אוצר מדרשים, מעשיות שונות, מעשה בימי דוד מלך ישראל שהלך יואבOtzar Midrashim, Selection of Various Tales, Story of David and Joab

א׳מעשה שהיה בימי דוד מלך ישראל, שהלך יואב בן צרויה לקינסלי (נ"א: קינסרי) מדינתא דעמלק להלחם עליה ללכדה, וסגרו העמלקים את דלתות המדינה לפניהם, והיו שם בני ישראל ששה חדשים מקיפין את החומה, והיו מגבורי ישראל עם יואב בן צרויה י"ב אלפים חלוצי צבא.

ב׳לאחר ששה חדשים נתקבצו כל הגבורים ועמדו ואמרו פה אחד אל יואב: "לא נוכל לסבול הדבר הזה להקיף את החומה, הרי זה כמה זמן שהנחנו הכפרים שלנו, נשינו וטפינו."

ג׳ויאמר להם יואב: "מה אתם רוצים לעשות?"

ד׳אמרו לו: "רוצים אנחנו לחזור לבתינו."

ה׳אמר להם יואב: "למה נחזור בפחי נפש? אם יראה המלך פנינו ריקם, וישמעו כל העמים ויתקבצו עלינו וילחמו עמנו; אלא עשו קלע וקלעו אותי בקלע לתוך העיר."

ו׳ויקח יואב עמו אלף כסף וסייף ואמר להם יואב: "המתינו לי ארבעים יום ואם תראו הדם יוצא מתחת דלתות המדינה דעו שאני חי, ואם לאו – דעו כי אני מת."

ז׳ויקלעו את יואב בקלע אל העיר והכסף והסייף עמו. וילכו לבתיהם.

ח׳ויואב נפל לתוך המדינה בחצר של אלמנה אחת, והיה לה בת אחת נשואה וכאשר יצאה הנערה לחצר מצאה את יואב מושלך שמה, ונכנסה לקרוא לאמה ולבעלה, ויצאו שלשתם והכניסוהו לבית וירחצוהו במים חמים וסכוהו בשמן ותשב רוחו אליו, וישאלוהו: "מי אתה?"

ט׳ויאמר להם: "עמלקי אנכי והייתי בגדוד של ישראל ויתפשוני והביאוני לפני מלך ישראל והמלך גזר עלי שיקלעוני, ויקלעוני למדינה הזאת, ולכן מבקש אני מכם שתחיוני."

י׳ויקח יואב עשרה כסף ויתן לאבי הנערה ויאמר: "לך ועשה מהם כל מה שתרצה."

י״אוישב יואב עמהם עשרה ימים, ויבקש ללכת במדינה.

י״בויאמרו לו: "לא תלך בזה המלבוש."

י״גומיד נתנו לו לבוש אחר משלהם, ויצא לחוץ בתוך המדינה, והיה באותה המדינה מאה וארבעים שוקים וכל שוק ושוק אחד גדול מהשני במוצאה ומבואה של המדינה.

י״דוילך אצל נפח אחד ויאמר לו: "עשה לי סייף אחד כמו זה שהוא שבור בידי."

ט״ווכשראה הנפח הסייף נזדעזע.

ט״זויאמר לו יואב: "למה נזדעזעת?"

י״זאמר לו: "לא ראיתי כמוה מימי."

י״חאמר לו: "עשה אותה לי ואני אתן את שכרך."

י״טויעשה אותה לו, ויתפוש יואב את החרב וינענע וישברה וכן עשה פעם שנייה. ופעם שלישית נענע החרב פעמיים ולא נשברה.

כ׳ויאמר לו יואב: "למי נאה להרוג בזו החרב?"

כ״אויאמר הנפח: "ליואב שר צבא מלך ישראל."

כ״בויאמר לו: "נימא, אני יואב!"

כ״גויאמר לו: "מה יש אחריך?"

כ״דויחזיר הנפח ראשו, ויכהו יואב בבטנו. ויאמר לו יואב: "מה יש בבטנך?"

כ״האמר לו: "כמו שלג יש בבטני."

כ״ודחפו יואב והשליכו חציו לכאן וחציו לכאן, ויצא לחוץ ונכנס ברחוב המדינה וימצא שם כמו חמש מאות איש שכירים גבורי מלחמה ויהרגם ולא נשאר מהם איש, וישב חרבו לתערה.

כ״זוישב לבית שהיה שוכן שם, ונשמע קול במדינה מן ההרוגים והיו אומרים מי הרג את אלו, אמרו: לא הרגם אלא אשמדאי מלכא דשידי.

כ״חוישאלו אנשי הבית ליואב: "כלום אתה יודע משמועה זאת?"

כ״טויאמר להם: "לאו."

ל׳ויוציא כסף ויתן להם, ויעמוד שם עשרה ימים ואחר כך יצא לשער וחרבו שלופה בידו ויהרוג אלף וחמש מאות איש, ותדבק ידו אל החרב ויצר ידו על זרועו וחזר לאותו בית וימצא שם את הנערה ויאמר לה: "עשי לי מעט מים חמין וקבלי את החרב מידי."

ל״אכשראתה הנערה כן, צעקה ואמרה: "עמנו תאכל ותשתה, ותהרוג את אנשינו?"

ל״באז תקע יואב החרב בבטנה, ותרפא ידו וחזר לשוק ושמע כרוז שהיה מכריז ואומר: "כל מי שיש אורח בביתו יביאהו למלך."

ל״גויפגע בו יואב והרגו, וכן היה עושה לכל מי שהיה מוצא עד שהרג שני אלפים ואחר כך בא לשערי העיר ויכה שם כל הנמצא ויפתח שערי המדינה, והיה הדם מתגלגל (שותת) ויוצא בשערי המדינה.

ל״דוקודם לזה היו ישראל בוכים אל יואב והיו רוצים לחזור לבתיהם וכשראו את הדם יוצא משערי המדינה שמחו כלם ואמרו בפה אחד: שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד.

ל״הוכשפתח יואב בן צרויה את שערי המדינה עלה לגג המגדל כדי שיראו אותו בני ישראל שהיו חוץ למדינה והרים קולו ואמר: "כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול. ואתם מה תעשו, שגרו למלך ותכנסו כלכם למדינה ולבשו כלי זיין ושלפו חרבכם."

ל״ווכאשר החזיר יואב את ראשו ראה על רגליו הימנית פסוקים כתובים 'יענך ה' ביום צרה' וגו' עד 'ה' הושיעה המלך יעננו ביום קראנו'.

ל״זויאמר דוד ליואב: "מה עשית, האם הרגת את כל העמלקים שבמדינה כלה כמו שכתוב תמחה את זכר עמלק?"

ל״חויאמר לו יואב: "כך עשיתי ולא נשתייר מהם אלא המלך לבדו."

ל״טוהלך יואב והביא את המלך לפני דוד ויהרגו דוד בידו, ויקח יואב את כתרו ונתנו בראש המלך דוד, והכתר ההוא היה מזהב טהור והיה בו אבן יקרה דכתיב: 'ומשקלה ככר זהב ואבן יקרה' וגו', והוציא את כל הרכוש וכל הטף וכלי כסף וכלי זהב, ושללו ובזזו כל אשר במדינה וישרפו כל בית עבודה זרה שלהם כדכתיב 'כי את מזבחותיהם תתוצון', וישרפו כל העירות שבאדום, ולא היה להם תקומה כמו שכתוב 'ויהי אדום עובדים לדוד', ויבואו ישראל והמלך דוד לירושלם בשמחה גדולה ומהללים ומשבחים לחי עולם. ונפל פחד ורעדה על כל העמים אשר סביבותיהם, ואימתו של דוד עליהם דכתיב 'ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וה' עמו'. כן יהי ה' אלהינו עמנו ועם כל ישראל.