אוצר מדרשים, נבואת הילד, הקדמהOtzar Midrashim, Prophecy of the Young Boy, Introduction
א׳נבואת הילד: אשר חזה נחמן קטופא (או חטופה) על הגאולה ועל התמורה אשר יקרה ליהודה ולעמים באחרית הימים, והן חמש נבואות בסדר אלפא ביתא בחרוזים כמו שיר "הקדמות" לשבועות, ונאמרו בדרך חידה ורמז בלשון ארמי. והמחבר שם הנבואות בפי הילד נחמן קטופא כמתנבא בצאתו מרחם אמו וככלותו לדבר גוע וימות. ולכן מכונה קטופא כי נקטף בנעוריו, או חטופא כי חטפו המות.
1
ב׳ר׳ חיד״א במערכת ספרים ע׳ נבואת הילד אומר שכתבה הרב ר׳ אברהם הלוי ואפשר שהיה בסוף האלף החמישי שמזכירו בס׳ מסעות בנימין שהיה בשנת ד״א תתק"ל. ור׳ שבתי בס בעל שפתי ישנים אומר שחיברו ר׳ אברהם הלוי הזקן עם פירוש ר׳ שמואל הנגיד. ולפי בעל היוחסין (עי׳ גם סדר הדורות ד״א רמ״ה) נולד נחמן קטופא בשנת ד״א רמ״ה (485 למספר הנוצרים) בזמן רבנן סבוראי, שנה ת"ך לחרבן הבית השני. ר׳ גדליה בן יחייא בשלשלת הקבלה כותב כי לר׳ דוד נכד הרמב״ם היו שני בנים ואחד מהם ר׳ אברהם הלוי היה בירושלם בשנה ה״א רע"ו והוא עשה פירוש להנבואה הזאת שנמצאה בחורבות ירושלם, ואלו דבריו: רבים ונכבדים מחכמי ברצלונא כתבו אל הרב ר׳ דוד בן בנו של הרמב״ם לחלות פניו להודיעם אם נמצא אצלו דבר בסוד הקץ, וישא אה פניהם וישלח להם המעשה מלידת הנער הנעים ילד שעשועים והנבואות אשר נבא ובסוף כל נבואה קצת פירוש, ולפי מה שנראה היה הרב ר׳ דוד מקלל והחרים לכל מי שיגלה רז זה לנכרי, וראוי ליזהר מגחלתו שלא יכוה ולשמור סוד במה שיש בו באשר היא קללת חכם נוסף על רוב חסידותו וגודל יהדותו ותפארת גדולתו וכו׳. והטעם שאסור לגלות לפי שיש בקצת הענינים ההם סכנה הרבה ובקצתם השתיקה יפה עכ״ל: וראוי שתדע שזה המעשה היה כמו ד״א רמ״ה וכמו ת״כ לחורבן (בקיצור): ר׳ פנחס היה חסיד גדול וקדוש ואשתו רחל גם היא חסידה ותהי עקרה ויתפללו לה׳ ונעתר לקולם ותהר, ובחדש השביעי להריונה בחמישי בשבת כעלות השחר שהיה עולה צדק ומאזנים לצד מזרח, ביום ראש השנה שהיה ששי לשמיטה בשנה הנ״ל נולד זה הנער ויקראוהו נחמן, ותיכף שנולד התחיל לדבר פלאות ומעשה מרכבה, והעולם קראו לנער נחמן קטופא דמן כפר ברעם, ומת בן י״ב שנים. ובסוף ימיו התנבא נבואות גדולות על הישועה, והדברים ההם נכתבו והם דברים סתומים נסתרים ועמוקים בהרבה לשונות, ירושלמי ובבלי ארמי והגרי מעורבים ונחלפים, עמוקים מאד במליצה וחידה, ונלאו המפרשים להבין חלק קטן ממנו וכו׳ (שה״ק דפוס זאלקווא דף ל״ה ע״א וע"ב).
2
ג׳נבואת הילד נדפס ראשונה בסוף ס׳ נגיד ומצוה קושטא תפ״ו ובדפוסים אחרים. הביאור הנ"ל לא נמצא אתנו, ויצחק סטנוב הו״ל נבואת הילד (ברלין תקנ"ג) עם ביאור חדש שאומר שמצא בכ"י, ובאמת כתבו הוא בעצמו, והוא ידוע למתעלם שמו גם בספרו זהר תניינא. גם מעתיק או כותב בעצמו הפתיחה לסיפור ר׳ נחמן קטופא ואומר כי ר׳ פנחס ידע את שם המפורש, וכשיצא נחמן לאויר העולם השתחוה לאמו ואמר יש למעלה מזאת הכיפה שאתם רואים תשע מאות וחמשים וחמש כיפות ולמעלה מהם ארבע חיות, ולמעלה מהן כסא רם ונשא, ולמעלה מהכסא אש אוכלה וכסא יקרו וכל משרתיו אש, וכאשר שמע ר׳ פנחס אביו אלה הדברים גער בו וישתקהו ונאלם ולא דבר י״ב שנים, ואמו היתה בוכה ואומרת היה לי בן והלואי לא היה לי בן (כלומר מוטב שלא ילדתי בן מאשר היה לי בן ונעשה אלם), והנער נחמן היה יפה מאד. פעם אחת כאשר בא ר׳ פנחס מבית המדרש עמדה אשתו רחל ורחצה רגליו כמנהגה ואח״כ הביאה הנער נחמן בנה ותשם אותו בחיקו ונפלה על פניה ותבכה ותנשק כפות רגליו, ותבקשהו שיתיר את בנה לדבר או שינטלו מן העולם. באותה שעה גילה ר׳ פנחס את פני הנער ויראהו כי הוא יפה עד מאד ויפול על פניו וינשקהו שלש פעמים, וכאשר ראתה רחל כן נתקררה דעתה, ויאמר לה ר"פ ידעתי כי תחפוץ שאתירו לדבר, אך דע לך כי הנער חכם ומשכיל ואם אתירנו לדבר יאמר דברים שמזעזעין את הבריות ואין לו אריכות ימים. ותען רחל ותאמר אדוני, תתיר לי שידבר בסתר ולא בגלוי, וישם ר"פ פיו על פיו של הנער ויצוהו וישביעהו שלא ידבר בנגלה כ״א בדיבור חתום וסתום שלא יבינו שום אדם ואפילו חכם עד עת בא דברו. אח״כ אמר לנער הנך מותר לדבר, ויפתח הנער את פיו וידבר חמש נבואות על סדר א״ב, וכאשר השלים דברו א״ל אביו חזק ואמץ, השיב נחמן ואמר ירבו ימיך אבי אני בנך האחרון (ר״ל הנני הולך למות) ואבי ואמי יקברוני. וכאשר אמר כן בכו אביו ואמו מן היום ההוא עד יום מותו כי נפטר בקרוב לחייו (בקוצר ימיו) עליו השלום וכו׳.
3
ד׳בס׳ חבת ירושלם מאמר רננו צדיקים סי׳ י״ג כותב בשם ס׳ גלילות א״י בכפר ברעם נקברו מרדכי ואסתר שהביאו אותם מארץ עילם וכו׳ ובאות פ׳ כתב בשם גלילות א"י ר׳ פנחס בן יאיר קבורתו ג״כ בכפר הנ״ל וכו׳ וכתב עוד בשם גלילות א"י ר׳ יוחנן חטופה נקבר ג״כ בכפר הנ״ל ומגיה הסה"ד שצ"ל "נחמן חטופה".
4
ה׳נבואת הילד גם עם פירוש סטנוב קשה להולמה, כי בכמה מקומות לא ירד לסוף דעתו של המחבר, גם נמצאות שגיאות בסדר איזה מלים בחרוזים, מלבד טעיות הדפוס, וראוי לעשות העתקה נכונה בלשון עברית אשר תתאים ללשון הארמית העיקרית. ולדוגמא נעתיק פה שורות אחדות מהנבואה הראשונה: א׳) אתיא אומתא אימתא מזעזע ברייתא, עבדא הדמדתא ביה בני אמתא [תבוא אומה נוראה מחרדת הבריות (היא החיה הרביעית שראה דניאל בחזיון, ורומזת למלכות אדום), ותעשה כריתה בתוך בני האמה (הם בני ישמעאל בן הגר שפחת אברהם)]. ב׳) בעלמא דנשא, יחרדין גרשא, גיברין חלשא, יהלמין קישא [בעולם חמיו (במדינת ישמעאל שהוא חמיו של עשו שלקח את בשמת בתו לאשה), יחרדון בני הגרושה (בני הגר שגרשה אברהם), אנשים חלשים, ויכו את הקש (הוא עשו שנמשל לקש, ובית עשו לקש)]. ג׳) גברא ומתגברא בחילא ברירא, דרמי בגירא, על מתילא דברא [יגברו ויתגברו בחיל ברור על המורים בחצים (הם בני ישמעאל רובה קשת), המשולים במדבר (הם בני עשו שהיה איש שדה, ור״ל שאדום יתגבר על ישמעאל)]. ד׳) דיקא בדוקא בגין עסק דקקא רמסא ומעיקא ואכלה ומדקא [תדיק בדייק (החיה שדייקה במצור על ירושלם), ובעבור למוד התורה (שהיא מתשת כח) תרמוס ותעיק, אכלה ותדוק (רמז על הריסת ביהמ״ק)]. ה׳) הנה נאצא וסעדה קצצא, מיסא בעיצא, ולעת קץ מתקצצא [הנה נאצה והסעודה קצצה (רמז על שביתת המזבח שלחן ה׳), תעוף במהירות (על ירושלם), אך בבוא קיצה תקצץ גם היא], (ע״ד וסוף מטייפיך יטופון).
5
ו׳יסוד הנבואה היא על מלחמות הנוצרים נוסעי הצלב עם הישמעאלים, ומפני כי המחבר גר בארצות הישמעאלים היה מתיירא לכתוב בלשון ברור ויבחר לשון ערומים ורמזים לגלות סודותיו. ולפ״ז נוכל לכוין את זמן החיבור למאה הי״א או הי״ב.
6