי' היכ') דפתחו ביה בדינא [נמי] מצי אמר [לי' לב"ד הגדול קאזילנא אמר רבינא כגון דנקיט (אי לא נקיט) דיסקיא מבית דין הגדול. ופי' ריב"א זצ"ל דהתם מיירי שאין ידוע אם היה חייב לו מעולם אם לאו שזה אומר לו מנה לי בידך וזה אומר לו אדרבא מנה לי בידך או משיב לו לא היה דברים מעולם. אבל בשמעתין איירי כגון שמודה לו מקצת או טוען פרעתי לך או פרעתי לך דמי החבלה או דמי המקח הואיל וידוע שהיה חייב לו כופין אותו ללכת אחר התובע למקום הוועד. ור"ת זצ"ל פי' דב"ד הגדול חשיב טפי ממקום הועד דבית דין הגדול הוא נשיא שבארץ ישראל כדאמרי' בסמוך שלחו ליה למר עוקבא לדזיו ליה כבר בתיה שלם. עוקבן הבבלי קבל קדמנא ירמי' אחי העביד עלי את הדרך. וקאמ' להו דיינוה אתון אי ציית. אי לא השיאוהו ויראה פנינו בטבריא. ופר"ת זצ"ל ואי לא צאית דאמר אנא לב"ד הגרול קא אזילנא דלא שייך למימר אי לא צאית שלא תוכלו לכופו. דכ"ש שלא היה נשיא יכול לכופו דע"כ בבבל שבט והתם מחוקק. ויותר יכולין לכוף ראשי גליות ולרדות במקל מבני בניו של הלל כדאמ' פ"ק אלמא דאפי' ראש גולה שבבבל לא חשיב ב"ד הגרול. ונראה לר"ת דהך טענה של ב"ד הגדול אדרבה נתבע הוא דמצי למימר הכי ולא תובע. דאלת"ה א"כ יבואו קלים שבישראל ויתנו עיניהם בעשירים ויזמינום לדין בארץ ישראל או יתנו כל תביעה. ור"ת זצ"ל אומר דאפילו תובע מצי טעין ודקדק מה"ג שכת' בהם ואין טעין לוה לאשתמוטי לב"ד הגדול קא אזילנא טענתא טענה. והשתא ומה לוה מצי טעין לאשתמוטי מלוה לכ"ש:
2