אוצר מדרשים, אגדת עולם קטןOtzar Midrashim, Agadat Olam Katan
א׳אגדת עולם קטן
1
ב׳[בית המדרש ח״ה 57]
2
ג׳תנו רבנן ברייתו של עולם כעין ברייתו של אדם נברא, שכל מה שברא הקב״ה בעולמו ברא באדם. רקיע – ראשו של אדם, חמה ולבנה – הם עיניו של אדם, כוכבים – הם שער ראשו של אדם.
3
ד׳אמר רב, י״ב מזלות ברא הקב״ה בעולם, כולם ברא באדם. טלה – כשם שגוזזין אותו בכל שנה ומגדל שערו כך בני אדם מסתפרין שערם ומתגדל. שור – צוארו של אדם, כשם שהשור נושא עול על צוארו כך בני אדם נושאין עול על צואריהם שנאמר ישתרגו עלו על צוארי. תאומים – שתי כתפים של אדם. סרטן – ידיו ואצבעותיו של אדם, שכן סרטן זה יוצאין ידיו ורגליו מזה ומזה. אריה – לבו של אדם שנאמר אשר לבו כלב האריה. בתולה – כשם שהבתולה תעדה כליה והכל רצין אחריה כך בטנו של אדם כל מעדני עולם נכנסין בה. מאזנים – ידיו ורגליו של אדם, עולין מכאן ויורדין מכאן. עקרב – כעסו של אדם, מה עקרב כועס והורג אף אדם כועס והורג. קשת – אמתו של אדם, שנאמר ותשב באיתן קשתו. גדי – כשם שהגדי רואה עשב ואינו רואה גדר כך בני אדם רואין מה עושין ואינם יודעין מה שנולד בו. דלי – פעמים מלא ופעמים חסר, כך בני אדם פעמים מלאים ופעמים חסרים. דגים – כשם שהדגים שטים מסוף ים ועד סופו כך בני אדם הולכין מסוף העולם עד סופו.
4
ה׳ברא הקב״ה רוח רעש ואש וכולם ברא באדם:
5
ו׳רוח – נשמתו של אדם, כשם שהרוח סובל כל העולם כך נשמתו של אדם סובלת גופו. רעש – יראתו של אדם, שנאמר ובעבור תהיה יראתו על פניכם, ואומר רגזו ואל תחטאו – ואין רוגז אלא סער, שנאמר המרגיז ארץ ממקומה. אש – נשמתו של אדם, שנאמר נר אלהים נשמת אדם. שתי נשמות יש באדם – רוח ונשמה, רוח הולך מסוף העולם עד סופו והוא חולם, ונשמה יושבת בחדרי חדרים שנאמר נר אלהים נשמת אדם חופש כל חדרי בטן, וכששניהן יוצאין מן האדם מיד הוא מת.
6
ז׳ברא הקב״ה בעולם ענן, קשת, ברק, לפיד, שלג, מטר, וכולם ברא באדם:
7
ח׳ענן – מיתתו של אדם, שנאמר כלה ענן וילך, ברק ולפיד – פניו ועיניו של אדם, שנאמר פניו כמראה ברק ועיניו כלפיד אש, קשת – בריתו של אדם, שנאמר בקשת זאת אות הברית, ובאדם נאמר ברית שנאמר והיתה בריתי בבשרכם לברית עולם, שלג הם עונותיו של אדם, שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, וכשם שהשלג מיד נעשה ממנו מים והולכים לים כך עונותיו של אדם מיד כשיעשה תשובה ימסו למים, שנאמר תשליך במצולות ים כל חטאתם. מטר – מה מטר יורד טיפין טיפין עד שמגיעות לארץ ואין נוגעות זו בזו, כך דמעות של אדם יורדין ואינן נוגעות זו בזו על לחיים, שנאמר עיני עיני ירדה מים וגו'.
8
ט׳ועוד בא וראה שכל מה שברא הקב״ה בארץ ברא באדם, ארץ יש בה הרים וגבעות, ושדות, יערים, אילנות, וחיות גדולות וקטנות, וכולם ברא באדם. כשהוא יושב דומה לגבעות, וכשהוא עומד דומה להרים, וכשהוא שוכב דומה לשדות. שער ראשו וזקנו דומה ליער העצים, חיות גדולות וקטנות – הן כנים ופרעושים. ארץ שבה נחלים ומים, מים מלוחים, מים חמים, מים קרים, מים מתוקים, וכולם ברא באדם: ים – כריסו של אדם, נחלים – וושט של אדם, מה הנחלים הולכים אל הים ואינו מלא, כך וושט אוכל ושותה וכריסו אינו מתמלא. מים מלוחים יוצאים מעיניו של אדם, מים קרים מאפיו, מים מרים מאזניו, מים מתוקים מפיו. ארץ יש בה קור, וחום, ורוחות, מדבר, וישוב, וכולם ברא באדם: רוחות קרים וחמים. כשהוא פותח נקביו ונופח יצאו ממנו רוחות קרים, וכשהוא פותח פיו ונופח יצאו ממנו רוחות חמים. מדבר וישוב – פניו של אדם, מה הישוב יש בו מעינות ואילנות אף פניו של אדם יש בהם נקבים קטנים דומין למעינות ושערותיו דומין לאילנות. מדבר אין בו ממש שנאמר ארץ ציה וצלמות, אף בטנו של אדם דומה למדבר.
9
י׳אמר רב רמ״ח איברים יש באדם ולבו שקול כנגד כלם (עי׳ קהלת רבה פיסקא ודברתי אני על לבי), שנאמר וה׳ יראה ללבב. מה אדם רואה אף הלב רואה שנאמר ולבי ראה הרבה חכמה ודעת. מה אדם שומע אף הלב שומע, שנאמר ונתת לעבדך לב שומע. מה אדם מדבר אף הלב מדבר, שנאמר ודברתי אני עם לבי. מה אדם מהלך אף הלב מהלך, שנאמר לא לבי הלך. מה אדם חושב אף הלב חושב, שנאמר רבות מחשבות בלב איש. מה אדם יודע אף הלב יודע, שנאמר לב יודע מרת נפשו. מה אדם עוסק אף הלב עוסק, שנאמר והיו הדברים האלה על לבבך. מה אדם כותב אף הלב כותב, שנאמר כתבם על לוח לבך. מה אדם מרפא אף הלב מרפא, שנאמר חיי בשרים לב מרפא. מה אדם מטפש אף הלב מטפש, שנאמר וילכו בשרירות לבם הרע, ואין שרירות אלא טפשות. מה אדם שש אף הלב שש, שנאמר וראיתם ושש לבכם. מה אדם שמח אף הלב שמח, שנאמר לב שמח ייטיב פנים. מה אדם טוב אף הלב טוב, שנאמר וטוב לב משתה תמיד. אין אהבה אלא בלב – שנאמר ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך, ואין שנאה אלא בלב – שנאמר לא תשנא את אחיך בלבבך. וכל דבר בעולם הוא תלוי בלב, לכך כתיב גַּם אֶת הָעֹלָם נָתַן בְּלִבָּם (קהלת ג, י"א).
10
י״אאמר רב, רמ״ח איברים קבועים בו באדם, ומכולם הלשון נותנת השבח למי שאמר והיה העולם, ואע״פ שכתוב כל עצמותי תאמרנה ה׳, ללמדך שכולם משבחין לשמו – אעפ״כ הלשון גומרת ומפרשת, שנאמר ולשוני תהגה צדקך. ואמר רב, לשונו של אדם דומה לים (עי׳ אלפא ביתא דר׳ עקיבא נוסחא א׳ אות אל״ף להלן, וחסרים פה הפסוקים לראיות), מה הים עולה ומתגבר אף הלשון עולה ומתגבר, מה הים יחרץ אף לשונו של אדם יחרץ, מה הים מסעיר אף הלשון מסעיר, מה הים מסריח אף הלשון מסריח, מה הים פולט אף הלשון פולט, מה הים מצפצף אף הלשון מצפצף, מה הים הכל מתיראין ממנו אף הלשון הכל מתיראין ממנו, מה הים ממית אף הלשון ממית, מה הים יגרש רפש וטיט אף הלשון יגרש רפש וטיט ויגרשו לגיהנם.
11
י״באם אדם עוסק בלשונו במלשינות – נטרד מן העולם, שנאמר יכרת ה׳ כל שפתי חלקות, ואם עוסק בלשונו בדברי תורה – זוכה לחיים, שנאמר כי היא חייך ואורך ימיך. ללמדך שבחר הקב״ה בישראל מכל האומות ונתן להם התורה לעסוק בה כדי שיזכו לחיים, שנאמר כי היא חייך וגו', וכתיב כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא.
12
י״גתם
13