אוצר מדרשים, מדרש הַלֵל הנקרא ספר המעשיםOtzar Midrashim, Midrash on Hallel 'Sefer HaMa'asim'
א׳מדרש הַלֵל הנקרא ספר המעשים
1
ב׳[בית המדרש חדר ה']
2
ג׳בעשר לשונות של שבח נאמר הספר הזה (תהלים): בניצוח בניגון בשיר בהלל במזמור בהשכיל בתהלה בתפלה ברנה ובהודאה, ועשרה נביאים אמרוהו: אדם אברהם משה דוד שלמה אסא הימן ידותון אביאסף ודניאל, ויש אומרים אף שלשה בני קרח. התורה חמשה חומשין והספר הזה חמשה חומשין, וההלל חמשה חומשין. ומה ראה ההלל להתברך בכולם, מפני שהוא שבחם והוא תוספת על כל העולם, ויש בו לשעבר ולעתיד לבא, ליציאת מצרים ולדורות הללו ולימות גוג ומגוג. תחלה לשעבר הללויה ובסוף לעתיד הללויה, ליציאת מצרים בצאת ישראל, לא לנו ה' לדורות הללו, ואהבתי כי ישמע ה׳ הודו לה' כי טוב לימות המשיח ולימות גוג ומגוג (נוסחא אחרת: כל גוים סבבוני לימות גוג המגוג, אלי אתה ואודך וגו׳ לעתיד לבוא). י"ח ימים ולילה אחת [אומרים הלל שלם] ואלו הם: שמונת ימי חג הסוכות ושמונת ימי חנוכה, וי״ט הראשון של פסח ולילו וי״ט של עצרת. מי אמרו? אמר ר׳ נחמיה דוד אמרו, ומה היו ישראל עושין משיצאו ממצרים ער שעמד דוד, אפשר שהיו אוכלין פסחיהן בלא הלל? אמרו, משה אמרו בשעה שיצאו ישראל ממצרים שנאמר ויאמר לו פרעה לך מעלי ויאמר משה כן דברת ובזמנו דברת לא אוסיף עוד ראות פניך, הא כדעמי [כדאת] מבקש ממני שנאמר וירדו כל עבדיך אלה אלי וגו'. וכשהגיע הזמן מהו אומר ויקרא למשה ולאהרן לילה, אמר להם משה אמש היינו עבדים לפרעה ועכשיו אנו עבדים להקב״ה, עמדו אז וקילסו להקב״ה שהוציאן מעבדות לחירות, ונאמר לפניו הללויה (עי' פסחים קי״ח.).
3
ד׳הללויה, הללו למי שברא העולם שמקלסין אותו בשני אותיות, שנאמר עזי וזמרת יה ואומר בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים. ד״א הללויה משל למה"ד למלך שנשא אשה וכתב לה בסימפונין שלה שהיא מפורסמת בשבעים ואחד, אמרה לו כשתעשה לי כל צרכיי אני כותבת לך לשמך, כך כנסת ישראל אמרה לפני הקב״ה רבון העולמים כשתעשה לי כל נסים וגבורות שעשית לאבותינו אנו מקלסין לשמך בשבעים ואחד אותיות (בגימטריא), ואלו הן: ה' חמשה ל׳ שלשים ל׳ שלשים ו׳ ששה (הללו) הרי שבעים ואחד אותיות, לכך נאמר הללויה.
4
ה׳הללו עבדי ה', יבואו אבות העולם ויקלסוך שנקראו עבדים, שנאמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, יבא משה ויקלסך שנקרא עבד, שנאמר לא כן עבדי משה, יבא דוד ויקלסך שנקרא עבד שנאמר ודוד עבדי נשיא להם לעולם, יבואו חנניה מישאל ועזריה ויקלסוך שנקראו עבדים שנאמר שדרך מישך ועבד נגו עבדוהי די אלהא חייא עילאה, יבא דניאל ויקלסך שנקרא עבד שנאמר כי לא יעשה ה׳ אלהים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, יבואו מלאכי השרת ויקלסוך שגם הם נקראו עבדים שנאמר הן בעבדיו לא יאמין ובמלאכיו ישים תהלה וגו׳. ד״א הללו עבדי ה׳ משל למה הדבר דומה, למלך שיצא ממזרח למערב וממערב למזרח ולא היו מכירין את לשונו לקלסו ובמה הוא חפץ להתקלס, ומי מכיר לשונו ויודע במה רוצה להתקלס? עבדיו ובני פלטין שלו, ומי הם עבדיו של הקב״ה? ישראל שהן עמלים בתורה ובמשנה לפניו. ד״א הללו עבדי ה׳, משל למה״ד למלך שנכנס למדינה והיו כל בני אדם מקלסין אותו בלבד, והקב״ה אינו כן אלא כל מעשיו מקלסין אותו, העליונים מקלסין אותו שנאמר הללו את ה׳ מן השמים, התחתונים שנאמר הללו את ה׳ מן הארץ תנינים וכל תהומות עד וירם קרן לעמו וגו׳. הא למדת שעליונים ותחתונים מקלסין אותו. הללו את שם ה', שבו נברא העולם כי מדותיו רחום וחנון ארך אפים ורב חסד ואמת ומטה כלפי חסד, ואומר ויהי ה׳ את יוסף ויט אליו חסד. ד״א הללו את שם ה׳, משל למה הדבר דומה למלך ששלח פמיליא שלו למלחמה ונתן להם האיקונין שלו ואמר להם כל זמן שאתם נוצחין תהיו מקלסין איקונין שלי, וכאילו לי אתם מקלסין, לכך נאמר הללו את שם ה׳.
5
ו׳יהי שם ה׳ מבורך מעתה ועד עולם, לפי שבעולם הזה מקלסין אותו ישראל בלבד, שנאמר יראי ה׳ הללוהו כל זרע יעקב כבדוהו וגו׳ אבל לעתיד לבא יקלסוהו כל או״ה שנאמר בהקבץ עמים יחדיו, ואומר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה׳ וגו׳. ד״א יהי שם ה׳ מבורך, לפי שבעולם הזה מקלסין אותו על הטובה ועל הרעה, על הטובה הטוב והמטיב ועל הרעה ברוך דיין האמת, אבל לעתיד לבא אין מקלסין אותו אלא על הטובה שאין קללה לעתיד לבא שנאמר בלע המות לנצח וגו׳. ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה׳, בנוהג שבעולם אדם מדליק הנר לפני שכניו והם מחזיקין לו טובה אבל במקומות אחרים אינן יכולין לעשות כן, והקב"ה מאיר לכל העולם כולו, לכך נאמר ממזרח שמש ועד מבואו מהלל שם ה׳, האיר אור החמה ביום מקלסין אותו בא״י יוצר המאורות, שקעה חמה בערב מקלסין אותו בא"י המעריב ערבים, לכך נאמר מהולל שם ה׳, שאל אנטונינוס את רבינו הקדוש אם יש לאדם דירה שהיא עשר על עשר אמות איך הוא עושה לקבוע את המנורה, אמר לו באמצע הטרקלין, אמר לו ומפני מה לא קבע המקום חמה באמצע הרקיע, א"ל מפני שלום הבריות שלא יהא אדם יוצא לדרך ואינו יודע כמה שעות ביום, והחיות שוקעות עליו ולסטין באין עליו והורגין אותו, אלא עשה שיהא אדם יוצא בדרך ויודע כמה שעות ביום ויהא יודע מאיזה מקום יצא ובאיזה מקום לן. ר׳ יודא אומר תיק עשה הקב״ה לחמה שנאמר לשמש שם אהל בהם ושוקעת במערב וחוזרת לתיק ועולה מן החלונות למזרח, וחכמים אומרים מחילה עשה לה הקב״ה בארץ ושוקעת במערב וחוזרת למעלה ועולה מן המחילה למזרח, אסטרולוגין אומרים כי הרקיע חוזר בגלגל והמזלות חוזרין בו, אמרו להם חכמים אם בגלגל חוזר צריכה העגלה להיות פעם אחת בדרום ופעם אחת בצפון ועקרב פעם בצפון ופעם בדרום אלא לעולם עקרב בדרום ועגלה בצפון. יוסה אומר החמה הולכת בדרום עד יסוד שנאמר הולך אל דרום וסובב אל צפון זה מפני מזרח ומערב, ד״א ממזרח שמש עד מבואו, יכול שאינו משובח אלא בארץ, בשמים מנין שנאמר רנו שמים וגילי ארץ, הרי בישוב אמור, במדבר מנין שנאמר ישאו מדבר ועריו, הרים וגבעות עץ פרי וכו׳. שמקלסין אותו לעתיד מנין שנאמר רנו שמים כי עשה ה׳ פצחו הרים רנה וגו׳ ואומר אז ירננו כל עצי היער מלפני ה׳ וגו׳.
6
ז׳רם על כל גוים ה׳, וכי על ישראל אינו רם, הוי אומר רם על הרמים, משל למה״ד לרועה שהיה לו בן והיו קורין אותו בנו של רועה, נעשה איפרכוס והיו קורין אותו בנו של איפרכוס, נעשה מלך והיו קורין אותו בנו של מלך, וכל זמן שמתגדל בנו מתגדל עמו, כך ישראל מתגדלין תמיד באביהם שבשמים שנאמר בנים אתם לה׳ אלהיכם, ואף הקב״ה מתגדל בהם שנאמר ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר. ד״א רם על כל גוים ה׳, היה חלש מלמעלה וגבור מלמטה מי נוצח? הוי אומר זה הגבור, ואין צריך לומר גבור מלמעלה וחלש מלמטה, כך גבור על הכל מלמעלה הוא הקב״ה ובני אדם חלשין למטה, שנאמר כי האלהים בשמים ואתה על הארץ. ד״א רם על כל גוים ה׳, משל למה״ד למלך שהיה יושב ודן על בימה שלו והיו הכל מתיראין ממנו נכנס לתוך ביתו והפשיט את כליו והעביר כלי זיינו ממנו התחילו בני הבית משחקין בו זה מושך לכאן וזה מושך לכאן, יכול אף למעלה ת״ל אל נערץ בסוד קדושים רבה, ואומר וסביביו נשערה מאד, ואומר המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו.
7
ח׳על השמים כבודו, וכי אומות העולם היו יודעין היכן כבודו של מקום? אף ישראל לא היו יודעין אלמלא נביאים שעמדו ולמדו להם לישראל, מיכה אמר ראיתי את ה׳ יושב על כסאו וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו, יחזקאל אמר נפתחו השמים ואראה מראות אלהים, ישעיה אמר ראיתי את ה׳ יושב על כסא רם ונשא, דניאל אמר חזה הוית עד די כרסון רמיו ועתיק יומין יתיב לבושיה כתלג חור וגו׳ נהר דינור נגד ונפק מן קדמוהי וגו' והא למדנו שכבודו מן השמים. ד״א על השמים כבודו, משל למה"ד למלך ב״ו שהשיא לעבדו אשה והשלימה בכסף ובזהב ובאבנים טובות ומרגליות, אמר לה הרי הכל מסור בידך חוץ מחבית זו שהיא מלאה עקרבים, נכנסה אצלה אשה אחת שואלת ממנה חומץ, אמרה לה מה המלך נוהג בך אמרה לה מנהג יפה אלא אני מצטערת על חבית אחת שהיא מלאה עקרבים, אמרה לה כל קוזמיאה שלו כנוסים בתוכה ומבקש לישא אשה אחרת וליתנם לה, מיד שלחה ידה לתוך החבית והשיכוה עקרבים, כך המלך זה הקב״ה ואיש ואשה זה אדם וחוה, שואלת החומץ זה הנחש, באותה שעה סילק הקב״ה שכינתו בשמים שנאמר עלה אלהים בתרועה. מי כה׳ אלהינו. מי כה׳ אלהינו במצילים, מי כה׳ אלהינו במפרעים, מכ״א במכברים (במכבירים?), מכ״א בנותני שכר, מכ״א באלילים. משל למה״ד למלך ב״ו שהלך לו אצל בעל הבית אחד ועשאו אפוטרופוס להיות עומד על עניניו הגיע עסק לאותו האיש ונתפש למלכות ונידון באור, הלכו אל המלך ואמרו לו הרי אותו האיש בן ביתך נידון באור, אמר להם אני מצילו, אמרו לו אין אתה יכול שכבר הטילוהו באור, אמר להם ומה אני יכול לעשות לו, והקב״ה אינו כן אלא מציל האדם מתוך האור שנאמר אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים. מי כה׳ אלהינו במפרעים, פרעה גזר על ישראל לאבדן שנאמר ויצו פרעה לכל עמו וגו' והקב״ה נפרע מהם ואיבדם במים שנאמר ונער פרעה וחילו בים סוף, וכן אמר יתרו כי בדבר אשר זדו עליהם, ואומר ומדותי פעולתם ראשונה אל חיקם. מי כה׳ אלהינו במכברים, משל למה״ד למלך שאמר לאוהבו השכם בבקר על פתח שלי ואעשה אותך בעל חמדה שלי לא הגיע חצי הלילה עד שמת, שנאמר ביה בליליא קטיל בלשאצר מלכא. מכ״א בנותני שכר משל למה״ד למלך ששכר פועלים הרבה והיה ביניהם עצל אחד ומתון אחד, וכשבא לתת להם שכרם נותן להם בשוה, אבל הקב״ה אינו כן אלא לפי מעשיו של אדם נותן לו גמולו שנאמר אני ה׳ חוקר לב וגו׳ לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. מכ״א באלילים, לפי שאומות העולם קורין עצמן אלוהות, ושמא הן יכולין לרפאות החולה או ליילד את החיות? פרעה קרא עצמו אלוה שנאמר לי יאורי ואני עשיתני, סנחריב שאמר מי בכל אלהי הארצות וגו', נבוכדנצר אמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון, נגיד צור שנאמר ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי, בא וראה מה אמר הקב״ה ליחזקאל הנביא לך אמור לנגיד צור תפיך ונקביך ביום הבראך כוננו, הנקבים האלו שיש לך מהם פתוחין ומהם סתומין, אם יסתמו הפתוחין או אם יפתחו הסתומין אי אפשר לך לחיות בעולם, והרי דברים ק״ו שכן הוא אומר באיוב הידעת עת לדת יעלי סלע חלל אילות תשמור תספור ירחים תמלאנה וידעת עת לדתנה תכרענה ילדיהן תפלחנה חבליהן תשלחנה, וכי כולם מעוברות כאחת? יש מהן מעוברות בשבת זו ויש מהן מעוברות בשבת אחרת, מה הקב"ה עושה, סופר לה ירחים וממלא לה, האילת הזאת אינה יכולה ללדת מפני שאיבריה סכופים עליה עד שהיא אוכלת, והקב״ה מזמן לה נחש והיא נושכה ואיבריה מתרפאין והיא יולדת, ולא לאילה בלבד הקב״ה עושה אלא לכל, שנאמר ורחמיו על כל מעשיו.
8
ט׳המגביהי לשבת, הגבהתי השפלתי הגבהתי, וכן היה הלל אומר עלה למטה ורד למעלה. המשפילי לראות, משל למה״ד למלך ששלח שני איפרכין לשתי איפרכיות שלו, אחד שיישב באפרכיה שלו חבשו המלך בבית האסורים, ואחד שיישב באפרכיה שלו הושיבו בבימה עמו, ולאחר כן לקח אותו שהושיבו בבימה עמו [וחבשו בבית האסורים ואותו שהושיב בבית האסורים הושיבו אותו בבימה], אמרו לו עבדיו מה ראית לעשות להם ככה, אמר להם זה שהושבתיו בבימה לא ראה קלון מימיו וזה שהושבתיו בבית האסורים לא ראה כבוד מימיו, ידע זה מאיזה כבוד יצא ולאיזה קלון הוא נכנס, וידע זה מאיזה קלון יצא ולאיזה כבוד נכנס. כך הקב״ה משפיע שלום לאו״ה בעוה״ז להורידם לבאר שחת ומשפיל ישראל בעוה״ז להעלותם למעלה העליונה לעתיד לבוא, שנאמר ונתנך ה׳ לראש על כל גויי הארץ.
9
י׳בשמים ובארץ, לפי שאו״ה מענין ישראל ואומרים להם אינו שולט אלא בשמים, וישראל משיבין כך: צאו והסתכלו בחמה שהיא שלוחו של הקב״ה ושולטת בהרים ובגבעות, ואם שלוחו של מקום כך הקב״ה על אכו״כ. ד״א בשמים ובארץ, מלמד שאין מושיבין את האדם בישיבה של מטה עד שמושיבין אותו בישיבה של מעלה, וכל בני אדם מסתכלין בו ואומרים פלוני כשר פלוני חסיד וראוי הוא להיות חכם, שאמרו אשר המתברך בארץ יתברך באלהי אמן. ומנין שאין נפרעין מן האדם מלמטה עד שנפרעין ממנו מלמעלה שנאמר והיה ביום ההוא יפקוד ה׳ על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה.
10
י״אמקימי מעפר דל, דוד אמרו לעצמו מקימי מעפר דל, אבל חנה אמרתו על כל הדורות מקים מעפר דל. ד״א מקימי מעפר דל אין דל אלא שנתדלדל מנכסיו, הא כיצד אדם מוכר ביתו ויש לפניו מקצת, בהמתו ויש לפניו מקצת, מוכר מקצת שדותיו ויש לפניו מקצת, אביון הוא תאב לכל. ד״א, מקימי מעפר דל, העפר הזה אדם אוכל עליו ויושב עליו ורוחו הולכת אליו. ר׳ שמעון בן תחליפא אומר סבור אתה שאתה מגנהו ואין אתה אלא משבחהו, שאם יהיה לאדם שתי מזובלות מאשפות אין אתה משבחו אלא מגנהו? ומהיכן אתה מגנהו?! להושיבי עם נדיבים, ומי הם הנדיבים אלו אברהם יצחק ויעקב שנאמר נדיבי עמים נאספו עם אלהי אברהם.
11
י״במושיבי עקרת הבית, שש עקרות הן בנשים (בפסיקתא פ' רני עקרה: שבע עקרות הן ובכ״י פארמא שש כמו כאן, לפי שאין מונה ציון בכלל נשים). ומה ראו אלו להיות עקרות, לפי שאין פועלין לפני כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות. ד״א מושיבי עקרת הבית, להושיב את שרי עקרה ליתן לה בית שנאמר הניקה בנים שרה, וכי כמה בנים הניקה והלא בן אחד היה לה שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע? אלא לפי שנאמר ויגדל הילד ויגמל וגו׳ למה עשה משתה ביום הגמל את יצחק ולא ביום שגדלו? אלא לפי שהיו או״ה אומרים לא ילדה שרה יצחק אלא השפחה, מה עשה הקב״ה יבש דדי מטרוניות שלהם ולא היו יכולין להניק את בניהן ובאין אצל אברהם ואומרין לו שתניק שרה את בניהן, אז אמר אברהם לשרה אין זו שעה של צניעות אלא קדש שמו של הקב״ה וגלי דדיך והניקי בניהן וידעו כי יצחק בנך, ולא הספיקה לגלות דדיה עד שהיו מוציאין חלב כשתי מעיינות, הה"ד וברכתי אותה, שתי ברכות בשתי דדיה, והיו כל המטרוניות אומרין מי יתן שינק בני מחלב צדקת, לכך נאמר הניקה בנים שרה (עי' פסיקתא פ' שוש אשיש). ד״א מושיבי עקרת הבית להושיב רבקה עקרה ליתן לה בית, שנאמר ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך, אמר לה הקב״ה הרי כל העולם כלו בנוי בבטנך, שמזה ומזה יצאו מלכים, מזה ומזה יצאו אלופים, ונתן לה הקב״ה שני בתים בית עשו בעוה״ז ובית יעקב בעוה״ב, שנאמר והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה וגו׳. ד״א מושיבי לאה עקרה לתת לה בית, שנאמר וירא ה׳ כי שנואה לאה ויפתח את רחמה, ונתן לה הקב״ה שני כתרים כתר מלכות נטלה מרים, כתר כהונה נטלה יוכבד. ד״א מושיבי רחל עקרה ליתן לה בית, שנאמר ויזכור אלהים את רחל, ונתן לה הקב״ה שני בנים יוסף ובנימין, מיוסף עמדו שני שבטים זה יהושע וגדעון [יהושע מאפרים וגדעון ממנשה], שנאמר בכור שורו הדר לו, ומבנימין עמדו שני מלכים זה שאול ואיש בושת, שנאמר ולו היה בן ושמו שאול בחור (ש״א ט׳) ושתים שנה מלך (שם י"ג). ד״א, מושיבי חנה עקרה לתת לה בית שנאמר עד עקרה ילדה שבעה, והעמיד ממנה עשרים ושנים אלף לוים שנאמר כל אלה בנים להימן חוזה המלך וגו׳. ד״א, מושיבי אמו של שמשון עקרה לתת לה בית, שנאמר ותהר האשה ותלד בן ותקרא את שמו שמשון, וכתיב ותחל רוח ה׳ לפעמו וגו', ד״א מושיבי עקרת הבית להושיב את ציון עקרה ליתן לה בית תורה. אם הבנים שמחה, שהן שמחין באמם ואמם שמחה בהם, לפי שבעולם הזה אין מטבע של תורה יוצא, שאם ילך אדם אצל פלטורין ויאמר לו אשנה לך פרק אחד בקהל, ואומר לו אם יש לך בידך מעות ואם לאו איני יוצא מידך, אבל לעתיד לבוא אין מתבקש אלא תורה שנאמר הנה ימים באים נאום ה׳ והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמוע דבר ה', ואומר ונעו מים ועד ים. ד״א אם הבנים שמחה אלו בני ציון שהם שמחים באמם ואמם שמחה בהם, משל למה״ד למלך שנשא אשה ויולדת לו בן ראשון ונתנו להגמון אחד שיגדלנו, ילדה לו בן שני ונתנו לאיפרכוס שיגדלנו, ילדה לו בן שלישי ונתנו לשלטון אחד שיגדלנו, כיון שעמדה מלדת התחילה מצטערת על בניה ואומרת למלך היכן הם בני?... מיד הקב״ה תוקע בשופר גדול ומעלן לירושלם, שנאמר כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו ובתקוע שופר תשמעו, ואומר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו', ואז ציון שמחה בבניה ובניה באמם, שנאמר ובני ציון גילו ושמחו בה' אלהיכם.
12
י״גבתחלה הללויה ובסוף הללויה, הללויה לשעבר הללויה לעתיד, הללויה בעולם הזה הללויה בעוה"ב.
13
י״דבצאת ישראל ממצרים, כנסת ישראל אומרת לפני הקב״ה רבון כל העולמים נבואות טובות נתנבאו נביאים ראשונים כל אחד ואחד ועדיין לא ראינו מהם. ירמיה אמר אז תשמח בתולה במחול ובחורים וזקנים וגו׳, הושע אמר והיה מספר בנ״י כחול הים, יואל אמר ביום ההוא יטפו ההרים עסיס, עמוס אמר הנה ימים באים נאום ה׳ ונגש חורש בקוצר, ישעיה אמר נכון יהיה הר בית ה׳ בראש ההרים, ואומר עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלם, ועדיין לא ראינו אחת מהן. שכן אסף בן קרח אומר אותותינו לא ראינו אין עוד נביא ולא אתנו יודע עד מה. ורוח הקדש משיבה אותם ואומרת להם, כשנגליתי לאברהם אביכם ואמרתי לו וענו אותם, שמא אמרתי לו שאני קורע להם הים, שמא אמרתי לו שאני מוריד להם המן? והרי דברים שלא אמרתי נתתים דברים שאמרתי על אחת כו״כ. ד״א בצאת ישראל ממצרים, כשהיו ישראל במצרים היו תמהין על עצמם ואומרים אין בידינו מצוה אחת שנטפל בה שנזכה בה ליגאל, מיד אמר הקב״ה למשה, לך פתח אותם בדברי הלכות פסח, שנאמר החדש הזה לכם. והלא איבה היתה בינם לבין המצריים מפני הטלאים, ולא עוד אלא שבאה שעת מילה שנאמר ואעבור עליך ואראך וגו׳ ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמייך חיי, בדם פסח ודם מילה. ר' יודא אמר אם באין אנו לחשוב הלכות פסח יותר משלשים מצוות היו בידם, ויש אומרים יותר מארבע לא היו בידם: שלא שינו את שמותם ולא שינו את לשונם ושלא נחשדו על העריות ועל לשון הרע. שלא שינו את שמותם ולא שינו את לשונם שנאמר ובני ראובן חנוך ופלוא חצרון וכרמי, ואומר לראובן משפחת הראובני לשמעון משפחת השמעוני, מלמד שהיה משה מיחסן יפה יפה [לפי שמותם ולשונם], ושלא נחשדו על העריות מנין שנאמר ויצא בן אשה ישראלית וגו' מלמד שלא היה ביניהם ממזר אלא זה בלבד ופרסמו הכתוב, ועליו הוא מפורש בקבלה גן נעול אחותי כלה. ר׳ נתן אומר גן נעול אלו הזכרים גל נעול אלו הנקבות, ר׳ נחמיה אומר גן נעול אלו הבתולות (הארוסות) גל נעול אלו הנשואות, מעין חתום אלו הבתולות. ד״א גן נעול כראותם (?) סימן. ושלא נחשדו על לשון הרע מנין שנאמר ושאלה אשה משכנתה וגו' וכבר היה הדבר נתון ביניהם קודם שנים עשר חדש, כאן אתה מוצא שלא הלשין אחד את חבירו. ...
14
ט״ובית יעקב מעם לועז, אל תהי קורא לא כן (הלשון מגומגם וחסר וצ"ל אל תהי קורא כן, אלא לא־עז) מעם לועז מלמד שהיו חלשים. ודאי שכן הוא, שאמר הקב״ה למשה שלח ידך ואחוז בזנבו, מלמד שכבר באה מלכות מצרים [לירידה], וכן אתה מוצא שמכנה אותם שנאמר אחזו לנו שועלים וגו' ונשיא מארץ מצרים לא יהיה עוד וגו' ונאמר מן הממלכות תהיה שפלה.
15
ט״זהיתה יהודה לקדשו, מעשה בארבעה זקנים שהיו יושבים ועוסקים בתורה בדבר זה, ואלו הן אלעזר בן מתיה וחנינא בן חכינאי ושמעון התימני ושמעון בן זומא, אמרו מאיזה זכות נטל יהודה המלכות? ענה הראשון ואמר בזכות שאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו, ענה השני ואמר בזכות שנאמר ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני —ענה בן עזאי ואמר ראויה הודאה שמכפרת על הביאה. ענה השלישי ואמר בזכות שאמר ועתה ישב נא עבדך תחת הנער —ענה בן עזאי ואמר הלא מתחילה היה יכול למחות בם ולא מיחה ואילו אמר להם לא היה מכניסם לאותה הזיקה; ענה הרביעי ואמר בזכות כי עבדך ערב את הנער —ענה בן עזאי ואמר מכל מקום הערב משלם. אמרו אם כן מאיזה זכות נטל יהודה המלכות? —בשביל שקידש שמו של הקב״ה על הים, שבשעה שהיו ישראל עומדין ומדיינין על הים, זה אומר אני יורד תחלה וזה אומר אני יורד תחלה, אמר משה לשבט ראובן ולא קבל לשמעון ולא קבל, ומתוך שהיו עומדין ומדיינין קפץ שבטו של בנימין ונכנס שנאמר שם בנימין צעיר רודם, אל תקרי רודם אלא רד ים, התחילו שרי יהודה רוגמין אותם באבנים שנאמר שרי יהודה רגמתם ועל זכות אותה רגימה הלבישו הקב״ה בארגמן ונתן לו המלכות, ואין ארגמן אלא מלכות שנא׳ והלבישו לדניאל ארגוונא (עי׳ סוטה ל״ז.).
16
י״זישראל ממשלותיו, אמר לו הקב"ה אני בעצמי הייתי מושל בעמי מכאן ואילך אני ואתה נמשול בעמי. ד״א לשעבר אני בעצמי מולך בעולמי מכאן ואילך אני ואתה מולכים בעולם. הים ראה וינס, ר׳ יהודה אמר מה ראה? מקלו של משה, התחיל עומד כנגדו ואומר אני גדול ממך, ולא עוד אלא שנבראתי אני ביום השלישי ואתה ביום הששי, חזר משה אצל הקב״ה ואמר לפניו רבש״ע אין הים שומע לי, אמר לו ולא נתתי לך המטה שתהא רודה בו הסרבנים? אמר לו ולא קיבל עליו. א״ר נחמיה ראה את השם חקוק במקלו של משה ולא קבל עליו, שנאמר ויאמר אליו מה זה בידך ויאמר מטה, ואין זה אלא שם שנאמר זה אלי ואנוהו. ור׳ נתן אומר ראה בימינו של משה זרוע תפארתו, אמר לו ולא קיבל עליו. ר׳ יוסי אומר, אמרו לו לים לא כך התנה עמך הקב״ה שכל זמן שהוא רוצה הוא עושה אותך יבשה שנאמר יקוו המים, ולא קיבל עליו. ר׳ יוסי אומר ראה כל אלו התחתונים ולא קיבל עליו. מלך שהוא מבקש לרדות עבדו מהו עושה? אמר לו עשה כך וכך, שנאמר ויט משה את ידו על הים ויולך ה׳ את הים ברוח קדים עזה, כיון שראה הים את הקדים ברח והלך שנאמר הים ראה וינס. רבי אומר שני כתובים הן, כתוב אחד אומר הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש וכתוב אחד אומר לגוזר ים סוף לגזרים, אלו הקטנים, כיון שהגיעו למילה ברחו.
17
י״חעשרה נסים עשה הקב״ה לישראל על הים: א׳) בתחלה נעשה להם כמין כיפה שנאמר נקבת במטיו ראש פרזיו, ב׳) חזר ונעשה כמין ערמות שנאמר וברוח אפיך נערמו מים, ג׳) חזר ונעשה כמין ניקפה שנאמר קפאו תהומות בלב ים, ד) חזר ונעשה כמין יבשה שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה. ה׳) חזר ונעשה כמין בקעה שנאמר כבהמה בבקעה תרד, ו׳) חזר ונעשה כמין דרכים שנאמר דרכת בים סוסיך. ז׳) חזר ונעשה כמין פירורין שנאמר אתה פוררת בעזך ים, ח') חזר ונעשה כמין גזרים שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים, ט') חזר ונעשה כמין נד שנאמר נצבו כמו נד נוזלים, י׳) חזר והוציא להם מתוקים מתוך מלוחים שנאמר ויוציא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים (שני נסים אחרונים חסרים ונתוספו עפ״י המכילתא מסכתא דויהי בשלח פ״ד).
18
י״טוכשם שעשה להם עשרה נסים על הים כך עשה להם עשרה נסים במתן תורה שנאמר ויאמר ה׳ מסיני בא וזרח משעיר למו, ואומר ה׳ בצאתך לפני עמך, ואומר הרים נזלו מפני ה׳ וגו׳. הירדן יסוב לאחור, כיון שראה הירדן את הים שברח התחיל לדון בפני עצמו, ומה זה שגדול ממני שתופס כל העולם כולו ברח לו, אני שאיני אלא ספקות (סיפוק) אחד מן העולם על אכו"כ [שעלי] לחזור. כיון שראה משה את הים שברח התחיל משחק ומרקד, אמר לו מה לך הים כי תנוס? אמר לו עד שאתה אומר לי אמור לירדן למה חזרת לאחוריך, אמר לירדן למה תסוב לאחור? א"ל עד שאתה אומר לי אמור להרים למה אתם מרקדים, אמר להרים למה אתם מרקדים? אמרו לו עד שאתה אומר לנו אמור לעולם למה נעקרת ממקומך, אמר לעולם למה נעקרת ממקומך? אמר לו לא מפניך משה בן עמרם אלא מלפני אדון חולי ארץ וגו'.
19
כ׳ההופכי הצור אגם מים, מה הצור הזה אם אדם יושב ומנקר בו אפילו כל היום כולו אינו יכול להוציא ממנו מים כלום, רבי אומר כשהיו ישראל עומדים לפני הר סיני היו הופכים בצור הזה, אמר הקב״ה לאלו אני אתן את תורתי? על אלו אני משלח רוח הקדש?! אלא הרי אני נותן להם עשרת הדברות עד שילמדו ויעמדו להם כצור הזה. ד״א ההופכי הצור אגם מים, מלמד שהיו ר׳ עקיבא ובן עזאי טרשים כצור הזה (לבם היה כאבן מבלי דעת התורה, ועי׳ אדר״נ פ״ו, ב״ר פי״ב, ופרקי דר"א פ״א), ועל ידי שציערו עצמן על תלמוד תורה פתח להם הקב״ה פתח לתורה, ודברים שאין יכול לעמוד בהם בית שמאי ובית הלל לאיסור והיתר עמד בן עזאי ופירשם, שנאמר בחלמיש שלח ידו (איוב כ״ח ט׳), ודברים שהיו סתומים בעולם עמד ר״ע ופירשם שנאמר מבכי נהרות חבש ותעלומה יוצא אור (שם כ״ח י״א). מלמד שראתה עינו של ר"ע במרכבה כדרך שראתה עינו של יחזקאל הנביא, לכך נאמר ההופכי הצור אגם מים.
20
כ״אלא לנו ה׳ לא לנו, אומרים הדורות הללו לפני הקב״ה רבש״ע כמה נסים עשית לאבותינו ביום מתן תורה ולנו תעשה נסים למען שמך הגדול, משל למה״ד למלך שחילק מתנות לבניו ולאחד מהם לא נתן, אמר לו בנו אבא תן לי ג"כ עשה לפי כבודך, כך כל אחד אומר בדורו: משה אמר ועתה יגדל גא כח ה׳, יהושע אמר וישמע הכנעני וכל יושבי הארץ, דניאל אמר ה׳ שמעה ה׳ סלחה וגו׳, חסד שעשית עם הראשונים אע"פ שהיו בידם מעשים טובים עשה עמנו, כי גם מתחלה בראת עולמך בחסד שנאמר אמרתי עולם חסד יבנה, ד״א לא לנו, הרי זו אמורה כנגד ישראל בשעה שגלו לבבל שהיו בתוכם אלף צדיקים שנאמר החרש והמסגר אלף הכל גבורים, עושי צדקה ומלאכה, וכי מה גבורה היו עושים שהיו הולכים בגולה אסורים בזיקים? אלא שהיו גבורים בתורה ובמעשים טובים, שנאמר על כן יאמר בספר מלחמות ה׳, ואומר גבורי כח עושי דברו. ד״א לא לנו ה׳ לא לנו, זו אמורה כלפי חנניה מישאל ועזריה בתוך כבשן האש, ענה הראשון ואמר לא לנו ה׳ לא לנו, ענה השני ואמר כי לשמך תן כבוד, ענה השלישי ואמר על חסדך ועל אמתך. מיכאל אמר למה יאמרו הגוים איה נא אלהיהם, לפי שהגוים קופצים על הפרצה ומחרפים ומגדפים ומנאצים על ישראל ואומרים איה נא אלהיהם. אמר ר׳ אלעזר הקפר, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגעתי גוי אחד והיה משתבח בכל הדרך ואומר אין אלוה גדול מיראתי, כשהגעתי [למקומי] אמרתי לו תהא כאלהיך, אמר לי קללתני, אמרתי לו לא קללתיך אלא בכל הדרך היית משתבח באלהיך ועתה אמרתי שתהא כאלהיך שנאמר כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה׳ אלהינו עולם ועד. ד״א לא לנו ה׳ לא לנו, שהגוים קופצים לתוך הפרצה ומחרפין ומגדפין ישראל, שכן הוא אומר בנבוכדנצר הרשע לקצת ירחין תרי עשר וגו׳ (דניאל ד׳) ואמר ה׳ בנה ירושלם ואני החרבתיה ואני בניתי את בבל ומי מחריבה, עוד מלתא בפום מלכא קל מן שמיא נפל לך אמרין נכוכדנצר מלכא מלכותא עדת מנך וגו׳ בה שעתא מלתא ספת על נבוכדנצר ומן אנשא טריד ועשבא כתורין יאכל וגו׳ כולא מטא על נבוכדנצר מלכא (שם).
21
כ״בואלהינו בשמים, לפי שאו״ה אומרים לישראל הרי אלהותינו אנו רואים אותם אתם היכן הוא אלהיכם? משיבין אותם כך: אלהיכם מעשה ידיכם ואתם רואין אותם והם אינן רואין לכם, ואלהינו בשמים ואנחנו מעשה ידיו והוא רואה אותנו ואנו לא נראה אותו, הוא רואה ואינו נראה. כל אשר חפץ ה׳ עשה, רבי אומר שני כתובין הם, כתוב אחד אומר כי לא אחפוץ במות המת, וכתוב אחד אומר כי חפץ ה׳ להמיתם, הא כיצד? עד שלא יתחתם גזר דינם לא אחפוץ במות המת, משנחתם גזר דינם כי חפץ ה׳ להמיתם. עצביהם כסף וזהב, לשון של עצב שנאמר ועתה אל תעצבו, ואומר הרבה ארבה עצבונך, ואומר בעצבון תאכלנה. ד״א אין עצביהם אלא צער להם, שכן אמר משה לישראל כי אתם ידעתם את אשר ישבנו בארץ מצרים ותראו את שקוציהם הרי הן מושלכים בדרכים הפסילים של עץ ואבן, ושל כסף ושל זהב מפקידים עליהם שומרים, אני אומר להם לאו״ה מה הם רואין בעיניהם ושומעין באזניהם עד שאלהיהם צריכין שמירה, מעשה ידי אדם, עני אחד מכניס איסר ומניחו בחלון ועושה אותו תרומה, שנאמר המסוכן תרומה עץ לא ירקב יבחר, מה עושה? הולך לו אצל חרש ואומר לו אלוה אחד יפה אני מבקש לעשות לי והוא אומר לו תביא אילן שגדל בשדה בימות הגשמים שנאמר לכרות לו ארזים וגו׳ וגשם יגדל, העשיר הולך לו אצל הצורף ואומר לו אלוה אחד יפה אני מבקש לעשות לי ואני מבקש להטיל עליו [זהב] וכו׳ הם מכניסים אותו לאור ושוקלין אותו שנאמר הזלים זהב מכיס וגו׳ ישאוהו על כתף יסבלוהו ויניחוהו תחתיו ולא יעמוד ממקומו לא ימיש וגו׳ ושב העני ואומר מהו זה של זהב? אעשנו של כסף ומן המותר אתפרנס בדמיו שאמכרנו, ושב העני ואומר מהו של כסף ? אעשנו נחשת, ושב העני ואומר מהו של נחשת? אעשנו של עופרת, ושב עוד העני ואומר מהו של עופרת? אעשנו מעץ, ושב עוד העני והיה לו רובע אחד קמח בביתו ולא היה לו במה יסיקנו שלא היה יכול ללכת בשדה מפני הגשמים, הלך לו לזוית אחד וקיצץ ממנו, באחרונה נוטל קרדום וקוצץ אותו כולו, שנאמר חציו שרף במו אש ושאריתו לאל עשה לפסלו, ולא ישיב אל לבו לא דעת ולא תבונה לאמר וגו׳ לבול עץ אסגוד, לכך נאמר מעשה ידי אדם.
22
כ״גפה להם ולא ידברו, יאלם הפה המדבר המשתחוה לפה שאינו מדבר והמניח את הפה המדבר, שנאמר כי פי ה׳ דבר, ואומר וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר. עינים להם ולא יראו, תעוורו העינים הרואות שהן משתחוות לעינים שאינן רואות ומניחות העינים הרואות שנאמר עיני ה׳ משוטטות בכל הארץ. אזנים להם ולא ידברו, תחרשנה האזנים השומעות המשתחוות לאזנים שאינן שומעות ומניחות האזנים השומעות שנאמר ויקשב ה׳ וישמע. אף להם ולא יריחון, יאטם האף המריח המשתחוה לאף שאינו מריח ומניח את האף המריח, שנאמר וירח ה׳ את ריח הניחוח. ידיהם ולא ימישון, יתקצצו הידים הממשמשות המשתחוות לידים שאינן ממשמשות ומניחות הידים הממשמשות, שנאמר אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים, ואומר מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן. רגליהם לא יהלכו, יתפסחו הרגלים המהלכות המשתחוות לרגלים שאינן מהלכות ומניחות הרגלים המהלכות, שנאמר ויצא ה׳ ונלחם בגוים ההם, ואומר ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים וגו' לא יהגו בגרונם, יסתם הגרון ההוגה המשתחווה לגרון שאינו הוגה ומניח הגרון ההוגה שנאמר והגה מפיו יצא, ואומר חכו ממתקים. כמוהם יהיו עושיהם, שאין בהם רוח ונשמה שנאמר הוי האומרים לעץ הקיצה עורי לאבן דומם, אבל ישראל אינם כך.
23
כ״דישראל בטח בה׳, שהוא אלהינו הוא אלהים חיים ומלך עולם, חי וקים לעולם ולעולמי עולמים. אתם ישראל הוו זהירין שלא יטריחו לכם או״ה בדברים ויאמרו אלהותינו אומרים לנו דרך נלך בם ומשתברים אותם בידם, שנאמר הבל המה מעשה תעתועים לא כאלה חלק יעקב.
24
כ״הבית אהרן בטחו בה׳, הזהרו בעמידה שעמדתי לאהרן אביכם על דבר קרח, שנאמר ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם, וכן בעוזיהו שהיה מצורע עד יום מותו.
25
כ״ויראי ה׳ בטחו בה׳, הזהרו בעמידה שעמדתי לאברהם אביכם שהיה ירא חטא לפני, שנאמר כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה, אף אני עמדתי והצלתיו מאור כשדים שנאמר אני ה׳ אשר הוצאתיך מאור כשדים.
26
כ״זה׳ זכרנו יברך, יברך את בית ישראל, יברך את בית אהרן, יברך יראי ה׳, משל למה״ד לאחד שהלך אצל מטרונה אחת אמר לה תני חלקי שאני כהן והיא נתנה לו, בא אחר ואמר לה תני חלקי שאני לוי והיא נתנה לו, בא שלישי ואמר לה תני חלקי, אמרה לו ומה טיבך? אמר לה הראשון שהיה כהן אין בו יראת חטא, אין בו כלום, וכן השני, אבל אני כהן גדול יותר מכהן ומלוי, שאני ירא חטא, שנאמר והריחו ביראת ה׳ ואומר יראת ה׳ היא אוצרו.
27
כ״חהקטנים עם הגדולים, כשם שהקטנים מעלין אבר כגדולים כך הגדולים עתידין להחליף כח שנאמר וקוי ה׳ יחליפו כח. ד״א, הקטנים עם הגדולים זה אחד מן הדברים הנדרשים לפניהם ולאחריהם (פסוקים שאין להם הכרע, עי׳ יומא נ"ב.). שא״ת ארו״ר מח״ר משוקדי״ם וק״ם סימן. שא״ת, אם תטיב שאת או שאת אם לא תטיב; ארו״ר, וברצונם עקרו שור ארור או ארור אפם כי עז; משוקדי"ם,ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים או משוקדים כפתוריה ופרחיה; מח״ר, וצא הלחם בעמלק מחר או מחר אנכי נצב; וק״ם, הנך שוכב עם אבותיך וקם או וקם העם הזה.
28
כ״טיוסף ה׳ עליכם, אין תוספתו של הקב״ה כתוספת בשר ודם, תוספתו של בשר ודם אם ילך אדם אצל מי שהוא לוקח ממנו הוא אומר לו הוסיף לי, כשירצה מוסיף לו חתיכה אחת, אבל הקב״ה תוספתו מרובה ממתנתו, שנאמר כי ביצחק יקרא לך זרע הרי זו מתנה, ומה היא מתנה בני אברהם יצחק וישמעאל, ובני קטורה הוא תוספת שנאמר ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה ותלד לו את זמרן ואת יקשן ואת מדן וגו׳ ובני מדין עיפה ועפר וגו׳. וכן ברחל הוא אומר יוסף ה׳ לי בן אחר הרי מתנה, ומה היא מתנה ובני יוסף מנשה ואפרים, גם זה לך בן (בראשית ל"ה י״ז) לבנימין שהוא תוספת, שנאמר ובני בנימין בלע ובכר ואשבל וגו׳. וכן אתה מוצא בגאולה של מחר שהיא תוספת שנאמר והיה ביום ההוא יוסיף ה׳ שנית ידו, ואומר ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל.
29
ל׳ברוכים אתם לה׳, ברכה של עשיר כולה ברכה, כמה אתה רוצה שיתן לך בזרת, שנאמר ושמים בזרת תכן, מי מדד בשעלו מים בראשי אצבעותיו, וכל בשליש עפר הארץ, במשקל הוא נותן לך, ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים. השמים שמים לה', שתי פעמים סילק הקב״ה שכינתו בשמים, אחת בימי אדם הראשון שנאמר עלה אלהים בתרועה, ואחת בימי מנשה שנאמר אלכה ואשובה אל מקומי הראשון.
30
ל״אלא המתים יהללו יה, אפשר למתים להלל יה? אלא הם מתי אומות העולם.
31
ל״בולא כל יורדי דומה, אלו הן שבע מלכיות שעתיד הקב״ה לשקעם בגיהנם לעתיד לבא, שנאמר שם עילם וכל המונה, שם אשור וכל קהלה, שם משך תובל וכל המונה, שמה נסיכי צפון כולם וכל צדוני, ושמה אדום מלכיה וכל נשיאיה, אותם יראה פרעה ונחם על כל המונו. יכול אף ישראל כך? ת״ל ואנחנו נברך יה מעתה ועד עולם הללויה.
32
ל״גאהבתי כי ישמע ה׳, (חסר פה מה שאומרות הכתות הראשונה והשניה) כת שלישית אומרת לפני הקב״ה רבש״ע כשתעלה אותנו מן הצרה שאנו בתוכה אנו יודעים שקבלתנו ושאתה אהבתנו, משל למה״ד למלך שנתחייבו לו בני אדם ומסרן לקוסטודין וחבשום בבית הסוהר, התחילו צווחים, אמרו להם קרוביהם למה תצעקו, המתינו עד שתרגישו במלך כשעובר והוא יפדה אתכם, כיון שהרגישו במלך שעובר התחילו צווחין חננו אדונינו המלך, אמר המלך ומה טיבן של אלו, אמרו לו אותם הם בני אדם שנתחייבו לך, אמר להם ומה הם מבקשים, אמרו לו שיצאו מבית האסורים, צוה המלך שיצאו, וכיון שיצאו התחילו מקלסים למלך, לכך נאמר אהבתי כי ישמע ה׳.
33
ל״דאת קולי תחנוני, אינו אומר תחנתי אלא תחנוני, תחנונים הרבה יש כאן ובקשות ותפלות, שנאמר ברוך ה׳ כי שמע קול תחנוני.
34
ל״הכי הטה אזנו לי, מלמד שאין אדם נכנס בצרה עד שהוא אומר רבון כל עולמים הנח כל עולמיך והט אזנך לי ושמעני. חזקיה אמר הטה אלהי אזנך ושמע דברי ואת כל דברי סנחריב, ומה עלי להודות הריני מודה ומשבח לך, לכך נאמר כי הטה אזנו לי.
35
ל״ואפפוני חבלי מות, אינו אומר חבל (חבל אחד של חיים) אלא חבלים כולם של מיתה שנאמר חבלי שאול סבבוני. ד״א אין אף אלא חוטם, אמרו כבר הגיע צרת החוטם.
36
ל״זומצרי שאול מצאוני, מלמד ששלש כתות נכנסות לגיהנם אחת של צדיקים גמורים ואחת של רשעים גמורים ואחת של בינונים, ומלאכים ההורגים עומדים לתוך גיהנם ופנקסיות של אש בידם ושמותם של צדיקים ושל רשעים כתוב בהן ומבקשים שמותם של אלו ואלו ומוציאין אותם, ומלאכי חבלה עומדין בגיהנם וכביות של אש בידם ומכין אותם והם בורחין מלפניהם, ואחרים מקבלים אותם ומכין אותם והם בורחים מלפניהם, ואחרים מקבלים אותם ומכין אותם, ויוצאין מצרה ונכנסים לצרה, שנאמר ומצרי שאול מצאוני, אל תקרי מצרי אלא מצירי שאול מצאוני. ומתוך צרה מתפללין לפני הקב״ה ועונה אותם ומרחם עליהם, לכך נאמר צרה ויגון אמצא ובשם ה׳ אקרא.
37
ל״חשבע כתות של צדיקים עתידים להיות פניהם מאירים לעתיד לבא לחמה וללבנה לרקיע לברקים לכוכבים לשושנים ולמנורת בית המקדש... לרקיע שנאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, לברקים שנאמר מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו, לכוכבים שנאמר ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד, לשושנים שנאמר למנצח על שושנים עדות לאסף מזמור, למנורת בית המקדש שנאמר ושנים זיתים עליה. הכת השלישית (חסר כאן מה שאמרו הכתות האחרות) אומרת לפני ה׳ רבש״ע אין אנו מבקשים שיהיו פנינו מאירות כגון אלו אלא שנמלט נפשנו, לכך נאמר אנא ה׳ מלטה נפשי, אין אנא אלא לשון בקשה שכן אמר חזקיה אנא ה׳ זכור נא.
38
ל״טשומר פתאים ה׳, אלו הם השבטים (שבטי מוסר) שנאמר לתת לפתאים ערמה. ד״א, שומר פתאים ה׳, אלו הם הקטנים, שבלשון ערבית קוראין לנער פתי ולפתי נער. מעשה באשה אחת שהניחה מעשה קדירה לפני בנה יצאה והלכה לה לשוק, בא הנחש והתחיל משחק עם הנער, כיון שבאה אמו וראתה הנחש התחילה צווחת והנחש ברח לו, ואילולי שהקב״ה משמרו לא היה לו חיים בתוך החיות, לכך נאמר שומר פתאים ה׳. ד"א שומר פתאים ה׳ אלו עמי הארץ שאינן משמרים המצות כראוי, כיצד, אחד נכנס למדינה וראה אותן גבאי צדקה ונתן להם לע״ז ונחשב לו מתן צדקה לע״ז, ומי גרם לו שלא למד ולא שנה. עליהם אמר שלמה שמור רגליך כאשר תלך אל בית האלהים.
39
מ׳דלותי ולי יהושיע, כנסת ישראל אומרת רבון כל העולמים, דלה אני מן המצוות, עליך להושיעני. שובי נפשי למנוחיכי, מלמד שמלאך המות מסלק נפשו מלמטה למעלה, יכול מלמעלה למטה, ת״ל כי ה׳ גמל עליכי.
40
מ״אכי חלצת נפשי ממות, אין חליצה אלא של מות, משל למה״ד למלך שהיה יושב ודן על בימה שלו, כשיקטול אוהביו (הישרים) אין מחזיקין לו טובה, ואימתי מחזיקין לו טובה כשיקטול את החייב. אמרו לו אין הנאה לך במתים שכן אמר אסף הלמתים תעשה פלא, וכן חזקיהו אמר כי לא שאול תודך חי חי יודך כמוני היום, וכן דוד אמר מה בצע בדמי ברדתי אל שחת. שבע מעלות של צדיקים לעתיד לבוא זו למעלה מזו: ראשונה אך צדיקים יודו לשמך, שניה אשרי יושבי ביתך, שלישית אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, רביעית ה׳ מי יגור באהליך, חמישית מי ישכון בהר קדשך, ששית מי יעלה בהר ה׳. שביעית ומי יקום במקום קדשו, וכשם שהן שבע מעלות לצדיקים כך שבע ירידות לרשעים בגיהנם.
41
מ״בשבע שמות נקראו לגיהנם: שאול, אבדון, גיהנם, באר שחת, טיט היון, ציה, צלמות. ובין כל אחת ואחת מהלך שלש מאות שנה, נמצא עמוקה של גיהנם שני אלפים ומאת שנה. יכול אף לצדיקים ת״ל עניה סוערה לא נוחמה, ושמתי כדכד שמשותיך, וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, הרבה שלום לעמלי תורה הרבה שלומו של ישראל עמך לעולם ועד אמן.
42
מ״גאת עיני מן דמעה, עתידין נהרות של דמעה להיות נמשכין מדמעיהן של רשעים לעתיד לבוא שנאמר עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו. ד״א את עיני מן דמעה, אחת בוכה ואחת שאינה בוכה (נאמר "עיני" בלשון יחיד היא הבוכה על הרשעים והשנית שאינה בוכה כי היא שמחה על הצדיקים).
43
מ״דאת רגלי מדחי, עתידין רגלי הרשעים להדחות תוך גיהנם שנאמר יהיו כמוץ לפני רוח ומלאך ה׳ דוחה. ד״א את רגלי מדחי אחת שהיא דחויה ואחת שאינה דחויה, ולהיכן הן מהלכין לבית המקדש שנאמר שלש פעמים בשנה.
44
מ״ההאמנתי כי אדבר אני עניתי מאד, אין עניתי אלא ענותי מאד, אמרו כמה צער עבר על נפשנו בתוך גיהנם. אני אמרתי בחפזי, אין חפזי אלא לשון בהילות שנאמר ויהי דוד נחפז ללכת, ואומר כי לא בחפזון תצאו.
45
מ״וכל האדם כוזב, אין כוזב אלא לשון הפסקה שנאמר ויהי בכזיב בלדתה אותו. דבר אחר, כל האדם כוזב לפי שהם רואים לתוכה תלמידי חכמים כגון אחיתופל וחביריו, ונביאים כגון חנניה מישאל ועזריה (?), בן עזיאל [בן סירא] וחביריו, וסופרים כגון יונתן הסופר וחביריו, והם רואים אלו את אלו ואומרים זה לזה כל האדם כוזב, כל בני אדם באים כאן.
46
מ״זמה אשיב לה׳, כמה גמילות יש לו עלי, גמלני מפרעה מסיסרא ומסנחריב מבבל וממדי ומיון, אף בזו כוס ישועות אשא, אינו אומר ישועה אחת אלא ישועות הרבה, לפי שפותחין את פיהם ומשבחים ואומרים כוס ישועות אשא ובשם ה׳ אקרא.
47
מ״חנדרי לה׳ אשלם, ר׳ מאיר אומר טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם, שאם ידור ולא ישלם תבוא עליו מות, שכן יבוא בגימטריא מות (כנראה חסר מלה או מלים אחר יבוא), טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר, ר׳ יהודה אומר טוב מזה ומזה שהוא נודר ומשלם, שנאמר נדרו ושלמו לה׳ אלהיכם.
48
מ״טיקר בעיני ה׳ המותה לחסידיו, עשרה דברים נקראו יקרים, התורה שנאמר יקרה הוא מפנינים, ישראל שנאמר הבן יקיר לי אפרים, עושר שנאמר הון אדם יקר חרוץ, דעת שנאמר וכלי יקר שפתי דעת, נבואה שנאמר ודבר ה׳ היה יקר, תבונה שנאמר יקר רוח איש תבונות, סכלות שנאמר יקר מחכמה ומכבוד סכלות מעט, צדיקים שנאמר ולי מה יקרו רעיך אל, חסד שנאמר מה יקר חסדך אלהים, ומיתת צדיקים שנאמר יקר בעיני ה׳ המותה לחסידיו. ד״א, יקר בעיני ה׳ המותה לחסידיו, משל למלך ששלח שלטון שלו לגבות טימיא שלו, והלך וחנה אצל בעל הבית אחד עשרה ימים, שיכן לו מאה מנה בכל יום הרי עשר ריבוא (זוז), אמר כל עצמו אינו חייב אלא חמשים זוז האיך אני תובעם? כך אמר הקב״ה קשה בעיני לומר לצדיקים שימותו, אומר לאברהם שימות שהקנני שמים וארץ וירד בכבשן האש לשמי וקדש שמי בעולם? אלא אברהם הוא ביקש מיתה שנאמר ויאמר אברם ה׳ אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, יצחק בקש מיתה שנאמר ואברכך לפני ה' לפני מותי, יעקב הוא בקש מיתה שנאמר אמותה הפעם, משה אמר כי אנכי מת בארץ, דוד אמר אנכי הולך בדרך כל הארץ, יונה אמר ועתה ה' קח נא את נפשי ממני, הא אלולי ששה הצדיקים האלה לא בקשו מיתה בפיהם לא היו מתים לעולם. ולמה שאלו מיתה בפיהם? אלא אמר הקב״ה יסתלקו אלו מפני אלו, אם היה אברהם קיים האיך היה יצחק מנהג שררה, אלו היה יעקב קיים האיך היה משה מנהג שררה, אלו היה משה קיים איך היה יהושע מנהג שררה, ואלו היה יהושע קיים איך היו שמואל ודוד המלך נוהגין שררה? אלא אמר הקב״ה יסתלקו אלו מפני אלו. ד״א יקר בעיני ה׳ המותה לחסידיו, משל למלך ששלח איפרכון וניהג שררה יפה וכשהשלים זמנו נתן לו איפרכיה אחרת, אלו שיצא מאצלם מקלסין אותו שגיהנם יפה ואלו שנכנס אצלם מקלסין אותו שינהגם יפה, כך כשהצדיקים מתים הבריות מצטערין עליהן, וכל זמן שהצדיקים ביניהם הם מקלסין ומצטערין כשמסתלקין מן העולם, ומלאכי השרת שמחין עליהם שהם באים ושכרן לפניהם. כשהצדיקים מסתלקין מן העולם שלש כתות של מלאכים יוצאין לקראתם, ראשונה אומרת יבוא שלום, שניה אומרת ינוחו על משכבותם, שלישית אומרת הולך נכוחו; וכשהרשעים מסתלקין מן העולם ג׳ כתות של מלאכי חבלה יוצאין לקראתם; ראשונה אומרת אין שלום, שניה אומרת אמר ה׳ לרשעים, שלישית אומרת למעצבה תשכבון. ד״א, יקר בעיני ה' המותה לחסידיו, משל למלך שיצא לטייל ועמד על גב תוך הארמון שלו ואמר מן כל אלו מי יתן לי קילסון אחד, וכשהגיע לישב במשתה בא אסטרטיון אחד עמד לפני המלך, אמר המלך מי אתה, אמר לו אני הוא שנתתי אליך קילוסון במדבר, אמר לו הרי אתה עשני שלטון, אמר לו לכך נתתי לך, א״ל הרי אתה כיוצא בי או יותר ממני אתה מבקש לעשות? כך אמר הקב״ה לצדיקים הרי אתם כיוצא בי או שמא יותר ממני אתם מבקשים לעשות. כך אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה, הא מה אני בורא עולמות אף אתם מחיים מתים.
49
נ׳אנא ה׳ כי אני עבדך, משורר דוד היה משפיל עצמו בכל מקום שנאמר דוד בן עבדך ישי.
50
נ״אאני עבדך בן אמתך, ולא דומה עבד תרבות לעבד שהוא לוקח מן השוק, אני הוא בנה של רות שאמרה ופרשת כנפיך על אמתך.
51
נ״בפתחת למוסרי, פתחת אסורי מתמר התרת אסורי מרות.
52
נ״גלך אזבח זבח תודה, שכל מי שחייב חטאת מביא חטאת, אשם מביא אשם, אבל אני אזבח תודה.
53
נ״דובשם ה׳ אקרא, מלמד שהיה דוד מחזיר בכל גבול ומחנה שבחו של הקב״ה בשעה שהיו עולים לירושלם, שנאמר בחצרות בית ה׳ בתוככי ירושלם הללויה.
54
נ״ההללו את ה׳ כל גוים, שתי פעמים מרדו או"ה במלכות של מעלה, אחת בימי נמרוד, אילולי שעמד אברהם אבינו וירד לכבשן האש ומיחה בידם, לכך נאמר הללו את ה׳ כל גוים. ד״א, הללו את ה׳ כל גוים, הרי זו אמורה כלפי חנניה מישאל ועזריה בשעה שעלו מכבשן האש, ענה הראשון ואמר הללו את ה׳ כל גוים, ענה השני ואמר שבחוהו כל האומים, ענה השלישי ואמר כי גבר עלינו חסדו ואמת ה׳ לעולם הללויה.
55
נ״והודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו, משל למה״ד לאיש טוב שהיה מלוה לכל בני עירו והיו בני העיר אומרים זכור בעל הבית לטובה, ברוך הוא שנותן לנו כל צרכינו בימות הגשמים, אלא שהוא נוטל שני סלעים רבית בימות החמה. בא אחר ואמר אני נותן בסלע, הניחו הראשון והיו מודין לזה; בא אחר ואמר אני נותן חנם —לזה נאה להודות שהוא נותן חנם. כך הקב"ה מפרנס כל בריותיו חנם, לכך נאמר הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.
56
נ״זיאמר נא ישראל כי לעולם חסדו, לא יוכל אדם לומר על עצמו שהוא טוב אלא אחרים יהיו מעידים עליו, ומי מעיד על הקב״ה שהוא טוב? ישראל, לכך נאמר יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו.
57
נ״חיאמרו נא בית אהרן כי לעולם חסדו, משל למה״ד לבעל הבית שהיה נוהג עם אריסיו מנהג יפה שבשעת החשבון אין מדקדק עמהם, בשעת הגורן משייר להם שיורי הגורן והיה נוהג עמהם יפה יפה, והיו בני העיר אומרים זכור בעל הבית לטובה שהוא נוהג עם אריסיו מנהג יפה, בשעת חשבון אין מדקדק עמהם, אבל אין אנו יודעין מתוך משאו ומתנו בתוך ביתו מה הוא, ומי יודע משאו ומתנו בתוך ביתו אלא עבדיו ובני פלטורין שלו. ומי הם עבדיו של הקב״ה אלו הם כהנים בני אהרן שמקריבים קרבנות ושלמים וקטרת, לכך נאמר יאמרו נא בית אהרן כל"ח.
58
נ״טיאמרו נא יראי ה' כי לעולם חסדו, אע״פ שאנו יודעים משאו ומתנו בתוך ביתו אין אנו יודעים עם מי נושא ונותן עצה אלא סנקתדרין שלו, ויועצי רחמיו של הקב״ה מי הם? אלו הצדיקים, לכך נאמר יאמרו נא יראי ה' כל״ח.
59
ס׳מן המצר קראתי יה ענני במרחביה, הרי זו אמורה כלפי כנסת ישראל בשעה שהיו משועבדים בטיט ובלבנים במצרים, שנאמר וימררו את חייהם בעבודה קשה, הרחיב להם הקב"ה וענה אותם במרחב יה, שנאמר כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ. ד״א מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה, הרי זו אמורה כלפי דוד בשעה שבא לגלית הפלשתי והתחיל לומר זה המקרא שיר למעלות אשא עיני אל ההרים מאין יבא עזרי, השיבתו רוה"ק ה' שומרך ה׳ צלך על יד ימינך, וענהו במרחב יה שחזרו אליו כל ישראל ובזזו מחנה פלשתים, שנאמר וישובו בני ישראל מדלוק אחרי פלשתים.
60
ס״אה' לי לא אירא מה יעשה לי אדם, אברהם אמר ה' לי לא אירא מה יעשה לי נמרוד, יצחק אמר ה' לי לא אירא מה יעשה לי אבימלך, יעקב אמר ה' לי לא אירא מה יעשה לי עשו, דוד אמר ה' לי לא אירא מה יעשה לי גלית. ואני אראה בשונאי, משל לבני אדם שהיה להם דין אצל בימה והם מתייראין מן הדין, אמרו להם אל תתייראו מן הדין והעזו את לבבכם, כך אמר הקב"ה למלאכים כשישראל עתידין לעמוד בדין לפניו והן מתייראין מן הדין ומלאכי השרת אומרים אל תתיראו, שאין מכירין אתם אותו? הוא בן עירכם, שנאמר הוא יבנה עירי וגלותי ישלח. שוב אמרו להם אל תתיראו מן הדין, קרובכם הוא, שנאמר לבני ישראל עם קרובו הללויה. שוב אמרו להם אל תתיראו, אחיכם הוא שנאמר למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך, וביותר שהוא אביכם שנאמר הלא הוא אביך קנך. חמשה צדיקים עמדו בעולם: נח שם ועבר אשור ואברהם, נח לא הקפיד לעבוד אלא עמד ונטע כרם, שם ועבר הטמינו עצמם [ועסקו בתורה], אשור אמר האיך אני רואה דרכן של רשעים הללו עמד והלך לו שנאמר מן הארץ ההיא יצא אשור, אברהם אמר על זה עומד עולם איני מניח אלהי שבשמים, וגם האלהים לא הניחו שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים.
61
ס״בטוב לחסות בה', שלא יהא בוטח לא על דברי אביו ולא על דברי רבו לומר אני הנני נמלט בצדקתם, שנאמר צדקת הצדיק עליו תהיה, וכתיב בן לא ישא בעון האב, יכול אב ישא בעון הבן? ת״ל ואב לא ישא בעוון הבן. ותרח היה בקי ויודע כל המזלות וראה במזלו של אברהם שהוא נשרף ובמזלו של הרן שממנו יתמלא העולם. נכנסו אצל אברהם אבינו ואמרו לו למי אתה ניגש לעולם, אמר איני מניח את אבי שבשמים, מיד נטלוהו והשליכוהו לכבשן האש ולא ירד עמו אלא הקב״ה בעצמו שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, והרן היה חלוק לבו עליו ובטח על דברי אביו שאמר שהעולם ימלא ממנו, ונכנסו אצל הרן כל האומות ואמרו לו של מי אתה? אמר להם אברהם אחי גדול ממני אם אראה אותו שנמלט אני אומר של אחי אני, ואם לאו אני אומר שלכם אני, כיון שראה שנמלט אחיו אמר של אחי אני נטלוהו והשליכוהו לתוך כבשן האש ולא הספיק לירד עד שסימרהו האור, ונטלו המלך והשליכו לפני אביו, שנאמר וימת הרן על פני תרח אביו (עי' ערך אברהם אבינו). ויפה היה תרח רואה במזלות, שהיה רואה במזלו של אברהם שנשרף ובמזלו של הרן שהעולם מתמלא ממנו, ולא היה יודע אם מן האנשים או מן הנשים, כי שרה בת הרן היתה שנאמר ויקח אברם ונחור להם נשים וגו׳ שרי וגו׳ ומלכה בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה שהיא שרה (בראשית י״א), ושרה עולם נתמלא ממנה. וכן דוד אמר אל תבטחו בנדיבים וגו׳ לכך נאמר טוב לחסות בה׳.
62
ס״גכל גוים סבבוני, ג׳ פעמים עתידין גוג ומגוג לעלות וליפול על ירושלם כדרך שעלה סנחריב ג׳ פעמים בא״י על ירושלם. פעם ראשונה אמר כל גוים סבבוני, שהוא עתיד לכנס כל או״ה, שנאמר ועתה נאספו עליך גוים רבים, ואומר קומי ודושי בת ציון וגו׳. והלא פרוכים? (ר"ל שני הכתובים סותרים זה את זה) לכך נאמר בשם ה׳ כי אמילם. פעם שניה סבוני גם סבבוני, שהוא עתיד לרגש כל העולם כלו ולהעלותם לירושלם, שנאמר למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק, עד אז ידבר אלימו באפו, והלא פרוכים? לכך נאמר בשם ה' כי אמילם. פעם שלישית סבוני כדבורים, שהוא עתיד לפרוש רשתו ויכנס לכל המדינות ולהוציא כרוזות שנאמר קראו זאת בגוים קדשו עצרה כותו אתיכם לחרבות, ויעמדו ויעלו כלם אל עמק יהושפט, ואומר שלחו מגל כי בשל קציר, ואומר המונים המונים בעמק החרוץ, והלא פרוכים? לכך נאמר בשם ה׳ כי אמילם. ואז ישראל מתיראין, באותה שעה אמר הקב״ה אל תיראי תולעת יעקב הנה שמתיך למורג חרוץ חדש בעל פיפיות תדוש הרים ותדוק וגו׳ ואת תגיל בה׳ בקדוש ישראל תתהלל, והלא פרוכים? לכך נאמר בשם ה׳ כי אמילם.
63
ס״דסבוני גם סבבוני, שעתיד לתפוס שבטו של יהודה ולאסור אותן בקולרין ולמסור כל אחד ואחד לשנים משלו (משבטים אחרים), ואמרו יבואו אחינו ישראל ירושלם וישלטו בנו ואל ישלטו בנו שונאינו, שנאמר ואמרו אלופי יהודה, והלא פרוכים? לכך נאמר בשם ה׳ כי אמילם, סבוני כדבורים, מה הדבורה הזאת כונסת נצנים ועושה דבש לבעליה, כך הקב״ה עתיד לכנוס כל או״ה ולהעלותם לירושלם ולחלק שללם לישראל, שנאמר הנה יום בא לה׳ וחלק שללך בקרבך, יכול שיש בידם ממש, ת״ל דעכו כאש קוצים, משל למלך שנכנסו עליו גנבים והיה המלך פיקח מאד, אמר אם אני עומד עליהם עכשיו הם אומרים מה מצא בידינו אלא יודע אני בהם שהם עתידין לחזור שתים ושלש פעמים ואז אני הורגן, כך המלך זה הקב״ה הגנבים אלו או״ה, שנאמר ואספתי את כל הגוים לירושלם למלחמה ונלכדה העיר זו המחתרת, ונשסו הבתים אלו הבתים, והנשים תשכבנה אלו העריות, ויצא חצי העיר בגולה זו השביה, והקב״ה יוצא ונלחם עמהם שנאמר ויצא ה׳ ונלחם בגוים ההם וגו׳ ומשלח בהם מגפה ומשייר מהם פליטים שנאמר ושלחתי מהם פליטים וגו׳, לכך נאמר בשם ה׳ כי אמילם.
64
ס״הדחה דחיתני לנפול וה' עזרני, אברהם אמר דחה דחיתני לנפול בימי נמרוד וה׳ עזרני, יצחק אמר דחה דחיתני לנפול בימי פלשתים וה׳ עזרני, יעקב אמר דחה דחיתני לנפול בימי עשו וה׳ עזרני, דוד אמר דחה דחיתני לנפול בימי גלית וה׳ עזרני. עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה, בעולם הזה מקלסין אותו בשתי אותיות שנאמר עזי וזמרת יה, אבל לעתיד לבוא מקלסין אותו בשש אותיות שנאמר עזי וזמרת יה הוי״ה ויהי לי לישועה, ואומר בטחו בה׳ עדי עד כי ביה הוי״ה צור עולמים.
65
ס״וקול רנה וישועה, אנשי ירושלם אומרים קול רנה וישועה באהלי צדיקים מבפנים. ואנשי יהודה אומרים מבחוץ ימין ה' עושה חיל; אנשי ירושלם אומרים מבפנים לא אמות כי אחיה, ואנשי יהודה. אומרים מבחוץ ואספר מעשי יה, אברהם אמר לי נאה לתנות נסים שנעשו לי בימי נמרוד, יצחק אמר לי נאה לתנות נסים שנעשו לי בימי פלשתים, יעקב אמר לי נאה לתנות נסים שנעשו לי בימי עשו ובימי לבן, דוד אמר לי נאה לתנות נסים שנעשו לי בימי שובך (ש״ב י׳ י״ח), לכך נאמר ואספר מעשי יה.
66
ס״זיסור יסרני יה ולמות לא נתנני, חביבין יסורין שהן מרצין כקרבנות, בקרבנות מה הוא אומר ונרצה לו לכפר עליו, וביסורין כתיב וכאב את בן ירצה, ושניהם כפרה. ד״א יסור יסרני יה, חביבין יסורין שמכפרין ומרצין יותר מן הקרבנות, שחטאת ואשם אינן אלא על אותה עבירה שנאמר ונרצה לו לכפר עליו, אבל היסורין מכפרין על הכל, לכך נאמר יסור יסרני יה.
67
ס״חפתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה, בעולם הבא אומרים לאדם מה מלאכתך והוא אומר מאכיל רעבים הייתי, אומרים לו זה שער מאכיל רעבים הכנס בו; משקה צמאים הייתי, אומרים לו זה שער משקה צמאים הכנס בו; מלביש ערומים הייתי, מגדל יתומים הייתי, עושה צדקות הייתי, גומל חסדים הייתי, והם אומרים לו ג״כ זה השער הכנס בו. דוד אמר אני עשיתי את כולם, פתחו לי כולם, לכך אמר פתחו לי שערי צדק אבוא בם אודה יה.
68
ס״טזה השער לה׳ צדיקים יבואו בו, משל לאדם אחד שהיה מהלך בדרך וסחורתו בידו כיון שהגיע לחרמים נתן להם מה שנתן, כיון שהגיע לשער המדינה אמרו לו הזהר מלישא מכס במדינה, אם אין אתה מוכס על סחורתך אין עולה בידך כלום, לכך נאמר פתחו לי שערי צדק וגו' ד״א זה השער לה׳ צדיקים יבואו בו, משל לאחד שהתקין כלי אנפוריה שלו לצאת בשיירה בסחורה ומפרש במדינה, הכהו קוץ ועקצתו עקרב, והניחוהו הכל והלכו להם (בני השיירה), התחיל מצטער לפני הקב״ה ואמר רבש״ע אתמהה! מה עויתי ומה פשעתי, לא היו ימים מועטים עד שבאה השמועה מאותה שיירה שנאבדה ונהפכה ספינתם, התחיל מודה ומשבח להקב״ה ואומר אלו הייתי עמהם הייתי כאחד מהם, שנאמר ואמרת ביום ההוא אודך ה׳ כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד וגו׳.
69
ע׳אבן מאסו הבונים, משל לאבן אחת שהיתה מושלכת בפלטון של מלך בא בנאי אחד ופסלה ובא השני ופסלה, בא השלישי ואמר אין נאה בעולם מזו האבן וזו האבן ראויה לפינה. כך עמד אברהם אבינו ויצא ממנו פסולת ישמעאל ובני קטורה, יצחק אבינו יצא ממנו עשו, עמד יעקב אבינו והעמיד שנים עשר שבטים כולם שלמים להקב״ה, שנאמר כולנו בני איש אחד נחנו, ואומר כולך יפה רעיתי ומום אין בך.
70
ע״אמאת ה׳ היתה זאת, הרי זו אמורה כלפי כנסת ישראל בשעה שהיו משועבדים במצרים ובשעה קלה התחילו מתנשאין בענני הכבוד, וישראל משיבין אותם ואומרים, אתם תמהים עלינו ואנו תמהים על עצמינו יותר מכם, לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב, ורוה״ק משיבתן ואומרת מאת ה׳ היתה זאת. משל למה״ד לאדם שהיה עושה משרה לכובסים והרי הוא עשוי איפרכוס, והכל תמהין עליו, גם הוא אומר להם אני תמה על עצמי יותר מכם, כך כשיראו או״ה את ישראל בשלום ובבטחה לעולם הבא אומרים להם, לא אתם שכבר הייתם דחופין ונרדפין? ואף ישראל משיבין ואומרין יותר ממה שאתם תמיהין עלינו אנו תמהין על עצמנו, לא ידעתי נפשי שמתני מרכבות עמי נדיב, ורוה"ק משיבה ואומרת מאת ה׳ היתה זאת, נגילה ונשמחה בו, כל הגאולות שעברו עלינו היה אחריהם שעבוד, ראשונה חזרו ונשתעבדו, שניה חזרו ונשתעבדו, שלישית חזרו ונשתעבדו, אבל גאולה זו שוב אין גלות אחריה, שנאמר ואמרתם ביום ההוא הודו לה׳ קראו בשמו הודיעו בעמים עלילותיו הזכירו כי נשגב שמו, ואומר זמרו ה׳ כי גאות עשה מודעת זאת בכל הארץ, ואומר אנא ה׳ הושיעה נא, אנשי ירושלם אומרים מבפנים ברוך הבא בשם ה׳, ואנשי יהודה אומרים מבחוץ ברכנוכם מבית ה׳; אנשי ירושלם אומרים אלי אתה ואודך, ואנשי יהודה אומרים אלהי ארוממך, אלו ואלו פותחין את פיהם ומשבחין ואומרים הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו.
71