אור זרוע לצדיק, חידושים, רי"ף, מסכת שבתOhr Zarua LaTzadik, Novellae, Rif, Shabbat

א׳הרי"ף מסכת שבת

ב׳פרק א'. א'. א'.

ג׳הר"ן ד"ה ומקשו. אבל מכל מקום מדרבנן מיהא אסור. [נ"ב] עיין פרק קמא דבבא מציעא [י' א] בהא דאמר ליה לישראל צא וקדש לי גרושה. הקשה בשיטה מקובצת בשם הריטב"א הא עובר אכתי על לפני עור לא תתן מכשול ותירץ דמיירי בתרי עברי דנהרי. וקשה לי לדעת הר"ן הא כתב המשנה למלך [פרק ב' מהלכות רוצח] דאף בדרבנן נמי אין שליח לדבר עבירה וצ"ע. ועיין שיטה מקובצת בבא מציעא [דף ה' ע"ב] ד"ה דאי לא תימא הכי. ועיין קדושין [דף נ"ו ע"א] בתוס':

ד׳ה' ב' ד"ה אמר ור' אליעזר כב"ש סבירא ליה כו'. [נ"ב] וכן כתבו התוס' ביצה [ל" ב] ד"ה ואומר בשם הירושלמי דרבי אליעזר כבית שמאי סבירא ליה. ועיין בפרק קמא דחגיגה [דף ו' א] בהא דעולה שהקריבו במדבר ובתוס' ד"ה ור"י. ועיין ביבמות [כ"ח א] בתוס' ד"ה ור"מ הקשו אר' אליעזר דבא לפרושי טעמא דבית שמאי וצ"ע.

ה׳ז' ב' הרי"ף מצות עונג שבת. [נ"ב] עיין מהרי"ק שורש ל' [ענף ה'] ושורש מ"ה:

ו׳שם הר"ן ד"ה ת"ר. הא לכולי עלמא אסור. [נ"ב] עיין תבואות שור [פסחים כ"א א] בענין הערמה דמכירת חמץ דבדרבנן להקל. ואמאי הא רק לצורבא מדרבנן מקילין וצ"ע. ועיין בפרי תבואה [סימן ח'] ובמקור חיים [סימן תמ"ח] מה שכתבו בזה. ועיין עוד בבית אפרים חלק אורח חיים [סימן ל"ג].

ז׳פרק ב' י"ב

ח׳הר"ן ד"ה אמר רבא. והיכא דחינן קידוש היום דאורייתא כו'. [נ"ב] עיין בד"ת אף דבמקום שב ואל תעשה כח ביד חכמים היינו דברי חכמים בקום ועשה לא לקיים דברי חכמים בשב ואל תעשה. וקשה לי דהא בפרק קמא [ז' ב] כתב הרי"ף טעמא דאין מפליגין בספינה משום תחומין והקשה אמאי למצוה שרי הרי העמידו דבריהם במקום עשה. על כן נראה משום עונג שבת ולמצוה הוי עוסק במצוה דפטור עד כאן. והרי עונג שבת דרבנן עיין זכרון יצחק [סימן ל"ב] וא"כ למה לי לעוסק במצוה בלאו הכי לא העמידו אלא דבריהם דקום ועשה במקום שב ואל תעשה לא דשב ואל תעשה במקום שב ואל תעשה וצ"ע.

ט׳י"א ב' בשלטי גבורים אות א'. עשרה שיתענו. [נ"ב] עיין תשובות מהרש"ל [סימן פ"ד]. ובמגן אברהם [סימן קי"ט ס"ק ז] ומשמע מיהא דבעי עשרה ועיין זרע אמת [חלק א' ס"ס פ"ו] מה שכתב בזה.

י׳י"ב א' הר"ן ד"ה ונמצא. דהא אמרינן פרק קמא דיבמות. [נ"ב] ולפי עניות דעתי לתרץ שיטת רש"י דהתוס' ביבמות הקשו נדרוש סמוכים להיפך לאסור ותירצו דא"כ למה לי קרא. ושם [ה' ב] בעי למילף דעשה דוחה אף לא תעשה שיש בו כרת מפסח ומילה ותמיד ודחי מה להנך שכן ישנן לפני הדיבור וכמאן דאמר עולה שהקריבו במדבר עולת תמיד הוה. ובפרק קמא דחגיגה [ו' א] סבירא להו לבית שמאי דעולה שהקריבו במדבר עולת ראיה הוה. וא"כ יש ללמוד מפסח ומילה ותמיד דעשה דוחה לא תעשה. וא"כ יש לומר סמוכין להיפך דאיצטריך קרא דלא נאמר עשה דוחה לא תעשה ודו"ק:

י״אפרק ג' י"ז ב'

י״בהרי"ף. ושמע מינה דליתא לדר' יוחנן הסנדלר. [נ"ב] עיין ביאורי הגר"א לאורח חיים [ריש סימן שי"ח] וזכרון יצחק [חלק א' סימן כ"ב]. ולפי עניות דעתי יש לומר דהט"ז ביורה דיעה [ריש סימן קי"ז] כתב דאין כח לגדור היכא דמפורש להיתר. והקשה החות יאיר [בהשמטות לסימן קמ"ב] דגזרו רבנן הכא אף דגלי קרא היא קודש. ותירץ מהר"י טרילינגין [בבאר יעקב ליורה דיעה] דשאני הכא לא הוציאו קרא מפשטיה לגמרי כר' יוחנן הסנדלר אלא כר' מאיר או כר' יהודא ועדיין מקיים קרא במקצת עכ"ד. וא"כ לר' יוחנן הסנדלר איך כח ביד חכמים. וצריך לומר דסבירא ליה דמדאורייתא אסור וע"כ כתב רבינו דכיון דקיימא לן דמדרבנן ממילא דלא כר' יוחנן הסנדלר ודו"ק:

י״גי"ח א' הר"ן ד"ה גרסינן. שכיחי עמי הארץ גבן. [נ"ב] עיין הרלב"ח בפסק הסמיכה בדברי מהר"י בי רב [דף רצ"ח ע"ג] ודברי המחבר [דף ש"ו ע"ב וג']:

י״די"ט א בד"ה איתמר. ונראה לי דסבירא להו כו' מדאורייתא אסור. [נ"ב] הרשב"א בחידושיו העתיק גם כן דעת הרי"ף וכתב שכן נראה דעת הרמב"ן ואפילו הכי הכריח כדעת התוס' דמדאורייתא אסור. ובאמת כבר כתבו התוס' [ביצה כ"ב א] ד"ה ובית הלל דהקלו בגזירות ביו"ט טפי מבשבת. ובמגן אברהם [סימן תקי"ט ס"ק ד'] כתב שכן דעת הרמב"ם. ובלאו הכי נמי כתבו התוס' במסכת חולין [ק"ד א] ד"ה מנא דאין מדמין גזירות רז"ל. ובהרב המגיד [פרק י' מהלכות שבת] שאין לדמות שבותין אהדדי:

ט״וכ"א א' ודאמרינן. עירוי דכלי ראשון. [נ"ב] עיין פרי חדש ביורה דיעה סימן ס"ח [ס"ק י"א] וסימן פ"ז [ס"ק ב']:

ט״זפרק ד' כ"ג ב'

י״זד"ה ומקשו. רשאי למסור נפשו עליה. [נ"ב] הרמב"ם [פ"ה מהלכות יסודי התורה] חולק וסובר דאינו רשאי. ועיין ספר החינוך [מצוה רצ"ו] יישב קושיית הר"ן דאף הרמב"ם מודה באדם גדול. ועיין בכסף משנה שם. ולפי עניות דעתי יש להוכיח כן מפרק מי שמתו (ברכות דף כ' א) ראשונים דמסרי נפשייהו אקדוש השם כו'. והרי בג' עבירות אף האחרונים מסרי נפשייהו. וע"כ הראשונים אף במקום שאין צריך מסרו. ובפרק קמא דכתובות [ג' ב] איכא צנועות דמסרי נפשייהו כו'. והרי היא קרקע עולם ועיין בריטב"א שם ובשיטה מקובצת [פרק בן סורר]. ובברכות [ל"ב ב] בעובדא דאותו חסיד שמסר נפשו. ועיין בט"ז [סימן ס"ו ס"ק א'] ובמגן אברהם [ריש סימן ק"ד]. וברבה [ריש אסתר ואיכה] פסוק על אלה אני בוכיה ופסוק קלים בעובדא דטרכינוס שנולד הולד בט' באב ונשתתק בחנוכה והדליקו נרות עיין שם והכניסו עצמם בסכנה. ובזה נסתלק קושיית תוס' עבודה זרה [כ"ז ב] מהירושלמי גבי רבי אבא בר זימנא עיין שם.

י״חפרק ו' כ"ח א'

י״טד"ה תנו רבנן. לא הוי ליה למיתני סתמא. [נ"ב] בפרק קמא דגיטין [ד' ב] דפריך מהא דרב נחמן אומר היה ר' מאיר דבר תורה מבעיא ליה. עיין שם בפירש"י דמברייתא ליכא לאקשויי דאפשר מדאורייתא קאמר אבל אמורא הוי ליה לפרושי. והרי הכא ברייתא וצ"ע.

כ׳כ"ט ב' הרי"ף. כל שריפא ושינה ושילש. [נ"ב] זה נראה כרבן שמעון בן גמליאל דבתלתא זימני הוי חזקה. ועיין בהר"ן [פרק הבא על יבמתו] דהא מילתא מספקא לן אי כרבן שמעון בן גמליאל או כרבי ובדאורייתא להחמיר בדרבנן להקל. וקשה הרי הכא דרבנן ולהקל דבתרי חזקה. ועיין ט"ז ביורה דעה [סוף סימן ק'] ובכור שור בחולין [דף נ"ח]. והרא"ש בבבא מציעא [פרק המקבל] כתב דהלכה כרבן שמעון בן גמליאל דאביו ורבו היה. ועיין בריטב"א פרק המוצא תפילין (עירובין דף צ"ו א) גם כן כתב כן. אבל בפרק קמא דחולין [דף ג'] גבי ב' פעמים כתב דאנן קיימא לן בתרי חזקה וצ"ע. ועיין מה שכתבתי שם.

כ״אל"ב א' בדרבנן לקולא. [נ"ב] עיין לקמן [ריש פרק מפנין] כתב רבינו אף בדרבנן לחומרא. ועיין לעיל בפרק כירה [י"ז ב] וצ"ע. ועיין בספר יראים [מצוה רי"ז] כתב גם כן אף בדרבנן להחמיר:

כ״בשם בהר"ן ד"ה כל. מותרין מספק. [נ"ב] עיין הרדב"ז [חלק ד' סימן ס"ו]. ועיין תשובות קול בן לוי [סימן ב'] וגינת ורדים התירו גם כן אם הרפואה בסם ודאי רק ספק אם הוא זה הסם.

כ״גל"ג א בשלטי גבורים ד"ה כל דברי ולחשים רבים הוזכרו בתלמוד. [נ"ב] עיין בתשובות הרשב"א [סימן תי"ג]. ועיין מהרי"ל בליקוטים שאין לעשות שום לחש אלא מי שעצם בגרונו כו' חד חד נחית ובלע כו' שהוא בדוק ומנוסה, ע"כ.

כ״דפרק ז' ל"ד א'

כ״ההר"ן ד"ה והמוציא. שאין עונשין מהלכה למשה מסיני [נ"ב] ועיין רש"י סוטה [דף י"ז ע"א] בהא דהלכה עוקבת יעויין שם. ועיין תוי"ט פרק י"ג דזבחים [משנה ו']. ומהרש"א בסנהדרין [דף ס"ד] הביא מהסמ"ג טעמא דאין עונשין מן הדין משום דאדרבה לאו שאין לוקין חמיר מלאו הלוקין. וקשה תיפוק ליה הרי כתבו הרמב"ם בספר המצות והר"ש מקינון בספר כריתות [שער א'] די"ג מידות הלכה למשה מסיני ואין עונשין מהלכה למשה מסיני. איברא בלאו הכי קשה על הרמב"ם ור"ש מקינון מזבחים [דף נ"א א] דנין קל וחומר מקל וחומר כו' עיין שם והרי קיימא לן אין דנין קל וחומר מהלכה בנזיר [דף נ"ו א] ומדברי רש"י שבת [קל"ב א] מבואר דהוא הדין כל הי"ג מידות אין דנין מהלכה למשה מסיני. והרי י"ג מידות עצמן הלכה למשה מסיני הן וצ"ע.

כ״ופרק ח' ל"ז א'

כ״זהרי"ף חייב חטאת. [נ"ב] בהרב המגיד [פרקח' מהל' שבת הלכה ד'] כתב דמדברי רש"י [פ"א ב] ד"ה חייב נראה דלא גריס תיבת חטאת ואינו מוכרח. ועיין בכסף משנה ולחם משנה. והרמב"ם גרס תיבת חטאת. וצריך ליישב קושיית רש"י איך התירו איסור דאורייתא. דהתוס' ברכות [כ' א] כתבו דלא ילפינן מנזיר דאף איסור דאורייתא דחי משום דישנו בשאלה. ובנזיר [ט' א] סבירא להו לבית שמאי אין שאלה בנזירות ועיין בזכרון יצחק [חלק א' סימן ס"ט] כי כן סבירא להו לר' ישמעאל. ואליבייהו שפיר אף דאורייתא דחי וסבירא ליה לריש לקיש כוותיהו. אבל רש"י לטעמיה דכתב בברכות טעמא אחרינא עיין שם. ובזה יש ליישב שהרמב"ם השמיט דין הראשון דמותר דאנן קיימא לן יש שאלה בנזירות ודו"ק.

כ״חפרק י' ל"ח ב'

כ״טהר"ן ד"ה ודאמרינן. דהכא אמר רבא בפרק קמא כו'. [נ"ב] עיין תוס' [חולין ק"ד א] ד"ה מנא שאין לדמות גזירות רז"ל שלפעמים גזרו גזירה לגזירה ופעמים לא גזרו. ועיין פרי חדש ביורה דעה [סימן פ"ז ס"ק ז'] לענין חלב אשה, וחמד משה בהלכות פסח [סימן תנ"ג ס"ק ב'] לענין איסור הקטניות:

ל׳פרק י"ב מ' ב'

ל״אד"ה ירושלמי. סברין מימר לפדותו ולהחיותו כו'. [נ"ב] עיין [סוף פרק ג' דהוריות] ובירושלמי שם ובספר באר שבע:

ל״בפרק י"ד מ"ב ב'

ל״גד"ה אמר. בכל האיסורין שעבר עליהן כו'. [נ"ב] לא ידעתי מה שכתב בכל האסורים והרי רק בכ"ד דברים מנדים. ועיין בהר"ן פרק מקום שנהגו לענין יו"ט שני דמנדים כתב לחלק דבאין לו עיקר מן התורה מנדין וביש לו עיקר מן התורה מכין מרדות. ועיין היטב בפרי חדש אורח חיים [סימן תצ"ו].

ל״דמ"ג א. ונמצאת. וזהו דעת הרמב"ן. [נ"ב] וכן כתב בשמו הרב המגיד [פרק ב' מהלכות שבת] ועיין בהרדב"ז חלק ג' [סימן תר"מ] [וחלק ד' סימן ס"ו].

ל״השם ב'. הרי"ף וכן הלכה. [נ"ב] צריך עיון להסכמתו להגמרא אנו צריכין הרי בגמרא דיומא [דף פ"ה] הלכה פסוקה. ויש לתרץ דהרמב"ם [פרק ט' מטומאת מת] פסק ספיקא דאורייתא מן התורה להקל. והרשב"א והר"ן [פרק עשרה יוחסין] כתבו דתליא בפלוגתא דתנאי בכריתות [דף ט"ז] אי מביא אשם תלוי מב' חתיכות דאתחזק איסורא או אף מחתיכה אחת עיין שם. וא"כ לדידן דמדאורייתא להקל לא חיישינן דלמא לא מקיים וחי בהם (ב' תיבות כאן בכתי"ק בלתי ניכרין. וכמדומה שהוא תיבה אחת וצריך לומר ואיכא, וצ"ע) אלא עשה בספק קיים. על זה אמר וכן הלכה משום דשמואל הרי סבירא ליה ביבמות [קי"ג א] מב' חתיכות וגם כן מדרבנן להחמיר ואפילו הכי יליף לה ודו"ק. ועיין בחות דעת [סימן ק"י] ובית אפרים חלק אבן העזר [סימן ב'] בשם מורו הגאבד"ק קארעץ:

ל״ושם בד"ת א'. הרשב"א נשאל כו' ואולי נחלק כו'. [נ"ב] אשתמיטתיה דברי התוס' פרק קמא דשבת [ד' א] ד"ה וכי, שכתבו וגבי חציה שפחה וחציה בת חורין שנהגו בה מנהג הפקר וכפו את רבה משום שהיתה מחזרת וממציאת עצמה לזנות ודומה לאנוסה והוי ליה כמצוה דרבים עכ"ל. וכן כתבו עוד בעירובין [ל"ב ב] ד"ה ולא ובהשולח [מ"א ב] ד"ה כופין. והרי התם גם כן אין הוא בכלל. ומצאתי להרשב"א בחידושיו לשבת תירץ דבחציה שפחה וחציה בת חורין ליכא כלל עשה דהמשחרר עבדו. וכן מצאתי בטורי אבן [ריש חגיגה כתב כן מדנפשיה מילתא בטעמא. וצריך עיון גדול דבפרק השולח (גיטין ל"ח א) אמר אביי אי לאו דאמר ר"י אמר שמואל כו' ואביי משום איסורא לא והאמר רחב"ק אר"י מעשה באשה אחת שהיתה חציה שפחה וחציה בת חורין כו' עיין שם. וקשה מאי קושיא שאני חציה שפחה וחציה בת חורין דליכא עשה והכא איכא עשה וצע"ג. ודע דגוף (דברי) הרשב"א בתשובתו קשה דהרי כתבו התוס' שם דהא דכופין בחציה שפכה וחציה בת חורין לשחררה משום דעשה דפרו ורבו שאני עיין שם. וא"כ אין לך מצוה רבה מלהכניס תחת כנפי שכינה ואמאי אסור וצ"ע. ועיין מהריב"ל [חלק ד' סימן ד'] במה שכתב וההיא אמתא במילתא דאיסורא שאני עיין שם. וקשה מהתוס' דשבת ועירובין הנזכר במה שתיה דשאני התם דהוי ליה שב ואל תעשה שאינה מצווה בפריה ורביה וצ"ע:

ל״זפרק ט"ז מ"ז א'

ל״חבשלטי גבורים אות א'. ויש לשאול על ספרים כו'. [נ"ב] עיין בפנים מאירות [חלק א' סימן מ"ה] נשאל מבעל קקיון דיונה ז"ל על (בלתי ניכר בכתי"ק תיבה אחת) ספר רזיאל שנעתק ללשונם עיין שם. ופלא שלא השגיחו בדברי הרב כאן:

ל״טמ"ט ב' הר"ן ד"ה מתניתין (נכרי שבא לכבות). ואפילו לדברי הרשב"א ז"ל כו' [נ"ב] כבר כתב כן הרשב"א בעצמו בחידושיו לכאן. ועיין עוד בדברי הר"ן ריש פרק מי שהחשיך ד"ה איכא דאמרי ובחידושי הרשב"א שם.

מ׳נ' ב' ד"ה עשה כבש. מוקצין הן ואיסורין. [נ"ב] צריך עיון דלאו רישיה סיפיה דמתחלה אמר דאין הכן לנכרי ולא שייך גבייהו מוקצה כלל. ועיין בדברי הר"ן שילהי ביצה לענין בייתות ומדבריות. וכאן חזר לומר מוקצה אף בעכו"ם כל שאינן ראויין מתחלתן. ועיין זרע אמת [חלק א' סימן מ"א] מה שכתב בביאור הדברים.

מ״אפרק י"ז נ"ג א'

מ״בהרי"ף אלא הלכתא כסתם. [נ"ב] וקשה דהא סתם ואחר כך מחלוקת הוא וקיימא לן בהחולץ [דף מ"ב ב] דאין הלכה כסתם ועיין שם בתוס'. וזה לשון הרשב"א בתשובה [סימן קי"ד] ואף על גב דסתם מתניתין כר' מאיר וכדתנן שור האשה כו' ור"י אומר פטורין כו' אפילו הכי קיימא לן כר' יהודא וההוא סתמא לאו סתמא איקרי הואיל ואיכא פלוגתא דר' יהודא בצידה וכההוא דפרק המניח נשברה כדו ברשות הרבים דפליגי בה ר' מאיר ורבנן במתניתין וסתמא כר' מאיר ואפילו הכי פסק הרב אלפסי כר' יהודא ופירשו ז"ל דהדין עמו דלאו סתמא מיקרי הואיל ופליג ר' יהודא בצידיה ובפרק החולץ כו' עכ"ל. ואפילו להתוס' והנימוקי יוסף בהחולץ והרשב"א שם לחלק עדיין דברי רבינו צ"ע:

מ״גפרק י"ט נ"ח ב'

מ״דבשלטי גבורים אות א'. וסומכין על החזקה זו בב' פעמים. [נ"ב] וכן כתב הרא"ש בפרק הבא על יבמתו דספק סכנה היא. וקשה לי אמאי במשפחת נכפין [באבן העזר סוף סימן ב'] בעינן ג' פעמים והא הוה ליה נמי ספק נפשות. וראיתי להריטב"א והנימוקי יוסף כתבו דמשפחה להחזיק כולי עלמא מודי דבעינן ג' פעמים. וקשה דהא גם במילה איכא משפחה דרפי דמא כו' דמחזקינן כל המשפחה ובתרי סגי ועיין מה שכתבתי על הגליון בפרק במה אשה וביבמות:

מ״הס' א' שלטי גבורים אות ג' אסורין שמא נפלים הם. [נ"ב] צריך עיון הא יש כאן ספק ספיקא, ספק כלו להם חדשים וספק הם בני ח' ימים. ועיין בט"ז ביורה דעה [סימן ט"ו ס"ק ג'] מה שכתב לתרץ. ועיין נודע ביהודא מהדורא תנינא [חלק יורה דעה סימן ו'].

מ״וס"ב ב'. הר"ן ד"ה וכתבו. דמלתא דלא שכיחא הוא לא חיישינן. [נ"ב] צריך עיון קצת מהא דדליקה לקמן בריש פרק מי שהחשיך שכתב הר"ן דחיישינן דילמא אתי למיסרך. והרי דליקה דמי למילתא דלא שכיחא:

מ״זפרק כ' ס"ה א'

מ״חהר"ן ד"ה ולענין. דחשבינן ליה כתלמיד יושב כו'. [נ"ב] כן כתבו גם בבנימין זאב [סימן קנ"ט] והר"ן [בריש סוכה] בשם הגאונים. ועיין מה שכתבתי שם על הגליון. ועיין בית יוסף באבן העזר [סימן קע"ב] בענין חליצת הטומטום ובהגהת מהרל"ח.

מ״טפרק כ"ב ס"ז ב'

נ׳הרי"ף דהוי ליה ר' יוחנן יחיד כו': [נ"ב] בקרבן נתנאל בכללים ראיתי שכתב דדעת הרי"ף כר' יוחנן לגבי רב ושמואל. ומצאתי כן להרמב"ן במלחמות [פרק ב' דמגילה] בדין קראה יוונית ליונים עיין שם. וצריך עיון דהכא מבואר להיפך. ואולי יש לתרץ על פי מה שכתבו התוס' פרק במה אשה [ע' ע"ב] ובמהרי"ק [סוף שורש קס"ה] בתוספת ביאור דכל הכללים שאמרו חז"ל לא נאמרו אלא כשנחלקו בדין הנהוג אבל בהלכתא למשיחא ליתנהו לכללי. והא ודאי דכללא דיחיד ורבים אף בהלכתא למשיחא נמי איתא דקרא כתביא אחרי רבים להטות. וא"כ הכא לענין חיוב חטאת שפיר לכללא דהלכה כרבי יוחנן ליתא וכללא דיחיד ורבים איתא וק"ל. וכן מוכרח לתרץ הרא"ש שכתב גם כן כדברי הרי"ף ובריש פרק כירה [סוף סימן א'] כתב דהלכה כר' יוחנן עיין שם. ועיין מה שכתבתי בפרק קמא דביצה:

נ״אס"ח ב'. בשלטי גבורים אות א' קושיא גדולה אני רואה כו'. [נ"ב] כבר קדמו בקושיא זו הרז"ה במאור [סוף פרק במה אשה] והרמב"ן שתיק ליה עיין שם.

נ״בפרק כ"ג ס"ט ב'

נ״גהר"ן ד"ה גמרא. וכן פירש"י ז"ל. [נ"ב] בריש עכו"ם [ב' א]. ובנדרים [דף מ"ב ב] רש"י ד"ה שאלה חילק בין שאלה להלואה כחילוק רבינו תם ובטל העטור. וצריך ביאור שלא חילוק כפירושו:

נ״דע' א' בשלטי גבורים אות א'. לקרות בספרי רפואות. [נ"ב] ראיתי כתוב בשאילת יעב"ץ [סימן קס"ב] שאסור ללכת במקום הניתוח ללמוד חכמת הרפואה.

נ״הע"א ב' הר"ן ד"ה ויש. ואשכחן חיישינן לקולא. [נ"ב] וכן כתב הרז"ה בספר הצבא מדה ט' בתמים דעים [סימן רכ"ה] והשיג על הרי"ף. והרמב"ן שם [סימן רכ"ו] יישבו עיין שם.

נ״ופרק כ"ד ע"ג א'

נ״זהר"ן ד"ה איכא. ספי ליה בידים. [נ"ב] עיין תשובות הרשב"א [סימן צ"ב]. ועיין עוד בתוס' פרק ד' דראש השנה [ל"ב א] ד"ה תניא ובפסחים [פ"ח א] ד"ה שם שלא כתבו כן עיין שם. ובהראנ"ח [חלק א' סימן קי"ב] האריך בזה. ועיין בכסף משנה הלכות שביתת עשור [פרק א' הלכה ה'] ובמרדכי [ריש פרק כלל גדול].