אוצר מדרשים, ענין חירם מלך צורOtzar Midrashim, The Incident of Chiram, King of Tsur
א׳ענין חירם מלך צור
1
ב׳[מבית עקד האגדות 29, והוא מכ״י מינכען]
2
ג׳ויהי כהפיץ ה׳ את בני האדם וכו׳ חירם מלך צור היתה גאותו קשה מאד, מה עשה בא לים ועשה לו ארבעה עמודים של ברזל ארוכים שאין להם שיעור, והעמידם זה כנגד זה מרובעים, ועשה לו שבעה רקיעים וכסא וחיות ורעמים וברקים וזיקים. הרקיע הראשון עשה של זכוכית מחמש מאות אמה על חמש מאות אמה ועשה בו חמה ולבנה וכוכבים, הרקיע השני עשה של ברזל אלף וחמש מאות אמה על אלף וחמש מאות אמה, וסילון של מים מפריש בין שני לשלישי, גם עשה בו אבנים מגלגלות המתבקעין אלו לאלו ונשמעין כמו רעמים. הרקיע השלישי עשה של עופרת, שני אלפים אמה על שני אלפים אמה וסילון של מים מפריש ביניהם. הרקיע הרביעי עשה של מתכת, שני אלפים וחמש מאות אמה על שני אלפים וחמש מאות אמה וסילון של מים מפריש ביניהם. הרקיע החמישי עשה של נחשת שלשת אלפים אמה על שלשת אלפים אמה וסילון של מים מפריש ביניהם. הרקיע הששי עשה של כסף שלשת אלפים וחמש מאות אמה על שלשת אלפים וחמש מאות אמה וסילון של מים מפריש ביניהם. הרקיע השביעי עשה של זהב ארבעת אלפים אמה על ארבעת אלפים אמה וקבע בו חיות וכרובים ועשה לו בו מטה של זהב ובראשה מרגליות אדומות, מראות אותו מיכן ומיכן, מיכן נעשו ברקים ומיכן נעשו זיקים, וכשהיה מזעזע עצמו הן מתבקעין אלו לאלו ונשמעין כברקים ורעמים. אמר הקב״ה ליחזקאל בן אדם לך ואמור לחירם מה אתה מתגאה, הלא ילוד אשה אתה. אמר לו יחזקאל להקב״ה היאך אני הולך אצלו והוא עומד באויר? באותה שעה שלח הקב״ה רוח ונטלו בציצית ראשו שנאמר ויקחני בציצית ראשי (יחזקאל ח׳ ג') והוליכו באויר אצל חירם. כיון שבא יחזקאל אצלו מיד נזדעזע, אמר לו יחזקאל לחירם למה אתה מתגאה הלא ילוד אשה אתה, א״ל ילוד אשה אני אלא שאני חי וקיים לעולם, מה הקב״ה מושבו בלב ימים אף אני כן, מה הקב״ה מושבו בשבעה רקיעים אף אני כן, ולא עוד אלא כמה וכמה מלכים מתו ואני חי וקיים לעולם. דוד מלך ישראל מלך ארבעים שנה ומת ואני חי, שלמה מלך ארבעים שנה ומת ואני חי, וכן עשרים ואחד מלכי ישראל קברתי ואני חי וקיים, וכן כל עשרים מלכי יהודה ועשרה נביאים ועשרה כהנים קברתי ואני חי וקיים, הרי אל אני מושב אלהים ישבתי. אמר יחזקאל והלא מלכים גדולים ממך היו ולא עשו כמעשיך! למה היה חירם דומה לעבד שעשה לבוש לאדוניו, כל זמן שהעבד רואה את המלבוש הוא מתגאה ואומר אני עשיתי לבוש לאדוני, אמר המלך אני קורע את הלבוש ולא יהא העבד מתגאה עלי, כך חירם מתגאה ששלח ארזים לבית המקדש וכו', (השאר ליתא בכ״י אך כנראה מסיים בנוסחת הילקוט).
3