אוצר מדרשים, עשרה הרוגי מלכות, עשרה הרוגי מלכות נוסחא ב׳Otzar Midrashim, The Ten Martyrs, Midrash on the Ten Martyrs (Version 2)

א׳מעשה עשרה הרוגי מלכות, נוסחא ב׳

ב׳[בית המדרש חדר ו׳ צד 19]

ג׳ר' תנחומא פתח, (עי׳ תנחומא ריש פ׳ ויקרא וילקוט משלי כ׳), יֵשׁ זָהָב וְרָב פְּנִינִים וּכְלִי יְקָר שִׂפְתֵי דָעַת (משלי כ׳ ט״ו) – בנוהג שבעולם אדם שיש לו כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות וכל החמודות שבעולם ודעת אין בו, מה הנאה יש לו? דמתלא אמרי דעה חסרת מה קנית. א״ר יודן אילין כותאי חכימין למיחסרא (עי׳ ויק״ר פ״ח ומדרש שוחר טוב מזמור י״ט, שקיסר רומי דומה לכותאים שציר בפיהם, ומתחילין בדברים של מה בכך ומסיימים בעלילות), חד מנהון אזיל לגבי אתתא, אמר לה אית לך חד בצל, תיתנון לי. מן דיהבה ליה א״ל אית בצל בלא פיתא? מן דיהבה ליה א״ל אית מיכל בלא משתי? מתוך כך אכיל ושתי.

ד׳כשברא הקב״ה את האילנות גברו וגבהו וגדלו עד למאד, ושמחו שמחה גדולה. כיון שברא הקב״ה את הברזל נעצבו ואמרו אוי לנו שברא הקב״ה ברזל הקוצץ אותנו, [חזרו ואמרו אם לא ניתן לברזל עץ לבית יד לא יוכל לקצץ בנו], וכן ישראל – אלמלא שלמדו לקיסר תורה לא היו באים לידי כך. פעם אחת היה יושב ועוסק בתורה ומצא כתוב וגונב איש ומכרו וגו׳ (שמות כ״א ט״ז) והלך וטח הבית כלו בנעלים ודבקם בכתלים (המחבר הבין נעלים כמו סנדלים, ולא נעלים מנעולים לסגור החדרים כדי לחבוש ולאסור את הזקנים שם), ושלח אחר רבן שמעון בן גמליאל וחביריו ואמר להם, מי שגנב איש מבני ישראל והלך ומכרו מה דינו? אמרו לו, חייב מיתה. אמר להם, אם כן אתם חייבים מיתה, קבלו על עצמכם דין שמים. אמרו לו, למה? אמר להם בשביל אחי יוסף שמכרו את יוסף, דכתיב וימכרו את יוסף (בראשית ל״ז כ״ח), וכתיב על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעלים (עמוס ב׳ ו'), ולכן טח אותו רשע את הבית במנעלים כדי שיכירו באיזה דבר מכרו את יוסף שנאמר בעבור נעלים – בדמי נעלים. וכי אדם יפה כיוסף היו מוכרים אותו בעשרים כסף? אלא בשעה שהכניסוהו לבור הפשיטוהו והשליכוהו לבור ערום ויפשיטו את יוסף וגו׳, וכתיב והבור ריק אין בו מים, מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו. כיון שראה יוסף את נפשו בין אותן החיות נעצב ואמר אוי לי שאיני ניצול מן החיות האלו. ומרוב יראה ופחד אבד תוארו ויפיו ממנו, אך סגר הקב״ה פי החיות ולא הזיקו לו. וכשראו אחי יוסף ארחת ישמעאלים, הוציאוהו מן הבור ערום ומכרוהו כן. אמר הקב״ה, צדיק כזה יעמוד ערום לפני הבריות? אמרו, קמיע אחד היה תלוי בצוארו, ושלח הקב״ה את גבריאל והוציא מאותו קמיע בגד ולבשו. כיון שראו אחי יוסף, אמרו לאותן הישמעאלים החזירו לנו הבגד הזה שלא מכרנוהו לכם אלא ערום. ויאמרו הישמעאלים, לא נחזיר לכם, עד שהוסיפו להם עוד ארבעה זוגות מנעלים, ובאותו בגד הביאוהו למצרים ובו מכרוהו ובו אסרוהו ובו הביאוהו לפני פרעה ובו מלך על מצרים. ואותו קיסר הרשע היה יודע שמכרוהו בנעלים, ואמר להם קבלו עליכם דין שמים. אמרו לו, אם אחי יוסף מכרו אחיהם אנו מה פשענו ולמה תהרוג אותנו. אמר להם אם היו אחי יוסף היום בחיים הייתי תופשם ועושה בהם דין, עכשיו שאינם בחיים אעשה בכם דין שאתם שקולים כאחי יוסף במכירתו. אמרו לו, תן לנו זמן שלשה ימים עד שנדע, אם גזרה זו באה מן השמים נקבל עלינו דין שמים. נתן להם זמן שלשה ימים ונתקבצו הללו הרוגי מלכות, ואלה הן: רבן שמעון בן גמליאל ור׳ ישמעאל בן אלישע כהן גדול ר׳ עקיבא בן יוסף ור׳ יהודה בן בבא, ר׳ חנינא בן תרדיון ור׳ ישבב הסופר, ר׳ אלעזר (נ״א ר׳ יהודה) בן דמא ור׳ חנינא בן חכינאי, ר׳ חוצפית המתורגמן ור׳ אלעזר בן שמוע. אלו הן עשרה הרוגי מלכות שנהרגו על שמכרו את יוסף, וקטן שבכולם היה ר' ישמעאל כ״ג. אמר להם, אם דעתכם שתחלקו עמי בעון שאזכיר השם עכשיו אעלה לרקיע ונדע, אם נגזרה גזרה זו מן השמים אנו מקבלין עלינו ואם אינה מן השמים אני יכול לבטלה בשם. אמרו לו, עונך מופלג בינינו. ולמה זכה ר׳ ישמעאל לכך, מפני שאביו ר׳ אלישע כ״ג לא היו מתקיימים לו בנים, בשעה שאשתו היתה יולדת בן מיד היה מת אותו הילד. אמרה לו אשתו מפני מה הצדיקים הללו יש להם בנים צדיקים ואנו אין לנו בן אחד? אמר לה, מפני שהם נוהגים בנפשם טבילה בשעה שהם עולים למטה, בין בדבר (בתשמיש) בין שלא בדבר, הם ונשיהם. אמרה לו אף אנו ננהוג בעצמנו כך, קבלו עליהם לעשות כך מהיום והלאה. פעם אחת הלכה לבית הטבילה, טבלה ויצאתה וראתה לפניה חזיר, וחזרה וטבלה וראתה מצורע, וחזרה וטבלה וראתה לפניה גמל, וכן אירע לה כמה פעמים ובכל זאת חזרה וטבלה. לסוף אמר הקב״ה למטטרון שר הפנים, רד לפני צדקת זו שהלילה הזה תתעבר בבן זכר וישמעאל שמו. באותה שעה ירד מטטרון ועמד לפניה בצד אחד ביציאתה וגם גבריאל ירד ועמד בצד השני ונתעטף וקישט את עצמו בבגדים נאים ועמד על פתח בית המקוה, מכאן אתה למד שצריך אדם לקשט עצמו בבגדים נאים. וילך ויעמוד לפני האשה בשעה שהיא עולה מבית הטבילה. ועמד גבריאל על פתח בית המקוה וראתה אותו ועלתה לביתה ונתעברה אותו הלילה בר׳ ישמעאל, והיה דמותו יפה כדמות גבריאל.

ה׳ובזמן שהיה רוצה לעלות לרקיע, היה מזכיר את השם ורוח נושאו ופורח באויר ועולה לרקיע, ובא גבריאל לקראתו והיה מספר לו כל דבר שהיה רוצה. ובאותה שעה שהזכיר את השם קבלתו רוח סערה והעלתה אותו לשמים, וכיון שעלה פגע בו מטטרון שר הפנים. אמר לו, מי אתה? א״ל אני ישמעאל בן אלישע כהן גדול. אמר לו, אתה ישמעאל שקונך משתבח בך כל היום ואומר יש לי עבד בארץ כמותך זיוו כזיוך ומראהו כמראך? אמר לו, אני הוא ישמעאל. אמר לו, מה טיבך במקום הזה? א״ל גזרה גזרה עלינו המלכות להרוג עשרה מחכמי ישראל, ועליתי לידע אם גזרה זו מן השמים נקבלנה עלינו, ואם לאו שאינה מן השמים יכולים אנו לבטלה. אמר לו, במה אתם יכולים לבטלה? אמר לו, בשם. א״ל מטטרון שר הפנים, אשריך ישראל שגלה לכם הקב״ה סוד השם שלא גלה אותו למלאכי השרת, שאתם יכולים לבטל את הגזרות בשם המפורש. אך אי ישמעאל בני, כך שמעתי מאחורי הפרגוד בת קול צווחת ואומרת עשרה מחכמי ישראל מסורין למלכות. א״ל ר׳ ישמעאל, למה? א״ל מפני שהיתה מריבה לפני הקב״ה, סמאל עם מיכאל, ואמר לפניו, רבש״ע! כלום כתבת בכל התורה אות אחת לבטלה, והלא כתיב לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ (מ"א ח' נ"ו), והנה כתיב וגונב איש ומכרו וגו׳, בני יעקב שמכרו את יוסף עדיין לא גבית מהם דינם. מיד גזר הקב״ה על עשרה מחכמי ישראל שיהרגו. השיב ר' ישמעאל ואמר, ולא מצא הקב״ה עשרה שיפרע מהם דינו של יוסף אלא ממנו? א״ל מטטרון, אי ישמעאל! חייך לא מצא הקב״ה עשרה ששקולים כבני יעקב כ"א אתם. אמר לו, ומה זה לפניך? אמר לו, מזבח. א״ל וכי קרבן ומזבח יש למעלה? א״ל כל מה שיש למטה יש למעלה, דהא כתיב בנה בניתי בית זבול לך (מ״א ח׳ י״ג). אמר לו, ומה אתם מקריבים עליו, וכי יש לכם פרים אילים וכבשים? א״ל אין לנו לא פרים ולא אילים וכבשים, אלא נשמותיהם של צדיקים אנו מקריבים עליו לפני הקב״ה. כיון ששמע ר' ישמעאל כך, אמר הא למדתי מה שלא שמעתי מעולם, וכיון ששמע את דברי מטטרון ירד לארץ ומצא את חביריו בתענית ובתפלה.אמרו לו, מה בידך? אמר להם, לכו ורחצו והטהרו ולבשו תכריכין שלכם, שגזרה זו מלפני הקב״ה. א״ר ישמעאל, כשבאתי והעדתי עדות זו מלפני כסא הכבוד (שהם שקולים כבני יעקב), שמחו כל חבירי וישבו לפני ר׳ נחוניא בן הקנה ועשו משתה ושמחה, וישב ר׳ ישמעאל ורשב"ג בן זוגו והיו שמחין ומתאבלין – מתאבלין משמאל שנקנסה עליהם מיתה משונה ושמחין ומרקדין מימין על שהבטיחם הקב״ה שהם שקולין כבני יעקב. ולא עוד אלא שאמר להם הנשיא בשמחתם: אלהי ישראל יקבל נפשותינו קרבן לעשות מהן נקם ברומי הרשעה, נגילה ונשמחה בשמחת כנור ועוגב, והיו יושבים ועוסקין בהלכות פסח ושונין אלו עוברין בפסח: כותח הבבלי – זה אומר מחמיץ וזה אומר אינו מחמיץ, ולא הספיקו לגמור את ההלכה עד שבא הגמון של מלך וחרבו שלופה בידו, אמר להם עדיין לבבכם פנוי בתורה והרי אתם יודעים קצכם שנקנסה עליכם דין מיתה.

ו׳אמרו עליו על ר׳ ישמעאל בן אלישע כ״ג שהיה אחד משבעה אנשים יפים שהיו בעולם, ואלו הן: אדם הראשון, יעקב, יוסף, שאול, אבשלום, ר׳ אבהו, ור׳ ישמעאל. ובשעה שהביאוהו לרומי כל הנשים שרואות אותו שופעות דם, וכשהביאוהו לפני המלך אמר לו יש באומותך כמותך או יפה ממך? אמר לו, לאו. מיד גזר עליו הריגה. בא אותו הגמון לחתוך את ראשם של ר׳ ישמעאל ושל רשב״ג, אמר לו ר׳ ישמעאל חייך התחל בי שאני כהן גדול ובן כ״ג מזרע אהרון הכהן, הרגני תחלה ואל אראה במיתת חכמים. א״ל רשב״ג, לא כן – אלא אני נשיא בן נשיא, הרגני תחלה ואל אראה במיתת חברי. אמר להם אותו הגמון נחש צפעוני, אם כן הפילו גורלות, ונפל הגורל על רשב״ג. מיד פשט רשב״ג את צוארו ונטל איספקלטור את החרב והתיז את ראשו, ויאמר לר׳ ישמעאל פשוט את צוארך. אמר ר׳ ישמעאל, חייך הנח לי רגע אחד עד שאבכה על הצדיק. אמר לו, עשה. מיד נטל ר׳ ישמעאל את ראשו של רשב״ג ונתנו על ארכבותיו, ונתן עיניו על עיניו ופניו על פניו וחוטמו על חוטמו ופיו על פיו, ואמר, אי הפה המתגבר בגבורה של תורה של עם קדוש וטהור, פה מוציא מרגליות מי יטמינך בעפר, איך נקנסה עליך מיתה משונה כזו, (עליו) [עליך] הכתוב אומר חֶרֶב עוּרִי עַל רֹעִי וְעַל גֶּבֶר עֲמִיתִי (זכריה י״ג ז׳). אמר לו אותו הגמון, ריקה! עד שאתה בוכה על מיתתו בכה על מיתתך שקשה ממיתתו. מיד התחיל צווח, עד שנשקפה בתו של קיסר לקול צעקתו וראתה אותו וחמדה יפיו. אמרו, מימות יוסף לא היה יפה כמוהו. אמרה לאותו הגמון, המתן לי שעה אחת עד שאכנס אצל אבי. נכנסה אצל אביה ואמרה לו שאלה אחת יש לי אצלך. אמר לה המלך, שאלתך עשויה חוץ מישמעאל וחביריו. אמרה לו, אבא, היא שאלתי שרציתי לשאול ממך בדבר הזה. אמר לה, לא תעשה שאלתך. אמרה לו, אם כן תן לי רשות לפשוט עור פניו. מיד גזר עליו המלך להפשיט עור פניו בעודנו חי, וכיוון שהגיע הפושט למקום תפילין, התחיל ר' ישמעאל לצעוק צעקה גדולה ומרה וישא את קולו ויבך. אמרו לו, מפני מה לא בכית עד עכשיו ועתה אתה מתחיל לבכות? אמר להם ר״י, על נשמתי איני בוכה אלא על מקום שבו נתון שם אל עליון על התפילין. אמרו לו, וכי עדיין אתה בוטח בשם ה׳, אם גדול הוא יבא יצילך עכשיו. ומן אותה צעקה שצעק ר״י נזדעזע כל העולם. אר״י והרי מכמה שהיו לפני וממה שיהיו אחרי לא נקנסה בעולם מיתת זו. יצתה בת קול ואמרה, לא קרית גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת יַעְלֵם ה' עָלֶיךָ (דברים כ״ח ס״א). פתחו מלאכי השרת ואמרו לפני הקב״ה, רבש״ע! צדיק זה שהראית לו גנזי רקיעים, גזרה זו נגזרה עליו?! אמר להם הקב״ה, הניחו לו כדי שתעמוד זכותו לדורות. ועוד זעק שניה ונזדעזע כסא הכבוד, ובקש הקב״ה להפוך את העולם לתהו ובהו. ירד גבריאל ואמר לו לר״י, אם תצעק שלישית יהפך העולם לתהו ובהו, אלא אשריך ישמעאל ואשרי חבריך מה צפון לכם. כיון ששמע ר״י כך, הפך פניו עד שיצאה נשמתו. פתח הקב״ה ואמר עליו זכר צדיק לברכה, פתחו מיכאל וגבריאל ואמרו זכרו לחיי העולם הבא, פתחו חיות הקדש ואמרו תנוח נפשו בצרור החיים, פתחו שרפים ואמרו רוח ה׳ תנחנו, פתחו המלאכים וכל צבא מעלה ואמרו זכרו לחיי עולם עם הצדיקים. ועוד פתחו מיכאל וגבריאל ואמרו, אשריהם שזכו להתקרב על גב המזבח שבמרומים. ועוד פתח הקב״ה ואמר להם, מִמְתִים יָדְךָ ה׳ מִמְתִים מֵחֶלֶד חֶלְקָם בַּחַיִּים וגו'.(תהלים י"ז י"ד) ועדיין קלסתר פניו של ר״י ברומי היא אדום הרשעה, ובכל שבעים שנה מביאין אדם שלם ומרכיבין אותו על חגר ומלבישין אותו בגדו של אדם הראשון ומביאין קלסתר פניו של ר׳ ישמעאל ומניחין אותו על ראשו ומייתין מתקל ד׳ זוזי פיתקא ותליה ליה על צואריה, ומביאין כרוז ומכריז לפניו דחמא חמא דלא חמא לא חמא, ומסיימין ווי לדין כד יקום דין (עי׳ ע״ז י״א ע״ב), והקב״ה יאבד אדום הרשעה לקיים מה שכתוב ונתתי נקמתי באדום וגו׳ (יחזקאל כ״ח י״ד).

ז׳א״ר ישמעאל אמר לי שר הפנים, ידידי שב בחיקי ואגיד לך מה יהא על ישראל עם קדוש. ישבתי בחיקו והיה מסתכל ובוכה ודמעותיו נוטפות מעיניו ויורדות ונופלות עלי. אמרתי לו, הדר זיווי, מפני מה אתה בוכה? אמר לי, ידידי, בא ואכניסך בחדרי חדרים ולגנזי גנזין, ונטל את הפנקסים ופתח והראני אגרות כתובות בהן צרות מצרות משונות זו מזו, אמרתי לו, הללו למי? אמר לי, לישראל. אמרתי לו, יכולין ישראל לעמוד באלה? אמר לי, למחר בא ואראך צרות משונות מאלה. למחר הכניסני בחדרי חדרים והראני צרות קשות מהראשונות, אשר לחרב לחרב, ואשר לרעב לרעב, אשר לשבי לשבי, ואשר לביזה לביזה. אמרתי לו, הדר זיווי, וכי ישראל לבד חטאו? אמר לי, בכל יום ויום מתחדשות עליהם גזרות קשות ורעות, וכיון שנכנסים לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין "אמן יהא שמיה רבא מברך" אין מניחין אותן לצאת מחדרי חדרים. ובשעה שירדתי מלפניו שמעתי קול מדבר בלשון ארמי, ובלשון הזה היה מדבר: מקדשא קדישא לחרבא יהא, והיכליה לנור דליק, ודירתיה דמלכא תהיה לצדיותא, ובתולין ועולמין לביזה יהון, ובני מלכא לקטלא יהון ואתתא דמלכא תנטר ארמלתא, ומדבחא דכיא לאיסתאבא, וירושלם לעיים, וארעא דישראל לזיע. באותה שעה נזדעזעתי ונפלתי לאחורי עד שבא הדרניאל והעמידני על רגלי ואמר לי, ידידי מה עלתה לך? אמרתי לו, הדר זיווי, שמא אין להם לישראל תקוה? אמר לי, בא ואכניסך בגנזי ישועות ובגנזי נחמות. באתי שמה וראיתי כתות כתות של מלאכי השרת שהן אורגין בגדי ישועות כתרי חיים ואבנים טובות ומרגליות קבועים בהם, ומרקחים וכל מיני בשמים וממתיקים יינות לצדיקים לעתיד לבוא, וראיתי כתר אחד שהוא משונה מכל הכתרים וחמה ולבנה וי״ב מזלות קבועין בו. אמרתי לו, הדר זיווי, כתרים הללו למי? אמר לי, לישראל. וכתר זה המשובח למי? אמר לי, לדוד מלך ישראל. אמרתי לו, הדר זיווי, הראני הדר כבודו של דוד. אמר לי, ידידי, המתן לי שלש שעות עד שיבא לכאן ותראה גדולתו. תפשני בידי והשיבני בחיקו. אמר לי, מה אתה רואה? אמרתי לו, שבעה ברקים שהן רצין כאחד. אמר לי, כבוש עיניך שלא תזדעזע כי הללו יוצאין לקראת דוד מלך ישראל. מיד רגשו כל האופנים ושרפים וחיות הקדש וגלגלי המרכבה ואוצרות שלג ואוצרות ברד וענני כבוד וכוכבים ומזלות ומלאכי השרת ולוהטי זבול, ואומרים למנצח מזמור לדוד, ושמעתי קול רעש גדול הבא מעדן ואומר ה׳ ימלוך לעולם ועד. והנה דוד מלך ישראל בא בראש, וראיתי כל מלכי בית דוד באין אחריו, וכל אחד ואחד כתרו בראשו, וכתרו של דוד מובהק ומשונה מכל הכתרים וזיוו הולך עד סוף העולם, וכיון שבא דוד לבית הגדול שברקיע, מצא מוכן לו כסא של אש וישב עליווכל מלכי בית דוד יושבים לפניו, וכל מלכי ישראל עומדים מאחוריו. מיד עמד דוד ואמר שירות ותשבחות שלא שמעה אזן מעולם, וכיון שפתח דוד בשירות ותשבחות, פתח מטטרון וכל פמליא של מעלה ואומרים קדוש קדוש קדוש, וחיות משבחות ואומרות ברוך כבוד ה׳ ממקומו, ורקיעים אומרים ימלוך ה׳ לעולם ועד, והארץ אומרת ה׳ מלך ה׳ מלך ה׳ ימלוך לעולם ועד , וכל מלכי בית דוד אומרים והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד.

ח׳אשרי עין שראתה כך, אשרי האם שסבלה אותו, אשרי דדין שינק וזרועות שחבקוהו, אשרי תורה שלמד, אשרי בינה שהשיג, אשריך ר׳ ישמעאל שזכית לכך!

ט׳כתיב כִּי כֶרֶם ה׳ צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו (ישעיה ה׳ ז) אמרה מדת הדין לפני הקב״ה, רבש״ע! בני יעקב מכרו את יוסף בעשרים כסף וישראל עבדו שבעה אלהות, שנאמר ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה׳ ויעבדו את הבעלים ואת העשתרות ואת אלהי ארם ואת אלהי צידון ואת אלהי מואב ואת אלהי בני עמון ואת אלהי פלשתים ויעזבו את ה׳ ולא עבדוהו (שופטים י' ו'). אמר הקב׳׳ה, אפילו כתורמוס הזה לא עשאוני בני ששולקין אותו ז׳ פעמים ואח״כ אוכלין אותו בקנוח סעודה. אמרה מדת הדין לפניו, רבש״ע, תפרע מהן צדיק אחד בכל דור. מיד נגזרה הגזרה על עשרת הזקנים בימי טורנוסרופוס הרשע. מיד שלח הגמון אחד להביא את רשב״ג. בא אותו הגמון ועמד על הפתח ואמר, רשב״ג מתבקש לפני המלכות. שמע רשב״ג ונחבא ממנו. הלך אליו בצנעא ואמר לו, אם אני מציל אותך תביאני לחיי עוה״ב? מיד בכה רשב״ג ואמר יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת. א״ל אתה חפץ בזה? א״ל הן. א״ל, השבע לי. נשבע לו, ועלה בעליה ונפל ומת, ואמרו רבנן שבזמן שהיה אחד מגדוליהם מת היו מבטלים את הגזרה. יצאה בת קול ואמרה אותו הגמון מזומן לחיי העוה״ב. (אפשר שחדשו את הגזירה אח״כ, או אפשר שרשב"ג נהרג אח״כ, ע״י אדריינוס).

י׳הביאו את רבי עקיבא, וכשחבשו אותו בבית האסורים היה יהושע הגרסי משמשו (עי׳ מדרש משלי פ"ט), וכל יום ויום היה מכניס מים במדה. יום אחד מצאו שומר בית האסורים, א״ל היום מימיך מרובים, שמא לחתור קיר בית האסורים אתה מבקש, שפך חציים ונתן לו חציים. כיון שנכנס אצל ר״ע, א״ל תן לי מים לטול ידי. א״ל, רבי, כדי שתיה אינן מספיקין וליטול ידיך מספיקין?! א״ל מה אעשה שאמרו רז״ל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם, מוטב לי שאמות מיתת עצמי (אחת) ואל אמות ב׳ מיתות, ואעפ״כ לא טעם כלום עד שנטל ידיו. וכשהוציאוהו להרגו זמן ק״ש היה, והיו מסרקין את בשרו במסרקות של ברזל והוא היה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו, רבינו עד כאן?! אמר להם, בני, כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך – אפילו הוא נוטל את נפשך, והייתי אומר אימתי יבא לידי ואקיימנו, ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? —האריך ב"אחד" ויצאה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה אשריך ר״ע שגופך טהור ויצאה נשמתך באחד בטהרה, ומזומן אתה לחיי העוה״ב. אמרו עליו, מה בין דורות הראשונים לדורות האחרונים? דורות הראשונים אפילו שחיו בצער היו אוהבים ומיחדים שמו של הקב״ה, כגון ר״ע וחביריו שהיו צדיקים גמורים והיו מקבלים עליהם עול מלכות שמים באהבה. אמרו עליו, כשהיה חבוש בבית האסורים היה יהושע הגרסי משמשו, פעם אחת ערב יוה״כ עמד ונטל רשות מר"ע והלך לו לביתו, ופגע בו אליהו ז״ל ודפק בפתח ביתו, א״ל מי אתה, א״ל אני אליהו, א״ל ומה תרצה, א״ל באתי להודיעך שר״ע רבך מת. מיד הלכו שניהם כל הלילה עד שהגיעו לבית האסורים ומצאוהו פתוח ורב בית האסורים ישן וכל העם ישנים. באותה שעה נתחזק אליהו ונטפל לו ונשאו על כתפו. א״ל יהושע, רבי, לא כהן אתה? א״ל אין טומאה בצדיקים ולא בחכמים ובתלמידים, וכשיצאו מבית האסורים היו כתות כתות של מלאכי השרת מספידין עליו ואומרים צדקת ה׳ עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים ל״ג), והדרך מאירה לפניהם כזוהר הרקיע. כיון שהגיעו לפפליון של קיסרין, ירדו שלשה ירידות ועלו שש מעלות ומצאו מערה, והיו בה מטה ושלחן וכסא ומנורה, בא לצאת לא היה יהושע רוצה לצאת, אמר לו איני יוצא מכאן עד שתודיעני למי המטה הזאת, א״ל לאשתו של טורנוסרופוס הרשע. כיון שיצאו מן המערה נסתם פיה, ושבחו והודו למי שאמר והיה העולם, ואמרו אשריכם צדיקים אשריכם חסידים אשריכם עמלי תורה, מה גנוז לכם ומה צפון לכם, דכתיב מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ פָּעַלְתָּ לַחֹסִים בָּךְ נֶגֶד בְּנֵי אָדָם (תהלים ל״א כ׳).

י״אואחריו ר׳ יהודה בן בבא, אמרו עליו מבן י״ח שנה ועד ע׳ שנה (למעלה נאמר שהיה בן שמונים) לא טעם שינה אפילו כשינת הסוס, ולא טעם חטא מימיו, ולא אמר על טמא טהור ועל טהור טמא, ולא היה איש בביהמ״ד שלא האירו [בדברי תורה], וישב בתענית כ״ו שנה, והיו בנקיון כל ימי חייו, ולא נכשלו חבריו בדבר הלכה עמו ושמח בהן, והיה קורא לתלמידיו רבי, והיה לומד לתלמידיו יומם ולילה, ועליו הכתוב אומר ואת דכא ושפל רוח (ישעיה נ״ז), ואותו היום שנהרג בן ע׳ שנה היה, ויום ה׳ היה, והיה יושב בתענית, והיה שם זקן אחד ור׳ ראובן בן אצטרובול שמו, שלח אחריו והביאו, א״ל ר׳ יהודה מורי יודע אני שצדיק גמור אתה, אבל מה אעשה שמלכות הרשעה העיזה פניה לאבד מרגליותינו, אלא אם רצונך אמות אני תחתיך ותנצל אתה. א״ל ר׳ יהודה: ראובן אחי אם גזירת בשר ודם אין אנו יכולין לבטלה, גזירת מלך מלכי המלכים הקב״ה מי יכול לבטלה, אלא הנח דבריך וברך דין האמת. אמרו לו תלמידיו, רצונך שתטעם כלום קודם שתהרג? אמר להם, ומה עד עכשיו שלא הייתי יודע באיזה דרך אני הולך לא טעמתי כלום, ועכשיו שאני יודע באיזה דרך אלך אטעום כלום? אמרו, לא טעם כלום, וכך נהרג ויצאה נשמתו. יצאה בת קול ואמרה אשריך ר׳ יהודה בן בבא שגופך נקי ויצאה נשמתך בנקיות.

י״בואחריו ר׳ חנינא בן תרדיון, אמרו עליו על רחב׳׳ת שהיה יושב ועוסק בתורה וס״ת מונח לו בין חיקו ומקהיל קהלות ברבים, ובשעה שגזרה המלכות הרשעה שלא לעסוק בתורה מצאוהו עם ס״ת בזרועו וכרכוהו בס״ת והקיפוהו בחבלי זמורות והציתו בהן את האור ושרפוהו, והביאו ספונין של צמר ושורין אותו במים והניחום על לבו כדי שלא תצא נשמתו מהרה. א״ל בתו, אבא, אוי לי שכך אראך. אמר לה, אלמלא אני לבדי נשרפתי היה קשה הדבר, עכשיו שאני נשרף וס"ת עמי – מי שיבקש עלבונה של תורה הוא יבקש עלבוני. באו תלמידיו ואמרו לו, מסור עצמך לשמים (ר"ל שימהר מיתתו, וכמו שאמרו אח״כ) אמר, יכול אני שתצא נפשי שלא בעונתה? מיד נשא עיניו לשמים. א״ל תלמידיו, רבי, מה אתה רואה? אמר להם, רואה אני את הגויל שהוא נשרף והאותיות פורחות באויר. א״ל, ואף אתה פתח פיך ותכנס האש ותפטר מהרה. אמר להם, מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יקבל הוא בעצמו. א״ל הקונסטינר, אם אני מרבה השלהבת ונוטל הספוגין של צמר מעל לבך, תביאני לחיי העוה״ב? א״ל, הן. מיד ריבה השלהבת ונטל ספוגין מעל לבו ויצאתה נשמתו מהרה, ואף הקונסטינר השליך עצמו לתוך האור ונשרף עמו. יצאה ב״ק ואמרה, אשריך ר׳ חנינא בן תרדיון וקונסטינר שלך שאתם מזומנים לחיי העוה״ב. בכה רבי ואמר יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים. ואותו היום מת הקיסר (הוא מאמר מיוחד שיש אומרים שלא נהרג ר׳ חנינא בן תרדיון רק נתחלף עם הקיסר מרומי ודנו אותו למיתה תחתיו. עי׳ היכלות פ״ו ג׳), ואמרו עליו על ר׳ חנינא בן תרדיון שהיה יושב על כסאו ששה חדשים והיו רואין אותו ושמחין – כסבורין שהוא המלך, והמלך נדון תחתיו באש ששה חדשים – כסבורין שהיה ר׳ חנינא בן תרדיון, וכשבא הדבר לפני חכמים אמרו צַדִּיק מִצָּרָה נֶחֱלָץ וַיָּבֹא רָשָׁע תַּחְתָּיו (משלי י״א ח׳).

י״גואחריו ר׳ ישבב הסופר, אמרו שאותו היום שהרגוהו שני בשבת היה והיה יושב בתענית, א״ל תלמידיו, רבי, רצונך שתטעום כלום קודם שתהרג? אמר להם, לא דיו לעבד שיהיה כרבו ולא די לי להיות כרבי יהודה בן בבא שנהרג בתענית. והרשע צוה על ר׳ ישבב הסופר להורגו בשעת ק״ש. כיון שהגיע אל ויאמר ה׳ אל משה לאמר יצאה נשמתו. יצתה ב״ק ואמרה, אשריך ר׳ ישבב שלא הנחת מתורת משה כלום. הרגוהו והשליכוהו לכלבים ולא הוספד ולא הוקבר.

י״דואחריו ר׳ אלעזר בן דמא שנהרג על מצות תפילין —ואחריו ר׳ חנינא בן חכינאי. —ואחריו רבי חוצפית המתורגמן שהיה שקול כיונתן בן עוזיאל. אמרו עליו שהיה שונה ק"פ פנים בתורת כהנים והיה אומר על טמא טהור ומראה לו פנים ועל טהור טמא ומראה לו פנים, והיה יודע בשבעים לשון ובקי בהן. תפשוהו עם תלמידיו והרגום כלם עמו, וכשבקשו להרגו לא נשאו פנים לתורתו. יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב״ה שאין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משוא פנים ולא מקח שוחד שנאמר לא ישא פנים ולא יקח שוחד (דברים י׳).

ט״וואחריו ר׳ אלעזר בן שמוע. ואותו היום שנהרג ערב שבת היה, והם מבקשין להרוג אותו בט׳ שעות ביום, אמר להם בבקשה מכם הניחו לי עד שאקיים מצות שבת, אמרו לו על שבת אתה בוטח, ומהו שבת? אמר להם, מצוה קטנה שצוני ה׳ ושבת שמה, שכתוב מחלליה מות יומת. אמרו לו, אם אלהיכם מלך גדול הוא בשמים, למה אינו מציל אתכם מן המלכות? אמר להם, כדי שיתבע דמינו מכם. הלכו ואמרו למלך, שלח המלך והביאוהו לפניו. אמר המלך, אי עם עזי פנים! אפילו בפתחה של מיתה בעזותכם אתם עומדים. אמר לו, מוטב לי שאמות על ידך ולא אמות על מיתת שמים, שכבר אמרו חז״ל כל המחניף את חבירו לסוף נופל בידו. אמר לו המלך, אלהיכם מדוע אינו מציל אתכם מן המלכות? א״ל כבר אמרתי לעבדיך ששאלוני, הרי כדי ליפרע מכם. א״ל, ויפרע עכשיו? א״ל, ומה כשחרבו את ביתו ושרפו את היכלו עשה להם אריכות אפים, עכשיו לא כ״ש. וצוה המלך והוציאוהו מעליו ועשו לו דינו. לאחר שיצא אמרו לו תלמידיו, רבינו היה לך להחניף לו בזה הדבר. אמר להם, לא די לאלעזר להיות כחבריו שמתו על שם שמים. וכשנצטוו עליו להרגו התחיל בקדוש היום, אמרו לו לקוסטינר הנח לו שיגמור. כיון שהגיע לאשר ברא אלהים לעשות הכהו ויצאה נשמתו בתיבת אלהים. יצאה בת קול ואמרה, אשריך אלעזר! בעוה״ז היית דומה לאלהים ויצאה נשמתך באלהים. יתברך ויתנשא עילת העילות, שלו נתכנו עלילות.

ט״זתם