אוצר מדרשים, שמושא רבא וזוטא, הקדמהOtzar Midrashim, Shimusha Rabba & Zuta, Introduction
א׳שמושא רבא וזוטא:
1
ב׳שמושא רבא – הוא מדרש מדבר ג״כ ממרכבה עליונה והיכלות הקדושים, מובא בקנה ן׳ גדוד (כ״ט ע״ב).
2
ג׳היכלות הקדושות: וילון, מכון, ערבות, זבול, שחקים, רקיע, מעון.
3
ד׳בהיכל ראשון – כנסיאל, ובהיכליה כנסייא רבא, ושם מתפללים מלאכים קדושים בכל יום ג׳ פעמים.
4
ה׳בהיכל שני – קבציאל, והוא שעתיד לקבץ נדחי עדת ישראל מן הגלות.
5
ו׳בהיכל שלישי – יוקחיאל, הלוקח נשמות נערים המתים מבן שנה ועד שבע שנים לפניו והשכינה מחבקתן ועולין נשמותיהן בזיו הרקיע (ר״ל השכינה תתאה במקום כהנא רבה מקריבן קרבן ע״ג המזבח דשכינה עלאה).
6
ז׳בהיכל רביעי – טהריאל, הוא מטהר ומצהיר נפשות שהיו טמאין בין התועין ומרחצן ומטבילן במי זיעתן דאבני שיש שראה ר׳ עקיבא וחביריו שהוא זיעת ארבע חיות הקדושים בשעתא דמתקרבין ומתדבקין דא עם דא לעבודת בוראן, ודא רזא משיקות אשה אל אחותה.
7
ח׳בהיכל חמישי – נוריאל, נהר די נור נגיד ונפיק מקדמוהי מאש ומנהלא דמלכיא דחדשים לבקרים שמה מתחדשין זיקא נהורא ואומרים שירה על דאתבריאו, וזה רזא דרזין שהם מתקרבין לאתר דמתחדשין לכמה פעמים, שהם שלשים ושתים, מבצבצין מזיוא לזיוא, ואויר דזיוא קולטתן, ומשמרתן לזיוא דאדון אחרון (דמלכות עליון), והם נשמות של נביאים, ומכל אנשי נביאין ברוח אלהין קדישין.
8
ט׳בהיכל ששי – חנוך דאלביש בלבוש בזיוא דנהורא ושנה שמו וגופו, ושמו מטטרון כשם רבו (ע״ש שומר ישראל) וחותמו כשמו, והוא רב על היכל ששי, והוא ממונה על כל הנפשות העולין מן הארץ לרום השמים ומצרפין ומתלבנין, ומתפשטין מכל טינוף של גוף ומתלבשין בזיו מרגניתא דמעמרן ומטמרן, ומצטיירין מחיי העולמים דמתמן פרחין נפשתין, ועולין מן העולם הקטן עד העולם הגדול, הוא עולם דזיוא מאיר לששה עולמים, ומתמן מתפנקן ומתעדנין נפשתא וגווייתא דאיתגזרו מתמן משעה שנבראו.
9
י׳היכל שביעי – סנדלפון, דבר ברור שעושין גבורות בשמים ובארץ ואב ואם שני גבורים שליטים בצורתא דעוברין במעי אמן, והוא דיתיב להון באורח רוח החיים, והוא דאמית לברייתא דארעא חרב שולפת ואש דלא מנפחא. וכל בריות הארץ וכל שליטין, באויר הרקיע תחות שולטניה ובידיה מלבוש דנהורא מלכא דעלמא עילאה אלביש לנבואן בשעתא שהן מתנבאין ורוחיהון מזוני דרוחי, ורוחם מנהגי דגופם היא ומדבר לרוח דשפתיה ובפיו ובלשונו גבריאל מימרא נבואתא כמה דאתפקיד מרא עלמא על ישראל, עד כאן סדר שמושא רבא. עכ״ל ן׳ גדוד בס׳ הקנה (רב פעלים 131).
10
י״אשמושא זוטא: – מובא בספר ילקוט ראובני קטן בערך שדים, וז״ל: כתב הרמב״ן, השר המשמש לפני לילית נקרא שמו שריאל, וזה השר הוא המלך הגדול שבשדים המושלים באויר. ובענין שמושא זוטא דרבנן אמרו כי באמצע ליל כפורים הוא בא בעל כרחו ובא בכח פעולות החכמים והזקנים במאה ושלשים ואחד גבורים הפורחים באויר ופניהם מתלהבים בניצוצות של אש, והסופר הגדול אשר שמו פיפרו"ן מביא כתוב וחתום מיד שדיאל המלך כל רזי דרקיעין ומודיע לזקנים, וממשלתו היא גדולה בכל פני השמש, ומן הספירה לילית ומאצילות שלה באים בחותם השדין ולילין ורוחות רעות נראין כצורת בני אדם. ואלה הם אשר דברו חז״ל מהם בכמה מקומות שדומים למלאכי השרת ולבני אדם וכו׳ עכ״ל. וכן הביא הרב הגלאנטי בפי׳ איכה [המכונה קול בוכים, ויניציא שנת אשמ"ח בה', דף ט״ז ע״א] וז״ל: איתא בשימושא זוטרא דשידא, שיש שתי קליפות: האחת נקראת מחלת בת ישמעאל, והולכת במדברות ועמה תע"ח כתות של מלאכי חבלה כמנין מחל"ת, ולילית בת"פ כתות של מלאכי חבלה כמנין לילי״ת, ומחלת הולכת ומרקדת מחוללת במחולות כשמה, ולילית הולכת ומיללת כשמה, ומלחמה ארוכה ביניהן ואינן פוגעות זו בזו כ״א ביום הכפורים שאז פוגעות מערכה מול מערכה, ומתגרות זו עם זו במלה נמרצת, ובין דין לדין תפלתם של ישראל ותעניתם עולה למעלה בלי קטרוג, ולזה אפשר שכוון המקונן באמרו אויביה שלו, דהיינו אלו השתי כתות הנזכרות, שלו ונשלמו יחד וכו׳. ובענין מחלת בת ישמעאל כתבו המקובלים ענין נפלא מהיכן יצאה, והרוצה לעמוד עליו יעיין בספריהם וימצא נופת מתוק לחכו עכ״ל (שם 132). יעלינעק הדפיס "סדרי דשמושא רבא וסדרי היכלות״ בבית המדרש ח״ה צד 109. ומשער כי המדרש הזה הוא מזמן הגאונים.
11
י״בויש עוד שמושא רבא, שנקרא ג״כ שמושא רבא דגאונים, והוא חבור קטן על הלכות תפילין. מביאו הרא״ש בהלכות קטנות הלכות תפילין, ובעלי התוספות (מנחות ל״ח ד״ה שי״ן של תפילין), ורבינו ירוחם בספרו אדם וחוה (נתיב י״ט הלק ה׳). ר׳ בנימין צבי אויערבאך בפירושו על האשכול (נחל אשכול ח״ב צד 84) יאמר על השמושא רבא "ואני מצאתי שחברן רב שר שלום גאון". אבל מפני שנמצאו בו דברים רבים הסותרים את ההלכות הנהוגות אצלנו לכן כתב עליו בעל מחזור ויטרי (צד 645), "ואין לסמוך על דבריהם במקום שהתלמוד שלנו חולק עליהם". אמנם הרמ"ע בשו"ת (סי׳ ק״ז) רוצה להחזיק בשמושא רבא, מפני שלדעתו דבריו דברי קבלה ומפי הגאונים ורבנן סבוראי יצאו, ואלה ההודאות שנמצאו בו שסותרות לדברי הגמרא שלנו נובעות ממהדורא קמא של רב אשי ובאו בקבלה מרבנן סבוראי למחבר ס׳ שמושא רבא, ואין מורין כן (עי׳ אוצר ישראל ע׳ שימושא רבא).
12
י״גשמוש תורה או שמוש התורה – הוא צירופים ורמזים בכל פרשיות התורה ע״ד שמוש תהלים, ובעל שם הגדולים ראהו בכ״י. הרמב״ן ז״ל בדרשה שלו שדרש לפני המלך והשרים בסרקוסטא (דרשת הרמב״ן, לופסיא 1853 ודפוס ווארשא תרל"ה, ועי׳ הקדמת הרמב״ן לפירושו עה׳׳ת) מביא ספר שמוש תורה וז״ל: עוד התורה מאירת עינים בדברים גדולים, גדולים מכל אלו, היא החכמה הנעלמת מעיני כל חי ורחבה מני ים, והוא שכל התורה כולה שמותיו של הקב״ה, שבכל פרשה ופרשה שבה השם שבו נוצר הדבר או שנעשה בו או שנתקיים אותו ענין בו, ויש במקצת זה ספר והוא הנקרא שמוש תורה, שמפרש בפרשיות שמוש כל אחת מהן והשם היוצא ממנה והיאך יוצא ממנה והיאך משתמשין בה, אבל יש לנו קבלה שיותר ממה שכתוב בספר ההוא הם שמות, כל התורה כלה מבראשית ועד לעיני כל ישראל כולה שמות, כגון שנאמר בראש יתיב (נ״א יתברא) אלהים או כיוצא בזה, לכן נפסל ספר תורה בחסרון אות אחת או ביתרון אות, ואילו כתב ה׳ ימלוך לעולם ועד מלא וא"ו פסל ספר תורה כולו, וזה סבור שלא הוזק כלום, ידע מרע"ה כל מה שיכול שום נברא לידע ולהבין. וכן בנביאים מפרשת המרכבה של יחזקאל יוצאים שמות של פתחי היכלות, ומפרשת... יוצא השם שבו (אומרים) מחיה מתים, ודבר נודע לרבים כי מפסוק ויסע (שמות י״ד י״ט) יוצא שם של שבעים ושתים אותיות, שבו משתמשין חסידי ישראל להמית ולהחיות לנתוש ולנתוץ להאביד ולהרוס לבנות ולנטוע עכ״ל (שם 130).
13
י״דשמוש תהלים – נדפס בסוף תהלים, ומובא בשו"ת הרשב״א, וכתב בספר זרע ברך חלק שלישי, שרב האי גאון חברו. ואיך להשתמש בהמזמורים השונים להתפלל בעת עצירת גשמים ובעת רבוי גשמים, ומזמורים שנוהגין לומר אחר התפלה בימי חגים ותעניות ושאר ימים מצויינים שבשנה.
14