אוצר מדרשים, ברייתא דמס׳ נדה א׳Otzar Midrashim, Baraita on Tractate Niddah 1

א׳[ברייתא דמס׳ נדה פ״א הלכה ו׳ צד 8]

ב׳א״ר תחלפתא מעשה היה בשתי אחיות שהיו דומות זו לזו, וקומתה של זו דומה לזו, ואף זיו של שתיהן היה כאחד, והולכות שתיהן כאחת ולא היתה זו ניכרת מזו. אמרה לבעלה נטמאתי (פי׳ שפרסה נדה ועי״ז נתרחק ממנה ולא היה עמה בבית אחד) וירדה והלכה וזינתה. לקח בעלה והלך לבדקה במים המרים המאררים, אמרה לו בבקשה ממך תרפה ממני עד שאלך ואתן שלום לאחותי, הלכה ואמרה לה אותה אשה זינתה, הרי בעלי הולך לבדקני, אמרה לה אחותה שבי בתוך הבית ואני מתלבשת בבגדיך ואני מהלכת עם בעלך. הלכה בערמה עד שהגיעה אצל כהן גדול והשקה אותה מי המרים המאררים, ועברה, והיו שניהם מהלכין בדרך עד שהגיעו לשערי העיר, אמרה לו המתן לי עד שאלך ואומר לאחותי שבאתי לשלום. הלכה ונכנסה בתוך חצרה, כיון ששמעה אחותה יצאה לקראתה והיתה מחבקת אותה ומנשקת אותה, ויצא ריחן של מים המרים מתוך פיה עד שנכנסו לתוך גופה ובקעו את כרסה. א״ר יוחנן מי יוכל לעמוד בסורחנה של אשה זו אילולי המקום שעקרה הלא רבתה הטומאה בישראל. (עי׳ ילקוט שמעוני ח״א רמז תש״ה, ובמדבר רבה פ׳ נשא).

ג׳[שם פ״ב הלכה ד׳]: מעשה היה בשני תלמידים שהיו אוכלים כאחד ושותים כאחד ושניהם יגעים בתורה כאחד, יום אחד נפטר אחד מהם והלכו לקוברו ולא הלכו אחר מטתו אלא עשרה בני אדם. לאחר כן מת בן תודרוס המוכס והלכו עמו מנער ועד זקן מעולל ועד יונק, כיון שהגיעו לקבורה התחיל התלמיד בוכה ואומר רבש״ע זהו שכרה של תורה? עד שהוא עומד ובוכה פתח הקב״ה את עיניו וראה את חבירו מהלך בתוך הפרדסים בתוך המעינות של מים בתוך גן עדן וראה בנו של תודרוס המוכס עקול ברגליו ולשונו לחוך על פני המים, שאל לממוניה מה טיבו של זה ומה טיבו של זה; זה שהלכו אחר מטתו מנער ועד זקן הוא בשינוק (תרגום של צוקה וצרה) הזה, זה שלא הלכו אחרי מטתו אלא עשרה בני אדם הוא בריוח?! אמרו לו חבירך זה לא עשה עבירה מימיו אלא אחת שהיה יודע שקשה כחה של נדה לפני המקום ועברה לפניו נדה והיה מהלך אחריה ומש בגדיו בבגדיה ולא ידע, ובקש הקב״ה לגבות אותה העבירה ממנו בחייו לפיכך לא הלכו אחרי מטתו אלא עשרה בני אדם. ועוד שאל ואמר להן מה טיבו של זה שהלכו בני המדינה אחריו ונחלק לו כבוד, מה טיבו בשינוק זה? אמרו לו זה לא נזהר בנדה כל ימיו והיה מטמא את עצמו בה בזדון, אלא פעם אחת עברה לפניו נדה ורקקה ודרס את רוקה והלך לטבול את עצמו במים, לפיכך נחלק לו כבוד בחייו והלכו אחר מטתו האנשים והנשים. באותה שעה אמר התלמיד כמה קשה היא הנדה לפני הקב״ה שכל מי שהוא משמרה סופו לירש גן עדן, ודיו שכל מי שהוא משמר את עצמו ממנה סופו להנצל מדינה של גיהנם, ולא עוד אלא שהוא מרחיק עצמו מן הערוה ומקרב עצמו לטהרה (רוקח הלכות נדה סי׳ שי״ח בשם מעשה הגאונים).

ד׳[שם פ״ג הלכה ב׳]: בימות נביאים הראשונים כיון שנולד לאחד מהם בן היה מוסרו בחיק של זקנו, כיון שנולד אברהם לתרח מסרו תרח לחיקו של נחור, והיה מלמדו מעשה הבעלים ולא היה יכול מפני שהיה מובדל לשמו של הקב״ה כשאור מן העיסה. כשנולד יצחק לאברהם אמרו חכמים לא נולד יצחק עד שראתה שרה דם ונתעברה, מה טעם? מהרי שלש סאים קמח סלת, מכאן שנה ר׳ אלעזר בן עזריה כיון שנתבשרה שרה לא האמינה עד שראתה נדה. לאחר שאמר מהרי שלש סאים קמח חוזר ואומר ואל הבקר רץ אברהם, אלא בשעה שנתעסקה שרה בעיסה נתנדה. ולמה לא נתנה רשות לשפחותיה שיתעסקו בעיסה? אלא בשעה שבשרו המלאכים לאברהם ביצחק, צריכה היא לבדוק את עצמה עד שמצאה ראיה לדבריהם. מיד בדקה עצמה בעיסה ונתנדה. כיון שראה אברהם שנטמאת שרה בעיסה, אל הבקר רץ אברהם. אמר לה הטובה שבנשים למה נשתנו פניך? אמרה לו חייך נטמאתי ונטמאה עיסתי. הלך ובדקה ומצא דבריה מכוונים והאמין על מה שאמרה לו. א״ר חייא במה בדקה אברהם? לקח את העיסה ונתגעלה פניה של עיסה בשרה, ולא עוד אלא שצפה בפניה וראה אותם שהאדימו, אמר אברהם צריך אני לאבד עולמי מפני הניין שעה אחת?! מיד ואל הבקר רץ אברהם. ולמה מנע עצמו מעיסה (לאכילה) אלא שראה שעיסתה של שרה טמאה היא. ומי גלה לו? אלא הקב״ה גלה לו כמה דאת אמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי, ואין שמירה אלא בנדה. מכאן שנו חכמים ואמרו, מה אם אברהם שבחנו הקב״ה לשמו ריחק עצמו מן הנדה, ולא נמצא בזרעו פסול לפי שנזהר בהוריית נדה, אנו על אכו"כ שאנו מחויבין במצות צריכין אנו לבדוק את הנדה וכו׳. ושרה על ידי ששמרה עצמה מן הנדה ובדקה בנדה נקראת כשרה. מיד נתכוון המלאך לאברהם ואמר לו איה שרה אשתך, אמר לו אברהם הנה באהל. נזדווג המלאך ואמר שוב אשוב אליך כעת חיה והנה בן לשרה אשתך. ולא מצינו שהעמיד את דבריו ושב. הלכו ובדקו את הדבר לפני ר׳ ישמעאל ור׳ חנינא, אמרו להם מה תאמרו במלאך שבשר את שרה, חזר או לא חזר? אמר להם ר׳ חנינא והלא מצינו במלאך שחזר אלא שנתכנה בשם אלוה, ומפני כך לא פירשה תורה אותו אלא מן הצד. ומה טעם? וה׳ פקד את שרה כאשר אמר אותו המלאך, ויעש ה׳ לשרה כאשר דבר הקב״ה. מכאן שנו חכמים ואמרו כל מקום שאת מוצא ה׳ וה׳ הוא ובית דינו, ה׳ שהזהיר את ישראל מן הנדה, וה׳ המקרבן לכף זכות ומרחקן מן העבירות.

ה׳[שם סי׳ ט׳ צד 55]: אמרו חז״ל בזמן שהאשה מתיחדת עם בעלה ולבה לאיש אחר שראתה בדרך אין לך נאוף גדול מזה, שנאמר האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים (יחזקאל ט״ז:ל״ב), וכי יש אשה מנאפת תחת אישה? אלא זו היא שפגעה באיש אחר ונתנה עיניה בו והיא משמשת עם בעלה ולבה עליו. מעשה במלך הערביים ששאל את ר׳ עקיבא אני כושי ואשתי כושית ילדה לי בן לבן, אהרגנה שזנתה תחתי? א״ל צורות ביתך שחורות או לבנות? א״ל לבנות, א״ל כשהיית עוסק עמה עיניה נתנה בצורות לבנות וילדה כיוצא בהן, ואם תמה אתה בדבר, למד מן צאנו של יעקב שמן המקלות היו מתיחמות שנאמר ויחמן הצאן אל המקלות (בראשית ל׳:ל״ט), והודה מלך הערביים ושבח לר״ע (תנחומא פ׳ נשא, במדבר רבה פ״ט).

ו׳—הוי אומר כל אשה שמתיחדת עם בעלה בקדושה הקב״ה מעמיד ממנה בנים צדיקים שכן מצינו בחנה שנתיחדה עם בעלה בקדושה ולא קפח הקב״ה מתן שכרה ונתן לה הקב״ה בן צדיק כמשה, שנאמר אם יעמוד משה ושמואל (ירמיהו ט״ו:א׳), וכן הוא אומר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו (תהילים צ״ט:ו׳). וכן חנה אומרת אל הנער הזה התפללתי, למה שנזרע בקדושה. אמר הקב״ה בעוה״ז תעבתי כל עובדי ע״ז על שהם מזרע טומאה ובחרתי בכם לפי שאתם זרע אמת שנאמר ואנכי נטעתיך שורק כלו זרע אמת (ירמיהו ב׳:כ״א), וכתיב ובך בחר ה׳ להיות לו לעם סגולה (דברים ז׳:ו׳), ואף לעתיד לבא איני בוחר אלא בכם שאתם זרע קודש ברוכי ה׳ שנאמר לא ייגעו לריק ולא ילדו לבהלה כי זרע ברוכי ה׳ המה (ישעיהו ס״ה:כ״ג).

ז׳[שם סי׳ י׳ צד 57]: אמרו חכמים כל המקדש עצמו בשעת תשמיש הויין לו בנים זכרים שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים וכתיב בתריה אשה כי תזריע וילדה זכר (יומא ל״ט). ועוד אמרו חכמים כל הזהיר בטבילה הויין ליה בנים זכרים שמורים הוראה בישראל, שכן מצינו באלישע שהיה זהיר בטבילה והיה לו בן שמורה הוראה בישראל ושמו ר׳ ישמעאל כהן גדול. אמרו על אלישע שהיה צדיק גמור ולא היה לו בנים מתקיימין, בשעה שהיה לו ילדים מיד מתים. אמרה לו אשתו אדוני מפני מה הללו צדיקים יש להם בנים ואין לנו אפילו אחד. אמר לה בתי מפני שנוהגין בנפשם טבילה הם ונשיהם. אמרה לו אף אנו נוהגין אותה בנפשנו, מיד קבלו על עצמם לעשות כן. פעם אחת עלתה לטבילה, טבלה ופגע בה חזיר, חזרה לבית הטבילה טבלה ועלתה, ראתה לפניה מצורע חזרה לבית הטבילה וטבלה עד ארבעים פעמים. ולסוף מ׳ פעמים אמר לו הקב״ה לגבריאל רד ועמוד לפני צדקת זו שכבר נצטערה ביותר והיא תתעבר זה הלילה בן זכר ור׳ ישמעאל שמו, והוא יהיה עתיד להיות כהן גדול לפני. באותה שעה ירד גבריאל ונתעטף כמו בעלה בבגדים נאים והלך ועמד בפניה בשעה שהיא עולה מבית הטבילה ועמד על פתח המקוה וכו׳. ונדמה לה בדמות אלישע בעלה וראתה אותו והלכה ונתעברה אותו הלילה וילדה ר' ישמעאל בדמות גבריאל וכל זמן שהיה ר׳ ישמעאל רוצה לעלות לרקיע היה מזכיר את השם ועולה, והראהו גבריאל ישועות ונחמות שעתיד להיות על ישראל. (מכאן ולהלן ״אמר ר״י סח לי הדרניאל״ שייך לערך מטטרון, וערך עשרת הרוגי מלכות – ע״ע).