אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין ע״הOhr Zarua, Volume IV, Piskei Sanhedrin 75
א׳הרב ר' משה בר מיימון זצ"ל פסק כדרבא דדיני קנסו' צריכין דרישה וחקירה וכן חייבי מלקיות וחייבי גליות פסק שצריכין דרישה וחקירה ופסק נמי כרב פפא דדין מרומה צריך דריש' וחקירה ומשמע מדבריו דרבא ורב פפא אית להו דר' חנינא. ופי' רבי' יהודה בר נתן זצ"ל דדין מרומה דקאמר רב פפא היינו שנרא' בעיני הדיינין שטענותיו של בעל דין זה שהביא עדים ברמאות הן אבל לא ידעו בודאי שהוא מרומה וכן פי' רבינו שמשון זצ"ל שאם ידעו בודאי שהוא דין מרומה אין לדונו כלל כדאמרינן פרק שבועת העדות מנין לדיין שיודע בדין שהוא מרומה שלא יאמר הואיל והעדים מעידין אחתכנו ויהיה הקולר תלוי בצואר עדים ת"ל מדבר שקר תרחק. אלא כי האי גוונא עסקי' כגון שהוא סבור שהוא מרומה. שטר שזמנו כתוב באחד בניסן בשמיטה ובאו עדים ואמרו היאך אתם מעידים על שטר זה והלא ביום פלוני עמנו הייתם במקום פלוני שטר כשר ועדים כשרים חיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו. פי' רש"י זצ"ל קודם לכן ראו המלוה במקום הכתוב בשטר והוטל עליה' לכתוב השטר ואחרוהו מלכתוב עד אחד בניסן וכתבוהו במקום שאומרים המזימים ולא כתבו בו שם המקום שנכתב בו אלא שם המקום שראו המלוה שם. ואע"ג דאמרי' בגיטין כי קיימיתו בהיני כתובו בהיני אע"ג דמימסרן לכו מילי בשילי. מיהו אי כתיב בשילי לא מיפסלי בהכי וההוא עצה טובה קמ"ל שלא יביאוהו לידי הזמה דלא גימרו להו והלא אותו היום עמנו הייתם בהיני. מ"מ שמעי' מהכא דמספק תלינן להכשיר את השטר. וכן בגט פשוט דת"ר [שטר] שזמנו כתוב בו בשבת או בעשרה בתשרי שטר מאוחר הוא וכשר. וכן בפ"ק דע"ז ההוא שטרא דהוה כתי' בו שית שנין יתירת' סבור רבנן קמיה דרב נחמן למימר האי שטר מאוחר הוא ניעכביה עד דמטי זימניה ולא טריף א"ל ר"נ האי ספרא דווקנא כתביה. והנך שית שנין דמלכו בעילם דאנן לא קא חשבינן איהו קא חשיב ליה ובזימניה כתי' דתניא ר' יוסי אומר שש שנים מלכו בעילם ואחר כך פשטה מלכותו בכל העולם כולו. התם תלינן שהיה בדעתו של אותו סופר מה שאין בדעת כל הסופרים כרי להכשיר השטר מספק. מכל אלה שמעי' (שאינו מכשיר) השטר מספק ומוציאין ממון בזה השטר. וקשה לי דיד בעל השטר על התחתונה כדתנן בפ' הכותב לאשתו דין ודברים אין לי בנכסיך הרי זה אוכל פירות בחייה ואם מתה יורשה. א"כ למה כתב דין ודברים אין לי בנכסיך שאם מכרה ונתנה קיים. ופרכי' בגמ' ולימא ליה מכל מילי סליקת נפשך. (א"ל) אביי יד בעל השטר על התחתונה פרש"י זצ"ל כל המוציא שטר על המוחזק בדבר מה שמפורש בשטר יכול לתבוע ואם השטר סתום מורידין לפחות שבמשמעות שיד בעל השטר על התחתונה. וכאן בא הבעל בתקנת חכמים על נכסי אשתו בשלשה דברים לאכול פירות ולירש. ואם תמכור מכרה בטל (או) מוציאה עליו השטר שכתבת לי דין ודברים אין לי בנכסייך ולשון סילוק הוא זה והוא יכול לטעון ודאי לשון סילוק הוא אכל לא נסתלקתי אלא מפחות שבדברים. עכ"ל:
1