אוצר מדרשים, ל"ב מדות באגדהOtzar Midrashim, Baraita of The 32 Midot of Aggadah

א׳ברייתא דל״ב מדות

ב׳[ממדרש תנאים ומשיב דבר]

ג׳א׳) בריבוי, ב׳) במיעוט, ג׳) בריבוי אחר ריבוי, ד') במיעוט אחר מיעוט, ה׳) בקל וחומר מפורש, ו׳) בקל וחומר סתום, ז׳) בגזירה שוה, ח׳) בבנין אב, ט׳) בדרך קצרה, י׳) מדבר שהוא שנוי, י״א) מסידור שנחלק, י״ב) מדבר שבא ללמד ונמצא למד, י״ג) מכלל שאחריו מעשה והוא פרטו של ראשון, י״ד): מדבר גדול שנתלה בקטן ממנו להשמיע האזן בדרך שהיא שומעת, ט״ו): משני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם, ט״ז): מדבר שהוא מיוחד במקומו, י״ז): מדבר שאינו מתפרש במקומו ומתפרש במקום אחר, י״ח): מדבר שנאמר במקצת ונוהג בכל, י״ט): מדבר שנאמר בזה והוא הדין בחבירו, כ׳): מדבר שנאמר בזה ואין ענין לו אבל הוא ענין לחבירו, כ״א): מדבר שהוקש לשתי מדות ואתה נותן לו כח היפה שבשתיהן, כ״ב): מדבר שחבירו מוכיח עליו, כ״ג): מדבר שהוא מוכיח על חבירו, כ״ד): מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על עצמו, כ״ה): מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על חבירו, כ״ו): ממשל, כ״ז): מלשון נופל על לשון, כ״ח): מכנגד, כ״ט): מלשון גימטריא, ל'): מלשון נוטריקון, (תרי אפי: חד אפא בחילוף האותיות, וחד שהוא בחשבון האותיות), ל״א): ממוקדם ומאוחר שהוא בענין, ל״ב): ממוקדם ומאוחר בפרשיות.

ד׳[דוגמאות לדרשות המדות]

ה׳א׳): מרבוי, כיצד? הרבוי שלש לשונות: את, גם, אף. ״את״ לרבות כיצד? דכתיב וה׳ פקד את שרה (בראשית כ״א:א׳), אילו היה אומר פקד שרה הייתי אומר שרה לבדה נפקדה, כשהוא אומר ״את״ מלמד שכל העקרות נפקדו עמה וכו׳. כיוצא בדבר אתה אומר את פני מבין חכמה (משלי י״ד), אילו נאמר פני מבין חכמה הייתי אומר לשעתו בלבד כשהוא אומר ״את״ ריבוי לדורותיו וכו׳. ״גם״ לרבות כיצר? גם צאנכם גם בקרכם קחו (שמות י״ב:ל״ב), אילו נאמר צאנכם בקרכם הייתי אומר לא נתן להם אלא צאנם ובקרם ת״ל "גם" לרבות, מלמד שנתן להם דורון משלו ומשל שריו לקיים מה שנאמר גם אתה תתן בידינו (שם י׳). כיוצא בדבר אתה אומר ומתו גם שניהם (דברים כ״ב:כ״ב) אילו לא נאמר ״גם״ הייתי אומר שאם נתחייבה מיתה והיא מעוברת ממתינין לה עד שתלד, ת״ל גם לרבות את הולד למיתה, שאין ממתינין לה עד שתלד. "אף" לרבות כיצד? ויקח את אדרת אליהו וגו׳ אף הוא ויכה את המים (מלכים ב ב׳:י״ד) מלמד שנעשה נסים לאלישע בקריעת הירדן יותר מאליהו, שבפעם הראשון היתה זכות ב׳ צדיקים ובפעם שניה זכות צדיק אחד היתה עומדת. וכן הוא אומר ויהי נא פי שנים ברוחך אלי. אף אתה מוצא שמונה מופתים באליהו וששה עשר באלישע (עי׳ ילקוט וירא ורש״י למ״ב ג׳ א׳). כיוצא בו אף ברי יטריח עב (איוב ל״ז:י״א) מלמד שעבים ומטר קשים והקב״ה מטריח עליהם, ומנין שכשם שמטריח להמטיר כך מטריח להפסיק אחר שהמטר ירד כל צרכו ת״ל ״אף״ רבוי.

ו׳ב׳): ממיעוט, כיצד? המיעוט שלש לשונות: אך, רק, מן. ״אך״ למעט כיצד? דכתיב וישאר אך נח (בראשית ז׳:כ״ג), מה ת״ל ״אך״ מלמד שאף נח היה בתיבה גונח דם מפני הצינה. כיוצא בדבר אתה אומר אך בעשור לחודש (ויקרא י״ג) אילו נאמר בעשור לחודש הייתי אומר לכפר על שבים ועל שאינם שבים, כשהוא אומר ״אך״ מיעט הכפרה, ללמד שאינו מכפר אלא על השבים. ״רק״ למעט כיצד, ויאמר אברהם כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה (בראשית כ׳:י״א), יכול לא היו יראים כל עיקר, ת״ל ״רק״ אמור מעתה עד שלא שמעו באזניהם לא היו יראים, מששמעו באזניהם היו יראים. כיוצא בדבר אתה אומר עד כמה פעמים אני משביעך שלא תאמר אלי ״רק״ אמת בשם ה׳ (מלכים א כ״ב:ט״ז), מלמד שלא אמר מכל לבו אלא שהיה שם יהושפט עמו. "מן" למעט כיצד? ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב (שמות י״ח:י״ג) יכול כל היום היה דן, אימתי היו התלמידים לומדים, ת״ל ״מן״ הבקר מיעט, מלמד שלא היה יושב כל היום, ושיערו חכמים עד ו׳ שעות. כיוצא בו ירעם מן שמים ה׳ (שמואל ב כ״ב:י״ד) יכול שהרעם נשמע מכל קרנות השמים, ת״ל ״מן״ מיעוט שלא נשמע אלא מן אפרכיא שנתבע לה. וכה״א ירעם אל בקולו וגו׳ (איוב ל״ז:ה׳) במקום שהוא צריך לחדש דבר.

ז׳ג׳): מרבוי אחר רבוי, כיצר? גם את הארי גם הדוב הכה עבדך (ש״א י״ו) אלו נאמר ארי ודוב הייתי אומר שתים בלבד, כשהוא אומר ״גם את גם״ הרי אלו ג׳ רבוים מלמד שהיו ה׳ חיות רעות ארי ושני גוריו דוב וגורו. כיוצא בדבר אתה אומר כי גם את בניהם ואת בנותיהם ישרפו באש לאלהיהם, אלו נאמר בניהם ובנותיהם הייתי אומר אין מקריבין אלא בנים ובנות ת״ל כי גם את רבוי אחר רבוי, מלמד שאף אבותיהם היו מקריבין לע״ז. אמר ר״ע אני ראיתי עכו״ם שכפתו לאביו והקריבו ליראתו.

ח׳ד) ממיעוט אחר מיעוט, כיצד? ויאמרו הרק אך במשה דבר ה׳ הלא גם בנו דבר (במדבר י״ב:ב׳) עד שלא נדבר עמו, ומנין שנדבר עם מרים קודם משה שנאמר ותקח מרים הנביאה אחות אהרן (שמות ט״ו:כ׳) והלא גם אחות משה היתה אלא מלמד שנתנבאה תחילה והיא אחות אהרן ועדיין לא נולד משה, ומנין שנדבר עם אהרן קודם משה שנאמר ויבא איש אלקים אל עלי וגו׳ הנגלה נגליתי (שמואל א ב׳:כ״ז), והיתה נבואה כבושה יותר מתתפ״ז שנה עד שבא יחזקאל והזכירה שנאמר איש שקוצי עיניו השליכו וגו׳ (יחזקאל כ׳:ז׳), אף משה היה משתדל שאהרן יהיה שליח שנאמר שלח נא ביד תשלח (שמות ד׳:י״ג) ביד מי ששלחת כבר.

ט׳ה׳): מקל וחומר מפורש, כיצד? כי את רגלים רצת וילאוך ואיך תתחרה את הסוסים (ירמיהו י״ב:ה׳), כיוצא בדבר אתה אומר ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו (ק״ו) בשאר מדינות המלך מה עשו (אסתר ט׳:י״א-י״ב).

י׳ו): מקל וחומר סתום, כיצד? נשבע להרע ולא ימיר (תהילים ט״ו:ד׳), יכול אם נשבע להרע לא ימיר ואם נשבע להטיב מחליף, וכי מה קשה לבני אדם להרע לעצמו או להטיב לעצמו? אם להרע לעצמו אינו מחליף ק״ו להטיב לעצמו. איזהו להרע לעצמו שמותר לו לעשות? אר״י כגון שהיה בים (במקום סכנה) ואמר אהא בתענית עד שאבא לביתי, כיוצא בדבר ושחד על נקי לא לקח יכול לא לקח שחד על נקי להרגו אבל לקח שחד על נקי לפוטרו, אמרת על מי דרך בני אדם ליקח שחד על הצדיק או על הרשע? הוי אומר על הצדיקים לא לקח ק״ו על הרשעים.

י״אז׳) מגזירה שוה, כיצד? שמואל נזיר היה כדברי ר׳ נהוראי, שנאמר ומורה לא יעלה על ראשו (שמואל א א׳:י״א), נאמר מורה בשמשון ונאמר מורה בשמואל, מה להלן נזיר אף כאן נזיר, כיוצא בו במשה נאמר היום הזה אחל תת פחדך (דברים ב׳:כ״ה) ונאמר ביהושע אחל גדלך (יהושע ג׳:ז׳) במה גדלו שהעמיד לו חמה ולבנה, אחל אחל לגזירה שוה, מה להלן עמדה לו חמה אף במשה עמדה לו חמה. ר׳ אומר מנין שעמדה לו חמה למשה, ת״ל תת תת לגזירה שוה, נאמר במשה תת פחדך וביהושע ביום תת ה׳ את האמורי (יהושע י׳:י״ב) מה להלן עמדה לו חמה אף כאן עמדה לו חמה.

י״בח׳) מבנין אב, כיצד? זה יסוד המלמד על מה שאחריו, אימתי נקרא יסוד משיהיה הוא נאמר תחלה. אמר ר׳ חייא על כל דבור ודבור היה קורא משה משה! ומשה אמר הנני! בנין אב לכולן ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני (שמות ג׳) לפי שזה תחלה. כיוצא בדבר אתה אומר והיה כי יבצע ה׳ את מעשהו (ישעיה י׳), למה כי אמר בכח ידי עשיתי (שם) א"ל הקב״ה היתפאר הגרזן על החוצב בו אם יתגדל המשור על מניפו (שם) והלא אינו דומה אלא כקרדום הזה שאם אין אדם מבקע בו אינו שוה כלום ואינו עושה מעצמו כלום, כך המטה הזה אם אין אדם מכה בו אינו מכה כלום מעצמו, אף אתה אינך כלום אלא מה שאני רודה עולמי בך, ואתה מתפאר ואומר כי בכח ידי עשיתי, לכן ישלח האדון וגו׳ (שם) וכל מלכי ע״ז נדונים על כך. א״כ למה פירשן באשור בלבד, לפי שהיה ראשון לרודים מלכות ראשון (ישראל).

י״גט׳) מדרך קצרה, כיצד ואהיה מאהל אל אהל וממשכן (דהי״א י״ז) צ״ל וממשכן למשכן אלא שדבר הכתוב דרך קצרה. מאימתי נידון בדרך קצרה משיצטרך הענין לומר ודאי. כיוצא בדבר אתה אומר ותכל דוד לצאת (ש״ב י״ג) צ״ל ותכל נפש דוד לצאת, אלא שדבר דרך קצרה, אע״פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר נכספה וגם כלתה נפשי (תהלים פ״ד).

י״די׳) מדבר שהוא שנוי (המספר נשנה כמה פעמים ואינו אלא אחד), כיצד? אר״י בר״ח, מ״ב שנה היה ראוי הרעב לבא במצרים, תדע שכן הוא דאמר שראה ז׳ פרות וז׳ שבלים (בראשית מ״א) הרי י״ד והוא אמר ליוסף ז׳ פרות וז׳ שבלים הרי כ״ח ויוסף אמר ז׳ פרות וז׳ שבלים הרי מ״ב, ולא היה הרעב רק שנתים, שכיון שירד יעקב אבינו למצרים וברכו כלה הרעב, ואימתי חזרו אותן מ׳ שנה שני רעב, בימי יחזקאל שנאמר ונתתי את ארץ מצרים שממה וגו׳ (יחזקאל כ״ט) שלא עשתה אלא לצורך (כדי שיבואו יעקב ובניו למצרים, ואחר שבא יעקב נפסק הרעב). כיוצא בו אתה אומר אל תבטחו לכם וגו׳ היכל ה׳ היכל ה׳ היכל ה׳ המה (ירמיה ז׳ ד׳) למה נאמר ג׳ פעמים, אלא אמר להם אל תהיו בוטחים על שלש רגלים שאתם חוגגים בשנה, אם אין אתם עושין רצוני אין חגיכם חשובים לפני כלום. הה״ד שנאתי מאסתי חגיכם (עמוס ה׳ א׳). ד״א אמר להם ראו ג׳ מקדשות שחרבו נוב ושילה וגבעון, הזהרו שלא יחרב זה.

ט״וי״א) מסידור שנחלק, כיצד? כי מרבית העם וגו׳ לא הטהרו כי אכלו את הפסח בלא ככתוב כי התפלל יחזקיהו עליהם לאמר ה׳ הטוב יכפר בעד, כל לבבו הכין לדרוש האלהים וגו׳ (דהי״ב ל' י״ח—י״ט) סדור היה ראוי להיות אלא שנחלק (הוא פסוק אחד שנחלק לשנים וכוונתו שיכפר בעד כל מי שלבבו הכין וגו׳ שכוונתו לשמים אף שהיה בטומאה). ויש מוסיפין זה, כי יתן בכוס עינו יתהלך במשרים וגו׳, אחריתו כנחש ישך וגו׳ (משלי כ״ג ל״א), אפילו יהיה צדיק גמור המתהלך במישרים אם יתן בכוס עינו מטעהו שאחריתו כנחש ישך, כמו שאתה מוצא בנח (שנשתכר), סידור היה ראוי להיות אלא שנחלק.

ט״זי״ב) מדבר שבא ללמד ונמצא למד, כיצד?

י״זכקדוח אש המסים מים תבעה וגו׳ (ישעיה ס״ד) עדיין לא שמענו במעשה בראשית שליהטה האש את פני רקיע וכשהוא בא למתן תורה אמר לוא קרעת שמים ירדת מפניך הרים נזולו (שם), כשם שעשית במעשה בראשית כך עשית במתן תורה, בשעה שאמר הקב״ה יהי רקיע, וכבר נבראו ביום ראשון אלא שלא היו מצוחצחות עד שבא האש מלמעלה וליהטה פני הרקיע, בא מעשה בראשית ללמד על מתן תורה ונמצא למד. כיוצא בו קולה כנחש ילך (ירמיה מ״ו כ״ב) ולא שמענו בנחש שקולו הולך מסוף העולם ועד סופו וכשבא למפלתן של מצרים הוא אומר קולה כנחש ילך כשם שהולך קולו של נחש כך הולך קולה של מצרים, מלמד שבשעה שאמר הקב״ה לנחש על גחונך תלך ירדו מלאכי השרת וקצצו את רגליו וידיו והיה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו. בא נחש ללמד על מפלתן של מצרים ונמצא למד.

י״חי״ג) מכלל שאחריו מעשה ואינו אלא פרטו של ראשון, כיצד? ויברא אלהים את האדם בצלמו, ה״ז כלל, ואח״כ פרט מעשיו שנאמר וייצר ה׳ אלקים את האדם וגו׳ ויפל תרדמה וגו׳ ויבן את הצלע השומע סבור שהוא מעשה אחר ואינו אלא פרטו של ראשון. כיוצא בו חזון ישעיהו בן אמוץ, הרי כלל, ואח״כ פרט בשנת מות המלך עוזיהו (שם ו׳), ובשנת מות המלך אחז (שם י״ד), ויהי בארבע עשרה שנה למלך חזקיהו (שם ל״ו), השומע סובר שהוא מעשה אחר ואינו אלא פרטו של ראשון.

י״טי״ד) מדבר גדול שנתלה בקטן להשמיע האוזן בדרך שהיא שומעת, כיצד? יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי (דברים ל״ב) וכי הגשמים גדולים מן התורה שהתורה נתלית בהם? אלא שהגשמים מצויים ומרוים את הכל, וכדי להשמיע האוזן בדרך שהיא שומעת. כיוצא בדבר אתה אומר אריה שאג מי לא יירא (עמוס ג' ח') וכי מי נתן גבורה לאריה אלא מי שאמר והיה העולם? אלא אמר הקב״ה הריני מכניס קול בבריות להשמיע האוזן מה שיכולה לשמוע והיא שומעת.

כ׳ט״ו) שני כתובים המכחישים זה את זה עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם, כיצד? כתוב אחד אומר ותהי ישראל ח׳ מאות אלף וגו׳ (שמואל ב כ״ד:ט׳) וכתוב אחד אומר ויהי כל ישראל אלף אלפים ומאה אלף וגו׳ (דהי״א כ״א ה׳) נמצא ביניהם ג׳ מאות אלף, וג׳ מאות אלף אלו מה טיבם? בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם ובני ישראל למספרם ראשי האבות ושרי האלפים וגו' המחלקות הבאה והיוצאת וגו׳ המחלקת האחת כ״ד אלף וגו׳ (שם כ״ז) מלמד שג׳ מאות אלף היו כתובים בנימוסו של מלך, ולא הוצרכו להמנות. הא כיצד: כ״ד אלף לי״ב חדש הרי רפ״ח אלף נשארו י״ב אלף הם נשיאי ישראל, הטילן הכתוב וחזר וכללן. כיוצא בו אתה אומר כי אם אל המקום אשר יבחר ה׳ אלהיכם מכל שבטיכם, וכתוב אחד אומר אשר יבחר באחד שבטיך, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם [במקום אשר יבחר ה׳ אלהיך בו (דברים י״ב ה׳—י״ד—י״ח) היא ירושלם], וכן ויתן דוד לארנון במקום שקלי זהב שש מאות (דהי״א כ״א כ״ה) והלא לא נקנה אלא בחמשים שנאמר ויקן דוד את הגורן ואת הבקר בכסף שקלים חמשים (שמואל ב כ״ד:כ״ד), מה ת״ל שש מאות אלא שהיו דמיו שש מאות זהובים ונתן חמשים מכל שבט ושבט, נמצא משלו חמשים לבד על שבט יהודה. ר׳ נחמיה אומר דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקומות אחרים, וכה״א היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה (משלי ל״א:י״ד).

כ״אט״ז) מדבר שהוא מיוחד במקומו, כיצד? ותדר נדר ותאמר ה׳ צבאות וגו׳ (שמואל א א׳:י״א) למה נתיחד כאן השם הזה? אמרה חנה לפני הקב״ה שתי צבאות בראת [בעולמך צבא של מעלה וצבא של מטה] העליונים לא פרים ולא רבים ולא מתים, והתחתונים פו״ר ומתים, אם אני מן התחתונים אהיה (ראוי אני להיות) פרה ורבה ומתה, ואם לא, אהיה מן העליונים בחיים ולא אמות. כיוצא בו, כי שנא שלח אמר ה׳ אלקי ישראל (מלאכי ב׳ ט״ז) למה נתיחד השם כאן, והלא בג׳ נבואות הללו חגי זכריה ומלאכי אין בהם כלשון הזה, אלא כך היו מנחמין ישראל ואומרים להם אע״פ שנשביתם ונשלחתם מ״מ הוא אלקיכם ושמו מיוחד עליכם.

כ״בי״ז) מדבר שאינו מתפרש במקומו ומתפרש במקום אחר, כיצד? ויטע ה׳ אלהים גן בעדן וגו׳ ויצמח ה׳ אלהים וגו׳ שמענו שהקב״ה נטע לאדם הראשון בג״ע כל עץ וכל מיני מגדים, אבל לא מצינו שברא לו הקב״ה חופות של זהב ואבנים טובות ומרגליות, והיכן שמענו, בשעה שנאמר לחירם מלך צור בעדן גן אלקים היית כל אבן יקרה מסוכתך (יחזקאל כ״ח י״ג), א״ל שמא אדה"ר אתה שעשיתי לו כל הכבוד הזה. כיוצא בו משפחות הגרשוני אחרי המשכן יחנו ימה וגו׳ משפחות בני קהת יחנו על ירך המשכן תימנה, ונשיא בית אב למשפחות מררי צוריאל בן אביחיל על ירך המשכן יחנו צפונה וגו׳ (במדבר ג׳:ל״ה), אבל לא מצינו שצוה הקב״ה את בניו להיות כ״ד משמרות, והיכן שמענו, אלה פקודתם לעבודתם לבא לבית ה׳ במשפטם ביד אהרן אביהם כאשר צוהו ה׳ אלהי ישראל (דהי״א כ״ד י״ט), מלמד שמצוה זו מימות משה ואהרן.

כ״גי"ח) מדבר שנאמר במקצתו ונוהג בכל, אם כן למה נאמר במקצת? מפני שדבר הכתוב בהוה, כיצד? ובשר בשדה טרפה לא תאכלו (שמות כ״ב:ל׳), אין לי אלא בשדה בעיר מנין, ת״ל וטרפה לא יאכל (ויקרא כ״ב:ח׳), א״כ למה נאמר בשדה? דברה תורה בהווה, שדרך הבהמות להטרף בשדה יותר מבעיר. כיוצא בו כי יהיה בך איש אשר לא טהור מקרה לילה (דברים כ״ג:י״א) אין לי אלא בלילה ביום מנין, ת״ל ואיש אשר תצא ממנו ש"ז (ויקרא ט״ו:ט״ז) א״כ למה נאמר בלילה, לפי שדרך קרי לבא בלילה יותר מביום. כיוצא בו אל תגזל דל כי דל הוא (משלי כ״ב:כ״ב) אין לי אלא עני, עשיר מנין ת״ל כן ארחות כל בוצע בצע, א״כ למה נאמר עני שדרך העני להגזל יותר מן העשיר.

כ״די״ט) מדבר שנאמר בזה והוא הדין לחבירו, כיצד? ויצר שני העמודים נחשת שמונה עשרה אמה קומת העמוד האחד וחוט י״ב אמה יסוב את העמוד השני (מ״א ז׳ ט״ז) וה״ה לחבירו (קומתו והקיפו של שני העמודים שוה אע״פ שפירש הקומה בראשון וההיקף בשני). כיוצא בו אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (תהילים צ״ז:י״א), אי אפשר לומר שיש לצדיקים אור בלא שמחה ויש לישרים שמחה בלא אור, אלא אור לצדיקים ה״ה לישרים, שמחה לישרים וה״ה לצדיקים. ומאימתי דנין אותם בכך משישקלו שניהם כאחד.

כ״הכ׳) מדבר שנאמר בזה ואינו ענין לו אבל הוא ענין לחבירו ומאימתי הוא ענין לחבירו משיצטרך לו זה ולא יצטרך לו זה, כיצד? וזאת ליהודה וגו׳ (דברים ל״ג:ז׳) ואינו ענין ליהודה, שהרי הוא אומר שמע ה' קול יהודה, תנהו ענין לשמעון שהרי צריך לו, נמצאת אתה אומר אחר שבירך משה לראובן ואמר וזאת ליהודה, קרא בברכה זו לשמעון. כיוצא בו גם זרע יעקב ודוד עבדי אמאס (ירמיהו ל״ג:כ״ו) אם אין ענין ליעקב שהרי כבר נאמר מקחת מזרעו מושלים אל זרע אברהם ישחק ויעקב (שם) תנהו ענין לאהרן, וראיה לדבר שהוא אומר מקחת מזרעו מושלים, מי הם המושלים בעם? הוי אומר אלו מלכים וכהנים גדולים, בני אהרן ובני דוד שעליהם נאמר. וכה״א הלא ראית מה העם הזה דברו לאמר שתי המשפחות אשר בחר ה׳ בהם וימאסם (שם) אף כאן הוא אומר גם זרע יעקב (אהרן) ודוד.

כ״וכ״א) מדבר שהוקש בשתי מדות ואתה נותן לו כח היפה שבשתיהן, כיצד? צדיק כתמר יפרח, יכול כשם שהתמר אין לו צל ואין עושים ממנו כלים כן הצדיקים, ת״ל כארז, מה ארז יש לו צל ועושין ממנו כלים אף הצדיקים. יכול כארז שאין עושה פירות, ת״ל כתמר. נמצאת אתה אומר ככח היפה שבשתיהן. כיוצא בו הוי כל צמא לכו למים (ישעיהו נ״ה:א׳) יכול כמים שאינם משמחים כך דברי תורה, ת״ל יין וחלב (שם), אי מה יין וחלב אין מגדלין צמחין אף ד״ת כן? ת״ל מים, נמצאת ככח היפה שבשתיהן.

כ״זכ״ב) מדבר שחבירו מוכיח עליו, כיצד? מתן בסתר יכפה אף (משלי כ״א י״ד) משמע נותן בסתר יכפה אף [הקב״ה], ושוחד בחיק [יכפה] חמה עזה, יכפה הראשון מוכיח על השני (ופי׳ שוחד בחיק ג"כ כמו צדקה בסתר). כיוצא בו כי לא בחרוץ יודש קצח ואופן עגלה על כמון יוסב (ישעיה כ״ח כ״ז) לא הראשון מוכיח על השני. כיוצא בו אל בקצפך תוכיחני ובחמתך תיסרני (תהילים ל״ח:ב׳) אל הראשון מוכיח על השני.

כ״חכ״ג) מדבר שמוכיח על חבירו, כיצד? קול ה׳ יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש (שם כ״ט) וכי קדש לבד יחיל והלא כל המדברות יחיל, א״כ למה נאמר קדש להוכיח על המדברות הללו כי חלו ולמה פרט זה לבדו? לפי שהוא התקיף שבהם, וראיה לדבר ותשבו בקדש ימים רבים (דברים א׳:מ״ו), כיוצא בו קול ה׳ יחולל אילות וגו׳ (תהילים כ״ט:ט׳) כענין שלמעלה עד ולמה נאמר אילות? לפי שהם קלים במרוצתם, וראיה לדבר משוה רגלי כאילות (שם י״ח).

כ״טכ״ד) מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל, ללמד על עצמו יצא, כיצד? וישלח יהושע לראות את הארץ ואת יריחו (יהושע ב׳:א׳), והלא יריחו בכלל הארץ היתה ולמה יצאה? ללמד על עצמה ששקולה כנגד כל הארץ בחזקה. כיוצא בו ויפקדו מעבדי דוד תשעה עשר איש ועשהאל (שמואל ב ב׳:ל׳) והלא עשהאל בכלל היה ולמה יצא לומר ששקול היה כנגד כולן. כיוצא בו מכף כל אויביו ומכף שאול (שמואל ב כ״ב:א׳-ב׳) והלא שאול בכלל היה ולמה יצא, לומר שרדיפתו קשה מכולן.

ל׳כ״ה) מדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד על חבירו, כיצד? לא תקחו כופר לנפש רוצח (במדבר ל״ה:ל״א) והלא הריגת רוצח בכלל כל העונשין היה ולמה יצא? ללמד: לרוצח אין לוקחין כופר אבל לוקחין כופר על שן ועין וליד ולרגל ולכויה ולחבורה ולשאר חבלות.

ל״אכ״ו) ממשל, כיצד? הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך ויאמרו לזית וגו׳ לתאנה וגו׳ (שופטים ט׳:ז׳-ח׳), וכי העצים מבקשים מלך? אלא ישראל הוא שאמרו לעתניאל בן קנז ולדבורה ולגדעון שינהגו שררה על ישראל, ולא קבלו. כיוצא בו החוח אשר בלבנון שלח אל הארז אשר בלבנון לאמר תנה את בתך לבני לאשה (מלכים ב י״ד:ט׳) וכי מה נשואין יש בחוח ובארזים, אלא כנגד שכם ויעקב אבינו. וכן אתה מוצא בנביאים וכתובים שדברו משלים. במה דברים אמורים בדברי קבלה (נביאים וכתובים) אבל בדברי תורה ומצוה אי אתה יכול לדורשן מלשון משל חוץ משלשה דברים שר׳ ישמעאל דורשן בלשון משל והלכה כדבריו בשנים: אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו (שמות כ״א:י״ט) על בוריו, שאם אתה אומר על מקלו חולה הוא, אלא מלמד שקרא הכתוב משענת "גופו" כאלו נשען על מקלו. כיוצא בו אם זרחה עליו השמש (שם כ״ב) וכי השמש לו לבדו זרחה? אלא מה השמש שלום בעולם אף הגנב אם ידוע שלא בקש רק שלום הרי בעה״ב חייב עליו בדמיו. באלו שנים הלכה כר״י, והשלישי ופרשו השמלה (דברים כ״ב:י״ז) מחוורים הדברים כשמלה.

ל״בכ״ז) מלשון נופל על לשון (בספרים אחרים כתיב ממעל והוא טעות סופר וצ״ל מלנע״ל בר״ת הוא מלשון נופל על לשון), מנין שדורשים מלשון נופל על לשון באגדה? שנאמר כה אמר ה׳ אלהי ישראל על הרועים הרועים את עמי וגו׳ לכן הנני ונשיתי אתכם נשוא וגו׳ (ירמיה כ״ג ב׳—ל״ט), וכה״א ותאמרו לא כי על סוס ננוס על כן תנוסון (ישעיה ל׳ ט״ז) בלשון שחטאו בו נדונו.

ל״גכ״ח) מכנגד, מנין שדורשין מכנגד? שנאמר כמספר הימים אשר תרתם את הארץ וגו׳ (במדבר י״ד:ל״ד), וכה״א ויאמר ה׳ אל יהוא יען אשר הטיבות לעשות הישר בעיני ככל אשר בלבבי עשית, לבית אחאב בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל (מלכים ב י׳:ל׳), כנגד ד׳ דורות שעמדה מלכות אחאב ונעקרה על ידו, ואלו הן עמרי ואחאב ויורם ובניו, ומנין שהיו לו בנים ליורם, שנאמר ונרד לשלום בני המלך והגבירה (שם).

ל״דכ״ט) גימטריא, מנין שדורשין גימטריא באגדה? אם לחשבון הרי הוא אומר שמונה עשר ושלש מאות (בראשית י״ד:י״ד) דעולה למנין אליעזר, ואם לתמורת האותיות הרי כבר אמור לב קמי (ירמיהו נ״א:א׳) בחילוף האותיות כשדים=לב קמי שמחליפין באותיות אתב״ש.

ל״הל׳) נוטריקון, מנין שדורשיו נוטריקון באגדה? ת״ל אברהם אב המון גוים (בראשית י״ז:ה׳), כרמל (ויקרא ב׳ כ״ד) רך־מל, דבר שהוא רך ונמלל ביד. והוא קללני קללה נמרצת (מלכים א ב׳:ח׳) ר״ת נואף מואבי רוצח צורר תועבה. ירט (במדבר כ״ב) ר״ת יראה ראתה נטתה.

ל״ול״א) מוקדם שהוא מאוחר בענין, כיצד? ונר אלקים טרם יכבה ושמואל שוכב בהיכל ה' (שמואל א ג׳:ג׳) והלא אין ישיבה בהיכל כ״ש שכיבה? ואפילו בעזרה אין ישיבה אלא למלכי בית דוד בלבד, שנאמר ויבוא המלך דוד וישב לפני ה׳ (שמואל ב ז׳:י״ח), ומה ת״ל שוכב? אלא מוקדם הוא, וכן צ״ל ונר אלקים טרם יכבה בהיכל ה׳ ושמואל שוכב. כיוצא בדבר אתה אומר עיני ה׳ אל צדיקים ואזניו אל שועתם, צעקו וה׳ שמע ומכל צרותם הצילם, ואח״כ פני ה׳ בעושי רע להכרית מארץ זכרם (תהילים ל״ד:י״ז) (כי לא יתכן שפסוק פני ה' בעושי רע יבוא קודם צעקו וה׳ שומע כי זה מוסב על הצדיקים).

ל״זל״ב). ממוקדם ומאוחר שבפרשיות, כיצד? ויאמר ה׳ אליו קחה לי עגלה משולשת (בראשית ט״ו:ט׳), אימתי נאמרה פרשה זו אחר מלחמת המלכים, והמעשה הזה היה קודם שיצא אברהם חמש שנים, שנאמר ויהי מקץ שלשים שנה וד׳ מאות שנה (שמות י״ב:מ״א) ואמר ר׳ יוסי אי אתה מוצא חשבון זה אלא משבעים שנה לאברהם שנגזרה גזירה על ענין בברית בין הבתרים, הא למדת שגזרת ענין בין הבתרים היה חמש שנים קודם יציאת אברהם מהרן ונכתבה מאוחרת. כיוצא בו וידבר ה׳ אל משה במדבר סיני וגו׳ באחד לחדש השני בשנה השנית וגו׳ (במדבר א׳:א׳) ואח״כ כתיב ויהי ביום כלות משה להקים את המשבן (שם ז׳), והלא הקמת המשכן היה מקודם שהוקם המשכן באחד בניסן בשנה שניה שנאמר ויהי בחדש הראשון וגו׳ הוקם המשכן (שמות מ׳:י״ז) אלא מכאן אתה למד שהמאוחר מוקדם בפרשיות.