אורחות צדיקים א׳Orchot Tzadikim 1

א׳שַׁעַר הָרִאשׁוֹן – שַׁעַר הַגַּאֲוָה

ב׳הַשַּׁעַר הָרִאשׁוֹן: נְדַבֵּר בּוֹ עַל מִדַּת הַגַּאֲוָה. וּמַה טּוֹב שֶׁנִּזְדַּמֵּן תְּחִלָּה לְכָל הַשְּׁעָרִים, מִפְּנֵי חִיּוּב הָאָדָם לְהִבָּדֵל מִמֶּנָּה, כִּי הִיא פֶּתַח לָרָעוֹת רַבּוֹת, וְלֹא רָאִינוּ כָּזֹאת לְרָעָה בְּכָל הַמִּדּוֹת. לָכֵן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִתְחַכֵּם וּלְהַנְהִיגָהּ אֶל הַמִּנְהָג הָרָאוּי, וְלִדְחוֹת אוֹתָהּ בְּמָקוֹם שֶׁאֵינָהּ רְאוּיָה בּוֹ.

ג׳הַגַּאֲוָה הִיא הַמַּטְבֵּעַ אֲשֶׁר פָּסַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהִזְהִירָנוּ עָלֶיהָ בְּתוֹרָתוֹ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו יב): ״הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״. כִּי הַגֵּאֶה יִשְׁכַּח יוֹצְרוֹ, כְּדִכְתִיב (דברים ח יג-יח): ״וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ..., וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ..., וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל״. וּבַמֶּלֶךְ נֶאֱמַר (דברים יז כ): ״לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו״. אִם הִזְהִירָה תּוֹרָה אֲפִלּוּ בַּמֶּלֶךְ – כָּל שֶׁכֵּן בַּהֶדְיוֹטוֹת, שֶׁלֹּא יִשְׂתָּרְרוּ זֶה עַל זֶה.

ד׳הַגַּאֲוָה מִתְחַלֶּקֶת לִשְׁנֵי חֲלָקִים: הָאֶחָד גַּאֲוַת הָאָדָם בְּגוּפוֹ, וְהַחֵלֶק הַשֵּׁנִי גַּאֲוַת הָאָדָם בְּמַעֲלוֹת הַחָכְמָה וּבְמַעֲשָׂיו.

ה׳גַּאֲוַת הָאָדָם בְּגוּפוֹ יֵשׁ בּוֹ שְׁנֵי חֲלָקִים: הָאֶחָד טוֹב, וְהָאֶחָד רַע. וְזֹאת הִיא גַּאֲוַת הָאָדָם בְּגוּפוֹ הָרָעָה: בְּעֵת שֶׁתִּתְגַּבֵּר הַגַּאֲוָה בְּלֵב הָאָדָם, אָז תִּמְשֹׁל עַל הָאָדָם מִקָּדְקֳדוֹ עַד כַּף רַגְלוֹ: בְּרֹאשׁוֹ וּבִגְרוֹנוֹ, כְּדִכְתִיב (ישעיהו ג טז): ״יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן, וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן״. בְּיָדָיו וּבְרַגְלָיו, דִּכְתִיב (תהלים לו יב): ״אַל תְּבוֹאֵנִי רֶגֶל גַּאֲוָה, וְיַד רְשָׁעִים אַל תְּנִדֵנִי״.

ו׳וְעַל רֶגֶל גַּאֲוָה נֶעֶנְשָׁה בַּת רַבִּי חֲנִינָא בֶּן תְּרַדְיוֹן, שֶׁנִּגְזַר עָלֶיהָ לֵישֵׁב בְּקֻבָּה שֶׁל זוֹנוֹת. כִּי פַּעַם אַחַת הָלְכָה לִפְנֵי גְּדוֹלֵי רוֹמִי, וְשָׁמְעָה שֶׁאָמְרוּ: כַּמָּה נָאֶה פְּסִיעוֹתֶיהָ שֶׁל רִיבָה זוֹ! וְאָז דִּקְדְּקָה יוֹתֵר (עבודה זרה יח א).

ז׳בָּעֵינַיִם, כְּדִכְתִיב (משלי ו יז): ״עֵינַיִם רָמוֹת״.

ח׳בָּאָזְנַיִם: לֹא יִשְׁמַע דִּבְרֵי הָעֲנִיִּים הָאֻמְלָלִים. בְּרֵיחַ אַפּוֹ: בְּעָמְדוֹ אֵצֶל עֲנִיִּים אוֹ כְּשֶׁנִּכְנָס לְבָתֵּיהֶם, הֵם סְרוּחִים בְּעֵינָיו. וְאַף בִּדְבָרָיו יְדַבֵּר עַל צַדִּיק עָתָק בְּגַאֲוָה.

ט׳וְגַם נִכֶּרֶת בְּעִנְיַן מַאֲכָל וּמַשְׁקֶה, וּבְמַלְבּוּשֵׁי בִּגְדֵי גַּאֲוָה מַלְבּוּשֵׁי נָכְרִי. וְעַל זֶה הֻזְהַרְנוּ בְּתוֹרַת מֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ כג): ״וְלֹא תֵלְכוּ בְּחֻקֹּת הַגּוֹי״; וּכְתִיב (ויקרא יח ג): ״וּבְחֻקּוֹתֵיהֶם לֹא תֵלֵכוּ״; וְנֶאֱמַר (דברים יב ל): ״הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם״ – הַכֹּל בְּעִנְיָן אֶחָד הוּא מַזְהִיר, שֶׁיְּהֵא יִשְׂרָאֵל מֻבְדָּל בְּמַלְבּוּשָׁיו וּבִדְבָרָיו וּבְכָל מִנְהָגָיו מִן הַגּוֹיִים. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ויקרא כ כו): ״וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים״.

י׳בַּעֲלֵי הַגַּאֲוָה הֵם מְתֹעָבִים בְּעֵינֵי הַשֵּׁם, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז ה): ״תּוֹעֲבַת יְיָ כָּל גְּבַהּ לֵב״. וְהוּא נִמְסָר בְּיַד יִצְרוֹ, כִּי אֵין עֵזֶר הַשֵּׁם עִמּוֹ, אַחֲרֵי אֲשֶׁר הוּא תּוֹעֲבַת הַשֵּׁם. וַאֲפִלּוּ לֹא נִתְגָּאָה עַל שׁוּם אָדָם, לֹא בְּדִבּוּר וְלֹא בְּמַעֲשֶׂה, אַךְ בְּלִבּוֹ לְבַד הוּא מִתְגָּאֶה – נִקְרָא ״תּוֹעֵבָה״, שֶׁנֶּאֱמַר: ״תּוֹעֲבַת יְיָ כָּל גְּבַהּ לֵב״ – אֲפִלּוּ אֵין לוֹ גַּבְהוּת אֶלָּא בַּלֵּב נִקְרָא ״תּוֹעֵבָה״.

י״אאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ – כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים; כְּתִיב הָכָא (משלי טז ה): ״תּוֹעֲבַת יְיָ כָּל גְּבַהּ לֵב״, וּכְתִיב הָתָם (דברים ז כו): ״לֹא תָבִיא תוֹעֵבָה אֶל בֵּיתֶךָ״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כְּאִלּוּ בָּא עַל עֲרָיוֹת, דִּכְתִיב (ויקרא יח כז): ״כִּי אֶת כָּל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵל עָשׂוּ...״. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: כְּאִלּוּ בָּנָה בָּמָה (סוטה ד ב). וְאָמְרוּ: כָּל אָדָם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ גַּסּוּת הָרוּחַ – מִתְמַעֵט, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב כד כד): ״רוֹמּוּ מְעַט וְאֵינֶנּוּ״. וְרָאוּי לְגַדְּעוֹ כַּאֲשֵׁרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו י לג): ״וְרָמֵי הַקּוֹמָה גְּדוּעִים״. וְאֵין עֲפָרוֹ נִנְעָר, וְהַשְּׁכִינָה מְיַלֶּלֶת עָלָיו. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֵין אֲנִי וְהוּא יְכוֹלִים לָדוּר בָּעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קא ה): ״גְּבַהּ עֵינַיִם וּרְחַב לֵבָב, אֹתוֹ לֹא אוּכָל״ (סוטה ה א).

י״בוְאָמְרוּ: הַאי מָאן דְּיָהִיר, אֲפִילּוּ אַאַנְשֵׁי בֵּיתֵהּ לָא מִתְקַבֵּל, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ב ה): ״גֶּבֶר יָהִיר וְלֹא יִנְוֶה״ – אֲפִלּוּ בַּנָּוֶה שֶׁלּוֹ (בבא בתרא צח א).

י״גהַגַּאֲוָה מְבִיאָה לִידֵי רְדִיפוּת כָּבוֹד, לְהִשְׂתָּרֵר עַל בְּנֵי אָדָם. וּכְבָר יָדַעְתָּ מָה אֵרַע לְקֹרַח וַעֲדָתוֹ מֵחֲמַת גַּאֲוָתוֹ, שֶׁבִּקֵּשׁ לְהִתְגַּדֵּל, וְלָקַח גְּדֻלָּה שֶׁלֹּא נִתְּנָה לוֹ מִן הַשָּׁמַיִם. וּמִתּוֹךְ כָּךְ נִכְנַס לְמַחֲלֹקֶת, וּמִן הַמַּחֲלֹקֶת יָצְאָה קִנְאָה וְשִׂנְאָה. וְכָל אֵלּוּ מִדּוֹת פְּחוּתוֹת מְאוֹד, כַּאֲשֶׁר יִתְבָּאֵר בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם.

י״דסוֹף דָּבָר: כָּל הַמְּקַשֵּׁט אֶת גּוּפוֹ כְּדֵי לְהִתְגָּאוֹת – הֲרֵי זֶה שׁוֹכֵחַ הַשֵּׁם בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא יָחוּשׁ עַל הַמִּצְווֹת, וְלֹא יִרְדֹּף אַחַר מַעֲשִׂים טוֹבִים. כִּי כָּל כַּוָּנָתוֹ עַל עַצְמוֹ, לְקַשֵּׁט גּוּפוֹ הַכָּלֶה, אֲשֶׁר אַחֲרִיתוֹ רִמָּה. וְהַמְּקַשֵּׁט גּוּפוֹ הוּא קָרוֹב לְזִמָּה, כִּי יִתְרָאֶה לִפְנֵי נָשִׁים לִשָּׂא חֵן בְּעֵינֵיהֶן, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יִתְקָרֵב אֶצְלָן, וְיָבוֹא לִידֵי שְׂחוֹק וְקַלּוּת רֹאשׁ.

ט״ווְגַם הָאִשָּׁה הַמִּתְקַשֶּׁטֶת לִפְנֵי הָאֲנָשִׁים – בָּזֶה הִיא מַדְלֶקֶת לִבָּם וּמַכְנֶסֶת הִרְהוּרִים בְּלִבָּם; וּבָזֶה עָנְשָׁהּ גָּדוֹל מְאוֹד, שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת מִכְשׁוֹל לִפְנֵי רַבִּים. הֲלוֹא אָסְרוּ חֲכָמִים לְהִסְתַּכֵּל בְּבִגְדֵי צִבְעוֹנִים שֶׁל נָשִׁים הַשְּׁטוּחִים בַּכֹּתֶל, אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵינָהּ מְלֻבֶּשֶׁת בָּהֶן (עבודה זרה כ ב) – כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ עֹנֶשׁ גָּדוֹל לְאִשָּׁה הַמִּתְקַשֶּׁטֶת לִפְנֵי אֲנָשִׁים הַמִּסְתַּכְּלִים בָּהּ.

ט״זוְעוֹד הַגַּאֲוָה מְבִיאָה לִידֵי תַּאֲוָה. כִּי הַמִּתְגָּאֶה – לִבּוֹ רָחָב וּמִתְאַוֶּה לְכָל דָּבָר. וְתַאֲוָה הִיא הַמִּדָּה הָרָעָה שֶׁבְּכָל הַמִּדּוֹת, כִּי יִתְאַוֶּה מֵחֲמַת גַּאֲוָתוֹ לְהִתְלַבֵּשׁ בִּבְגָדִים יְקָרִים, וְלִבְנוֹת פַּלְטֵרִין גְּדוֹלִים, וְלֶאֱכֹל מַאֲכָלִים טוֹבִים. כִּי הַמִּתְגָּאֶה – לְעוֹלָם לִדְבָרִים גְּבוֹהִים יַחְמֹד; וְאוּלַי אֵינוֹ מַשִּׂיג יָדוֹ לִדְבָרִים אֵלּוּ, וּמִתּוֹךְ כָּךְ יָבוֹא לִידֵי גְּנֵבָה וּגְזֵלָה. כִּי הַמִּתְגָּאֶה לִבּוֹ חוֹמֵד, וְרָחָב כַּיָּם לְהִתְעַשֵּׁר, וְלֹא יִהְיֶה שָׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ, כִּי יִמְעַט בְּעֵינָיו מָה שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְפִי רֹב הוֹצָאוֹת תַּאֲוַת גַּאֲוָתוֹ. וְעוֹד הַגַּאֲוָה גּוֹרֶמֶת שֶׁלֹּא יְהֵא סַבְלָן לִסְבֹּל עֹל הַבְּרִיּוֹת. וְאֵין צֹרֶךְ לְהַאֲרִיךְ בִּפְחִיתַת מִי שֶׁאֵינוֹ סַבְלָן, כִּי יָדוּעַ הוּא לַכֹּל.

י״זוְזֹאת הִיא גַּאֲוַת הַגּוּף שֶׁהִיא טוֹבָה: שֶׁמָּא יֹאמַר הָאָדָם: הוֹאִיל וְהַגַּאֲוָה הִיא מִדָּה רָעָה כָּל כָּךְ, אֶפְרֹשׂ מִמֶּנָּה בְּיוֹתֵר – עַד שֶׁלֹּא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן, וְלֹא יִשָּׂא אִשָּׁה, וְלֹא יֵשֵׁב בְּדִירָה נָאָה, וְלֹא יִלְבַּשׁ מַלְבּוּשׁ נָאֶה אֶלָּא הַשַּׂק וְהַצֶּמֶר, וּקְרוּעִים וּמְלֻכְלָכִים; וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֵלִים מְלֻכְלָכִים וּמְאוּסִים, וְלֹא יִרְחַץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו עַד שֶׁיַּשְׁחִיר תָּאֳרוֹ מִשְּׁאָר אֲנָשִׁים. וְכָל זֶה כְּדֵי שֶׁיִּתְרַחֵק מִן הַגַּאֲוָה, עַד שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִתְרַחֵק יוֹתֵר.

י״חהַמְהַלֵּךְ בְּדֶרֶךְ זֶה נִקְרָא ״חוֹטֵא״. הֲרֵי הוּא אוֹמֵר בַּנָּזִיר (במדבר ו יא): ״וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ״; אָמְרוּ חֲכָמִים (תענית יא א): וּמָה זֶה שֶׁלֹּא פֵּרֵשׁ עַצְמוֹ אֶלָּא מִן הַיַּיִן נִקְרָא ״חוֹטֵא״, הַמּוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִכָּל דָּבָר עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמְרוּ חֲכָמִים (ירושלמי נדרים ט א): לֹא דַּיְּךָ מָה שֶׁאָסְרָה תּוֹרָה, אֶלָּא שֶׁאַתָּה אוֹסֵר עָלֶיךָ דְּבָרִים אֲחֵרִים?! עַל עִנְיָן זֶה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה אָמַר שְׁלֹמֹה (קהלת ז טז): ״אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר, לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם״.

י״טהַדֶּרֶךְ הַיְּשָׁרָה בָּאָדָם: שֶׁיְּהֵא נָקִי בְּכָל עִנְיָנָיו, כִּי הַנְּקִיּוּת הוּא גָּדֵר שֶׁל מַעֲשִׂים טוֹבִים. כֵּיצַד? יִלְבַּשׁ בְּגָדִים בֵּינוֹנִים, וְלֹא מַלְבּוּשִׁים עֲנִיִּים הַמְּבַזִּים לוֹבְשָׁם; אֶלָּא בְּגָדִים בֵּינוֹנִים נָאִים וּנְקִיִּים, הֶעָנִי לְפִי עָנְיוֹ וְהֶעָשִׁיר לְפִי עָשְׁרוֹ. וְאָסוּר שֶׁיִּמָּצֵא כֶּתֶם אוֹ שַׁמְנוּנִית עַל בְּגָדָיו, וְלֹא יִהְיוּ קְרוּעִים. וְלֹא יִהְיוּ מְתֻקָּנִים כְּבִגְדֵי גַּסֵּי הָרוּחַ.

כ׳גַּם מַאֲכָלוֹ יְהֵא נָקִי. וְלֹא יֹאכַל מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ, אַךְ מַאֲכָל בֵּינוֹנִי וּמַשְׁקֶה בֵּינוֹנִי לְפִי הַשָּׂגַת יָדוֹ. וְלֹא יִשְׁתֶּה וְלֹא יֹאכַל בְּכֵלִים מְאוּסִים, פֶּן יַעֲבֹר עַל ״אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם״ (ויקרא יא מג), אֶלָּא הַכֹּל יְהֵא בִּנְקִיּוּת.

כ״אגַּם שֻׁלְחָנוֹ גַּם מִטָּתוֹ יִהְיוּ נְקִיִּים, וְכָל עִנְיָנָיו יִהְיוּ נְקִיִּים. גַּם גּוּפוֹ יְהֵא נָקִי וְלֹא מְזֹהָם. אַךְ יִזָּהֵר לִרְחֹץ פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, גַּם כָּל גּוּפוֹ לְעִתִּים, כַּאֲשֶׁר מָצִינוּ בְּהִלֵּל הַזָּקֵן (ויקרא רבה לד ג), שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁהָיָה נִפְטָר מִתַּלְמִידָיו הָיָה מְהַלֵּךְ וְהוֹלֵךְ עִמָּם. אָמְרוּ לוֹ תַּלְמִידָיו: רַבִּי, לְהֵיכָן אַתָּה הוֹלֵךְ? אָמַר לָהֶם: לַעֲשׂוֹת מִצְוָה. אָמְרוּ לוֹ: וְכִי מָה מִצְוָה זוֹ? אָמַר לָהֶם: לִרְחֹץ בְּבֵית הַמֶּרְחָץ. אָמְרוּ לוֹ: וְכִי זוֹ מִצְוָה הִיא? אָמַר לָהֶם: הֵן! מָה אִם אִיקוֹנִין שֶׁל מְלָכִים, שֶׁמַּעֲמִידִים אוֹתוֹ בְּבָתֵּי תֵּאַטְרָאוֹת וּבְבָתֵּי קִרְקְסָאוֹת, מִי שֶׁנִּתְמַנָּה עֲלֵיהֶן הוּא מוֹרְקָן וְשׁוֹטְפָן, וְהֵן מַעֲלִין לוֹ מְזוֹנוֹת, וְלָא עוֹד אֶלָּא שֶׁהוּא מִתְגַּדֵּל עִם גְּדוֹלֵי מַלְכוּת, אֲנִי שֶׁנִּבְרֵאתִי בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת, דִּכְתִיב (בראשית ט ו): ״כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם״ – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה!

כ״בוְעוֹד, דִּכְתִיב (משלי טז ד): ״כֹּל פָּעַל יְיָ לַמַּעֲנֵהוּ״ (שבת נ ב).

כ״גוְכָל הַנִּזְהָר בַּדְּבָרִים הָאֵלּוּ לְשֵׁם מִצְוָה, וְלֹא כְּדֵי לְהִתְקַשֵּׁט וּלְהִתְגָּאוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁאֵלּוּ דְּבָרִים נִרְאִים כְּמוֹ גַּאֲוָה, כֵּיוָן שֶׁכַּוָּנָתוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם – יֵשׁ בּוֹ מִצְוָה.

כ״דגַּאֲוַת חָכְמָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים יֵשׁ בָּהּ שְׁנֵי חֲלָקִים: הָאֶחָד טוֹב, וְהָאֶחָד רַע. הַגַּאֲוָה הָרָעָה הִיא: אֲשֶׁר יְבַזֶּה בְּנֵי אָדָם בְּלִבּוֹ וּבְפִיו, וְכֻלָּם קְטַנִּים וּפְחוּתִים בְּעֵינָיו. וּמְהַלֵּל וּמְשַׁבֵּחַ עַצְמוֹ שֶׁהוּא גָּדוֹל בְּחָכְמָה, וּמִתּוֹךְ כָּךְ לֹא יוֹדֶה עַל הָאֱמֶת מֵרֹב גַּאֲוָתוֹ. וּלְעוֹלָם נִרְאֶה בְּעֵינָיו חָכְמָתוֹ וַעֲצָתוֹ, וּדְבָרָיו וּמַעֲשָׂיו, שֶׁהֵם מְשֻׁבָּחִים מִמַּעֲשֵׂה וְחָכְמַת עֲצַת חֲבֵרָיו. וּמִתְפָּאֵר תָּמִיד בְּחָכְמָתוֹ וּבְמַעֲשָׂיו, כִּי הוּא חָפֵץ לְקַבֵּל שֶׁבַח וְכָבוֹד עַל דְּבָרָיו הַיְּשָׁרִים. וְעַל זֶה אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי כז ב): ״יְהַלֶּלְךָ זָר וְלֹא פִיךָ״.

כ״ההַגֵּאֶה לְעוֹלָם יַחְזִיק טוֹבָה לְעַצְמוֹ. וּמִתּוֹךְ כָּךְ לֹא יִטְרַח עַל הַתּוֹרָה, כִּי לֹא יָחוּשׁ עַל כְּבוֹד שָׁמַיִם, רַק שֶׁיּוֹדוּ לוֹ הָעוֹלָם שֶׁהוּא אָדָם טוֹב וְחָכָם, וּבָזֶה יֵשׁ לוֹ דַּי. וְתָמִיד הוּא שָׂמֵחַ בְּמִכְשׁוֹל חֲבֵרָיו וּבְמִעוּט יְדִיעָתָם, וּמִתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חֲבֵרָיו. וְזֶה אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה דְּבָרִים הַמְעַכְּבִים אֶת הַתְּשׁוּבָה. אָדָם שֶׁכָּל מַעֲשָׂיו טוֹבִים הֵם וּמִתְהַלֵּל בָּהֶם לְהִתְכַּבֵּד, דּוֹמֶה לְתַבְשִׁיל חָשׁוּב מְאוֹד בְּכָל אַבְקַת רוֹכֵל וְרָאשֵׁי בְּשָׂמִים, וְעוֹמֵד אֵצֶל הָאֵשׁ עַד שֶׁיְּהֵא מַקְדִּיחַ וּמַסְרִיחַ, עַד שֶׁלֹּא שׁוֹוֶה לֶאֱכֹל מֵחֲמַת מְרִירוּת שְׂרֵפַת הָאֵשׁ; כָּךְ הָאָדָם הַמִּתְפָּאֵר בְּמַעֲשִׂים, מַקְדִּיחַ וּמַסְרִיחַ בְּמַהֲלָלוֹ מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים. וְהַמִּתְפָּאֵר בְּחָכְמָתוֹ וּבְמַעֲשָׂיו שֶׁאֵין בּוֹ – אֵין מִדָּה רָעָה כְּמוֹתָהּ וְאֵין דֻּגְמָתָהּ. וַהֲלֹא אָמְרוּ חֲכָמִים (ירושלמי שביעית י ח): אִם מְכַבְּדִים אֶת הָאָדָם מֵחֲמַת שֶׁסּוֹבְרִים שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שְׁתֵּי מַסֶּכְתּוֹת, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ רַק אַחַת, יֹאמַר לָהֶן שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶלָּא אַחַת. כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא יַטְעֶה אֶת הָעוֹלָם שֶׁיַּחֲזִיקוּהוּ בַּחֲזָקָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵינוֹ בּוֹ.

כ״ווְדַע שֶׁאֲנַחְנוּ מְחֻיָּבִים שֶׁיִּהְיוּ כָּל מַעֲשֵׂינוּ מְיֻחָדִים לְשֵׁם הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה, בַּגָּלוּי וּבַסֵּתֶר. וְכָל מַעֲשֵׂה עֲבוֹדַת אֱלֹהִים יִהְיֶה לְהַגִּיעַ אֶל רְצוֹנוֹ בִּלְבַד, בִּלְתִּי רְצוֹן בְּנֵי אָדָם לְקַוּוֹת שֶׁבַח עַל מַעֲשֵׂהוּ וּלְקַבֵּל כָּבוֹד. אַךְ יַעֲשֶׂה הַכֹּל לְשֵׁם הָאֵל הַמַּשְׁקִיף אֶל הַלֵּב, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (ירמיהו יז י): ״אֲנִי יְיָ חֹקֵר לֵב, בּוֹחֵן כְּלָיוֹת״; וְאוֹמֵר (דברים כט כח): ״הַנִּסְתָּרֹת לַיְיָ אֱלֹהֵינוּ״.

כ״זלָכֵן אִם לֹא יִזָּהֵר בְּחָכְמָה וּבִזְרִיזוּת לְהִנָּצֵל מִן הַגַּאֲוָה, אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים – הוּא יוֹרֵשׁ גֵּיהִנֹּם. כִּי הַיֵּצֶר אוֹרֵב לוֹ, וּמֵבִיא טְעָנוֹת וּרְאָיוֹת לְהָבִיא הָאָדָם לִידֵי גַּאֲוָה, וְתִהְיֶה חָכְמָתוֹ לְטָרְדוֹ מִן הָעוֹלָם. לָכֵן אַל יִתְעַצֵּל מִלְּנַצֵּחַ יֵצֶר הָרַע יוֹם יוֹם, וְזֶה נִקְרָא ״מִלְחָמָה גְּדוֹלָה״. כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בְּאֶחָד מִן הַחֲסִידִים, שֶׁפָּגַע בַּאֲנָשִׁים הַבָּאִים מִן הַמִּלְחָמָה וְשָׁלְלוּ שָׁלָל גָּדוֹל. אָמַר לָהֶם: שַׁבְתֶּם מֵהַמִּלְחָמָה הַקְּטַנָּה, וַעֲדַיִן אַתֶּם עֲתִידִים לַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה. אָמְרוּ לוֹ: מָה הִיא הַמִּלְחָמָה? אָמַר לָהֶן: הַיֵּצֶר וְחֵילוֹתָיו! כִּי כָּל אוֹיֵב שֶׁיֵּשׁ לְךָ, שֶׁתְּנַצַּח אוֹתוֹ פַּעַם אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם אוֹ שָׁלֹשׁ – אָז יַנִּיחַ אוֹתְךָ. אֲבָל הַיֵּצֶר אֵינוֹ פּוֹסֵק מִמְּךָ אַף אִם יִהְיֶה נָצוּחַ מֵאָה פְּעָמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (אבות ב ד): וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמְךָ עַד יוֹם מוֹתְךָ. כִּי כָּל יָמֶיךָ יֶאֱרֹב לְךָ אוּלַי תַּעֲלִים עֵינֶיךָ מִמֶּנּוּ, וְאִם יְנַצַּחֲךָ בַּקַּל שֶׁבַּקַּלּוֹת – סוֹף יְנַצַּחֲךָ בֶּחָמוּר שֶׁבַּחֲמוּרוֹת. וּבַעֲבוּר שֶׁהַגַּאֲוָה שֹׁרֶשׁ לְהַרְבֵּה מִדּוֹת פְּחוּתוֹת, וְגַם הַיֵּצֶר מִשְׁתַּתֵּף וּמִתְעָרֵב בְּלֵב הָאָדָם, וְכָל עִנְיַן הַיֵּצֶר הוּא לְהַכְזִיב הָאֱמֶת וּלְאַמֵּת הַשֶּׁקֶר, וְהוּא מְלַמֵּד אֶת הָאָדָם לְהִתְגָּאוֹת וּמֵבִיא לוֹ רְאָיוֹת, וְלָכֵן צָרִיךְ אַתָּה לְהִתְחַכֵּם כְּנֶגְדּוֹ.

כ״חתְּחִלַּת תַּחְבּוּלוֹתָיו שֶׁל הַיֵּצֶר הוּא מַקְשֶׁה לִבּוֹ וּמַגְבִּיהוֹ, וּמַמְתִּיק לוֹ הַגַּאֲוָה וּשְׁאָר מִדּוֹת רָעוֹת. וְאַף כִּי יוֹדֵעַ הָאָדָם בְּוַדַּאי שֶׁיֵּשׁ פֶּשַׁע וְעָווֹן בְּגַאֲוָתוֹ, אֲפִלּוּ הָכֵי עוֹבֵר בְּמֵזִיד וּמִתְגָּאֶה, כִּי הַיֵּצֶר מַבְעִיר אֶת לִבּוֹ אַחַר הַכָּבוֹד עַד שֶׁלֹּא יָחוּשׁ עַל הָעֲבֵרָה.

כ״טאֲבָל הָאָדָם שֶׁהוּא זַךְ בְּמַעֲשָׂיו, וְלֹא יִתְגָּאֶה וְלֹא יְהַלֵּל עַצְמוֹ כְּשֶׁיּוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ עֲבֵרָה בַּדָּבָר, אָז יָבוֹא הַיֵּצֶר הָרַע וְיַעֲרֹךְ עוֹד מִלְחָמָה לְהַפִּילוֹ לְלָכְדוֹ בְּרִשְׁתּוֹ, וְיוֹרֶה הֶתֵּר וּמַסְבִּיר לוֹ סְבָרוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ מִצְוָה וְשָׂכָר עַל מָה שֶׁמִּתְהַלֵּל וּמִתְפָּאֵר. וְכָךְ יֹאמַר לוֹ הַיֵּצֶר: ״כְּבָר הִגַּעְתָּ לְמַעֲלַת חָכְמָה וַחֲסִידוּת, וְרָאוּי לְךָ לְהִתְרַצּוֹת וּלְהִשְׁתַּדֵּל לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵי הָעוֹלָם וּלְהַחֲנִיף לָהֶם, לְגַלּוֹת לָהֶם חָכְמָתְךָ וְצִדְקָתְךָ כְּדֵי שֶׁיֹּאהֲבוּךְ.״ וְיָבִיא לְךָ רְאָיָה מִדִּבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ (אבות ג י): כָּל שֶׁרוּחַ הַבְּרִיּוֹת נוֹחָה הֵימֶנּוּ – רוּחַ הַמָּקוֹם נוֹחָה הֵימֶנּוּ. וְכָל זֶה רְאָיוֹת שֶׁקֶר, כִּי אוֹתָהּ הַסְּבָרָא הִיא עָנָף מִן הַגַּאֲוָה. אֲבָל הָעִנְיָן הַזֶּה הוּא כְּמוֹ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (משלי טז ז): ״בִּרְצוֹת יְיָ דַּרְכֵי אִישׁ, גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ״. וְכָךְ פֵּרוּשׁ הָעִנְיָן: אִם הָאָדָם לֹא יִתְהַלֵּל לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם, וְלֹא יִשְׁתַּדֵּל לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֵיהֶם בַּעֲשׂוֹתוֹ מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים, וְאַף עַל פִּי כֵן אוֹהֲבִים אוֹתוֹ – זֶהוּ רְאָיָה גְּדוֹלָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אוֹתוֹ, וְזָרָה לוֹ אַהֲבָה בְּלִבּוֹת בְּנֵי אָדָם, וְשָׂם לוֹ שֵׁם טוֹב עַל לְשׁוֹנָם. וֶאֱמֶת הוּא שֶׁיֵּשׁ כַּמָּה בְּנֵי אָדָם הַנֶּאֱהָבִים לַבְּרִיּוֹת, וְהקב״ה שׂוֹנְאָם כְּשֶׁאֵינָם מְקַיְּמִים אֶת הַמִּצְווֹת, כִּי אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹהֵב אֶלָּא לוֹמְדֵי תּוֹרָה וּמְקַיְּמִים אוֹתָהּ.

ל׳אַחַר כָּךְ יְסִיתְךָ הַיֵּצֶר לְגַלּוֹת חֲסִידוּתְךָ וּמַעֲשֶׂיךָ הַטּוֹבִים לִפְנֵי הָעָם, וּמֵבִיא רְאָיָה: ״אוּלַי יַעֲשׂוּ גַּם הֵם כָּמוֹךָ?״ וְגַם זֶה נִמְשָׁךְ מִן הַגַּבְהוּת: אַף עַל פִּי שֶׁמָּצִינוּ כַּמָּה גְּדוֹלִים שֶׁנִּשְׁתַּבְּחוּ (סוכה כח א), לֹא עָשׂוּ אֶלָּא לִפְנֵי תַּלְמִידֵיהֶם וְחַבְרֵיהֶם כְּדֵי שֶׁיִּמָּשְׁכוּ אַחֲרֵיהֶם וְיַחֲזִיקוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם; וַדַּאי זֶה מִצְוָה כְּדֵי לְחַבֵּב לָהֶם מַעֲשִׂים טוֹבִים. וַאֲפִלּוּ בִּפְנֵי אֵלּוּ לֹא יִתְגָּאֶה בְּלִבּוֹ בְּאָמְרוֹ ״זֶה אֲנִי יוֹדֵעַ״ אוֹ ״זֶה אֲנִי עוֹשֶׂה״, אֲבָל לִפְנֵי הָעוֹלָם בֶּאֱמֶת אָסוּר לְגַלּוֹת לָהֶם.

ל״אגַּם אִם תֵּלֵךְ בַּעֲנָוָה וְתַעֲמֹד לְהִתְפַּלֵּל בַּאֲרִיכוּת וְתִלְמַד בִּקְבִיעוּת, יְפַתְּךָ הַיֵּצֶר לְהִתְגָּאוֹת וְיֹאמַר לְךָ: ״עַתָּה הָרוֹאִים אוֹתְךָ בְּנֵי אָדָם יַחְשְׁבוּךָ וִיכַבְּדוּךָ בַּעֲבוּר דְּרָכֶיךָ הַטּוֹבִים. וְיֵשׁ רֶוַח גָּדוֹל בָּזֶה: מִתּוֹךְ שֶׁאַתָּה חָשׁוּב בְּעֵינֵיהֶם – יְקַבְּלוּ מוּסָרְךָ וְתוֹכַחְתְּךָ.״

ל״בכָּל זֶה הֶבֶל, כִּי בַּעֲשׂוֹתְךָ מַעֲשֶׂה הַטּוֹב לְשֵׁם הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא לְבַד, דִּבְרֵי תּוֹכַחְתְּךָ יִתְקַבְּלוּ בִּפְנֵי הָעוֹלָם גַּם אִם לֹא תַּחֲשֹׁב כָּךְ, כִּי אֵין קַבָּלַת הַתּוֹכָחָה תְּלוּיָה בְּמַחְשְׁבוֹתֶיךָ.

ל״גוְאַחֲרֵי שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִכָּל זֶה, יְסִיתְךָ הַיֵּצֶר וְיֹאמַר לְךָ: ״לֹא יִתָּכֵן שֶׁתִּהְיֶה עֲבוֹדָתְךָ שְׁלֵמָה עַד שֶׁתִּתְרַחֵק מֵהֶן לְגַמְרֵי, כְּגוֹן שֶׁתְּכַסֶּה מַעֲשֶׂיךָ הַטּוֹבִים, וּלְהוֹרוֹת הָפוּךְ מִמָּה שֶׁהָיָה כְּבָר בְּלִבְּךָ: תִּתְפַּלֵּל קָצָר, וּכְשֶׁתִּרְצֶה לִלְמֹד שׁוּם חָכְמָה תִּתְיַחֵד, וְלֹא יֵדַע שׁוּם אָדָם זוּלַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא. וְלֹא תַּרְאֶה שׁוּם מִדָּה טוֹבָה, אַךְ לְהַרְאוֹת הָעַצְלוּת בְּמַעֲשֶׂה הָעֲבוֹדָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצֵא לְךָ שֵׁם וְתַפְסִיד שְׂכָרְךָ. וְלֹא תְּצַוֶּה עַל הַטּוֹב וְלֹא תַּזְהִיר מִן הָרָע, וְלֹא תּוֹדִיעַ חָכְמָתְךָ לְאִישׁ זוּלָתְךָ, וְלֹא תַּרְאֶה סִימָן יְרֵא שָׁמַיִם וְלֹא אוֹת, כְּגוֹן תְּפִלִּין וּמְזוּזָה וְצִיצִית. אֶלָּא תִּתְנַהֵג בְּמִנְהָגָם וְתֵלֵךְ בְּדַרְכֵיהֶם, וְתִהְיֶה מְעֹרָב עִמָּהֶם בְּמַאֲכָל בְּמִשְׁתֶּה, וּבְחֶדְוָה וּבְרוֹב הַשְּׂחוֹק.״ כָּל זֶה מֵעִנְיְנֵי הַיֵּצֶר לִלְכֹּד בְּנֵי אָדָם בְּרִשְׁתּוֹ, וְהָעוֹשֶׂה עִנְיָן זֶה לְשֵׁם מִצְוָה מַפְסִיד אֶלֶף אֲלָפִים יוֹתֵר מִשְּׂכָרוֹ, וְדוֹמֶה לְבוֹרֵחַ מֵאֵשׁ קְטַנָּה לְאֵשׁ גְּדוֹלָה.

ל״דאַךְ הַיָּשָׁר הוּא: לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנָה בַּאֲרִיכוּת, וִיצַוֶּה עַל הַטּוֹב וְיַזְהִיר מֵהָרַע, וְיַעֲשֶׂה כָּל הַטּוֹבוֹת בְּגָלוּי וּבַסֵּתֶר. וְאִם יְכַבְּדוּהוּ עַל זֶה וִישַׁבְּחוּהוּ – אֵין מַזִּיק לוֹ בַּשֶּׁבַח, אַחֲרֵי שֶׁלֹּא כִּוֵּן לָזֶה בִּשְׁעַת הַמַּעֲשֶׂה. לָכֵן בְּעֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה הַטּוֹב, תַּבְחִין בְּעַצְמְךָ מִמִּי אַתָּה מְקַוֶּה הַגְּמוּל: אֲשֶׁר מֵהָאֵל – הוּא שָׁלֵם, אֲבָל אִם מֵאֲחֵרִים – אֵינוֹ שָׁלֵם. וְגַם תַּבְחִין אִם זֶה הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לִפְנֵי הָעוֹלָם, אִם הָיִיתָ עֹשֶׂה בְּיִחוּד בְּחַדְרֵי חֲדָרִים בָּזֶה הָעִנְיָן אֲשֶׁר אַתָּה עוֹשֶׂה בָּרַבִּים, וְאִם יִתְבָּרֵר לְךָ זֶה – אָז מַעֲשֶׂךָ שָׁלֵם.

ל״הכָּל מָה שֶׁסִּפַּרְנוּ נֶגֶד יֵצֶר הָרַע אֵינוֹ כִּי אִם טִפָּה מֵהַיָּם נֶגֶד מָה שֶׁהוּא חַיָּב לְהִזָּהֵר בּוֹ, כִּי בְּכָל דָּבָר וּבְכָל מַעֲשֶׂה וּבְכָל מִדָּה – בָּא הַיֵּצֶר לְשַׁחֵת וּלְקַלְקֵל. וּפָתַחְנוּ פֶּתַח לְהוֹדִיעַ עִנְיָן הַיֵּצֶר לְמִי שֶׁלֹּא יָדַע תְּחִלַּת דְּרָכָיו. וְהֶחָכָם יָבִין, וִימַהֵר לְסַלְּקֵהוּ מִתּוֹכוֹ, ״וּטֳהָר יָדַיִם יֹסִיף אֹמֶץ״ (איוב יז ט).

ל״והַגַּאֲוָה בְּמַעֲלַת הַחָכְמָה מְשֻׁבַּחַת שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ט כג): ״כִּי אִם בְּזֹאת יִתְהַלֵּל הַמִּתְהַלֵּל: הַשְׂכֵּל וְיָדוֹעַ אוֹתִי״. וְיוֹסִיף הוֹדָאָה לַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא, וְגַם דֵּעָה וְהַשְׂכֵּל וּמִדּוֹת טוֹבוֹת בִּתְפִלָּה לוֹמַר: ״מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ, שֶׁנָּתַתָּ חֶלְקִי מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת.״ וּכְמוֹ: ״אַשְׁרֵינוּ מַה טּוֹב חֶלְקֵנוּ וּמַה נָּעִים גּוֹרָלֵנוּ.״ וְעַל זֶה נֶאֱמַר (דברי הימים ב יז ו): ״וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי יְיָ״. כִּי יִהְיֶה אָדָם יְקַר רוּחַ וּגְבַהּ לֵב בְּעִנְיְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁלֹּא יַסְפִּיק לוֹ בַּמֶּה שֶׁיִּזְדַּמֵּן לוֹ, וְלֹא יֹאמַר דַּי בַּמֶּה שֶׁיִּמָּצֵא יָדוֹ מֵהֶם; אֶלָּא יִמְעַט בְּעֵינָיו כָּל מַעֲשֵׂהוּ, וְתִגְבַּהּ נַפְשׁוֹ לְמַעְלָה תָּמִיד, וְיִתְרַעֵם בְּנַפְשׁוֹ כְּמוֹ שֶׁמְּקַצֵּר מֵעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא. וְזֹאת הַגַּאֲוָה אֵינָהּ מַזֶּקֶת לָעֲנָוָה אַךְ מְסַיַּעְתּוֹ, וְגוֹרֶמֶת לוֹ לִשְׂמֹחַ בַּמַּעֲלוֹת הַטּוֹבוֹת, וְלִשְׂמֹחַ בִּכְבוֹד חֲבֵרָיו וְלָחוּס עַל כְּבוֹדָם.

ל״זוְהַגַּאֲוָה נֶגֶד הָרְשָׁעִים הִיא מְשֻׁבַּחַת מְאוֹד, לְהוֹכִיחָם וּלְהַכְלִים אוֹתָם, וְלֹא יִכָּנַע לָהֶם. וִיצַוֶּה עַל הַטּוֹב וְיַזְהִיר מֵהָרַע כְּפִי יְכָלְתּוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁזֶּה דּוֹמֶה בְּעֵינֵי הָעוֹלָם כְּמִשְׂתָּרֵר וּכְמִתְגָּאֶה, אַחֲרֵי שֶׁלִּבּוֹ לְשֵׁם שָׁמַיִם – הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח. וְלֹא יִכָּנַע לָרְשָׁעִים, כְּמוֹ מָרְדְּכַי שֶׁלֹּא נִכְנַע לְהָמָן (אסתר ג). וּבְכָל מָקוֹם שֶׁיֵּשׁ מִצְוָה – עָלָיו לַעֲשׂוֹת, וְלֹא יִכָּנַע כְּלָל לָרְשָׁעִים לַעֲזֹב הַטּוֹב מִפְּנֵי הַשְׁפָּלָתוֹ לִפְנֵיהֶם. וְזֶה צָרִיךְ חָכְמָה: מָתַי יִשְׂתָּרֵר נֶגְדָּם בִּדְבַר מִצְוָה? כִּי פְּעָמִים אֵינוֹ שׁוֹוֶה שֶׁיַּעֲמֹד נֶגְדָּם, שֶׁאִם יָעֵז פָּנָיו נֶגְדָּם בַּעֲבוּר מִצְוָה אַחַת – יַפְסִיד אוֹתָם מֵאָה מִצְווֹת.

ל״חלְכָךְ צָרִיךְ הֶחָכָם לְהִתְבּוֹנֵן לְפִי הַשָּׁעָה וְהָעִנְיָן, וּלְפִי זֶה יְסַדֵּר מַעֲשָׂיו; כִּי יֵשׁ דָּבָר שֶׁצָּרִיךְ לַעֲזֹב בִּשְׁבִילָם, וְיֵשׁ דָּבָר שֶׁלֹּא יָנִיחַ בִּשְׁבִילָם בְּשׁוּם עִנְיָן. וְצָרִיךְ בְּגוּפוֹ וּבִמְאֹדוֹ לַעֲמֹד נֶגְדָּם, וְלֹא יִכָּנַע לָהֶם. וְכָל זֶה בִּדְבַר מִצְוָה, אֲבָל בְּעִנְיַן מַשָּׂא וּמַתָּן – יִכָּנַע לִפְנֵיהֶם וְיַעֲשֶׂה עִמָּהֶם לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין בְּכָל דָּבָר, וְזֶהוּ מִצְוָה גְּדוֹלָה.

ל״טוּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדַּת הַגַּאֲוָה – צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל וְלָשׁוּב מִמֶּנָּה. כִּי הִיא מְגֻנָּה מְאוֹד, וְהַהֶזֵּק שֶׁלָּהּ רַב וּמָצוּי תָּמִיד, וְהַתּוֹעֶלֶת שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מְעַט. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִמֶּנָּה מְאוֹד, כִּי הַגַּאֲוָה מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְשֶׁבֶר וְשִׁפְלוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טז יח): ״לִפְנֵי שֶׁבֶר גָּאוֹן״; וְנֶאֱמַר (שם כט כג): ״גַּאֲוַת אָדָם תַּשְׁפִּילֶנּוּ״. וּכְבָר יָדַעְתָּ מָה אֵרַע לְפַרְעֹה בְּאָמְרוֹ (שמות ה ב) ״מִי יְיָ...״, וּלְגָלְיָת הַפְּלִשְׁתִּי שֶׁאָמַר (שמואל א יז י) ״אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל״, וּלְסַנְחֵרִיב שֶׁאָמַר (ישעיהו לו כ) ״מִי בְּכָל אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר הִצִּילוּ אֶת אַרְצָם מִיָּדִי, כִּי יַצִּיל יְיָ אֶת יְרוּשָׁלִַם מִיָּדִי״, וּנְבוּכַדְנֶצַּר בְּאָמְרוֹ (דניאל ג טו) ״וּמַן הוּא אֱלָהּ דִּי יְשֵׁיזְבִנְכוֹן מִן יְדָי״, וְהַדּוֹמֶה לָהֶן אֲשֶׁר אָמְרוּ כְּדִבְרֵיהֶם – וְאַחֲרִיתָם הָיָה בּוּז וְקָלוֹן. וּמִי שֶׁהוּא בְּמִדָּה זוֹ – אֵינוֹ נִצּוֹל מֵחֵטְא וְעָווֹן, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם (משלי כא כד): ״זֵד יָהִיר לֵץ שְׁמוֹ, עוֹשֶׂה בְּעֶבְרַת זָדוֹן״.

מ׳וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ דְּבָרֵינוּ עַד הֵנָּה לְדַבֵּר עַל הַגַּאֲוָה, שְׁמַע דִּבְרֵי חֲכָמִים. חָכָם אֶחָד אָמַר: מִי הוּא אֲשֶׁר לֹא תִּפָּרֵד מִמֶּנּוּ הַדְּאָגָה? זֶה הַמְבַקֵּשׁ לַעֲלוֹת מַעֲלָה שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִמֶּנָּה. וְאָמְרוּ: מִי שֶׁמַּחֲזִיק עַצְמוֹ בְּחֶזְקַת דַּעְתָּן – מַחֲזִיקִין אוֹתוֹ בְּנֵי אָדָם לְשׁוֹטֶה. וְאָמְרוּ: סָמוּךְ לַגַּאֲוָה – מַעֲלָלִים רָעִים. וּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַעֲלָלִים רָעִים, תִּהְיֶה עָלָיו שִׂנְאַת הַבְּרִיּוֹת, וְהַנְּפָשׁוֹת נוֹטוֹת מֵעָלָיו. וְאָמַר חָכָם אֶחָד: כַּאֲשֶׁר נְעִימוּת הַצּוּרָה אוֹר הַגּוּף, כָּךְ נְעִימוּת הַמִּדּוֹת אוֹר הַנֶּפֶשׁ.

מ״אוְאָמַר עוֹד: אֵין הַחֲשִׁיבוּת בַּנֶּפֶשׁ שֶׁיִּהְיֶה הַמֶּלֶךְ מִתְגָּאֶה, כָּל שֶׁכֵּן בְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים זֶה אֶל זֶה. וְאָמַר: שֶׁהָיָה מֶלֶךְ אֶחָד יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ, וּלְפָנָיו הָיוּ כִּסְאוֹת זוֹ לְמַעְלָה מִזּוֹ. וְאָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ: אֵיךְ יְשַׁבְתֶּם זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה בְּלֹא רְשׁוּתִי? וְהֵשִׁיב הָעֶלְיוֹן: גֹּדֶל יִחוּס מִשְׁפַּחְתִּי הוֹשִׁיבַנִי מִמַּעַל לְרֵעִי. וְאָמַר הַשֵּׁנִי: עָלִיתִי עַל אֲשֶׁר תַּחְתַּי מִפְּנֵי רֹב חָכְמָתִי. וְעָנָה הַשְּׁלִישִׁי: שִׁפְלוּת נַפְשִׁי וְדַכְאוּת לִבִּי הוֹשִׁיבַנִי תַּחְתֵּיהֶם. וְהֶעֱלָהוּ הַמֶּלֶךְ וְגִדְּלוֹ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כה ז): ״כִּי טוֹב אֲמָר לְךָ ׳עֲלֵה הֵנָּה׳, מֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב״.

מ״בבְּעֵת שֶׁרוֹאֶה אָדָם שֶׁמִּדַּת הַגַּאֲוָה מִתְגַּבֶּרֶת עָלָיו, צָרִיךְ לַחֲשֹׁב דְּבָרִים הַמַּבְהִילִים אֶת לִבּוֹ: שֶׁבָּא מִטִּפָּה סְרוּחָה, וְיָשׁוּב לְעָפָר וְרִמָּה, וְיִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְיַחֲשֹׁב: כַּמָּה גֵּאִים שֶׁנִּתְגָּאוּ וְעָבְרוּ מִן הָעוֹלָם, נִשְׁתַּכְּחוּ וְהָיוּ כְּלֹא הָיוּ מֵעוֹלָם. וּמָה הוֹעִילָה לָהֶם גַּאֲוָתָם?

מ״גגָּדֵר לְהִתְרַחֵק מִן הַגַּאֲוָה וּמִשְּׁאָר מִדּוֹת רָעוֹת:

מ״דהָרוֹצֶה לַעֲקֹר הַגֵּאוּת מִלִּבּוֹ מִכֹּל וָכֹל, לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת זֶה בְּמַחֲשָׁבָה לְבַד. אֶלָּא בִּתְחִלָּה צָרִיךְ לְהִתְרַחֵק מִן הַגַּבְהוּת עַד קָצֶה הָאַחֲרוֹן. כֵּיצַד? אָדָם שֶׁהָיָה רָגִיל לִלְבֹּשׁ בְּגָדִים חֲשׁוּבִים וּמְתֻקָּנִים כְּמַלְבּוּשֵׁי גַּסֵּי הָרוּחַ, וְרוֹצֶה לָשׁוּב מִזֶּה, אִם יִלְבַּשׁ בְּגָדִים טוֹבִים וִיתַקֵּן אוֹתָם בְּמִדָּה בֵּינוֹנִית – בָּזֶה לֹא יַעֲקֹר מִלִּבּוֹ הַגֵּאוּת. אוֹ אִם הָיָה מִנְהָגוֹ לְהִתְכַּבֵּד וּלְהִשְׁתַּדֵּל בִּדְבָרָיו אוֹ בִּשְׁאָר מַעֲשָׂיו – אֵין תַּקָּנָה לְתַקֵּן עַד שֶׁיַּנְהִיג עַצְמוֹ בְּבִזָּיוֹן הַרְבֵּה, וְיֵשֵׁב לְמַטָּה מִן הַכֹּל, וְיִלְבַּשׁ בְּלוֹיֵי הַסְּחָבוֹת הַמְּבַזִּים אֶת לוֹבְשֵׁיהֶם, וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ, עַד שֶׁיַּעֲקֹר גּוֹבֶה הַלֵּב מִמֶּנּוּ.

מ״הוְכֵן מִי שֶׁהוּא בַּעַל חֵמָה וָכַעַס הַרְבֵּה, תְּחִלָּה יִנְהַג עַצְמוֹ שֶׁאִם הִכּוּ אוֹתוֹ אוֹ קִלְּלוּ אוֹתוֹ – לֹא יַרְגִּישׁ כְּלָל, וְיֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ זְמַן רַב עַד שֶׁיַּעֲקֹר שֹׁרֶשׁ הַגַּאֲוָה מִמֶּנּוּ; וְאָז יַחֲזֹר וְיֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִי, וְיֵלֵךְ בָּהּ כָּל יָמָיו. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה יַעֲשֶׂה בְּכָל הַמִּדּוֹת הָרָעוֹת: מִתְּחִלָּה יִתְרַחֵק מִמֶּנָּה עַד שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִתְרַחֵק יוֹתֵר, וְיִנְהַג בָּזֶה זְמַן רַב, וְאָז יַחֲזֹר וְיִתְפֹּס הַדֶּרֶךְ הַבֵּינוֹנִי. וְעִנְיָן זֶה הוּא רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל מִדּוֹת רָעוֹת. וּמִי שֶׁדַּעְתּוֹ נִמְשֶׁכֶת לַעֲבֹד הַבּוֹרֵא בָּרוּךְ הוּא בְּכָל חֵלֶק וְחֵלֶק בַּחֵלֶק הַמֻּבְחָר שֶׁבָּהּ – יָשִׂים זֶה הַדֶּרֶךְ לְפָנָיו וְלִפְנֵי חֲבֵרוֹ. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (תהלים נ כג): ״וְשָׁם דֶּרֶךְ, אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים״.