אורחות צדיקים י״גOrchot Tzadikim 13

א׳שַׁעַר הַשְּׁלוֹשָׁה־עָשָׂר – שַׁעַר הָרָצוֹן

ב׳הָרָצוֹן. זוֹ הִיא מִדָּה טוֹבָה מְאוֹד, וְאֵינָהּ נִמְצֵאת אֶלָּא בְּנֶפֶשׁ נְדִיבָה וִיקָרָה. וּמִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מִדַּת הָרָצוֹן – הוּא מִסְתַּפֵּק בְּכָל עִנְיָנָיו כְּפִי מַה שֶׁיִּגְזֹר עָלָיו הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה, וְלֹא יְהַרְהֵר אַחֲרָיו. וּבַעַל הַמִּדָּה הַזֹּאת אֵינוֹ מְצַפֶּה אֶל הַגְּדֻלָּה וְאֶל הַכָּבוֹד, אַךְ רְצוֹנוֹ וְדַעְתּוֹ לִסְבֹּל. וְלֹא יִתְרַעֵם עַל עִנְיָנָיו, וְלֹא יִקְצֹף עַל הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה לוֹמַר: לָמָּה עָשָׂה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ כָּךְ וְכָךְ? וּמִן הַמִּדָּה הַזֹּאת: הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ. וּכְבָר יָדַעְתָּ מַעֲלַת הַמִּדָּה וּגְדֻלָּתָהּ.

ג׳וּכְשֶׁאָדָם הַצַּדִּיק רוֹצֶה בִּבְנֵי אָדָם, וּבְנֵי אָדָם רוֹצִים בּוֹ – גַּם הַמָּקוֹם רוֹצֶה בּוֹ. וְגַם שׂוֹנְאָיו מַשְׁלִימִים אִתּוֹ, כְּדִכְתִיב (משלי טז ז): ״בִּרְצוֹת יְיָ דַּרְכֵי אִישׁ, גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ״. וּכְמוֹ שֶׁיָּדַעְתָּ מֵרְצוֹת אֲבִימֶלֶךְ בְּאַבְרָהָם, וּמִשֶּׁהִשְׁלִימוּ אִתּוֹ (בראשית רבה נד א). וְנֶאֱמַר (משלי טז טו): ״בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים, וּרְצוֹנוֹ כְּעָב מַלְקוֹשׁ״.

ד׳רְאֵה מָה הִגִּיעַ לְמָרְדְּכַי כְּשֶׁרָצָה בּוֹ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּמָה הִגִּיעַ לְיוֹסֵף כְּשֶׁרָצָה בּוֹ פַּרְעֹה. אִם מַגִּיעַ גְּדֻלָּה כָּזֹאת לְמִי שֶׁרוֹצִים בּוֹ בְּנֵי אָדָם, כָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה בּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – כַּמָּה מַעֲלָתוֹ גְּדוֹלָה. לָכֵן יַטְרִיחַ אָדָם עַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת הַמִּצְווֹת, וְאָז יִרְצֶה בּוֹ הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאָמַר הֶחָכָם: כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ זֹאת הַמִּדָּה – יַעֲשִׁיר. וּמִן מִדַּת הָרָצוֹן בָּאָה הַמְּחִילָה וְהַסְּלִיחָה, שֶׁהוּא מִתְרַצֶּה לְמִי שֶׁפָּשַׁע בּוֹ וּמַעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו, כִּי הַמַּעֲבִיר עַל מִדּוֹתָיו – תְּפִלָּתוֹ נִשְׁמַעַת.

ה׳וּמְאוֹד מְאוֹד מִדָּה נָאָה הִיא לָאָדָם, שֶׁיְּהֵא מָלֵא רָצוֹן, וּמְבַטֵּל דַּעְתּוֹ מִפְּנֵי דַּעַת חֲבֵרוֹ. וְדָבָר זֶה גּוֹרֵם שֶׁהוּא נֶאֱהָב לַכֹּל, כְּשֶׁהוּא עוֹשֶׂה כִּרְצוֹן אִישׁ וָאִישׁ. וְהָאִישׁ הַזֶּה קָרוֹב מְאוֹד לְדַרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, כִּי כְּשֶׁהוּא אוֹחֵז בַּמַּעֲשֶׂה הָרַע וּבָא חֲבֵרוֹ לְהוֹכִיחוֹ – הוּא מִתְרַצֶּה מִיָּד לַעֲזֹב הָרָע, וְחוֹזֵר לַמּוּטָב. נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ נַחַת רוּחַ בְּעַצְמוֹ, כְּשֶׁהוּא מוֹדֶה וְעוֹזֵב דְּרָכָיו הָרָעִים, וְגַם יֵשׁ נַחַת רוּחַ לַחֲבֵרָיו הַמִּתְחַבְּרִים אִתּוֹ.

ו׳וְכֵן אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי יב טו): ״וְשֹׁמֵעַ לְעֵצָה חָכָם״ – אֵינוֹ רוֹצֶה לוֹמַר לִשְׁמִיעַת הָאֹזֶן לְבַד, אֶלָּא ״שׁוֹמֵעַ״ פֵּרוּשׁוֹ שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ לַעֲצַת חָכָם וּמִתְרַצֶּה לַעֲשׂוֹת כַּאֲשֶׁר יַגִּיד לוֹ הֶחָכָם. נִמְצָא שֶׁכָּל הַתּוֹרָה כְּלוּלָה בְּמִדַּת הָרָצוֹן, וְכֵן כָּל הַתּוֹכָחוֹת וְכָל הַבְּרָכוֹת. כֵּיצַד? בִּשְׁעַת מַתַּן תּוֹרָה כְּתִיב (שמות יט ה): ״וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי, וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי, וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים״. כָּךְ הַפֵּרוּשׁ שֶׁל ״שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ״: תְּקַבְּלוּ עֲלֵיכֶם וְתִתְרַצּוּ. וְהֵם הֵשִׁיבוּ ״נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע״ (שם פסוק ח) – וְנִתְרַצּוּ.

ז׳לְעִנְיַן הַקְּלָלוֹת נֶאֱמַר (דברים כח טו): ״וְהָיָה אִם לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְיָ אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו״; וּכְתִיב (דברים יא כז-כח): ״אֶת הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם... וְהַקְּלָלָה אִם לֹא תִשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם...״. וְכָל הַ״שְּׁמִיעוֹת״ הַלָּלוּ אֵין פֵּרוּשָׁן שְׁמִיעַת הָאֹזֶן בִּלְבַד, אַךְ רָצָה לוֹמַר שֶׁיִּתְרַצּוּ לַעֲשׂוֹת. וְכֵן מָצִינוּ בְּיַעֲקֹב אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁנִּתְרַצָּה אֶל אִמּוֹ וְשָׁמַע לַעֲצָתָהּ לְעִנְיַן הַבְּרָכוֹת, וְנִתְרַצָּה לִשְׁמֹעַ אֶל אָבִיו וְאֶל אִמּוֹ וְלָקַח אִשָּׁה עַל פִּיהֶם – לָכֵן זָכָה וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. וּכְתִיב (משלי א לג): ״וְשֹׁמֵעַ לִי יִשְׁכָּן בֶּטַח, וְשַׁאֲנַן מִפַּחַד רָעָה״.

ח׳אַרְבַּע שְׁמִיעוֹת הֵם: יֵשׁ שׁוֹמֵעַ וְהִפְסִיד, וְיֵשׁ שׁוֹמֵעַ וְנִשְׂכָּר; וְיֵשׁ לֹא שׁוֹמֵעַ וְנִשְׂכָּר, וְיֵשׁ לֹא שׁוֹמֵעַ וְהִפְסִיד. שׁוֹמֵעַ וְהִפְסִיד – זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג יז): ״וּלְאָדָם אָמַר: כִּי שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ״. וּמָה הִפְסִיד? שֶׁנֶּאֱמַר (שם פסוק יז): ״כִּי עָפָר אַתָּה, וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב״.

ט׳שׁוֹמֵעַ וְנִשְׂכָּר – זֶה אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ (בראשית כא יב): ״כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ״. וּמָה נִשְׂכָּר? שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ (שם): ״כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע״.

י׳לֹא שׁוֹמֵעַ וְנִשְׂכָּר – זֶה יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית לט י): ״וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ״. וּמָה נִשְׂכָּר? ״וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ״ (שם מב, ו).

י״אלֹא שׁוֹמֵעַ וְהִפְסִיד – אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיהו ז כו): ״וְלוֹא שָׁמְעוּ אֵלַי, וְלֹא הִטּוּ אֶת אָזְנָם״. וּמָה הִפְסִידוּ? ״אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת, וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב״ (שם טו ב); וְנֶאֱמַר (ישעיהו א יט): ״אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם, טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ״.

י״בבֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה נֶהֱרָג בִּשְׁבִיל שֶׁלֹּא שָׁמַע, דִּכְתִיב (דברים כא יט-כא): ״וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ, וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ. וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ: בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה, אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ בְּקוֹלֵנוּ, זוֹלֵל וְסֹבֵא. וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ״.

י״גוְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל נֶאֱמַר (שם ט ז): ״מַמְרִים הֱיִיתֶם עִם יְיָ״. וְעוֹד כְּתִיב עַל שֶׁלֹּא רָצוּ לִשְׁמֹעַ (שמות לד ט): ״כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא״.

י״דוְאַחֲרֵי שֶׁהַכֹּל תָּלוּי בְּמִדַּת הָרָצוֹן, לָכֵן יַטֶּה כָּל רְצוֹנוֹ לַעֲשׂוֹת מִצְווֹת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (אבות ב ד): עֲשֵׂה רְצוֹנוֹ כִּרְצוֹנְךָ, כְּדֵי שֶׁיַּעֲשֶׂה רְצוֹנְךָ כִרְצוֹנוֹ.

ט״וכְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: לֹא יִתְעַקֵּשׁ אָדָם, וְלֹא יַקְשֶׁה עָרְפּוֹ נֶגֶד מוֹכִיחָיו, וְנֶגֶד מִי שֶׁמּוֹרֶה לוֹ דֶּרֶךְ יְשָׁרָה; אַךְ יִתְרַצֶּה לָהֶם, וִיקַבֵּל דִּבְרֵיהֶם בִּרְצוֹן נַפְשׁוֹ. כִּי עַל הָעִקְּשִׁים נֶאֱמַר (משלי כב ה): ״צִנִּים פַּחִים בְּדֶרֶךְ עִקֵּשׁ, שׁוֹמֵר נַפְשׁוֹ יִרְחַק מֵהֶם״; וְנֶאֱמַר (שם יז כ): ״עִקֶּשׁ לֵב לֹא יִמְצָא טוֹב״. וּבְכַמָּה מְקוֹמוֹת נִשְׁתַּבְּחוּ הַחֲפֵצִים לִשְׁמֹעַ אֶל דִבְרֵי תוֹרָה, דִּכְתִיב (תהלים א ב-ג): ״כִּי אִם בְּתוֹרַת יְיָ חֶפְצוֹ, וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה יוֹמָם וָלָיְלָה. וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ״. וּכְתִיב (שם קיב א): ״אַשְׁרֵי אִישׁ יָרֵא אֶת יְיָ, בְּמִצְווֹתָיו חָפֵץ מְאוֹד״ – אֵינוֹ אוֹמֵר אֶלָּא ״חָפֵץ״, רוֹצֶה לוֹמַר: שֶׁיָּשִׂים אָדָם חֶפְצוֹ עַל הַמִּצְווֹת.

ט״זאָמַר רַבִּי אַבָּהוּ: לֶעָתִיד הַכֹּל עֲתִידִים לִהְיוֹת תְּמֵהִין כְּנֶגֶד מִי שֶׁשָּׁמַע לֵאלֹהִים, וְאוֹמְרִים: מִי הוּא זֶה? שֶׁפְּלוֹנִי שֶׁלֹּא קָרָא וְלֹא שָׁנָה – וַהֲרֵי הוּא יוֹשֵׁב עִם הָאָבוֹת וּמֵשִׂיחַ עִמָּהֶם? וְהָאֱלֹהִים יֹאמַר לָהֶם: מָה אַתֶּם תְּמֵהִים? לֹא זָכוּ אֵלּוּ אֶלָּא מִפְּנֵי שֶׁשָּׁמְעוּ אֵלַי, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי טו לא): ״אֹזֶן שֹׁמַעַת תּוֹכַחַת חַיִּים, בְּקֶרֶב חֲכָמִים תָּלִין״.

י״זאַף עַל פִּי שֶׁהַמִּדָּה הַזֹּאת טוֹבָה מְאוֹד, אַל יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ אֵצֶל הָרְשָׁעִים, וְאַל יִתְרַצֶּה לָהֶם. וְיָסִיר רְצוֹנוֹ מִכָּל הַדְּבָרִים הָרָעִים, וּמִכָּל מָה שֶׁהִזְהִירָה הַתּוֹרָה עָלָיו; אַךְ יִתְרַצֶּה לְמִי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה בּוֹ, דִּכְתִיב (תהלים קמז יא): ״רוֹצֶה יְיָ אֶת יְרֵאָיו״.

י״חוְיָשִׂים רְצוֹנוֹ עַל הַמִּצְווֹת, אַף עַל פִּי שֶׁהֵם קָשׁוֹת עָלָיו מְאוֹד – יָשִׂים רְצוֹנוֹ עֲלֵיהֶם עַד שֶׁיִּהְיוּ חֲבִיבוֹת עָלָיו. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה קָשֶׁה בְּעֵינַי אַבְרָהָם אָבִינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ, בִּטֵּל רְצוֹנוֹ מִפְּנֵי רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה, וְהִשְׁכִּים וְעָשָׂה בִּזְרִיזוּת, וּבְנֶפֶשׁ חֲפֵצָה וּבְאַהֲבָה.

י״טאֲבָל מִי שֶׁיָּשִׂים רְצוֹנוֹ וְחֶפְצוֹ בַּמַּעֲשִׂים הָרָעִים, וּמִתְרַצֶּה בָּרְשָׁעִים וּבְמַעֲשֵׂיהֶם, וּמוֹאֵס בַּצַּדִּיקִים – אוֹתוֹ הָרָצוֹן מֵבִיא אוֹתוֹ לִשְׁאוֹל תַּחְתִּית. וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (ישעיהו ה כ): ״הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע״; וְאוֹמֵר (משלי יז טז): ״מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק, תּוֹעֲבַת יְיָ גַּם שְׁנֵיהֶם״.

כ׳כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לְהִכָּנֵס בְּעֹמֶק הַחֲסִידוּת וּבְעֹמֶק הַיִּחוּד, לְהַכִּיר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֵין זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת אֶלָּא אִם כֵּן הוּא חָכָם, וְנָבוֹן, וְנֶפֶשׁ רָצוֹן בְּלֹא כַּעַס. כְּתִיב (משלי ח לב): ״וְעַתָּה בָנִים שִׁמְעוּ לִי, וְאַשְׁרֵי דְּרָכַי יִשְׁמֹרוּ״. אָמַר הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ לְיִשְׂרָאֵל: אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם אֶלָּא שֶׁתִּשְׁמְעוּ לִי. אִם שְׁמַעְתֶּם אֵלַי, אֲנִי אָקִים מָה שֶׁנִּתְנַבְּאוּ הַנְּבִיאִים ״אִם תֹּאבוּ וּשְׁמַעְתֶּם, טוּב הָאָרֶץ תֹּאכֵלוּ״ (ישעיהו א יט), וּכְתִיב (משלי ח לד): ״אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי״.

כ״אלָכֵן יָשִׂים דַּעְתּוֹ אֶל רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְלֹא יִבְעַט בְּרַבּוֹתָיו וּבְמִי שֶׁגָּדוֹל מִמֶּנּוּ. וְכֵן נֶאֱמַר בַּתּוֹרָה (דברים יז ט-יב): ״וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ עַל פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ... לֹא תָסוּר מִן הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן, לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל הַשֹּׁפֵט, וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל״.

כ״במִכָּל אֵלֶּה נֵדַע, אֲשֶׁר מִדַּת הָרָצוֹן גְּדוֹלָה, אֲשֶׁר כָּל הַתּוֹרָה כְּלוּלָה בָּהּ. אֲפִלּוּ אָמְרוּ לְךָ הַחֲכָמִים עַל הַשְּׂמֹאל שֶׁהוּא יָמִין, וְעַל הַיָּמִין שֶׁהוּא שְׂמֹאל – תִּתְרַצֶּה לָהֶם לִשְׁמֹעַ (ספרי דברים יז יא).

כ״גהִתְבּוֹנֵן שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים בִּתְפִלָּתֵנוּ: ״וּתְהִי לְרָצוֹן תָּמִיד עֲבוֹדַת יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ״. הִנֵּה כָּל מַעֲשֵׂנוּ וַעֲבוֹדָתֵנוּ – כֻּלָּם תְּלוּיִים בִּרְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וּבְעֵת שֶׁאֵין אָדָם מֵשִׂים רְצוֹנוֹ וְחֶפְצוֹ עַל מִצְווֹת הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה, אַךְ מַמְרֶה כְּנֶגְדּוֹ, וּבוֹחֵר בַּמַּעֲשִׂים הָרָעִים אֲשֶׁר הִזְהִיר הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עָלָיו שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת – אֵיךְ יִרְצֶה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בָּאִישׁ הַהוּא? אֵיךְ יִרְצֶה וְיַחְפֹּץ בְּאִישׁ אֲשֶׁר אֵינוֹ רוֹצֶה וְחָפֵץ בּוֹ?

כ״דוּלְעוֹלָם לֹא יְהֵא אָדָם סַרְבָן נֶגֶד הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ וְרַבּוֹתָיו, כִּי בְּכָךְ נִשְׁתַּבֵּחַ חָכָם אֶחָד: מִיָּמַי לֹא עָבַרְתִּי עַל דִּבְרֵי חֲבֵרַי! יוֹדֵעַ אֲנִי בְּעַצְמִי שֶׁאֵינִי כֹּהֵן, אִם אָמְרוּ לִי חֲבֵרַי ״עֲלֵה לַדּוּכָן!״ – הָיִיתִי עוֹלֶה (שבת קיח ב).

כ״הוְאֵין צָרִיךְ לְהַאֲרִיךְ בַּמִּדָּה הַזֹּאת, כִּי הִיא כְּלוּלָה בְּמִדַּת הָאַהֲבָה וְהַשִּׂמְחָה.

כ״ואֵין בָּעוֹלָם טוֹב כִּשְׁמִיעָה. וְכֵן אָמְרוּ (שמות רבה כז ט): נָפַל אָדָם מִן הַגַּג וְנִשְׁתַּבְּרוּ אֵיבָרָיו – צָרִיךְ רְטִיָּה וְתַחְבֹּשֶׁת עַל כָּל אֵבֶר וְאֵבֶר מֵאֲבָרָיו, וְעֶצֶם מֵעֲצָמָיו. וְהַחוֹטֵא אֲשֶׁר יֶחֱטָא בְּכָל אֵיבָרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו א ו): ״מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם״ – וְהִנֵּה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מְרַפֵּא כָּל אֵיבָרָיו בִּרְטִיָּה אַחַת, וְהִיא שְׁמִיעַת הָאֹזֶן, שֶׁנֶּאֱמַר (שם נה ג): ״הַטּוּ אָזְנְכֶם וּלְכוּ אֵלַי, שִׁמְעוּ וּתְחִי נַפְשְׁכֶם״.