אור זרוע לצדיק, חידושים, מצות עשה ולא תעשה ג׳Ohr Zarua LaTzadik, Novellae, On Mitzvot 3
א׳והנה קיימא לן עשה דוחה לא תעשה. וכתבו התוס' קדושין [דף ל"ח א] בשם הירושלמי אהא דקאמר שם ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח ממחרת הפסח הוא דאכול דאקריבו עומר והדר אכול. והקשה בירושלמי למה לא אכלו מצה מחדש דליתי עשה דאכילת מצה ולידחי לא תעשה דאכילת חדש ותירצו דאין עשה דקודם מתן תורה דוחה לא תעשה דאחר מתן תורה, עד כאן. וקשה דביבמות [ה' ב] מבואר להיפך דממילה ותמיד ופסח ליכא למילף דדוחה עשה ללא תעשה דשאני התם דהוא קודם מתן תורה הרי דקודם מתן תורה עדיף. ומצאתי בספר ארבע שיטות בחידושי פסחים [דף ל"ה ב] הקשה על דברי תוס' מגמ' דיבמות שזכרתי ונשאר בקושיא. ומצאתי בפני יהושע בקדושין שם הביא קושיא זו בשם מהרי"ט ותירץ דשאני הנך דביבמות דנאמרו קודם מתן תורה ונשנו אחר מתן תורה דעדיפי טובא עיין שם ובאו"ח פסחים [דף ל"ה ב] שכתב גם כן כן:
1
ב׳ואני תמה דהא מילה לא נישנית אחר מתן תורה כדאיתא בסנהדרין [דף נ"ט ב] דפריך והא מילה דנאמרה לבני נח ונישנית בסיני דכתיב המול ימול ואפילו הכי לישראל נאמרה ולא לבני נח ומשני דהמול ימול אתי לענין אחר עיין שם לרבות ביום ואפילו בשבת. שוב ראיתי להגאון שאגת אריה [סימן צ"ו] דהוא מותיב הקושיא מיבמות שזכרתי והוא מפרק לה כתירוץ בעל פני יהושע והוא הדר ומותיב לה דא"כ אף מצה הרי נשנית בסיני דכתיב שבעת ימים תאכלו מצות ואי דההוא לקובעו חובה הוא דבעי וכדמוקי לה בפסחים א"כ גם מילה הרי המול ימול לאו להכי הוא דאתי וע"כ אף דלאו למצות עשה הוא דאתי מכל מקום כיון דנישנית אף אחר מתן תורה עדיף שוב מאותה שנאמר רק אחר מתן תורה וא"כ גם במצה נאמר כן. וזה מסכים לדבריי:
2
ג׳ועוד נראה לי להכריח מדברי התוס' עצמם בגיטין [מ"ה א] שהקשו לענין חציו עבד וחציו בן חורין דלישא שפחה אין יכול והקשו דליתי עשה דפרו ורבו ולידחי לא תעשה דלא יהיה קדש. וקשה הא פרו ורבו לא נישנית אחר מתן תורה וכדאיתא בסנהדרין [נ"ט ב] דקרא דשובו לכם לאהליכם לאו לצוות על פרו ורבו אתי אלא להתיר להם בפריה ורביה ולדבר שבמנין הוא דאתי עיין שם. וא"כ איך ידחה עשה דקודם מתן תורה ללא תעשה דאחר מתן תורה וע"כ אף עשה דקודם מתן תורה דחי ללא תעשה דלאחר מתן תורה. ונראה שאף התוס' מודים דגמרא דילן לית להו האי דירושלמי מהאי דיבמות שזכרתי שהרי התוס' שם בקדושין כתבו דהיינו טעמא דלא אכלו מצה מחדש דגזירה כזית ראשון אטו כזית שני. ועמד הרב שאגת ארי' שם וכי התוס' לחלוק על הירושלמי קאתי עיין שם. ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דבאו לומר דתלמודא דידן דע"כ פליג אירושלמי וס"ל דעשה דקודם מתן תורה דחי וכדמוכח מיבמות קשה למה לא אכלו חדש והוצרכו לומר גזירה וק"ל. ושוב ראיתי בטורי אבן ריש חגיגה העיר בדברי התוס' דגיטין הנזכר מהתוס' דקדושין הנזכר עיין שם:
3
ד׳והנה בפרק קמא דיבמות קאמר דלא תעשה שיש בו כרת לא דחי דדוקא דומיא לכלאים בציצית. ויש להסתפק בלא תעשה שיש בו מיתה בידי שמים דקיל מכרת כדאיתא בשבת [דף כ"ה ע"ב ועיין מה שכתבתי שם על הגליון. ועיין בכסף משנה [פרק ד' מהלכות ביאת מקדש הלכה ד'] ובדבריו צריך לעיין עוד. ועיין יומא [דף ע"ד ע"ב] שהן בכרת כו' ובכתובות [דף ל' ע"ב] כרת שלי כמיתה כו' עיין שם. ועיין בנר תמיד [ריש כריתות] אי דחי לה עשה דדוקא כרת קאמר או הוא הדין מיתה בידי שמים.
4
ה׳והנה בקול הרמ"ז ריש כריתות הקשה מאי שנא דקחשיב כריתות ולא חשיב הנך דבמיתה בידי שמים ותירץ דחייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן ואיכא נפקא מינה אף לדידן לאפוקי מיתה בידי שמים, עד כאן דבריו. וכבר תמה עליו בספר נר תמיד שם דאף חייבי מיתה בידי שמים שלקו נפטרו. ואם נאמר דלחייבי מיתה בידי שמים עשה דוחה אתי שפיר דבשלמא כריתות חשיב דלא דחי לה עשה לאפוקי חייבי מיתה בידי שמים דעשה דוחה לה לכך לא תני לה ואתי שפיר. אך הרב שאגת אריה [סימן צ"ו כתב דאף לחייבי מיתה בידי שמים אין עשה דוחה דזיל בתר טעמא דבעינן דומיא דכלאים בציצית הכי נמי בעינן דומיא דכלאים בציצית דאף חייבי מיתה בידי שמים ליכא. ודבריו נכונים:
5