אורחות צדיקים ט״וOrchot Tzadikim 15

א׳שַׁעַר הַחֲמִשָּׁה־עָשָׂר – שַׁעַר הַזְּרִיזוּת

ב׳הַזְּרִיזוּת הִיא מִדָּה גְּדוֹלָה לַתּוֹרָה וְלַמִּצְווֹת, וְגַם לְעִנְיַן תַּקָּנַת הָעוֹלָם הַזֶּה. וְהִיא מִדַּת הַצַּדִּיקִים לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים ד א): זְרִיזִין מַקְדִּימִים לְמִצְווֹת.

ג׳וְהִנֵּה תִּרְאֶה בְּאַבְרָהָם אָבִינוּ בְּעִנְיַן עֲקֵדָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כב ג): ״וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר...״; וְאַף עַל פִּי שֶׁהָיָה קָשֶׁה לוֹ לִשְׁחֹט אֶת בְּנוֹ יְחִידוֹ – עָשָׂה רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְעַלֶּה בִּזְרִיזוּת לְהַשְׁכִּים בַּבֹּקֶר. וּמִי שֶׁעוֹשֶׂה מַעֲשָׂיו בִּזְרִיזוּת, בָּזֶה הוֹכָחָה גְּדוֹלָה שֶׁהוּא אוֹהֵב אֶת בּוֹרְאוֹ, כְּעֶבֶד הָאוֹהֵב אֶת אֲדוֹנָיו וּמְזָרֵז בְּעַצְמוֹ לַעֲשׂוֹת רְצוֹנוֹ. כִּי הַזְּרִיזוּת תְּלוּיָה בְּלֵב הָאָדָם, כְּשֶׁאָדָם מְפַנֶּה לִבּוֹ מִכָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֲחֵרוֹת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ, וְתוֹפֵס מַחֲשָׁבָה אַחַת – אָז הוּא מִזְדָּרֵז בְּלִי סָפֵק. כְּמוֹ כֵן עָשָׂה אַבְרָהָם, שֶׁהֵסִיר מִלִּבּוֹ אַהֲבַת בְּנוֹ וְאָחַז רְצוֹן בּוֹרְאוֹ, וּבִטֵּל אַהֲבַת בְּנוֹ מִפְּנֵי אַהֲבַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. וְעַל כֵּן נִזְדָּרֵז לְהַשְׁכִּים, כִּי הָיְתָה דַּעְתּוֹ קְשׁוּרָה בְּאַהֲבַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בְּחֵשֶׁק גָּדוֹל; עַל כֵּן נִשְׁבָּע לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִזְכֹּר הָעֲקֵדָה. כִּי יֵשׁ בֶּן אָדָם הָעוֹשֶׂה עֲבוּר אוֹהֲבוֹ דָּבָר קָשֶׁה לוֹ מְאוֹד, וְלִבּוֹ נוֹקְפוֹ לַעֲשׂוֹת. אֲבָל אַבְרָהָם וְיִצְחָק שְׁנֵיהֶם עָשׂוּ מֵחֵפֶץ לִבָּם, כִּי מַדְרֵגַת הָאַהֲבָה הָיְתָה גְּדוֹלָה מְאוֹד בְּלִבָּם; וּשְׁנֵיהֶם נִתְדַּבְּקוּ עִם הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ בִּידִיעָתָם, עַד שֶׁנִּתְיַחֲדוּ בְּיִחוּד גָּדוֹל. כִּי כָּל כַּוָּנָתָם הָיְתָה לְפַרְסֵם יִחוּד הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ בָּעוֹלָם, וּלְיַשֵּׁר בְּנֵי אָדָם לְאַהֲבָתוֹ. וּבְעֵת שֶׁעָשׂוּ בְּאַהֲבָה עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְעַלֶּה וּמִצְווֹתָיו – נִתְבַּטֵּל כֹּחַ גּוּפָם, וְנִתְדַּבְּקָה דַּעְתָּם בְּאַהֲבַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ יוֹצֵר עוֹלָם. לָכֵן עָשׂוּ שְׁנֵיהֶם בִּזְרִיזוּת.

ד׳וְאַתָּה צָרִיךְ לָדַעַת, כִּי מִדַּת הַזְּרִיזוּת הִיא תְּחִלָּה לְכָל הַמִּדּוֹת. כִּי אֵין הָאָדָם יָכוֹל לִהְיוֹת תָּדִיר עַל הַסֵּפֶר, כִּי צָרִיךְ לֶאֱכֹל וְלִישֹׁן וְלַעֲשׂוֹת צְרָכָיו. לָכֵן צָרִיךְ זְרִיזוּת וּזְהִירוּת, לַחֲזֹר לְסִפְרוֹ וְלִלְמֹד. וְאַל יַחְשֹׁב: עוֹד הַיּוֹם גָּדוֹל וְהַשָּׁנָה גְּדוֹלָה! כִּי עַל זֶה אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (אבות ב ד): אַל תֹּאמַר ״לִכְשֶׁאִפָּנֶה אֶשְׁנֶה״, שֶׁמָּא לֹא תִּפָּנֶה. גַּם אַל יֹאמַר אָדָם: ״עֵת עֶרֶב הוּא כְּבָר, אִם אֵלֵךְ לִלְמֹד אֶצְטָרֵךְ לַעֲמֹד מִיָּד לְהִתְפַּלֵּל.״ כִּי טוֹבָה שָׁעָה אַחַת לִלְמֹד, וַאֲפִלּוּ דִּבּוּר אֶחָד, מִכָּל דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. וְעַל זֶה נֶאֱמַר (משלי כח ט): ״מֵסִיר אָזְנוֹ מִשְּׁמֹעַ תּוֹרָה, גַּם תְּפִלָּתוֹ תּוֹעֵבָה״. וְכֵן כָּתוּב (תהלים קיט עב): ״טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ, מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף״. וְכֵן נֶאֱמַר (שם פד יא): ״כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף״ – אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: טוֹב לִי יוֹם אֶחָד שֶׁאַתָּה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה, מֵאֶלֶף עוֹלוֹת שֶׁעָתִיד שְׁלֹמֹה בִּנְךָ לְהַקְרִיב לְפָנַי עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ (שבת ל א).

ה׳אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בֶּן יָאִיר: זְהִירוּת מְבִיאָה לִידֵי זְרִיזוּת, וּזְרִיזוּת מְבִיאָה לִידֵי נְקִיּוּת, וּנְקִיּוּת מְבִיאָה לִידֵי טָהֳרָה, וְטָהֳרָה מְבִיאָה לִידֵי פְּרִישׁוּת, וּפְרִישׁוּת מְבִיאָה לִידֵי קְדֻשָּׁה, וּקְדֻשָּׁה מְבִיאָה לִידֵי עֲנָוָה, וַעֲנָוָה מְבִיאָה לִידֵי יִרְאַת חֵטְא, וְיִרְאַת חֵטְא מְבִיאָה לִידֵי חֲסִידוּת, וַחֲסִידוּת מְבִיאָה לִידֵי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ מְבִיאָה לִידֵי תְּחִיַּת הַמֵּתִים. וּתְחִיַּת הַמֵּתִים מְבִיאָה לִידֵי אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב (ירושלמי שקלים ג ג). בֹּא וּרְאֵה כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחַ הַזְּרִיזוּת, שֶׁמְּבִיאָה לִידֵי דְּבָרִים הַלָּלוּ! לָכֵן יְהֵא אָדָם זָהִיר וְזָרִיז לְכָל הַמִּצְווֹת, וְלָרוּץ אֶל הַסֵּפֶר לִלְמֹד, לְהַשְׁכִּים וּלְהַעֲרִיב.

ו׳מִדַּת הַזְּרִיזוּת הִיא תַּכְשִׁיט לְכָל הַמִּצְווֹת, וְהִיא מְתַקֶּנֶת כֻּלָּם. וְעַתָּה יֵשׁ לְךָ לְהָבִין בַּדְּבָרִים הַנּוֹהֲגִים תָּמִיד בְּנֵי אָדָם לְהִתְעַצֵּל בָּהֶם.

ז׳כְּגוֹן אִם צָרִיךְ אַתָּה לִרְאוֹת שׁוּם דָּבָר בְּסֵפֶר, הִשְׁתַּדֵּל לְחַפֵּשׂ הָעִנְיָן שֶׁתַּחְפֹּץ, וְתִהְיֶה זָרִיז לֵילֵךְ וְלִשְׁאוֹל מִמִּי שֶׁיּוֹדֵעַ הַדָּבָר. אִם יָבוֹא עָנִי לְבֵיתְךָ לְבַקֵּשׁ לֶחֶם, אַל תֹּאמַר: ״לֹא אוּכַל לֵילֵךְ וּלְהָבִיא הַלֶּחֶם״, אַךְ תֵּלֵךְ בִּזְרִיזוּת לְהָבִיא. אִם תָּבוֹא לִטֹּל יָדְךָ, וְיֵשׁ לְךָ מַיִם מוּעָטִים אוֹ מְאוּסִים, אוֹ אִם הַכְּלִי אֵינוֹ כָּשֵׁר כָּל כָּךְ כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סֶדֶק, וְאַתָּה רָעֵב לֶאֱכֹל – אַל תְּבִיאֲךָ תַּאֲוָתְךָ לְהָקֵל בַּנְּטִילָה, אֶלָּא הִזְדָּרֵז לְהָבִיא מַיִם וּכְלִי הָרָאוּי לִנְטִילָה. וְצָרִיךְ זְרִיזוּת בְּיוֹתֵר שֶׁלֹּא יַשְׁהֶה נְקָבָיו גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד, שֶׁלֹּא יַעֲבֹר עַל (ויקרא כ כה) ״לֹא תְשַׁקְּצוּ״ (מכות טז ב). גַּם הַמַּשְׁהֶה נְקָבָיו – מֵבִיא עָלָיו חֳלָאִים גְּדוֹלִים (בכורות מד ב).

ח׳וְצָרִיךְ זְהִירוּת וּזְרִיזוּת לִשְׁמוֹר עַצְמוֹ בִּנְקִיּוּת, שֶׁיִּהְיוּ בְּגָדָיו נְקִיִּים וְגוּפוֹ נָקִי, לִרְחֹץ פִּי הַטַּבַּעַת אַחַר שֶׁעָשָׂה צְרָכָיו, דְּאִי אֶפְשָׁר לְהִתְקַנֵּחַ יָפֶה בְּלִי מַיִם. גַּם צָרִיךְ זְרִיזוּת לָעוֹשֶׂה צְרָכָיו בַּלַּיְלָה לְיַד מִטָּתוֹ, וְיָקוּם וְיִטֹּל יָדָיו, וְיֵלֵךְ בְּמָקוֹם נָקִי לְבָרֵךְ ״אֲשֶׁר יָצַר״. אִם רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת מַיִם – יָקוּם וְיִטֹּל יָדָיו, וְיֵלֵךְ לְמָקוֹם נָקִי, וִיבָרֵךְ עַל הַמַּיִם תְּחִלָּה וָסוֹף. אִם הוּא עַל מִטָּתוֹ וְשׁוֹמֵעַ קוֹל רַעַם אוֹ רוֹאֶה בְּרָקִים, שֶׁיַּעֲמֹד וְיִטֹּל יָדָיו וִיבָרֵךְ. גַּם צָרִיךְ לָקוּם מִמִּטָּתוֹ, וּלְהַעֲבִיר תְּנוּמָה מֵעַפְעַפָּיו, וּלְהַשְׁכִּים לִלְמֹד תּוֹרָה. וְצָרִיךְ זְרִיזוּת לִפְרֹשׁ מִמַּחְשְׁבוֹתָיו הַגְּרוּעוֹת, כְּגוֹן הַקִּנְאָה, וְהַשִּׂנְאָה, וְהִרְהוּרֵי נָשִׁים, דְּכָל אֵלֶּה צְרִיכִים זְרִיזוּת גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר מְאוֹד, לְהַטּוֹת כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת אַחַר רְצוֹן הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ. אִם יָבוֹא לוֹ שׁוּם צַעַר מֵאִבּוּד מָמוֹנוֹ, אוֹ בְּמִיתַת אוֹהֲבוֹ, אוֹ יִסּוּרִין – צָרִיךְ זְרִיזוּת מְאוֹד לְהַגְבִּיר בְּמַחְשְׁבוֹתָיו לְאַהֲבַת צוּר עוֹלָמִים, לְבַטֵּל הַצַּעַר מִלִּבּוֹ. וְיִהְיֶה לִבּוֹ זַךְ לְהַצְדִּיק הָאֵל יִתְבָּרַךְ בְּדִינָיו וּבְמִשְׁפָּטָיו לְקַבְּלָם מֵאַהֲבָה, וּלְהִתְדַּבֵּק בַּתּוֹרָה וּבַתְּפִלָּה וּבְמַעֲשִׂים טוֹבִים, וּלְהִתְחַזֵּק בְּכָל כַּוָּנָתוֹ לְאֵל עֶלְיוֹן.

ט׳כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: יִבְדֹּק אָדָם עַצְמוֹ אֵיזוֹ עֲבֵרָה הוּא רָגִיל בָּהּ, וִימַהֵר לַעֲשׂוֹת גְּדֵרִים לְהִזָּהֵר וּלְהִשָּׁמֵר מִפָּנֶיהָ. גַּם יִבְדֹּק עַצְמוֹ בְּאֵיזֶה מִצְוָה הוּא מִתְרַפֶּה, וְיָבִין תְּחִלָּה מָה גּוֹרֵם לוֹ שֶׁהוּא רָפוּי מִמֶּנּוּ. כְּגוֹן אָדָם בַּטְלָן – יָבִין תְּחִלָּה שֶׁהַבִּטּוּל בָּאָה מִדְּבָרִים בְּטֵלִים, וּמִי שֶׁקּוֹבֵעַ עַצְמוֹ לִדְבָרִים בְּטֵלִים – הוּא מִתְבַּטֵּל מִתּוֹרָה וּמִתְּפִלָּה וּמִכָּל טוֹבָה. וִיהֵא זָרִיז לְהִסְתַּלֵּק מִן הַמְדַבְּרִים דְּבָרִים בְּטֵלִים, וְלֹא יִתְחַבֵּר עִמָּהֶם – בָּזֶה יֵשׁ לוֹ רְפוּאָה לְמַחֲלָתוֹ. וְכֵן יַעֲשֶׂה לְכָל הַמִּדּוֹת הַגְּרוּעוֹת: יָבִין מִתְּחִלָּה עַל הַיְּסוֹד הַגָּרוּעַ, וְיַהֲרֹס אוֹתוֹ, וְיָסִיר מֵעֵינָיו הַחֹשֶׁךְ הַמַּחְשִׁיךְ אוֹר נַפְשׁוֹ. וּלְכָל זֶה צָרִיךְ זְרִיזוּת לְסַלְּקָם, כִּי אִם יִתְעַצֵּל לַעֲקֹר וּלְשָׁרֵשׁ אוֹתָן הַמִּדּוֹת – אָז יַעֲשׂוּ בְּלִבּוֹ שֹׁרֶשׁ עָנָף שֶׁלֹּא יוּכַל לְקַצְּצָם. וְיִהְיֶה זָרִיז לְבַקֵּשׁ שָׁלוֹם וְלִרְדֹּף אַחֲרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לד טו): ״בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ״.

י׳וְיִהְיֶה זָרִיז לְבַקֵּשׁ יְדִיעַת הַתּוֹרָה וִידִיעַת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, דִּכְתִיב (הושע ו ג): ״נִרְדְּפָה לָדַעַת אֶת יְיָ״. וְכֵן אָמְרוּ חֲכָמִים (אבות ד יג): הֱוֵי גֹּלֶה לִמְקוֹם תּוֹרָה. וְיִהְיֶה זָרִיז לְבַקֵּשׁ צְדָקָה, דִּכְתִיב (דברים טז כ): ״צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף״; וּכְתִיב (ישעיהו נא א): ״שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי יְיָ״. וְצָרִיךְ זְרִיזוּת לִכְתֹּב סְפָרִים אֲשֶׁר הוּא צָרִיךְ לִלְמֹד מֵהֶם. אוֹ כְּשֶׁיִּרְאֶה אוֹ כְּשֶׁיִּשְׁמַע שׁוּם דָּבָר חִדּוּשׁ – יִהְיֶה זָרִיז לְכָתְבוֹ, וְלֹא יַמְתִּין עַד שֶׁיִּשָּׁכַח מִלִּבּוֹ.

י״אאָמַר רַבִּי יְהוּדָה בֶּן תֵּימָא: הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר וְקַל כַּנֶּשֶׁר, רָץ כַּצְּבִי וְגִבּוֹר כָּאֲרִי, לַעֲשׂוֹת רְצוֹן אָבִיךָ שֶׁבַּשָּׁמַיִם (אבות ה כ). רְאֵה אֵיךְ הִזְהִירוֹ לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ קַל וְגִבּוֹר עַל הַמִּצְווֹת! וְכֵן אָמַר דָּוִד (תהלים קיט ס): ״חַשְׁתִּי וְלֹא הִתְמַהְמָהְתִּי לִשְׁמֹר מִצְוֹתֶיךָ״. וְכֵן דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: ״וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת״ (שמות יב יז) – אַל תִּקְרֵי ״מַצּוֹת״ אֶלָּא ״מִצְווֹת״: אִם תָּבוֹא מִצְוָה לְיָדְךָ אַל תַּחְמִיצֶנָּה, אֶלָּא עֲשֵׂה אוֹתָהּ מִיָּד. וְצָרִיךְ מְאוֹד קַלּוּת וּזְרִיזוּת וּגְבוּרָה לְהִלָּחֵם נֶגֶד הָרְשָׁעִים, לִהְיוֹת אַבִּיר לֵב כְּמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁאָמַר (שמות לב כז): ״שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ״. וּבְפִינְחָס נֶאֱמַר בּוֹ (במדבר כה ז): ״וַיַּרְא פִּינְחָס... וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ״. לָכֵן הִזָּהֵר בְּעַצְמְךָ לִהְיוֹת זָרִיז מְאוֹד לְהִפָּרֵד מֵחֶבְרַת רְשָׁעִים, שֶׁלֹּא לִהְיוֹת בַּעֲצָתָם וּבְהַסְכָּמָתָם. וְעַל הַכֹּל צָרִיךְ זְרִיזוּת לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה: יָחִישׁ וְלֹא יְאַחֵר בְּדַרְכֵי תְשׁוּבָה, וְלֹא יְהֵא שָׁעָה אַחַת רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם יִתְבָּרַךְ. רְאֵה אֵיךְ מְשָׁרְתֵי הַמְּלָכִים וְהַשָּׂרִים זְרִיזִים הֵם בִּשְׁלִיחוּתָם וּבַעֲבוֹדָתָם – כָּל שֶׁכֵּן שֶׁיֵּשׁ לִזָּהֵר וּלְהִזְדָּרֵז לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדַת מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

י״באַף עַל פִּי שֶׁהַזְּרִיזוּת טוֹבָה מְאוֹד, יִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְמַהֵר בַּעֲבוֹדָתוֹ יוֹתֵר מִדַּי. כִּי הָרוֹכֵב בִּמְהִירוּת – הוּא קָרוֹב מְאוֹד לְהִכָּשֵׁל. וְכֵן מִי שֶׁהוּא רָץ בִּמְהִירוּת – הוּא נוֹפֵל. וְלֹא יִתָּכֵן לְתַקֵּן מַעֲשֶׂה מְתֻקָּן בְּבֶהָלָה, אֲבָל בְּמִתּוּן יְתֻקְּנוּ הָעִנְיָנִים. וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ (אבות א א): ״הֱווּ מְתוּנִים בַּדִּין״. וְהַזְּרִיזוּת: שֶׁיְּהֵא נֵעוֹר לִבּוֹ, וְיָקִיץ מַחְשְׁבוֹתָיו, וְיָקֵלּוּ אֵיבָרָיו לִמְלַאכְתּוֹ; אַךְ לֹא יְמַהֵר בְּשׁוּם עִנְיָן. וְכָל אֵלּוּ הָעִנְיָנִים צְרִיכִים חָכְמָה גְּדוֹלָה, מָתַי יְמַהֵר וּמָתַי יְאַחֵר. וְאַף עַל פִּי שֶׁמִּדַּת הַזְּרִיזוּת טוֹבָה מְאוֹד, מִיהוּ לֹא יְהֵא זָרִיז לִרְדֹּף אַחַר תַּאֲווֹתָיו, וְלִטְרֹחַ אַחַר הֲנָאוֹתָיו, וְלִרְדֹּף אַחַר מַעֲשָׂיו הָרָעִים. כִּי כַּאֲשֶׁר הַזְּרִיזוּת לְעִנְיַן הַתּוֹרָה מְבִיאָה אֶת הָאָדָם לְמַעֲלָה עֶלְיוֹנָה – כָּךְ הַזְּרִיזוּת לְעִנְיַן הָעֲבֵרוֹת מְבִיאָה הָאָדָם לִשְׁאוֹל תַּחְתִּית.

י״גוְכַאֲשֶׁר צָרִיךְ זְרִיזוּת לַתּוֹרָה – כָּךְ צָרִיךְ זְרִיזוּת לְעִנְיַן הָעוֹלָם הַזֶּה: שֶׁיְּהֵא זָרִיז בִּמְלַאכְתּוֹ. וְיֵשׁ הַצְלָחָה גְּדוֹלָה לְמִי שֶׁעוֹשֶׂה עִנְיָנָיו בִּזְרִיזוּת. לָכֵן בֶּן אָדָם, תִּהְיֶה זָרִיז לִשְׁנֵי עוֹלָמִים, וַעֲשֵׂה מְלַאכְתְּךָ, שֶׁהוּא צָרְכֵי הָעוֹלָם הַזֶּה – בִּזְרִיזוּת, כְּדֵי שֶׁתִּפָּנֶה מְהֵרָה לִמְלֶאכֶת שָׁמַיִם.