אוצר מדרשים, מכתב ר׳ יוחנן בן זכאי מירושלםOtzar Midrashim, Letter of Rabbi Yochanan ben Zakkai from Jerusalem
א׳מכתב [מיוחס ל]ר׳ יוחנן בן זכאי מירושלם
1
ב׳[מספורי מחוקקי דת הנוצרים]
2
ג׳שמעו אלי בני אברהם יצחק ויעקב עם סגולה, בכם בחר ה׳ אלקים אשר שמו נורא בגוים והוא יברך אתכם בשלום כאשר דבר, כי הוא יעשה בודאי כאשר אמר.
3
ד׳זכרו ועשו, הזהרו במעשיו ובתורתו הקדושה, והואיל וחוש הראיה מביא לידי זכרון ע״כ אכתוב לכם שורש מעשי ה' כי נורא הוא אשר נרמז לו בטעמי שני גירושין בסוד גדול ונורא ונמסר לו מאבותינו איש מפי איש שלאחר שני גירושין תפשוט הקטן שבאומות (ישראל) בכל העולם ולהם יתיהב רשות והורמן לילך בסוד ה׳. בתחלה ברא אלקים את העולם באמירה שהיא אחדות, ושיתף את הרחמים בדין, ובמלאת הדין והרחמים ברא את האדם בצלמו ביו״ד וה״ה (יה) כי מספר ה״ה הקריאה יו״ד הכתיבה, ושניהם הכתיבה והקריאה עולים י״ד ושתי ידים עולה שבעה בימי הקריאה (ר״ל ה״ה י' במספר קטן י״א ועם ג׳ אותיות הה"י עולים י״ד, ושתי ידים היינו יד במ״ק ה' ומספד ב' יודי״ן במספר קטן ב' הוא ז'), וצוה את האדם לשמור את עץ הדעת טוב הוא השם (כי הוי״ה במספר קטן עולה טוב) ורע הוא החט (ג״כ במספר קטן), וכאחת עולים שבעה הוא הע' שהוא הנחש ולא שמר ע״כ חסר הע' מן האדם, וכיון שראה הנחש שהאדם עומד ברחמים ודין והאשה יוצאת מאדם הלך לעורר הע' ולהאבידם מתואר האדם, וכדי שיהיה דבריו נשמעין לקח בדברים את האשה שתתן גם לאישה לפיכך אמרה תורה ותפקחנה עיני שניהם ופקרו באחדות אלקינו העולה כח, לפיכך קללו הקב״ה בגחון ובעפר ובעין ובחט בל ימי חייו, והוא ישופך ראש בשש ברחם ובדין (פי' ראש במספר קטן שש באותיות של רחם דין, היינו מדת הרחמים ומדת הדין, ורחם בהפוך הוא חרם), ואתה תשופנו עקב ביו״ד שהוא אחדות אלקינו באין סוף באחרית הימים תמצאנו. ואל האשה אמר הואיל שחסרת האמת יתהפך בעץ לעצ״ב, בעצב תלדי בנים, ואל האדם אמר הואיל ושמעת לקול אשתך לבטל האמת ארורה האדמה בעבורך לפיכך קוץ ודרדר הוא הע׳ דרדר הוא שלש תצמיח לך לדבר לעתיד על אל אלים באחד העולים קוץ ודרדר, שתוציא ממנו העי״ן והשאר שלש במקום הדרדר. בזיעת אפיך תאכל לחם הוא ו' ה' צור עולמים. עד שובך אל האמת באדמה כי ממנה לקחת, כי עפר אתה הוא ח״ט ואל העפר תשוב לח״ט, ושתי פעמים ח״ט עולה ד״ל, והוא העין שחסרת מן האמת ונשאר השלש ולקח השם אחדותו מאור הקדמון הוא האמת, ונתן במקום האחדות העין שנחסר מאמת, כמ״ש ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עו״ר וילבישם, ולפיכך קרא לאשתו חוה שהוא אחת ע״ש האחדות שנחסר על ידה. וכיון שנאבד האחדות מאדם ומאמת נשאר דם מת, אשר כל אחד הוא שמונה בח״ט, על כן אמרה רבקה קצתי בחיי מבנות חת. ובהיות אחר חורבן בית ראשון נתעוררה העי״ן ונתמלאה ואוי לעין שכך רואה כי מאז היתה האחדות ע״י קצת אשר בשם ישראל יכונה ומהם באין כל הגוים להאמין בשקוץ ח"ת ועל זה צוה ה׳ לאבינו אברם לחמול והוסיף לו ה׳ משרי שנאבד ע״י האשה למלאות עיני ה' שחסרה ה', ואעפ״כ שמה מורה על האחדות מביאים העי״ן שנחסרה, לפיכך נקרא יעקב ישראל כדי שלא יקימו בחת ואשרי עין שרואה כל אלה, כי הוא אמת ולעת עתה הטיל הנחש את הזוהמא ממנו בן הנדה חת בשמו וחת בתוארו העולה משיח (משיח עולה במספר קטן שמונה שהוא ח״ת, ונחש עולה במ״ק שני פעמים ח״ת) יצא מעם ה׳ ומהיות הנחש אשר הוא ג״כ חת מעיד, וכפה על האמת את מכסת שקרו לדבר בה׳ סתימות עם האמת וכפר באחדות ובתורת אלקינו ולעג על דברי רז״ל מאד, אבל אנו מקנאים את קנאת השם ומסרנו אותו למיתה ע״י שופטינו מארצנו אשר העמיד עלינו הקיסר מעירכם ונקבר בקבר סרוח כדין רשע מסית והושלך מקברו כפגר מובס ונאבד מן העולם, אך טומאתו נשארה בארץ וקול זועת הטומאה נשמע בכל מקום, עמד הטומאה וחי, וכותבים ספרים אין קץ על מעשיו שלא היו וקראו את שמו משיח, אשר הוא העין תלעג לאב בטומאת הנגע בי״ה בש״ש ואומרים שהוא בא למלאות דברי תורה והוא היה בן סורר ומורה להכות בשש הטמא בלי אותיות הטהור שש בש״ש ונתן תורה חדשה אשר בדה מלב טומאתו להחליף את האחדות בשקץ, ומה לי להאריך בטומאה, כי אסור להסתכל בצורתה ובהויתה, אך זאת דעו אחב״י המפוזרים באומות, אל תאמינו באנשים הפושעים הנקראים שלוחים הנרמזים בעין הרע כי המה חוטאים ומחטיאים את הרבים, והואיל שהטומאה הגבירה יד ע״כ חזקו ידיכם בטהרה אהיה אשר באמת, וחדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא מן הפושעים להעמיד השילוש באמת אך הואיל שהאחדות נחסר ממנו נשאר מת וח״ת מח״ט אנושי מזוהמת הנחש. וכל הנוגע יטמא טומאת עולם אשר אין לה תקנה, ושלוחי המות תקראם את שמם הרקבון אנשי חרם ותהיו מקנאים קנאת ה' לעקור שרשם מהארץ שבל יעמוד עוד. וזאת ידוע תדעו שגם דבריהם השקרים יתפזרו בארץ כמוץ לפני רוח כאחד הנרדף בעין להלביש את כל הארץ בטומאה. עד עת וזמן אשר נטמן מעינינו אז יבלע ויסיר ה' את הטומאה מארץ והיה ה׳ למלך על כל הארץ והיה הוא אחד ושמו אחד, שהמה ח״ת הקדושה ואשרי המחכה לו באמת, הזהרו מפטר חמור הנדחה שה פזורה, אל תשמעו אל דבריו דברי שוא אך תרעפו אותו בקשוי ערפו בכל מיני ערופה ודחויה שבעולם, ושם עמכם איש צורר היהודים איש משחית מתלמידי ר״ג הנשיא חומץ בן יין שלוש בן עין מתלבש בלבוש כתנות עור מזוהמת הנחש ושמו היה לפנים שאול אכן שאול ואבדון עמו ועם דבריו ועדן קרא אותו ימ״ש פועל אות לאמר שהוא יכול לפעול אותות ומופתים ואינו כן כי הכל עושה בכח ובפעולת השטן והוא פעל עוות אשר לא יוכל לתקן, רשע ופושע יקרא את שמו הרקב לדבר על ה׳ ועל התורה סרה לאמר ננתקה אמרותימו ונשליכה ממנו עבותימו, אבל יושב בשמים ישחק והשם ילעג למו, והנחש אשר בחור ישוך בלי לחש בלי השגחת עינים הרואות כל לבעלת לשה״ר כי אין לו יד בנחלת ה', מות הוא ולא חיים שרף הוא ולא מלאך, כי קליפת הטומאה הנחרה בו לדבר כל אלה בשם אמת, והנוקם בו הן במיתה והן בגופו מקנא את השם יקרא וברית שלום ינתן לו ולזרעו אחריו, כי הוא מחלל את השם בפרהסיא ואין לו חלק בבני ישראל, כי הוא מסית ומדיח את עם ה׳ לילך אחרי אלהים אחרים, והתורה אשר לא ידעו אבותיהם מעולם, ואוי לעין הרואה את כל אלה, ע״כ הזהרו מדבריו כי חכמת הטומאה בו אשר כרסה בטומאת הקרי, כי ספרי הקדושים מטמאים את הידים ואת הרגלים של הרוצים לילך בטומאה, וחיים הם למוצאים בחכמת ה', וסם המות להולך בהם בטומאה לטמא את גופו ונשמתו, ואין שום אדם יכול להשיג ולסבור את חכמת ה׳ כ״א ע"י מתנות ה', ע״כ בקשו את ה׳ אלקים ביראה ואהבה שיתן לכם לב לעסוק בתורתו הקדושה והטהורה כמו שצוה לכם בשמו של הרועה הנאמן.
4
ה׳ראו איך הנביא מזהיר אותנו באחרית הנבואה זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים (מלאכי ג׳ כ״ב) לא לבד לשמוע רק לעשות כי לא הידיעה עיקר אלא המעשה, עסקו בתורה שבכתב ושבע״פ כי זה ראה יעקב בחלומו שנאמר ויקח מאבני (רבים) המקום (בראשית כ״ח י״א) והיו לאחדים תחת ראשו, שנאמר ויקח את האבן כי לא ב' תורות המה ח״ו חס מלהזכיר, רק תורה אחת הנראת כשתים פנים ואחור, כי דברי חכמים כמשמרות לנטיעה של תורה שבכתב, ואם תקיימו את דברי שתיהן אשר אלו ואלו דברי אלקים חיים אזי תזכו לעלות בסולם אשר ראשו מגיע השמים ומלאכי אלקים עולים ויורדים בו, ויביאנו אל המקום אשר ברא ה' להחיותנו עד עולמי עד. וזאת לכם לדעת כדי להבין את כל אלה דעו שהשונא מין אנושי הנחש הקדמוני בא בתחילה בעלילה אל נושאת פרי אדם (זו חוה) והסית נגד צווי ה׳ כדי להאביד עץ זה אדם מלהביא בכורים אלו ישראל להשם, ואחר זאת כל ימי שני אלפים תוהו היה מסית ומדיח את זרע אנוש ומעט מהן השכילו בשכל הטבע ובעזר השם לא שמעו אל דברי הארור מכח מצות ה׳ עד שבא משה שמספרו כמספר שבטי ישראל העולה מן המים אשר המה אמת, ונתן התורה בטוב חוקים ומשפטים ומצות כמספר של אברי אדם וגידיו בשתי ידיו ברמ״ח ובשס״ה העולים כח כדי לשמור נפש האדם מזוהמת הנחש. וכשהלך משה ליקח עשרת הדברים אשר המה חצים לה׳ וחצים לאדם (ע״ע עשרת הדברות באוצר ישראל) אשר עליהם עומדת התורה כולה, הלך המסית והמדיח להסית את ישראל באחד, כי אהרן אחד ועגל ג״כ אחד ואמר בדעתו לבלבלם: לא זה אל נכר כ״א אלקיכם, וכיון שבא משה וראה מה שעשה הנחש הלך וביטלו באש אשר הוא אחד ופיזר אותו במים לבטלו באמת, ואמר לא זה אל אמת וצוה באזהרות גדולות לבל יעשו עוד כזה וכל הנביאים הזהירו את ישראל כל ימיהם ע״ז, וכיון שראה הנחש כי התורה והמצות הם נגד עצתו הביא השטן בתוארו ובצלמו את האיש הרע צר ואויב הזה להשחית את חלק ה׳ בתורתו ובמצותיו והעמיד את דבריו הטמאים אל דברי התורה הקדושה כדי להגביר טומאתו על ישראל. ועתה אחב״י אל תאמינו אל חלומותיו ואל דבריו דברי השטן להסית אתכם לאמר ראשונים לא בחנו וסברו את דברי ה׳ אבל אנו יודעים את התורה ואת עמקי סודותיו, ע״כ נלכה ונעבדה עבודה אחרת אל תשמעו להם לטמא בהם רק השמד תשמדון מהר מן האדמה כי דברי התורה ומצות ה' לא ימושו עד עולם, כי לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם (דברים כ״ג י״ט), ע״כ הזהרו מאנשי הנחש כי עקיצתן עקיצת עקרב ולחישתן לחישת שרף וכל דבריהם כגחלי אש של גיהנם ואבדון ושוא ושקר, חזו וראו איך הזהיר אתכם ירמיה הנביא (י״ז א') חטאת יהודה כתובה בעט ברזל וגו' מחטאת הבא מיהודה בשלש אשר היא כתובה בעט היא העין הרע ברגל ביד העומדת על יד התורה אך הוא על לוח הבדוי מלבם, כי כה אמר ה' ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ועי״ז מן ה׳ יסור לבבו (שם י״ז ו') ולא העמיד הנביא את דבריו בארור לבד אלא והיה כערער בערבה אשר לא יראה טוב זו תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו, והמה לא יראו את הטוב הצפון לצדיקים לעתיד אך ישכנו לעולם בארץ מלחה וחרדים במדבר וירדו לבאר שחת כי אנשי דמים ומרמה המה לא יחצו ימיהם, ואין להם חלק בה' אלקי ישראל. אכן ברוך הגבר אשר יבטח בה׳ כי הוא לא יראה חמימות הגיהנם כי מקוה ישראל ה׳ ולא אדם, והואיל שישראל מקוים לה׳ לבד והיה ה׳ תקוותו לטהר אותו מטומאת הנחש ועוזבי ה׳ והסרים מתורתו יכתבו בארץ צלמות בשאול ואבדון על אשר עזבו את מקור מים חיים האמת והניתן ביד ה׳, ומי שעזב את התורה עזב גם את ה' אלקינו מודיענו ורופאינו ותהלתנו, והם אומרים איה דבר ה׳ בעין הרע יבא נ״א כי כלה בל דברי התנ״ך בשקוץ משומם המשקצים ומשממים את כל הארץ באבן נגף ובצור מכשול באון גליון, חלילה לכם אחב״י להאמין בזה כי התורה אשר דבר אלקינו יקום לעולם בא״ס והמורדים האלה נטשו את מים קרים נוזלים על עיף זה בית ישראל העיפים בגלות והתורה מגינה עליהם ושכחו בזדון לבביהם את אלקי ישראל, ולשוא יקטירו ויכשילום בדבריהם משביל אשר היה מעולם זהו התורה ללכת דרך לא סלולה ויאמרו לכו ונחשבה ירום י״ה זה התורה והמצות אשר צוה לנו ה׳ וזה כסא כבודו רם ונשא מחשבות זרות, הגם שאנו יודעים שלא תאבד תורה מכהן ועצה מחכם ודיבור מנביא אעפ״כ לכו ונכה את התורה בלשון הרע בזוהמת הנחש לפרש אותה כאשר עם לבבינו להרע ולא להיטיב ולא נקשיבה לדברי תורה שבע״פ, ראו מה שהתורה הקדושה אוננת לפני ה׳ ואומרת (ירמיהו י״ח:י״ט-כ׳) הקשיבה ה׳ אלי ושמע לקול יריבי, הישולם תחת טובה רעה כי כרו שוחה לנפשי, זכור עמדי לפניך לדבר עליהם טובה להשיב את חמתך מהם, לכן תן את בניהם לרעב והגירם על ידי חרב ותהיינה נשיהם (של אלו המאמינים בהם) שכולות ואלמנות, ואנשיהם (המחזיקים אותם) יהיו הרוגי חרב, בחוריהם (אלו אנשי מלחמותיהם) מוכי חרב במלחמה, השמע זעקה מבתיהם (בתי תפלתם) כי תביא עליהם גדוד פתאום (בטל את תועבת תפילתם בגדוד המשחיתים פתאום בגדודי השטן ובלבלם) כי כרו שוחה ללכדני ופחים טמנו לרגלי, ואתה ה׳ ידעת את כל עצתם עלי למות (לאמר התורה חסר וניתן במקומה און גליון וכליון וימלל מילין לצד עילאה זהו התורה שבכתב ויבואו קדושין עליונים זהו תורה שבע״פ וסברו להשניא זמנין וד״ת בלשונם הרע, לכן) אל תכפר על עונם וחטאתם מלפניך אל תמחי (תמחול) ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה להם (שם) להשמידם מתחת השמים כי מרו בדבריך דברי אלקים חיים. ודעו שהמה ותורותיהם הכליון יגבירו על עלמין ועל עמא קדישין עד עידן ועדנים וחצי עדנין, ואז יתערו מעל הארץ והשם יטהר באש התורה את כל הארץ ומלכות עמו ישראל יתגבר על כל מלכות עלמא אזי ילכו כל העמים בתורת ה׳, ובעת ההיא יחזיקו עשרה אנשים מכל הלשונות הגוים בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו כי ה׳ עמכם. ועתה אחב״י שמעו אלי דברי אמת ואל תאמינו להאותות והמופתים של הפושעים האלה בנפשותם כי מנסה ה׳ אתכם לדעת הישכם אוהבים אותו בכל לבבכם ובכל נפשכם, אחר ה׳ תלכו ואותו תיראו, ובמה תלכו ובמה היראו? אם תשמרו את מצותיו ואז בקולו תשמעו ותעבדו אותו ולא אחר, ובו תדבקו ולא באחר כי הוא חלקכם אזי טוב לכם כל הימים, ודעו נא זאת אחב״י שאנו נקראים קדושים על דעת משפט הבכורה שלו ונקראים תבואות ה׳ ואין בנו מום כי יעקב איש תם, ורוה״ק מעידה עלינו כלך יפה רעיתי ומום אין בך, והואיל שאין בנו מום אין אנו נאכלים לבעלי כהני אדמה אשר המה במום ובי״ד המשחית, לכן בא ויצא איש המכלה הזה לאבדנו להטיל בנו מום שנהיה נאכלים לאויבינו, אויבנו הגשמי והרוחני, ובקש לסמא את עינינו ממאור תורה, ע״כ התחזקו והיו לגברים אנשי ה׳, ה׳ אור לכם עד עולם אם אחר תורתו ומצותיו תלכו אזי תשמרו את גופכם ונשמתכם לקרא לכם תמימים בשם אלקיכם ולא במום.
5
ו׳ראו מה שיעקב אבינו הזהיר אותנו ממום הרע הזה שיבא בתואר משיח אשר שבע תועבות בלבו באמרו לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ולו יקהת עמים (בראשית מ״ט י׳) ר״ת לא יש מום רע כיש״ו ותיבת היו״ד הוא האחדות אלקינו ולא יסיר המום הרע הזה מישראל עד כי יבא שילה אשר לו המלוכה שכל עלמא דיליה הוא, ע״כ ממום שבכם הזהרו שבל יהיה לכם למוקש ותדבקו באלקיכם ובתורתו ובמצותיו ואם תעשו כן אזי כל לשון אשר תקום אתכם למשפט תרשיעו כי אין להם אמת העולה אחד כי המה המשקרים האחדות, ואם תשמעו לי אזי טוב יהיה לכם בעוה״ז וטוב לכם לעוה״ב בעולם שכלו טוב, כי כלכם בכלל עוה״ב ואשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה׳ ולא באדם כי תשועת ה׳ תשועת עולמים, אז תאמר התורה מן המצר קראתי יה ואתה ענני במרחב י״ה, ע״כ לא אירא מאדם הסומכים על אדם כי השם בעוזרי ואראה נקמת שונאי, כי טוב זהו תורה חסה בה ולא באדם, כל הגוים סבבוני אבל בשמך אמילם, המה דחוני לנפול ואתה עזרתני כי אתה עזי וזמרתי וישועתי ובימינך עשיתי חיל, לא אמות כאשר חשבו כי אחיה בגבורת ה׳ לספר כל מעשיו, שער ה׳ אני ועל ידי צדיקים יבואו בו לה׳, ע״כ אמרו נא ישראל ובית אהרן ויראי ה׳ כי לעולם חסדו, אודך כי עניתני ותהי לי לישועה, אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה, כי מהשם היה ולא מאדם והשם יעשה נפלאות בעינינו.
6
ז׳וכשראתה התורה אריכות הגלות אמרה אנא ה׳ הושיעה נא אנא ה׳ הצליחה נא, ורוה״ק משיבה המתן בתי המתן עד אשר ברוך הבא בשם אלקיכם אזי ברכנוכם את כלכם מבית ה׳, אמרה התורה אח"כ אל ה׳ ויאר לנו בגלות החושך הזה באורך ובאמיתך לאסור חגנו בעבותים עד קרנות המזבח במשיח בן יוסף אשר מיתתו יהיה לנו לחגא במלחמות גוג ומגוג, ואחר זאת תאמר אלי אתה ואודך אלקי ארוממך הודו לה׳ כי טוב כי הראה לנו חסדו במשיח בן דוד, משכר עוסקי ועושי תורה הוא אשר נקראים תמימים בלי מום ונתברכו באשרי לומר אשרי תמימי דרך, ומי הם ההולכים בתורת ה׳ אלו נוצרי עדותו בכל לבם לדרוש את המצות, ואם אתם עושים כן תקראו פועלי צדק ולא עושי עולה, כי בדרך ה׳ הלכתם אשר צוה לכם לעשות מצותי עד מאד, ע״כ התפללו אל ה׳ שנתן לכם לב לעשות חקותיו ולהבין דרכו הטוב ואם תביטו אל מצותיו אזי לא תבושו ולא תכלמו לנצח עד עולמי עד. אמרו כל בית ישראל אודך ביושר לבב בלמדי אותם לשמור חקיך ולא עשית כן לכל גוי כי בנו בחרת ואותנו למדת משפטי צדקך, ואם את חקיך אשמור ידעתי כי אל תעזבני עד מאד. ותדעו שגלותכם מאד יתגבר עליכם עד שיתמלא השם ואבי כל בני עשו וכח מלא שלו הוא גוג ומגוג תאבד ע״י כח ה׳ אשר הוא אחדות אלקינו וישבר ה׳ את הקשת משמאלו זהו ח"ת הטומאה והחץ אשר הוא ג״כ ח׳ הטומאה מימינו תפול, ויפיל אותו על הרי ישראל, אזי ידעו כל האומות את כבודו של השם אשר הוא אל אלקי ישראל ולא אדם והוא הגלה את ישראל בעונם הוא ישוב את שבות יעקב והוא יתן לרחמים כל בית ישראל ואז יקנא ה׳ את שם קדשו המחולל בגוים והיה ה׳ לאלקים לנו עד עולם מיום ההוא והלאה כאשר יכנס ה׳ את עמו ישראל מכל הארצות אשר הפיצם שמה ולא יותר מהם עד אחד שם, ולא יסתיר עוד פניו מהם מאחר אשר ישפוך רוה״ק על כל ישראל, כי ה׳ אלקים אשר דיבר.
7
ח׳אלה דברי המצפה על תשועת ישראל ומבקש לה׳ אלקים על עזרתנו לעזר מעט עד שיבא המורה צדק לגאלנו ולמלוך עלינו ער עולם סלה. הצעיר יוחנן בן זכאי מירושלם הכותב בשם רבינו אור ישראל רבן גמליאל הנשיא ובשם כל התלמידים הנלוים עמו וסרים למשמעתו ומקנאים קנאת ה׳ צבאות ותוה״ק ועמו ישראל הקדושים ובשם כל הצדיקים מעמנו אשר היו בירושלם, ונאמר שלום לכם וה׳ יברך את עמו בשלום עד עולם אמן. בעיר הקדושה ירושלם שנת שלשת אלפים ושמונה מאות ושלש עשרה לירח כסלו לבריאת עלמא.
8
ט׳הכתב הזה נשלח ע״י ינאי תלמידו של ר״ג הנשיא ליד הנדיב יוסף בן שמעה הפרפה נשיא אחד בתוך אמוני עם סגולה בעיר רומא, השם יגן עליהם אנס״ו.
9
י׳סליק
10