אור זרוע לצדיק, חידושים, רמב"ם, הלכות מלכים ה׳Ohr Zarua LaTzadik, Novellae, Rambam, Melachim 5
א׳פרק ה' הלכה ט'
1
ב׳אסור לצאת מארץ לחוץ לארץ לעולם אלא ללמוד תורה או לישא אשה כו': הנה התוס' בעבודה זרה [דף מ"ב] הביא בשם השאלתות דרב אחאי גאון שכתב דבשביל הנך מצות רשאי לצאת וכל שכן בשביל שאר מצות. אבל התוס' שם נחלקו עליו וסבירא להו דרק בשביל הני מצות הוא דרשאי לצאת ולא בשביל שארי מצות. ודעת רבינו נראה כהתוס' וראיתי להרב טורי אבן במילואים לחגיגה כתב שלא מצא זה בשאלתות ואדרבה בשאלתות שלנו משמע להיפך, עד כאן דבריו. ואני תמה על גאון שכמותו ירבו בישראל שלא ראה שהוא מפורש [בפרשת אמור שאילתא כ"ב] כנ"ל ברם צריך כו' לשאר מצות לא תיבעי לך דכיון דלא סגי דלא אזיל ודאי דשרי כו' אלא כי קמיבעיא לן ללמוד תורה ולישא אשה כו' ע"כ. הרי מבואר כמו שהעתיקו התוס' ממנו.
2
ג׳ונראה לפי עניות דעתי להביא ראיה לדעת השאלתות דאף לשאר מצות שרי לילך לחוץ לארץ. דהרי זה הוא ברור דהמצוה דלילך לארץ ישראל ושלא לדור בחוץ לארץ אינו מן התורה [דרק בארץ מצרים אסרה תורה]. ואף איסורא דרבנן נראה דאין על העובר מדאמרינן בפסחים [דף קי"ג. ועיין בירושלמי סוף פרק ג' דשקלים. ובספרי פרשת האזינו הנוסחא משונה קצת] שהדר בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן עולם הבא. והרי כתב רבינו יונה בברכות שעל שום מצוה לא יוצדק כלל לשון מובטח לו שהוא בן עולם הבא. ועל כל פנים איסור תורה ודאי דליכא כאן. וא"כ איך יתכן שתדחה מצוה זו לשום מצוה דאורייתא.
3
ד׳ואין לשאול ממהוא דנפל ליה יבמה ביה חוזאה דאמר רב חסדא בסוף כתובות [דף קי"א] אחיו נשא כותית ומת ברוך המקום שהרגו הוא ירד אחריו וקשה הא בשום מצוה שרי. שאני התם דאין כאן מצוה שהוא ילך אחריה אדרבה קיימא לן [בסנהדרין דף ל"א] היבמה הולכת אחר היבם. אך ממה שכתבתי קשה לכאורה על התוס':
4
ה׳והנראה דהתוס' לשיטתם [בסוטה דף ה'] קאזלי שהחמירו שם מאוד באיסור זה שדר בחוץ לארץ עד שאמרו שאין לו חלק לעולם הבא. ואני בעניותי לא ידעתי מקור לדברים אלו. וראיתי להגאון מ' ישעיה פיק ז"ל בספר נודע ביהודא מהדורא תנינא [חלק יו"ד סימני ר"ה-ר"ו] הקשה על דברי התוס' הללו חדא דבכתובות [דף קי"א] מבואר דחיים הן על ידי גלגול ותו קשה על בעלי התוס' בעצמם שקבורים בחוץ לארץ כנודע:
5
ו׳ולדעתי נראה בישוב אלה הקושיות דראוי לדקדק בכתובות שם דפריך אר' אלעזר דאמר מתי חוץ לארץ אינם חיים אלא מעתה צדיקים שבחוץ לארץ אינם חיים. וקשה באמת יעלו הצדיקים (לארץ ישראל) [וקושיא זו יש לתרץ יש בגווני סגיאין ואין כאן מקומן]. גם יש לדקדק למאי דמשני חיים הם על ידי גלגול למה אמר ר' אלעזר אינם חיים שיש לטעות ולומר שאינם חיים כלל:
6
ז׳והנראה בזה כי הנה התוס' שם [דף ק"י ע"ב] כתבו בשם רבינו חיים דלכך אין עולים עכשיו לארץ לפי שיש סכנת דרכים. וצריך להבין הא גם בזמנם היה סכנת דרכים [עיין בירושלמי פרק ג' דברכות, ופרק ד' ופרק ו' דשביעית אם מפני סכנת דרכים צא כו' עיין שם] ואעפ"כ אמרו שחובה לדור בארץ ישראל.
7
ח׳ומה שלבי אומר לי הוא למה שאמרו בבבא בתרא [דף ע"ד ע"ב] כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה ז' ימים וד' נהרות כו' עיין שם. ובירושלמי [סוף פרק ט' דכלאים] בעובדא דר' מאיר שצוה להניח ארונו על הים עיין שם. וא"כ הנה יש ימים בין חוץ לארץ לארץ וכיון דיש סכנה דשכיחי טובא לעוברי אורחות ימים הרי זה דומה לאיסור גילוי שאסרו [בעבודה זרה דף ל'] מטעם ונשמרתם אל נפשותיכם והכי נמי דכותיה [ולא התירו רק לעני וכדי חיותו ועיין נודע ביהודא מהדורא תנינא חלק יו"ד סימן ח' עיין שם]. ואף דשלוחי מצוה אין ניזוקין היכא דשכיח היזקא שאני וכמבואר פרק קמא דפסחים [דף ח'].
8
ט׳ולפי זה יש לומר דקושיית הגמרא דכתובות הוא בדרך זה אלא מעתה צדיקים שבחוץ לארץ רצה לומר הצדיקים שבהם ואינם עוברים על לאו דונשמרתם גם הם אינם חיים. ועל זה השיב המתרץ ואמר הם ודאי חיים הם על ידי גלגול מחילות. ור' אלעזר שאמר אינם חיים לא אמר אלא על אותם הקרובים לארץ ישראל ואין הים מפסיק ביניהם כגון עכו שחציו ארץ ישראל וחציו חוץ לארץ כמבואר בירושלמי [פרק ו' דשביעית] דשם ליכא ונשמרתם עליהם אמר שאינם חיים. ומעתה גם דברי התוס' עלו לרצון כי הם בעצמם לא עלו לארץ ישראל לפי שביניהם היה הים מפסיק. ואעפ"כ אמרו בסוטה שמי שאינו עולה לארץ ישראל אין לו חלק לעולם הבא והיינו אותם שאין הים מפסיק ביניהם וזה ממש כדברי ר' אלעזר דכתובות וכאמור ודו"ק:
9
י׳ועל כל פנים הנה דעת השאלתות הוא דרק תלמוד תורה ופריה ורביה דקיל משאר מצות הוא דקא בעי אבל בשאר מצות פשיטא ליה דשרי. וקשה לי טובא דהא בכל המקומות מבואר דתלמוד תורה עדיף מכל המצות. ובהדיא אמרו בירושלמי [פרק א' דפאה] אפילו כל מצותיה של תורה אינן שוות לדבר אחד מן התורה. ועיין בסוטה [דף כ"א] עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה. ובירושלמי [פרק ד' דראש השנה] מכיון שקבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאלו לא חטאתם מימיכם. ובירושלמי [פרק א' דחגיגה] מצינו שויתר הקב"ה על עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים ועל מאסם בתורה (לא) מאי טעמא על עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים לא כתיב כאן אלא על עזבם את תורתי. אך עיין בבבלי נדרים [דף פ"א ע"א] דריש לקרא דעל עזבם את תורתי על ברכת התורה עיין שם. ועוד נראה לי דתלמוד תורה שוה לעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים מהא דאמרינן בבבא קמא [דף ס"א] כך מקובלני כו' כל המוסר עצמו על דברי תורה אין אומרים דבר הלכה משמו ע"כ. משמע דאיסורא מיהא ליכא ואילו בכל העבירות דעת רבינו [פרק ה' מהלכות יסודי התורה] דאסור למסור עצמו להריגה ואם נהרג הרי זה מתחייב בנפשו. הרי דעדיף משאר מצות:
10
י״אתו קשה לי דמבואר בספרי [פרשת ראה] בפסוק וירשתם אותה דישיבת ארץ ישראל שקולה נגד כל המצות שבתורה. וא"כ איך דעת השאלתות כאן להיפך דהיא נדחית נגד כל המצות שבתורה. אשר על כן נראה לפי עניות דעתי ברור שכונת השאלתות למה שכתב הרב בעל שאילת שלום [אות קי"א] דכונת השאלתות הוא שרוצה לילך לתורה ולישא אשה בחוץ לארץ ויכול גם כאן ללמוד תורה ולישא אשה בארץ ישראל רק ששם ילמוד יותר ובכהאי גונא הוא דקמיבעיא ליה אם רשאי לילך ובשאר מצות שאינו יכול לקיים רק שם ולא כאן ודאי דשרי, עד כאן דבריו. והדברים נכונים בכונת השאלתות. אולם דברי הספרי שזכרתי עדיין אינו מיושב היטב כל צרכו וצ"ע בזה. [שוב נודעתי כי מה שהערתי על הרב טורי אבן הנה כבר הקדימני אחר ה"ה הרב הגדול מהו' אהרן אב"ד דקארטונגא הי"ו ונדפס בקונטרס אחרון לספר טורי אבן שהוא מבואר בדברי השאלתות פרשת אמור. ועיין עוד שם מה שכתב בזה]:
11