אוצר מדרשים, חופת אליהו, חופת אליהו רבהOtzar Midrashim, Chuppah of Eliyahu, Chuppat Eliyahu Rabbah
א׳חופת אליהו רבה
1
ב׳[מראשית חכמה וכבוד חופה]
2
ג׳א׳) בשלשה דברים נברא אדם הראשון: באפר בדם ובמרה, וכולם שקולים כאחד, שאילמלא שלשתן אין אדם יכול להתקיים, שאם חסרים במדותן או אם יתירים במדותן הרי זה מצטער (עי׳ סוטה ה׳).
3
ד׳ב׳) ג׳ נשים מלכו בעולם: ציון (אולי צ״ל שלציון המלכה עי׳ שבת ט״ז: ומגילת תענית פ״י) ועתליה ומלכת שבא.
4
ה׳ג׳) ג׳ הטיחו הזהרות כלפי מעלה ואלו הן: אסף ירמיה חבקוק, לאסף ולירמיה השיב להם תשובה ולחבקוק לא השיב לו תשובה (עי' ערוך ע׳ טח, וילקוט שמעוני חבקוק רמז תקס״ג).
5
ו׳ד') ג׳ מדות טובות ברא הקב״ה בעולמו ע״י שלשה צדיקים ואלו הן שיבה וזקנה, וחולי, וחולה שיתרפא. שיבה וזקנה ע״י אברהם שנאמר ואברהם זקן בא בימים, אמרו מיום שברא הקב״ה את עולמו עד שבא אברהם לעולם כל אותן עשרים דור שלפניו לא היתה בהם זקנה, שכמו שהיה נתגדל הבן תחת אביו לא היו מכירין בני אדם איזה מהם נולד תחלה, כך בין רב לתלמיד לא היו יודעין למי נוהגין כבוד תחלה, וכיון שבא אברהם אמר לפניו רבש״ע אם סבירא לפניך הודע בין קטן לגדול ובין אב לבן ובין רב לתלמיד. א״ל הקב״ה ושער ראשיה כעמר נקא (דניאל ז׳ ט'), ובאברהם כתיב ואברהם זקן (בראשית כ״ד א'). וחולי ע״י יעקב, שנאמר ויאמר ליוסף הנה אביך חולה (שם מ״ח א') וכתיב ויכל יעקב לצוות את בניו וגו'. אמרו מיום שברא הקב״ה את עולמו היה אדם מהלך בדרך ומת, עד שבא יעקב לעולם ואמר לפניו אם סבירא לפניך יחלה אדם וישהה על מטתו עד שיצוה את בניו ובני ביתו, אמר הקב״ה מוטב שאתן טובה זו על ידי צדיק זה שנאמר ויכל יעקב לצוות את בניו וגו'. וחולה שיחלה ויתרפא מחליו נתנה ע״י חזקיהו, אמרו מיום שברא הקב״ה את עולמו עד שבא חזקיהו אין חולי שולט באדם שיורד מעל המטה, וכיון שבא חזקיהו אמר לפניו רבש״ע יהי רצון מלפניך שיתרפא אדם מחליו וירד ממטה שעולה עליה ויתן שבח והודאה לשמך כל ימי חייו, אמר הקב״ה מוטב שאתן טובה זו לבריות על ידי צדיק זה, שנאמר מכתב לחזקיהו מלך יהודה בחלותו ויחי מחליו (ישעיה ל״א ט') ואומר והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה (מ״ב כ״ו ו').
6
ז׳ה') מפני שלשה דברים בעלי בתים של ישראל יורדין מנכסיהם, מפני שהן מסובין ואוכלין ושותין בעת שהם צריכין [להיות עוסקין] בצרכי צבור, ומפני שהן מבקרין שדיהן וכרמיהן בשבת, ומפני שמשחררין עבדיהם ואמהותיהם הכנענים (גיטין ל״ח:).
7
ח׳ו') ג׳ דברים צריך אדם להסתכל בהם בכל יום ואלו הן בשעה שנכנס לבית הכסא אומר לו ראה כי דרכך דרך בהמה, ובשעה שיבא להקיז דם אומר לו (לעצמו) דע שאתה בשר ודם, ובשעה שהוא עומד על המת אומר לו ראה לאן הוא סופך, ואם אינו חוזר (עי״ז בתשובה) אלא שמדבר דברים יתירים (בטלים) אומר לו אוולת אדם תסלף דרכו (משלי י״ט ג').
8
ט׳ז') ג' צדיקים גמורים נבראו בעולם ואלו הן יעקב משה ודוד, וכתיב בהם נבואה וקריבה, ביעקב כתיב ותחי רוח יעקב אביהם הרי זו נבואה, וקריבה ויקרבו ימי ישראל למות. במשה כתיב ולא קם נביא עוד בישראל (סוף דברים) וקריבה הן קרבו ימיך למות (שם ל״א י״ד). בדוד כתיב רוח ה' דבר בי (שמואל ב כ״ג:ב׳) וקריבה ויקרבו ימי דוד למות (מלכים א ב׳:א׳).
9
י׳ח') ג׳ רעים אהובים היו לאברהם ואלו הן ענר אשכול וממרא, וכשאמר הקב״ה לאברהם מול בשרך הלך ונמלך בענר, אמר לו הקב״ה צוני על המילה, אמר לו אם תעשה כך מיד כל אומות העולם יפרשו ממך ויאמרו על עצמו לא חס ואיך יחוס על אחרים. מיד הניח ענר ונמלך באשכול אך הוא משיבו כדברי ענר, הניח את שניהם והלך אצל ממרא וא״ל הקב״ה צוני ואמר לי מול את בשרך, א״ל ממרא לאברהם אם הקב״ה אמר לך על נשמתך שהיא חביבה עליך אין אתה נותנה לו? אמר מתירא אני מאד שמא אמות, א״ל אל תתירא! מכבשן האש ירד והצילך הוא עצמו שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים, אף עכשיו יצילך ויסייעך שנאמר אחר הדברים האלה היה דבר ה׳ אל אברהם במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך. אחר, מהו אחר? אחר דברים שאמר ממרא לאברהם השיבו הקב״ה ואמר לו אני עוזרך וסומכך ואתן לך שכר בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר שכרך הרבה מאד. באותה שעה היה אברהם נושא קל וחומר ואמר היאך אעשה ומאי זה אבר אמול, אם מיד הריני קטע ואם מרגלי הריני גדם. א״ל ממרא בא ואראך מקום המילה, נטל ממרא החרב והעביר על כל גופו וכיון שבא למקום המילה מת מיד, ומפני מה מת ממרא מפני שהיה ברצונו להקדים בשרו תחלה למילה, הקב״ה אמר דבר זה לא צויתי אלא לאברהם אוהבי מפני שמסר עצמו על קדושת השם והושלך לכבשן האש. באותה שעה אמר הקב״ה לאברהם איזה אבר יתר באדם שהעולם יבנה ממנו אותו אני מצוה שתמול, כדי שיזכו בניך אחריך לחיי עולם הבא. כיון ששמע אברהם עמד ומל את בשר ערלתו. ובשביל אותה עצה שיעצו ממרא זכה ושרתה שכינה בחלקו, שנאמר וירא אליו ה' באלוני ממרא (ב״ר פמ״ב).
10
י״אט') ג' קפצה להם הארץ ואלו הן אליעזר עבד אברהם ויעקב ואבישי בן צרויה (סנהדרין צ״ה.).
11
י״בי') ג' דברים עלו במחשבה ואם לא עלו דין הוא שיעלו, ואלו הן על המת שיסריח, וישתכח מן הלב, ועל התבואה שתרקב. שאילמלא המת אינו מסריח אינו נקבר, ואילמלא נשתכח מן הלב אין בני אדם פוסקין בכייתם על מת, ואילמלא התבואה נרקבת אין בני אדם מוכרין תבואתם לעולם (פסחים נ״ד:).
12
י״גי״א) ר' שמעון בן מנסיא אומר על שלשה דברים בוכה הקב״ה בכל יום על תלמיד חכם שאין לו פת בסלו ועל ת״ח שאינו עוסק בתורה באשמורה האחרונה, ועליו הכתוב אומר הדלת תסוב על צירה ועצל על מטתו (משלי כ״ו:י״ד), ועל חכם המתגאה (חגיגה ה':).
13
י״די״ב) ג' דברים צריך אדם לבקש עליהם רחמים על פרנס טוב ועל שינה טובה ועל חלום טוב (ברכות נ״ה.).
14
ט״וי״ג) ג' דברים מביאין בני אדם לידי עניות המזלזל בנטילת ידים, והמשתין לפני מטתו ערום, ומי שאשתו מקללת בפניו ושותק (שבת ס״ב:).
15
ט״זי״ד) ג' דברים ממעטין המזונות קול ומריבה וערוה, ור׳ מאיר אומר אף המקללת יולדי בעלה בפניו (עי' ב״מ נ״ט.).
16
י״זט״ו) ג' דברים מעין עוה״ב שבת ושמש ותשמיש (עי׳ ברכות נ״ז:).
17
י״חט״ז) ג׳ דברים מביאין האדם לידי פודגרא (חולי הרגלים) מנעל דחוק מטה קצרה ותשמיש ביותר (סוטה י').
18
י״טי״ז) ג׳ דברים נאמרו בצפרנים קוברן צדיק שורפן חסיד מפזרן רשע (נדה י״ז.).
19
כ׳י״ח) ג' חנות הן חן אשה על בעלה, חן מקח על מקחו, חן תורה על עושיה, וי״א אף חן מקום על יושביו (סוטה מ״ז.).
20
כ״אי״ט) ג' נוחלין עוה״ב הדר בא״י והמגדל בנו לת״ת והמבדיל על היין במוצאי שבתות (פסחים קי״ג.).
21
כ״בכ') ג׳ הם שהודו ואבדו מעולם הזה ומעוה״ב מרגלים ודואג ובני רימון הבארתי, ור' מאיר אומר אף איש גר עמלקי (אבות דר״נ פמ״ה, כ״י).
22
כ״גכ״א) ג' דברים העושה אותו דמו בראשו היושב בצלו של נר, והעומד לפני הנר ערום ומכבה נר בפיו מפני שנכפה, והמשמש מטתו לפני הנר מפני שהויין לו בנים נכפים (פסחים קי״ב:).
23
כ״דכ״ב) ג' הקב״ה כועס בהן על מי שנעור באשמורת ואינו עוסק בתורה, ועל מי שעוסק בה ואינו מקיימה, ועל שעוסק בה ומקיימה שלא לשמה.
24
כ״הכ״ג) ג' דברים הקב״ה קורא להם בעצמו ואלו הן רעב שובע ופרנס. רעב מנין כי קרא ה' לרעב (מ״ב ח'), שובע מנין שנאמר וקראתי אל הדגן והרביתי אותו (יחזקאל ל״ו). פרנס מנין שנאמר ראו קרא ה' בשם (שמות ל״ה, ברכות נ״ה.).
25
כ״וכ״ד) ג׳ דברים מכריז הקב״ה עליהם בכל יום בת פלוני לפלוני, אשת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני (סוטה ב׳. מ״ק י״ח:).
26
כ״זכ״ה) ג׳ פעמים בכל יום הכרוז יוצא מלפני הקב״ה ואומר נוח לו לאדם שלא נברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ויעשה רצון קונו (ערובין י״ג:).
27
כ״חכ״ו) ג׳ דברים אין אדם ניצל מהם בכל יום הרהור עבירה ועיון תפלה ואבק לשון הרע, ואמר רב יהודה רוב בגזל ומיעוט בעריות והכל באבק לשון הרע (ב״ב קס״ד:).
28
כ״טכ״ז) על ג' דברים נאנחים הגוים בכל יום על השבת ועל התורה ועל המילה שניתן לישראל.
29
ל׳כ״ח) ג' אין להם מחילה המתרעם על מדותיו, המדבר אחד בפה ואחד בלב, והרואה ערוה ומעיד יחידי (פסחים קי״ג:).
30
ל״אכ״ט) ג׳ דברים אפילו בתשובה לא יעלה לו רפואה (נ״א בקושי בתשובה יעלה להם רפואה) הבא על אשת איש והמתכבד בקלון חבירו והמכנה שם לחבירו, וי״א אף המלבין פני חבירו ברבים אפילו בדברי תורה (ב״ב י':).
31
ל״בל') ר' יוחנן אומר ג' עבירות נכתבו ע״י ירמיהו וכל אחת ואחת נכתב בתריה העל אלה לא אפקוד (ירמיה ח'), והעובר עליהן אין לו מחילה לא יום הכפורים מכפר ולא יסורין ממרקין ולא יום מיתה סולח, ואלו הן: הטוי הדין והבא על אשת איש והמספר לשון הרע. הטוי הדין דכתיב דין לא דנו וגו' וכתיב בתריה העל אלה לא אפקוד, והבא על אשת איש דכתיב סוסים מיוזנים משכים היו איש אל אשת רעהו יצהלו, וכתיב בתריה העל אלה לא אפקוד. והמספר לשון הרע דכתיב חץ שחוט לשונם מרמה דבר וכתיב בתריה העל אלה לא אפקוד בם (שם ט'). שאלו תלמידיו את ריב״ז משלשה דברים הללו איזה מהם קשה, אמר להם לשון הרע קשה מכולם (עירובין ט״ו.).
32
ל״גל״א) ג׳ דברים מתישין את הגוף האוכל מעומד והשותה מעומד והמשמש מעומד (גיטין ע'.).
33
ל״דל״ב) רשב״י אומר שלשה הקב״ה שונאן האוחז באמה ומשתין, והמשמש מטתו ערום בלא כסוי אמרו עליו שהוא עושה מעשה בהמה, והמספר דברים שבינו ובין אשתו לשום בריה (נדה ט״ז: י״ז.).
34
ל״הל״ג) ג' הקב״ה אוהבן מי שאינו כועס ומי שאינו משתכר ומי שאינו מעמיד על מדותיו (שמעביר על מדותיו). רב הונא בריה דרב חלש ונמשך לאותו עולם כמה לילות וכמה ימים, כיון שחזר אמרו לו תלמידיו רבינו במה פטרוך? אמר להם בני אשריו מי שאינו עומד על מדותיו. העבודה באו כתות של מלאכי השרת ולמדו עלי זכות ולא קבלו מהם עד שבא מלאך אחד ואמר להם על מי אתם מלמדים זכות שמא על זה שמעולם לא עמד על מדותיו? מיד פטרוני ממיתה לחיים (עי' פסחים נ׳. ר״ה י״ז. ב״ב י':). רב נחמן בר יצחק היה לו תל עפר בתוך כרמו הביא שם פועלים ליטול את התל, וחפרו אותו כל היום כלו, ליום שני כשהן חופרין קפץ אדם אחד מתוך ביתו וישב על התל, והתחיל להתנודד ולקרות, ומה היה קורא, שמא הגיע זמן תחיית המתים? שמא הגיע זמן תחיית המתים? רצו הפועלים והודיעו לרב נחמן, בא ומצאו. א״ל מי אתה? א״ל מת אני שמא הגיע זמן תחיית המתים? א״ל רב נחמן עדיין לא הגיע זמן תחיית המתים. א״ל מה טיבך בתל הזה? א״ל והלא אמרתי לך שמת אני, א״ל ומת אינו נרקב? א״ל הכניסוך לבית הרב ולא הקרוך ספר משלי, ולא כך אמר שלמה ורקב עצמות קנאה (משלי י״ד ל'), וזה מעשה קנאה, ומימי לא העמדתי על מדותי ולא תפשתי בלבי קנאת חבירי מעולם, ולא ספרתי בבית הכנסת ולא בבית המדרש, ולא נתתי לבי ואזני אלא לדברי תורה לקיים מה שנאמר ושומע לי ישכון לבטח (שם א׳ ל״ג). אמר לו ר״נ אבנה לך קובא אחת, א״ל אל תעש לי מאומה ואל תעבירנו ממקום זה מפני שברשות קברוני, אלא השב העפר שנטלת למקומו (שבת קנ״ב:), והיה רב נחמן מפחד ומתעצב כל היום כלו ואמר אוי לי שמא הרגזתי לאותו המת, מיד ראה בחלום שהיה יושב בסוכה דאסא (הדסים), מיד נתן שבח והודאה למקום וקרא מקרא זו אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום. ישתבח שמו של הקב״ה שאין מקפח שכר כל בריה. ומה זה שלא היתה אלא שכר שתיקה שלא עמד על מדותיו כך שילם הקב״ה שכרו, המרגיל עצמו לתלמוד תורה והמגדל בנו לת״ת והולך בענוה ובשפלות רוח על אחת כו״כ שמשלם לו הקב״ה שכרו בכפלי כפלים.
35
ל״ול״ד) ג' דברים מרבין הכח ומרבין הזבל: פת קיבר ושכר חדש וירק (ערובין כ״ה: פסחים מ״ב.).
36
ל״זל״ה) ג׳ דברים אין נכנסים לגוף והגוף נהנה מהן: רחיצה וסיכה ותשמיש.
37
ל״חל״ו) ג׳ דברים מרחיבין דעתו של אדם אשה נאה ודירה נאה וכלים נאים (ברכות נ״ז.).
38
ל״טל״ז) ג׳ דברים מחזירין את הנפש בשר צלי ויין ומרחץ.
39
מ׳ל״ח) שלשה חייהם אינם חיים הרחמנים והרתחנים ואניני הדעת.
40
מ״אל״ט) בשלשה דברים אדם ניכר בכיסו בכוסו ובכעסו, ויש אומרים אף בשחוקו.
41
מ״במ') בשלשה דברים עיניו של אדם כהות המסתכל בקשת ובפני המת ובפני כהנים בדוכנם, וי״א המסתכל בפני נשיא כשהוא רץ (צ״ל כשהוא דן, בשעת דין).
42
מ״גמ״א) ג׳ עזין הן: ישראל באו״ה תרנגול בעופות כלב בחיות, וי״א כהנים בישראל ועז בבהמה (עי׳ ביצה כ״ה ע״ב, ולשון עז הוא כנוי לתשמיש, וכן הלשון הכלבים עזי נפש לא ידעו שבעה).
43
מ״דמ״ב) שלשה דברים מאריכין ימיו של אדם: המאריך בתפלתו, והמרחיב יד על שלחנו, והמצניע בבית הכסא. שכך אמרו חכמים כל המעיין בתפלתו סופו מתקבל שנאמר תכין לבם תקשיב אזנך (תהילים י׳:י״ז), והמרחיב יד על שלחנו סופו מתעשר שנאמר ויהי לחם שלמה ליום אחד שלשים כר סלת וששים כר קמח (מלכים א ה׳:ב׳) וכתיב בתריה אין כסף נחשב בימי שלמה (שם י׳), והמצניע בבית הכסא אין רוח רעה ומיתה שולטין בו שכן מצינו בשאול כשנכנס למערה בקש דוד להורגו, כיון שראהו שמצניע עצמו לא הרגו, שנאמר ואומר להרגך ותחס עיני עליך (שמואל א כ״ד:י״א).
44
מ״המ״ג) ג' דברים מקצרים שנותיו של אדם מי שנותנין לו ספר תורה לקרות ואינו קורא בו, וכוס ברכה לברך ואינו מברך, והמנהיג גדולה לעצמו, וי״א אף הרואה ס״ת ואינו עומד בפניו.
45
מ״ומ״ד) שלשה ממעטין את הזרע פת שעורים ויין רע ועשבי שדה.
46
מ״זמ״ה) שלשה נקרבין למיתה ונרחקים מן החיים: ישן עומד ומקיז דם עומד ושותה אספרגוס מעומד.
47
מ״חמ״ו) שלשה סימנים הן: סימן לעבירה דרקון, סימן לשנאת חנם ירקון, סימן לנבלת הפה אסכרה, וי״א סימן לגסות הרוח עניות.
48
מ״טמ״ז) שלשה מזקינין בלא זמן הדר בעלייה, ומגדל תרנגולין, והאומר דבר ואינו נשמע.
49
נ׳מ״ח) ג׳ חייהם אינם חיים המצפה לשלחן חבירו, ומי שאשתו שולטת בו, ומי שיסורין באין עליו.
50
נ״אמ״ט) שלשה אין רואין פני גיהנם מי שיש בו חולי מעים ודקדוקי עניות והרשות, ר׳ מאיר אומר אף מי שיש לו אשה רעה ואינו יכול לגרשה, שנאמר ומוצא אני מר ממות את האשה (קהלת ז׳:כ״ו).
51
נ״בנ׳) שלשה דברים צוה ר׳ יהושע את בניו: אל תעש מום בעצמך, ואל תעמוד על המקח בשעה שאין לך דמים, אשתך טהורה הזקק לה לילה הראשון.
52
נ״גנ״א) ג׳ קלים הם הדר בבית חמיו ואורח מכניס אורח וסובין *(מבן סירא, ב״ב צ״ה:).
53
נ״דנ״ב) ג׳ דברים אמרו חכמים אכל ולא שתה אכילתו דם והוא תחלת חולי מעים ולא אמרו אלא בסעודת שחרית אכל ושתה ולא הלך ד׳ אמות בני מעיו כאבים והוא תחלת רוח רעה ולא אמרו אלא בערבית, נצרך לבית הכסא ואכל דומה לתנור שהסיקוהו על אפרו והוא תחלת ריח הפה, רחץ בחמין ולא נשתטף בצונן דומה לברזל שהוציאוהו מהאור ולא הניחוהו במים.
54
נ״הנ״ג) מפני ג׳ דברים אין נכנסים לחורבה מפני החשד מפני מפולת מפני המזיקין.
55
נ״ונ״ד) ג׳ צועקין ואינן נענין המלוה בלא עדים, ומי שיש לו אשה רעה ואינה מגרשה, והדר בעיר רעה ואינו יוצא ממנה.
56
נ״זנ״ה) ג׳ דברים נאמרו בפוך: מרבה שער בעפעפים, ופוסק את הדמעה, ומעביר את בת מלך *(פי׳ אם יתן הפוך בעין יזיקנה, בת מלך היא כמו אישון בת עין).
57
נ״חנ״ו) ג׳ דברים נאמרו בכותח הבבלי: מטמטם את הלב, ומחשיך את העינים, וממעט את הכח.
58
נ״טנ״ז) ג׳ חלומות מתקיימים חלום שחרית, וחלום שחלם חבירו, והפותר חלומו בחלום.
59
ס׳נ״ח) ג׳ בודקין את האדם: יין וחומץ (נ״א וחמץ) ודרך ארץ.
60
ס״אנ״ט) ג׳ דברים שנאמר בהם אלמלא קליפה החיצונה אין יוצאין מן בני מעיים לעולם ואלו הן: ביצה צנון ואתרוג.
61
ס״בס׳) שלשה יעקרו מן העולם ואח״כ יבא משיח ואלו הן: יצר הרע ומלכות הרשעה וע״ז. יצר הרע מנין שנאמר והסירותי לב האבן מבשרכם (יחזקאל י״א:י״ט), מלכות הרשעה מנין שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו (עובדיה א׳:כ״א), וע״ז מנין שנאמר ה׳ בדד ינחנו ואין עמו אל נכר (דברים ל״ב:י״ב).
62
ס״גס״א) ג׳ נבראו בלא חטא: עמרם ישי וכלאב.
63
ס״דס״ב) ג׳ צועקין ואין נענין הקונה אדון לעצמו והמחלק נכסיו בחייו ואף המשיא בתו קטנה.
64
ס״הס״ג) ג' דברים מביאין את האדם לידי עניות המשמש מטתו ביום ערום, ועומד לפני הנר ערום, והמשמש לפני כל חי, אמר רב אפילו תרנגול.
65
ס״וס״ד) ג׳ דברים מביאין את האדם לידי עשירות עיון תפלה, ומשא ומתן עם הבריות באמונה, ועלוב יהיה לאנשי ביתו, וי״א אף מי שיש בו דעה שנאמר ובדעת חדרים ימלאו (משלי כ״ד:ד׳).
66
ס״זס״ה) שלשה חבושים הם מצורע ושומר הסף ואשה.
67
ס״חס״ו) ג׳ דברים אמרו חכמים במשמש מטתו: האוכל שום הוין ליה בנים נאים, כרפס הוין ליה בנים זיותנין (זימרנין) אתרוג הוין ליה בנים רתחנין.
68
ס״טס"ז) ר' עקיבא אומר בשלשה דברים אוהב אני את המדיים כשהן יועצין אין יועצין אלא בשדה וכשנושקין אין נושקין אלא על פיסת היד וכשחותכין בשר אין חותכין אלא על גבי השלחן.
69
ע׳ס״ח) רבן גמליאל אומר בשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים צנועין באכילתן ובבית הכסא ובתשמיש.
70
ע״אס״ט) ג' אין להם מחילה: גר שחזר לסורו, והמוכר תרומה לשם חולין, והבועל לאשתו נדה.
71
ע״בע׳) שלשה אין להם קבורה הנהנה מאידיהן של גוים, ואוכל כאן ומברך במקום אחר, והמתכבד בקלון חבירו.
72
ע״גע״א) ג׳ שקולין הן זה כזה וצריכין כבוד: יראת חטא ועושר וחכמה.
73
ע״דע״ב) שלשה שונאין את התורה אשה ועם הארץ ותינוק.
74
ע״הע״ג) שלשה מרחיבין לבו של אדם קול ערב וריח בשמים ונקיות.
75
ע״וע״ד) שלשה קולות ערבים לאדם קול תורה וקול גשמים וקול כספים.
76
ע״זע״ה) שלשה קולות קשין על בני אדם קול נערים קול עכברים קול חזירים, וי״א אף קול רעמים וקול חמורים.
77
ע״חע״ו) בשלשה מקומות טינף הקב״ה כבודו בשביל צדיקים, בשביל אברהם שנאמר ויבא אלקים אל אבימלך, בשביל יעקב שנאמר ויבא אלקים אל לבן הארמי, ובשביל ישראל שנאמר ויבא אלקים אל בלעם.
78
ע״טע״ז) ג׳ דברים עתיד אליהו לגלותן, צנצנת המן צנצנת שמן המשחה ומקלו של אהרן בשקדים ופרחים, וי"א צלוחית של מים (של מי נדה מפרה אדומה).
79
פ׳ע״ח) ג׳ ממעטין כחו של אדם ומשחירין פניו ואלו הן: עון פחד ודרך, עון מנין, כי הילדות והשחרות הבל (קהלת י״א:י׳) דברים שעושה בילדותו משחרין אותו בזקנותו, פחד מנין, פחד ופחת ופח (ירמיה מ״ח מ״ב), דרך מנין, ענה בדרך כחי (תהילים ק״ב:כ״ד).
80
פ״אע״ט) [אמר ר״ש בן נחמני אמר ר' יונתן] שלשה שאלו שלא כהוגן אליעזר ושאול ויפתח, אליעזר אמר והיה הנערה אשר אומר אליה (בראשית כ״ד:י״ד) משיבה רוח הקדש ואמרה לו יכול אפילו שפחה אפילו ממזרת אפילו מוכת עץ ושחין? נזדמנה לו רבקה שהיתה ראויה ליצחק. שאול אמר והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עושר גדול ואת בתו יתן לו (שמואל א י״ז:כ״ה) משיבה רוה״ק ואמרה לו יכול אפילו גוי או עבד אפילו ממזר? נזדמן לו דוד שהיה ראוי להתחתן במלך. יפתח הגלעדי אמר והיה היוצא אשר יצא מדלתי ביתי לקראתי וגו' (שופטים י״א:ל״א) משיבה רוה״ק ואמרה לו שוטה שבעולם יכול אף כלב אפילו חזיר שאינו ראוי והגון? נזדמנה לו בתו שנאמר והנה בתו יוצאת לקראתו וגו'. ויהי כראותו אותה ויקרע את בגדיו ויאמר אהה בתי הכרע הכרעתני וגו'. אמרו עליו על יפתח טפש היה, וי״א רוח שטות (גס רוח) היה לו שלא נשאל על נדרו ולא הותרו לו. ופנחס בן אלעזר שהיה באותו הדור והיה בידו למחות ולא מיחה לפיכך נסתלקה רוה״ק ממנו ע״ב שנה שנאמר הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם (ירמיהו ח׳:כ״ב). כשראה ירמיה את אנשיו (אנשי דורו) ששוחטין את בניהם ומעלין להם על גבי המזבח היה מוחה בידן, והיו אומרין לו והלא יפתח העלה בתו על גבי במה, והלא מישע מלך מואב העלה בנו על החומה, ולמדנו מאברהם שעקד בנו על גבי המזבח, משיבה רוה״ק ואומרת הלא זה אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי (ירמיהו י״ט:ה׳) אשר לא צויתי ליפתח ולא דברתי למישע ולא עלתה על לבי שאברהם מעלה לי בנו לעולה על גבי המזבח.
81
פ״בפ') ג' אלו היו יועצין לפרעה הרשע: יתרו ואיוב ובלעם, יתרו פירש מן העצה לפיכך הכניסו הקב״ה בכנסת ישראל, ולא עוד אלא כרת עמו ברית שגדול מברית שכרת לדוד שנאמר נשבע ה' לדוד אמת לא ישגב ממנה וגו' אם ישמרו בניך בריתי ועדותי זו אלמדם (תהילים קל״ב:י״ב) מכלל שעל תנאי כרת ברית לבניו אחריו, אבל ליתרו לא כרת עמו על תנאי, שנאמר לא יכרת איש ליונדב בן רכב עומד לפני כל הימים (ירמיהו ל״ה:י״ט) ויונדב בן רכב היה מזרע יתרו שנאמר ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים (שופטים א׳:ט״ז) ואומר המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב (דהי״א ב׳). איוב ששתק דנו הקב״ה מעין דין מצרים, שכך שנו חכמים מי שסיפק בידו למחות ואינו מוחה נדון ביסורין. בלעם הרשע שנתן העצה ואמר אם תשליכם לאש הוא ידין אותך באש שנאמר כי באש ה׳ נשפט (ישעיהו ס״ו:ט״ז), ואם תהרגם בחרב הוא ידין אותך בחרב שנאמר ובחרבו את כל בשר ואם תדין אותן במים אין לך עצה טובה מזו שכבר הביא מבול לעולם, לפיכך הפילו הקב"ה בחרב שנאמר ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב (במדבר ל״א:ח׳). אמר ר' יצחק בשעה שהרגו בני ישראל לבלעם היו מתנחמין ואומרים מה עשינו שהרגנו נביא שכתוב בו ויודע דעת עליון. יצתה בת קול ואומרת קוסם הרגתם ולא נביא.
82
פ״גפ״א) ג׳ פתחים יש לו לגיהנם אחד בים ואחד במדבר ואחד בירושלם. בים מנין שנאמר מבטן שאול שועתי שמעת קולי (יונה ב׳:ג׳). במדבר מנין שנאמר וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה (במדבר ט״ז:ל״ג), בירושלם מנין שנאמר אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלם (ישעיהו ל״א:ט׳).
83
פ״דפ״ב) ג׳ מדות טובות נתן הקב״ה לישראל מה שאין בכל האומות ואלו הן: מדת רחמים ומדת חסדים ומדת בושת פנים. מדת רחמים מנין שנאמר ונתן לך רחמים (דברים י״ג:י״ח), מדת חסדים מנין שנאמר ושמר ה׳ לך את הברית ואת החסד וגו' (שם י'), מדת בשת פנים מנין שנאמר ובעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו (שמות כ׳:י״ז).
84
פ״הפ״ג) [ר״ש בן יוחאי אומר] ג' מתנות טובות נתן הקב״ה לישראל וכולן לא נתנו אלא על ידי יסורין ואלו הן תורה וארץ ישראל ועולם הבא. תורה מנין שנאמר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו (תהלים נ״ד), א״י מנין שנאמר וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה׳ אלקיך מיסרך, וכתיב בתריה כי ה׳ אלקיך מביאך אל ארץ טובה (דברים ח׳:ז׳), עולם הבא מנין שנאמר כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר (משלי ו׳:כ״ג) איזהו דרך חיים שמביא את האדם למוסר הוי אומר אלו תוכחות שנאמר בתוכחות על עון יסרת איש (תהילים ל״ט:י״ב) מכאן שהמקבל יסורין ותוכחות נוחל דרך חיים.
85
פ״ופ״ד) ג' דברים הרואה בחלום משיגהו שלום ואלו הן: הר צפור וקדרה, הר מנין שנאמר ישאו הרים שלום לעם (שם ע״ב), צפור מנין שנאמר כצפרים עפות וגו׳ (ישעיהו ל״א:ה׳), קדרה מנין שנאמר ה׳ תשפות שלום לנו (שם כ״ו) ואומר שפות הסיר שפות (יחזקאל כ״ד:ג׳).
86
פ״זפ״ה) ג׳ [ספרי] נביאים הם שנים מהם נאים וטובים בחלום ואחד ספק, ואלו הן ישעיה מלכים וירמיה, ישעיה הרואה או הלומד יצפה לנחמה, מלכים הרואה או הלומד יצפה לגדולה, ירמיה ידאג מן הפורענות, וי״א הרואה או הלומד ירמיה יצפה לגלות וסופו לגאולה.
87
פ״חפ״ו) ג׳ חסידים הן הרואה את פנחס בחלום יצפה לחכמה, ר׳ אלעזר בן עזריה יצפה לחסידות, ר׳ ישמעאל בן אלישע ידאג מן הפורענות.
88
פ״טפ״ז) ג' מפתחות ברא הקב״ה שלא מסר בידי אדם, ואלו הן של רחם ושל גשמים ושל תחיית המתים. של רחם מנין דכתיב ויפתח את רחמה (בראשית כ״ט:ל״א), של גשמים מנין דכתיב יפתח ה׳ לך את אוצרו הטוב את השמים (דברים כ״ח:י״ב), של תחיית המתים מנין דכתיב בפתחי את קבורתכם עמי (יחזקאל ל״ז:י״ג).
89
צ׳פ״ח) ג׳ כתות באות בדין לעתיד לבוא: צדיקים גמורים ורשעים גמורים ובינונים, צדיקים נכתבין לאלתר לחיי עוה״ב, וכתות של רשעים נכתבין לאלתר לגיהנם שנאמר אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם (סוף דניאל), של בינונים אומר הקב״ה לאברהם הן בניך חטאו, אומר לפניו רבונו של עולם! בניך הם ולא בניי, אמר הקב״ה ליעקב בניך חטאו אמר לפניו רבש״ע בניך הם ולא בני שאתה קראתם בשם בנים, שנאמר בני בכורי ישראל (שמות ד׳:כ״ב), ואומר הקב״ה ליצחק בניך חטאו, אמר לפניו רבש״ע במה חטאו? אומר לו בע״ז וגלוי עריות ושפיכות דמים, אומר לפניו רבש״ע ימי שנותיו של אדם שבעים שנה שנאמר ימי שנותינו בהם שבעים שנה (תהילים צ׳:י׳) צא מהם ל״ה שהם לילות נשתיירו ל״ה אחרים, צא מהם כ׳ שנה עד שיבוא אדם לרשותו ונשתיירו ט״ו שנה, צא מהן ז' שנים ומחצה של יסורין ונשתיירו ז׳ ומחצה, צא מהן ג' שנים ומחצה לשבתות ויו״ט וערבי שבתות וערבי יו״ט ונשתיירו ד' השלך עלי שתי שנים בשביל שאני נתקרבתי לפניך על גבי המזבח, וקבל עליך שתים הנותרות שאתה באהבה קראת אותם בני בכורי ישראל. באותה שעה ענו ישראל ואמרו ליצחק כי אתה אבינו אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו (ישעיהו ס״ג:ט״ז), באותה שעה משיב ואומר להם יצחק, בעוד שאתם מסתכלין כנגדי הסתכלו והודו לאביכם שבשמים, מיד פתחו כולם ואמרו אתה ה׳ אבינו גואלנו מעולם שמך (שם).
90
צ״אפ״ט) ג׳ פעמים עתיד גוג ומגוג לעלות לירושלם, פעם ראשונה עולה ורואה חומת אש מוקפת לה שנאמר ואני אהיה לה נאום ה׳ חומת אש סביב וגו׳ (זכריה ב׳:ט׳) וכן שניה, בשלישית יאסוף עם כבד וגוים רבים ויעלה לירושלם כמו שכתוב ואספתי את כל הגוים אל ירושלם למלחמה (שם י״ד), וכן אמר דוד כל גוים סבבוני בשם ה׳ כי אמילם (תהילים קי״ח:י׳).
91
צ״בצ׳) ג׳ מדות נוהגות בתלמידי חכמים שואל ומשיב הרי זה משובח, שואל ואינו משיב אין למטה הימנו, אין שואל ואין משיב משונה מכולם.
92
צ״גצ״א) שלשה דברים העושה אותן דמו בראשו: אוכל מאגודה של ירק כשהיא צרורה, והשותה שתי כוסות (משום זוגות) והמקנח בחרס.
93
צ״דצ״ב) שלשה ספרים אמר שלמה ברוה״ק ואלו הן שיר השירים ומשלי וקהלת, שה״ש בקטנותו ומשלי בילדותו וקהלת בזקנותו.
94
צ״הצ״ג) (ממעשה תורה שער ג׳ בכל בו) שלשה דברים העושה אותן יורש העוה״ז והעוה״ב: המפרנס עניים ועושה צדקה וגמילות חסדים.
95
צ״וצ״ד) שלשה דברים מביאים את האדם לידי דאגה: צער גידול שער וגידול צפרנים ובגדים פצועים (קרועים).
96
צ״זצ״ה) שלשה כשהם נותנין נותנין בעין יפה, וכשהם נוטלין נוטלין בשבח: הרשות ארץ וים.
97
צ״חצ״ו) שלשה דברים נאמרו בגרוגרות: ממעיט את הכשפים ומאיר את העינים ומרבה את הזרע.
98
צ״טצ״ז) שלשה דברים נאמרו באשה: טפח [מגולה] באשה ערוה שער באשה ערוה קול באשה ערוה.
99
ק׳צ״ח) שלשה דברים מעבירין את האדם על רצון קונהו ועל כבוד דעתו: מלכות (הרשות) ויצר הרע ורוח רעה.
100
ק״אצ״ט) שלשה דברים אמרו חכמים באשה: נושא אשה לשם זנות ולשם ממון ולשם שמים, הנושאת לשם זנות עליו הכתוב אומר אכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרוצו (הושע ד׳:י׳) ולסוף יוצא ממנה בן סורר ומורה, והנושאה לשם ממון עליו הכתוב אומר כי בנים זרים ילדו וגו׳ עתה יאכלם חדש את חלקיהם (שם ה׳) חדש נכנס וחדש יוצא והממון בורח ממנו ולבסוף יצטרך לבריות, והנושאה לשם שמים עליו הכתוב אומר ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך (דברים כ״ח:ו׳) ולבסוף יוצאין ממנו בנים שמושיעין את ישראל.
101
ק״בק׳) שלשה דברים צריך אדם ללמוד: כתב שחיטה ומילה.
102
ק״גק״א) שלשה דברים אמרו חז״ל: לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו וילבש ויתכסה במה שיש לו ויכבד אשתו ובני ביתו יותר ממה שיש לו, שהוא תלוי בקונו והן תלוין בו.
103
ק״דק"ב) שלשה ספרי כתובים הם, הרואה ספר איוב בחלום ידאג מן הפורענות, ספר משלי יצפה לחכמה, ספר תהלים יצפה לחסידות.
104
ק״הק״ג) שלשה דברים אין בהם משום כבוד (לענין מי נכנס ראשון): בית הכנסת ובית הכסא ובית המרחץ, וי״א אין מכבדין לא בגשרים ולא בדרכים ולא בידים מזוהמות.
105
ק״וק״ד) שלשה דברים אל יאמר אדם לחבירו מעצמו אלא א״כ מבקש ממנו ואלו הן: בתו ותלמודו ומעותיו.
106
ק״זק״ה) שלשה דברים הם שחזרו למקומן: תורה וישראל וכסף וזהב, תורה באה מן השמים שנאמר מן השמים השמיעך וגו׳ (דברים ד׳:ל״ו), וכיון שחטאו ישראל בעגל נשתברו הלוחות ופרח הכתב למקומו שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו (משלי כ״ג:ה׳), ישראל היו מעבר הנהר שנאמר בעבר הנהר ישבו אבותיכם (יהושע כ״ד:ב׳) ולשם חזרו שנאמר בבלה יבואו ושם יהיו (ירמיהו כ״ז:כ״ב), כסף וזהב היו ממצרים שנאמר ושאלה אשת משכנתה וגו׳ (שמות ג׳:כ״ב) ולשם חזרו שנאמר ויעל שישק מלך מצרים וגו' (דהי״ב י״ב).
107
ק״חק״ו) שלשה דברים מוציאין את האדם מן העולם עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות.
108
ק״טק״ז) שלשה דברים מוציאין את האדם מן העולם מי שאין לו סנדל וסודר, והלן בבית הקברות, וי״א אף הקורע בגדים בחמתו.
109
ק״יק״ח) שלשה דברים אמרו חז״ל: ריבה דם ריבה שחין, ריבה מרה ריבה צבע (ירקון), ריבה שכבת זרע ריבה צרעת.
110
קי״אק״ט) שלשה מעיינות יש לו לאדם שאין להם הפסק דם ומרה ושכבת זרע, ויש אומרים כל זמן שמרבה מימי רגלים מרבה ירקון.
111
קי״בק"י) אמר ר' ישמעאל שלשה דברים סח לי סוריאל שר הפנים: אל תחזיר אספרגוד אלא למי שנתנו לך, ר״ל כשתשתה אספרגוד והוא משקה מבושם אל תחזיר הכוס אלא למי שנתנו לך, ואל תטול ידיך אלא ממי שנטל ידיו, ואל תטול חלוקך מן השמש בשחרית ותלבש, מפני שמלאכי חבלה מצפים לו מתי יעשה כן וילכד (עי' ברכות נ״א.).
112
קי״גקי״א) שלשה אין ממצעין ואין מתמצעין: כלב אשה גמל. פי׳ אין בהם אמצעות אלא הקצה האחד לטובה או לרעה, ואין הולכין באמצע שנים מאותו המין (עי׳ הוריות י״ג:).
113
קי״דקי״ב) שלשה קלקלו בתיבה ונתקלקלו ונשתנו מן הבריות: חם כלב עורב, חם נהפך דמותו כעורב, כלב מתקשר בשמושו, עורב מזריע מפיו, ואף הנקבה אינה יולדת אלא מפיה (סנהדרין ק״ב: עי׳ רש״י ד״ה רק).
114
קי״הקי״ג) ר׳ יהודה אומר שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל ושלש מתנות גדולות נתנו על ידיהם: באר בזכות מרים וענן בזכות אהרן והמן בזכות משה, מתה מרים נסתלק הבאר, מת אהרן נסתלק הענן וחזרו שתיהם בזכות משה, מת משה בטלו כולן.
115
קי״וקי״ד) שלש מדות טובות נוהגות בעולם: הנותן צדקה הוא משובח בעיני המקום ובעיני הבריות, והמלוה לכל אדם גדול מזה, ונותן למחצה ולמותר הוא למעלה מכולם, פי' נותן מעות לחברו הנצרך להתעסק בהן וחולקין הריוח.
116
קי״זקט״ו) לעולם ידבק אדם בשלשה דברים ויתרחק משלשה דברים: ידבק בשואל שלום ובעוסקים להתיר חליצה ולהפיר נדרים, ויתרחק מן המיאון ומן הפקדונות ומן הערבות, וי״א אף מן המחלוקת.
117
קי״חקט״ז) שלשה מדות טובות ברא הקב״ה בעולמו ואלו הן: יצר הרע וקנאה ורחמים, אם אין יצר הרע אין כל בריה מתעסק בפריה ורביה, אם אין קנאה אין כל בריה מתעסק בנטיעה, אם אין הרחמים אין העולם מתקיים.
118
קי״טקי״ז): *(הוספה מחופת אליהו רבה בראשית חכמה) שלש תכיפות הן: תכף לנטילה ברכה, תכף לגאולה תפלה, תכף לסמיכה שחיטה.
119
ק״כקי״ח) שלשה זיעות הן יפות לגוף: זיעת חולי זיעת מרחץ זיעת מלאכה; זיעת חולי מרפא, זיעת מרחץ אין לך כיוצא בו (עי' אבות דר״נ פמ״א).
120
קכ״אקי״ט) שלש פרוטות אין בהם סימן ברכה: שכר אשה, וריחים, ושכר בהמה.
121
קכ״בק״כ) שלשה שונאין זה את זה: אשה ועם הארץ ותינוק.
122
קכ״ג----------------
123
קכ״דא') ארבעה נאים נבראו בעולם וכלם נטלו מלכות וגדולה והם קבועין בכסא הכבוד: ארי ונשר ושור ואדם, שנאמר ודמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור מהשמאל לארבעתן ופני נשר לארבעתן (יחזקאל א׳:י׳). [לכל אחת מד' חיות שבכסא פני אדם בצורת יעקב ע״ה, שאם יחטאו ישראל יביט הקב״ה בצורתו ומרחם עליהם. פני אריה כנגד משיח בן דוד שהוא משבט יהודה שנאמר בו גור אריה יהודה, ואם יחטאו ישראל ישאג כאריה ומיד מרחם עליהם. פני שור כנגד משיח בן יוסף שכתוב בו בכור שורו הדר לו, ואם יחטאו ישראל גועה כשור ומיד מרחם עליהם. פני נשר כנגד אליהו שטס העולם בארבע טיסות, ואם יחטא ישראל הוא טס לפני הקב״ה ומצפצף כנשר ומיד מרחם עליהם. ומשיב ליעקב אל תירא עבדי יעקב, ומשיב למשיח בן אפרים מה אעשה לך אפרים, ומשיב למשיח בן דוד מה אעשה לך יהודה, ומשיב לישראל הנה אנכי שולח לכם את אליהו וגו'].
124
קכ״הב') ד' דברים אסורין ומעין ארבעתן מותרין: אשת איש אסורה ויפת תואר מותרת, דם אסור וכבד מותר, חזיר אסור לשון דג (או שבוטא) מותר, בשר בחלב אסור כחל מותר.
125
קכ״וג') ד׳ דברים גנאי הם לתלמידי חכמים: המהלך אחורי האשה ואפילו אשתו, והמשחק בשוק, והמונע עצמו מבית המדרש, והמתחבר עם עם הארץ. לעולם ירבה אדם עסקו עם ת״ח כדי שילמוד מהם דעת ודברי סוד שנאמר סוד ה' ליראיו (תהילים כ״ה:י״ד) ואומר הולך את חכמים יחכם (משלי י״ג:כ׳). משלו משל למה״ד לאדם שנכנס לחנות של בשמים אע״פ שלא נגע בבשמים ריח קטרת נודף בו, כך כל מי שרגיל אצל ת״ח אין תלמודו משתכח, ואם רגיל עם עם הארץ סופו מריעין לו מהם שנאמר ורוע כסילים ירוע (שם). משל לאדם שנכנס לחנות של בורסקי אע״פ שלא נגע במלאכתם ריח רע מתעשנת בו. שכך שנו חכמים כל הנטפל בעוברי עבירה נדון כעוברי עבירה וכל הנטפל בעושי צדקה נזכר כעושי צדקה. לעולם ירבה אדם סעודתו אצל ת״ח ולא עם ע״ה לפי שעמי הארץ שונאין ת״ח ומספרים עליהם לשון הרע.
126
קכ״זד') ד' דברים הקב״ה מעיד בעצמו: על רווק הדר בכרך ואינו חוטא, ועל דיין שדן דין אמת לאמתו, ועל עני שמחזיר אבידה, ועל הבודל ממשפחה שיש בה ערעור.
127
קכ״חה׳) ארבעה צריכין שימור בשעתן: חולה חיה חתן וכלה, וי״א גם אבל ותלמיד חכם בלילה.
128
קכ״טו') ארבע מדות יפות לבני אדם: תלמוד תורה ומלאכה ועצת זקנים ורוח נמוכה.
129
ק״לז') ד' מדות רעות לבני אדם: הבטלה ועצת ילדים ושיחתם ורוח גבוהה.
130
קל״אח') ד' דברים קשים זה מזה: מכת הלב קשה ממכת הגוף, חולי מעיים קשה ממכת הלב, אשה רעה קשה משניהן, וחסרון כיס קשה מכולן.
131
קל״בט') ר' יוסי אומר הוי זהיר בארבעה דברים ואין אתה בא לידי חולי מעיים: הוי רגיל בטיבול בין בימות החמה ובין בימות הגשמים, ולהקפות אכילתך במים, ואל תעמוד עצמך בבית הכסא, סעודה שהנאתך ממנה (יותר מדי) משוך ידך הימנה.
132
קל״גי') ד' סמיכות הן: סמוך לסמיכה שחיטה, סמוך לחפיפה טבילה, סמוך לגאולה תפלה, סמוך לרחיצה סיכה.
133
קל״די״א) ד׳ דברים מפסידין שכר בעולם הזה ומבטלים פירות של עוה״ב: הלוקח סוס מן השוק לרכוב עליו להתגאות לפני בני אדם, והמעמיד עבדים לפניו כדי שיראה גדולה לרבים, ומי שהשעה משחקת לו ואינו עוסק בצדקה וגמילות חסדים, והמקבל שררה מן המלכות ועושה בה בזרוע.
134
קל״הי״ב) ד' דברים אמרו חכמים הוי משתדל עם מי שהשעה משחקת לו, והוי זהיר מן היועצין איש לפי דרכו, ומהיות טוב אל תקרא רע, ואל תהי חוטא ולא לך.
135
קל״וי"ג) ד' דברים אדם אוכל פירותיהם בעוה"ז והקרן קיימת לעוה״ב: כבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום בין אדם לחבירו, ות״ת כנגד כולם.
136
קל״זי״ד) ד׳ דברים נפרעים מהם בעוה״ז ולעוה״ב: ע״ז וגילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע כנגד כולם, רבי אומר אף הגזל.
137
קל״חט״ו) ד׳ דברים ישראל מרצין בהם המקום, בתפילין של ראש ושל יד בציצית ובמילה.
138
קל״טט״ז) ד' דברים (משלים) אמרו חכמים אם יכבס אדם שק ויתלבן כן תמצא דעת בכסילים, ואם יעלה חמור בסולם כן תמצא דעת בשוטים, ואם ידור גדי עם נמר כן תדור כלה עם חמותה, ואם תמצא עורב כולו לבן כן תמצא כשרה בנשים.
139
ק״מי״ז) ד׳ אנשים חשובים כמת: עני סומא מצורע ומי שאין לו בנים. עני מנין שנאמר כי מתו כל האנשים וגו׳ (שמות ד׳:י״ט) וכי מתים היו והלא קיימים היו דתן ואבירם ובלעתם הארץ? אלא מתוך שהיו עניים ביותר וירדו מנכסיהם ישבו בשערי מצרים והיו נוטלין מכל בני אדם שעוברין ושבין פרוטה פרוטה. סומא מנין שנאמר במחשכים הושיבני כמתי עולם (איכה ג׳:ו׳). מצורע מנין שנאמר אל נא תהי כמת (במדבר י״ב:י״ב). ומי שאין לו בנים מנין שנאמר הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי (בראשית ל׳:א׳).
140
קמ״אי״ח) ד׳ צריכין להודות: יורדי הים הולכי מדבריות מי שחלה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. יורדי הים מנין שנאמר יורדי הים באניות המה ראו מעשי ה׳ ואחריו מהו אומר יודו לה׳ חסדו ונפלאותיו לבני אדם (תהילים ק״ז:ח׳), הולכי מדבריות מנין שנאמר במדבר בישימון דרך וכתיב יודו לה׳ חסדו, מי שחלה ונתרפא מנין שנאמר כל אוכל תתעב נפשם וכתיב יודו לה׳ חסדו, מי שהיה חבוש בבית האסורים מנין שנאמר יושבי חשך וצלמות וגו׳ וכתיב יודו לה׳ חסדו. ד״א יורדי הים באניות אלו יושבי רומא שהן דומין לספינה המטורפת בים.
141
קמ״בי״ט) ד׳ דברים צוה אחיתופל את בניו: אל תהיו במחלוקת, ואל תמרדו במלכות בית דוד, ואם ראיתם יום טוב של עצרת ברור זרעו חטים, ואם ראיתם חבלו של משיח שלחו דורן לפניו.
142
קמ״גכ׳) ארבע כתות נדונות חוץ לפרגוד: כת ליצנין כת חנפים כת שקרנים כת מספרי לשון הרע. כת ליצנין מנין נאמר משך ידו את לוצצים (הושע ז׳:ה׳) וכתיב במושב לצים לא ישב (תהילים א׳:א׳). כת חנפים מנין שנאמר כי לא לפניו חנף יבוא (איוב י״ג:ט״ז) וכתיב וחנפי לב ישימו אף (שם ל״ו). כת שקרנים מנין שנאמר דובר שקרים לא יכון לנגד עיני (תהילים ק״א:ז׳) וכתיב לשון מדברת גדולות (שם י״ב). כת מספרי לשון הרע מנין שנאמר כי לא אל חפץ רשע אתה וגו׳ (שם ה׳) וכתיב יכרת ה׳ כל שפתי חלקות (שם י״ב).
143
קמ״דכ״א) ד׳ דברים מאריכין ימיו של אדם: המאריך בתפלתו ובשלחנו ובבית הכסא והמאריך בתלמודו. בתפלתו שמא יענה, בשלחנו שמא יהנו עניים ממנו, בבית הכסא כדי שלא יבוא לידי חולי מעיים, ובתלמודו כדי שלא ישכח.
144
קמ״הכ״ב) ד׳ מתו בעטיו של נחש: בנימין ועמרם וכלאב וישי.
145
קמ״וכ״ג) ד׳ מתו בן ק״ך שנה: משה והלל הזקן ורבן יוחנן בן זכאי ור׳ עקיבא. משה היה במצרים מ׳ שנה ובמדין מ׳ שנה ובמדבר מ׳ שנה; והלל הזקן עלה מבבל בן מ׳ שנה ושימש שמעיה ואבטליון מ׳ שנה ופרנס את ישראל מ׳ שנה; ריב״ז עסק בפרקמטיא מ׳ שנה ושמש חכמים מ׳ שנה ופרנס את ישראל מ׳ שנה, וכן ר׳ עקיבא (מפני כבודו של ר״ע לא מנה שהיה ע״ה מ׳ שנה הראשונות).
146
קמ״זכ״ד) ד׳ דברים נאמר בחזרת: מוריקה פנים, מרבה את התולעים, מרבה הזרע, ומביאה השינה:
147
קמ״חכ״ה) ד' דברים יפים בחלום: אם ראה נחש יפה לו, אם הרגו אבדה פרנסתו וי״א נכפלה פרנסתו, נשכו יהיה לו בן זכר, שטן רודף אחריו אין לך סימן יפה גדול מזה.
148
קמ״טכ״ו) ד׳ דברים אמר רבי: אין מניחין כוס מלא על גבי הפת, ואין מעבירין כוס מלא על הפת, ואין סומכין הקערה בפת, ואין זורקין את הפת.
149
ק״נכ״ז) ד׳ פרוטות אין בהם סימן ברכה: שכר כותבין, שכר מתורגמנים, שכר ריחים, ומעות הבאות ממדינת הים, וי״א אף שכר אשתו והנושא אשה לשם ממון.
150
קנ״אכ״ח) ד׳ יפיפיות היו בעולם: רחב יעל מיכל אביגיל, רחב בשמה (נקרי) יעל בקולה מיכל בראיה אביגיל בזכירה.
151
קנ״בכ״ט) ד׳ גבורים יצאו מערפה בשכר ד׳ פסיעות שפסעה אחר חמותה: גלית סף מדון וישבי בנב, וכולן נפלו ביד דוד שנאמר את ארבעת אלה יולדו להרפה בגת וגו׳ (ש״ב כ״א כ״ב).
152
קנ״גל׳) ד׳ דברים עשה חזקיהו והסכימה דעתו לדעת המקום: כתת נחש הנחשת, שיבר את המזבחות, עיבר ניסן בניסן (בחדש ניסן), סתם מי גיחון העליון.
153
קנ״דל״א) ד׳ דברים עשה משה רבינו ונשא ק״ו בעצמו והסכימה דעתו לדעת המקום: הוסיף יום א׳ לפני הר סיני, פירש מן האשה, פירש מאהל מועד, שיבר את הלוחות. הוסיף יום אחד לפני הר סיני כיצד? אמר לו הקב״ה לך אל העם וקדשתם היום ומחר וגו׳ (שמות י״ט י׳), והוסיף יום אחד ואמר היו נכונים לשלשת ימים. פירש מן האשה למה? אמר מה ישראל שאינן צריכין להקביל פני השכינה אלא יום אחד כך (שנאמר אל תגשו אל אשה), אני שבכל יום ויום ובכל שעה ושעה ובכל רגע ורגע מדבר עמי שנאמר פה אל פה אדבר בו, על אכו״כ שצריך אני להתקדש. פירש מאהל מועד למה? כיון שאמר לו הקב״ה דבר אל אהרן אחיך וגו׳ (ויקרא ט״ז:ב׳) אמר משה מה אהרן שנמשח בשמן המשחה ומרובה בגדים כך, אני שאיני מזוקק לכך על אחת כו״כ. שיבר את הלוחות למה? כיון שראה את ישראל שעבדו את העגל הביט בכתב הלוחות וראה שפרח וחזר ושיבר אותם תחת ההר.
154
קנ״הל״ב) ד׳ גזירות גזר משה רבינו וד׳ נביאים בטלו אותם: משה אמר פוקד עון אבות על בנים (במדבר י״ד:י״ח) ובא יחזקאל ואמר הנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל י״ח:ד׳), משה אמר וישכון ישראל בטח בדד עין יעקב (דברים
155
קנ״ול״ג) ובא עמוס ואמר חדל נא מי יקום יעקב (עמוס ב׳), משה אמר ובגוים ההם לא תרגיע (דברים כ״ט) ובא ירמיה ואמר הלוך להרגיעו ישראל (ירמיה ל״א), משה אמר ואבדתם בגוים (ויקרא כ״ו) ובא ישעיה ואמר ובאו האובדים (ישעיה כ"ז).
156
קנ״זל״ג) ד׳) שמות נקרא הר חרמון: שריון שניר שיאון וחרמון (דברים ג׳ ט׳, ד׳ מ״ח).
157
קנ״חל״ד) ד׳ חרשים שכתוב בנביאים (זכריה ב׳ ג׳) מה הם? משיח בן דוד ומשיח בן יוסף אליהו וכהן צדק.
158
קנ״טל״ה) ד׳ אבקות הן: אבק רבית, אבק ע״ז, אבק הרשות, אבק לשון הרע. אבק רבית כגון שהלוה לו חבירו מעות וכשפורע לו אומר לו ה׳ ישלם לך חסד שעשית עמדי, אבק ע״ז כגון שהיה לו משא ומתן הרבה עם עכו״ם, אבק הרשות נראין כאוהבין בשעת הנאתן ואין עומדין לו לאדם בשעת דחקו, אבק לשון הרע דכתיב ויבא יוסף את דבתם רעה. מיכן אמרו שני צדיקים לקו זה מזה יעקב ויוסף, יוסף שסיפר לשון הרע גרם בית האסורים לעצמו י״ב שנה ויעקב שקבלה נסתלקה ממנו שכינה כ״ב שנה, הא למדת שכל המספר לשון הרע לוקה פעם אחת והמקבלו לוקה שתים וגורם לעצמו גיהנם. אמר הקב״ה לגיהנם פתח פיך וקבל בעלי לשון הרע, אמר לפניו רבש״ע איני יכול לעמוד בהם אלא אם אתה זורק בהם קודם חציך למעלה כמו שאמר דוד מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גבור שנונים וגו׳ (תהילים ק״כ:ג׳-ד׳).
159
ק״סל"ו) ד' קנינים נקראו בעולם: תורה, שמים וארץ, וישראל, ובית המקדש. תורה מנין שנאמר ה׳ קנני ראשית דרכו (משלי ח׳), שמים וארץ מנין שנאמר קונה שמים וארץ (בראשית י״s), ישראל מנין שנאמר עם זו קנית (שמות י״ד), בית המקדש מנין שנאמר הר זה קנתה ימינו (תהלים ע״ח), וי״א אף עשרה יראי שמים שמשכימין לבית הכנסת נקראו קנינים שנאמר זכור עדתך קנית (תהלים ע״ד), ולא עוד אלא שבזכותן נגאלין ומחזיר שכינתו לציון שנאמר הר ציון זה שכנת בו (שם).
160
קס״אל״ז) ד׳ נקראו אדירים: הקב״ה נקרא אדיר שנאמר אדיר במרום ה׳ (שם ל״ג), ישראל נקראים אדירים שנאמר ואדירי כל חפצי בם (שם ט״ז), מצרים נקראו אדירים שנאמר והמה אדירים (יחזקאל י״ז), מים נקראו אדירים שנאמר אדירים משברי ים (שם ל״ה), ואומר במים אדירים (שמות ט״ו), יבוא אדיר ויפרע לאדירים מאדירים באדירים (עי׳ מכילתא בשלח מס׳ שירה פ״ז).
161
קס״בל״ח) ד׳ נקראו נחלה: תורה וישראל ארץ ישראל ובית המקדש, תורה מנין שנאמר וממתנה נחליאל (במדבר כ״א), ישראל מנין שנאמר ונחלתי ישראל (יואל ד׳), ארץ ישראל מנין שנאמר בארץ אשר ה׳ אלהיך נותן לך נחלה לרשתה (דברים י״ט), בית המקדש מנין שנאמר בהר נחלתו (שמות ט״ו), ואף יעקב אבינו נקרא נחלה שנאמר יעקב חבל נחלתו (דברים ל״ב), אמר הקב״ה יבא ישראל שנקראו נחלה לארץ ישראל שנקראת נחלה ויבנו בית המקדש שנקרא נחלה בזכות התורה שנקראת נחלה.
162
קס״גל״ט) ד׳ מדות אמרו חכמים: יש רואה ונראה, ורואה ואינו נראה, ונראה ואינו רואה, ואין רואה ואין נראה. זאב ארי דוב נמר ברדלס נחש גייסין ליסטין אלו רואין ונראין, רואין ואין נראין אלו מלאכים ורוחות ומזיקין, נראין ואין רואין אלו הסייף והסדן הקשת והרומח וכו׳, אין רואין ואין נראין חלאים שבגוף וחולי מעיים, והקב״ה יושב ברומו של עולם והוא רואה ואינו נראה צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו ואין כל בריה יכולה לגלות סתרו של הקב״ה שנאמר אכן אתה אל מסתתר (ישעיה מ״ה) ואומר יושב בסתר עליון (תהלים צ״א). רבי איקלע לההוא אתרא והיה שואל לבני העיר יש כאן חכם שאקבל פניו אמרו לו יש כאן ומאיר שמו ושונה ששה סדרי הלכות, אמר אלך ואקבל פני שכינה.
163
קס״דמ׳) ד׳ צווחות צווחה עזרה: צאו מכאן בני עלי מטמאי היכל ה׳, צא מכאן יששכר איש כפר ברקאי שמכבד עצמו ומבזה קדשי שמים, פתחו שערים ויבוא יוחנן בן גרבאי תלמידו של פנקאי וימלא כריסו מקדשי שמים, יבוא ישמעאל בן פיאבי זיו הכהונה וישמש בכהונה על גבי המזבח (עי׳ פסחים נ"ז. כריתות כ״ח.)
164
קס״המ״א) אלו ארבעה דברים אמר אדריינוס קיסר לבני פלטין שלו: מה שישראל עושין לנו נאים לעשות שאנו מלכים ושליטין בעולם, ועתה מה נעשה שכבר קדמונו ישראל? בוא וראה כמה אנו גרועים מהם: ישראל עובדין לאלוה שבשמים שאשו לוהט כל העולם כלו ואנו לעץ ואבן כסף וזהב מעשה ידינו, למי נאה לעבוד? למי שאמר והיה העולם! ובשביל שהם קדמונו אם אנו עושין כמוהן נראים דבריהם גדולים ממנו; הם שומרים את השבת שבו שבת אלוה שבשמים שברא עולמו בששה ימים ונח בשביעי, דבר זה מנוחה היא והוא שבת תחלה ולנו נאה לשבות, ועתה מה נעשה שכבר קדמו לנו ישראל? ישראל מולין ערלותיהם כדי לנקות את עצמן שאין לך בבשר ודם מתליע ומבאיש כערלה בגוף, ולמי נאה נקיות לא לנו שאנחנו מלכים ושליטים בעולם?! ועתה מה נעשה שכבר קדמו לנו ישראל? נשיהן של ישראל יוצאות ופניהן מכוסות וכל זה יפה ונאה לנו שאנו מלכים ושליטים בעולם, ועתה מה נעשה שכבר קדמונו ישראל. השיבו לו שריו ועבדיו ואמרו ברוך אלקי יעקב אביהם וברוך שבחר בהם ונתן להם חוקיו ולא לאחר.
165
קס״ומ״ב) בארבעה שבילים חמה מהלכת בשנה: ג׳ חדשים ביישוב, ג׳ חדשים במדבר, ג׳ חדשים בהרים, וג׳ חדשים בימים; ניסן אייר סיון מהלכת בישוב, תמוז אב אלול מהלכת במדבר, תשרי מרחשון כסלו מהלכת בהרים, טבת שבט אדר מהלכת בימים. ר׳ שמעון בן אלעזר אומר משום ר׳ שמעון וכן היה ר׳ דוסא אומר חצי תשרי ומרחשון וחצי כסלו זרע, חצי כסלו וטבת וחצי שבט חורף, חצי שבט ואדר וחצי ניסן קור, חצי ניסן ואייר וחצי סיון קציר, חצי סיון ותמוז וחצי אב קיץ, חצי אב ואלול וחצי תשרי חום. ר׳ יהודה היה מונה ממרחשון ור׳ שמואל היה מונה מתשרי.
166
קס״זמ״ג) מפני ד׳ דברים מאורות לוקין: מפני כותבי פלסתר, ומפני עדי שקר, ומפני מגדלי בהמה דקה בא״י, ומפני קוצצי אילנות טובים.
167
קס״חמ״ד) בארבע כתות נחלקו ישראל על הים: אחת אומרת נצא כנגדן, ואחת אומרת נפול בים, ואחת אומרת נחזור למצרים, ואחת אומרת נעשה מלחמה. לזו שאמרה נצא כנגדן היה משה מפייסן ברוח הקדש ואומר להם התיצבו וראו את ישועת ה׳, לזו שאמרה נפול בים אמר להם משה עתה תראו שונאיכם טובעים בים, לזו שאמרה נחזור למצרים אמר להם משה לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, לזו שאמרה נעשה מלחמה אמר להם משה ה׳ ילחם לכם ואתם תחרישון.
168
קס״טמ״ה)(ממעשה תורה שער ד׳) ארבעה דברים צוה ר׳ יהודה בן בתירא את תלמידיו, אמר להם הזהרו בכבוד חבירכם שהוא כבודכם, והזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו שלוחות ושברי לוחות מונחות בארון, ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבום בין ברכי חכמים, והזהרו בבני עניים ובבני עמי הארץ ללמדם תורה שמא מהם תצא תורה.
169
ק״עמ״ו) ארבעה תלמידים היו לו לאליהו ואלו הן: מיכה ויונה ועבדיה ואלישע.
170
קע״אמ״ז) ארבעה דברים צריך האדם להתחזק בהם: תורה תפלה מצוה ודרך ארץ. תורה מנין דכתיב רק חזק ואמץ מאד וגו׳ (יהושע א׳:ז׳), תפלה מנין דכתיב תפלה לעני כי יעטוף וגו׳ (תהילים ק״ב:א׳), מצוה מנין דכתיב קוה אל ה׳ חזק ויאמץ לבך (שם כ״ז), דרך ארץ מנין דכתיב חזק ונתחזק בעד עמנו (דהי״א י״ט).
171
קע״ב----------------
172
קע״גא׳) חמשה דברים מבטלין את הגזירה: צעקה צדקה שנוי השם ושנוי מקום ושנוי מעשה. צעקה מנין שנאמר ויצעקו אל ה׳ בצר להם וממצוקותיהם יצילם (תהילים ק״ז:ו׳), צדקה מנין שנאמר וצדקה תציל ממות (משלי י״א:ד׳), שנוי שם מנין שנאמר שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה וברכתי אותה (בראשית י״ז:ט״ו-ט״ז), שנוי מקום מנין שנאמר לך לך מארצך וממולדתך וגו׳ ואעשך לגוי גדול (שם י״ב), שנוי מעשה מנין שנאמר וירא האלקים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה וינחם האלקים (יונה ג׳:י׳).
173
קע״דב׳) חמשה אין הדעת סובלתן: דל גאה, ועשיר גנב, וזקן מנאף, ופרנס המתגאה על הצבור חנם, והמגרש אשתו שנים או שלשה פעמים ומחזירה.
174
קע״הג׳) חמשה דברים נאמרו בשום: משביע, משחין, מצהיל פנים, מרבה הזרע, הורג שרץ שבמעיים, וי״א אף מכניס אהבה ומוציא תאוה.
175
קע״וד׳) חמשה דברים נאמרו בשור בחלום: הרוכב עליו עולה לגדולה ואם השור רוכבו ימות, האוכל בשר שור בחלום יתעשר, נגחו הויין לו בנים מנגחין בתורה בעטו דרך רחוקה נזדמנה לו, נשכו יסורין באין עליו, הרואה שור בריא בחלומו שנת שובע יראה שור חלוש שנת רעב.
176
קע״זה׳) חמשה דברים נאמרו בסוס: אוהב זנות, אוהב מלחמה, רוחו גסה, ומואס שינה, אוכל הרבה ומוציא קמעא, וי״א מתכוון להרוג אדוניו במלחמה.
177
קע״חו׳) חמשה נהרגין בשבת כמו בחול משום סכנה: זבוב של מצרים, וצרעה של נינוה, ועקרב של חורב, ונחש של ארץ ישראל, וכלב שוטה בכל מקום.
178
קע״טז׳) ה׳ דברים נאמרו בכלב שוטה: פיו פתוח, ורירו נוטף, ואזניו סרוחות, וזנבו בין יריכיו, ומהלך לצדדים, וי״א נובח ואין קולו נשמע.
179
ק״פח׳) ה׳ דברים נאמרו בקרומית של קנה: אין שוחטין בה, ואין מולין בה, ואין מקנחים בה, ואין חותכין בה בשר, ואין חצין בה את השינים.
180
קפ״אט׳) ה׳ דברים נאמרו שכל אחד מהם אחד מששים ואלו הן: אש דבש שינה חלום שבת, אש אחד מששים בגיהנם, דבש אחד מששים במן, שינה אחד מששים במיתה, חלום אחד מששים בנבואה, שבת אחד מששים מעולם הבא.
181
קפ״בי) חמשה דברים חסר בית האחרון מן הראשון: אש מן השמים כרובים ארון ורוח הקדש ואורים ותומים, שנאמר וארצה בו ואכבדה (חגי א׳ ח׳) ואכבד חסר ה׳ כתיב.
182
קפ״גי״א) ה׳ דברים מעמידין את החכמה: האוכל פת שבשלה כל צרכה, וביצה מגולגלת, ומי ששותה מים הנותרים מן העיסה, והטובל עצמו במלח שנים ושלשה פעמים, והרגיל לאכול שמן זית.
183
קפ״די״ב) ה׳ דברים העושה אותם דמו בראשו: מי שעובר על מים שפוכין, והשותה מים שאולין, הנפנה בין דקל לכותל, והעובר בין שני דקלים, ושנים שעוברים והדקל ביניהם, וי״א אף הישן בצל דקל יחידי ובצלה של לבנה.
184
קפ״הי״ג) חמשה דברים צוה כנען את בניו: אל תדברו אמת, ואל תתרחקו מן הגזל, והיו שטופים בזימה, ואהבו זה את זה, ושנאו את אדוניכם, וי״א אהבו שינה ושנאו את המלאכה.
185
קפ״וי״ד) ה׳ דברים נאמרו בשכר: קשה לראש ולעינים ולגוף ולזרע ולכח.
186
קפ״זט״ו) ה׳ דברים נאמרו באדמה: (מין עפר הנאכל) קשה לראש, ולעינים, ומוריקות פנים, ומיבשת החלב, ומכתשת כח הרגל. שאל רבי את ר׳ ישמעאל ב״ר יוסי מהו לאכול אדמה בשבת, א״ל ובחול מי התירה לך, כך אמר אבא האוכל אדמה של בבל כאילו אוכל בשר אביו ואמו, ומשאר ארצות כשקצים ורמשים (עי׳ שבת קי״ב:).
187
קפ״חט״ז) ה׳ דברים נאמרו בחזנים: בעלי קומה, ובעלי עזות, בעלי זרועות, יתירי כח, מחוסרי דעת.
188
קפ״טי״ז) ה׳ דברים הקב״ה מתחרט שבראם: כשדיים עכו״ם ויצר הרע וגלות ודור המבול. כשדיים מנין שנאמר הן ארץ כשדים זה העם לא היה (ישעיהו כ״ג:י״ג), עכו״ם מנין שנאמר ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל (איוב י״ב:ו׳), יצר הרע מנין שנאמר ואשר הרעותי (מיכה ד׳), גלות מנין שנאמר ועתה מה לי פה כי לקח עמי חנם (ישעיהו נ״ב:ה׳), דור המבול מנין שנאמר וינחם ה׳ כי עשה את האדם בארץ (בראשית ו׳:ו׳).
189
ק״צי״ח) ה׳ [לא] מעלין ולא מורידין (אם טובע בנהר) העכו"ם והעבדים והליסטים וגר שמל ולא טבל או שטבל ולא מל ואוכל נבלות, אבל המינין והמוסרין מורידין ואין מעלין.
190
קצ״אי״ט) ה׳ אין להם מחילה: המרבה לחטוא ולשוב, והחוטא בדור זכאי, והחוטא על מנת לשוב, וכל מי שיש בידו גזילה, וחילול השם.
191
קצ״בכ׳) חמשה שהן אחד מששים משיעור של חבירו: ארץ מצרים מהלך מ׳ יום והוא אחד מששים מכוש, וכוש מהלך שבע שנים והיא אחד מששים בעולם, ועולם אחד מששים מגיהנם, וגיהנם אחד מששים מגן עדן, ועדן אין לה שיעור.
192
קצ״גכ״א) חמשה דברים עשאן הקב״ה בגמילות חסדים: זיווגים זה לזה, מלביש ערומים, קיבור מתים, ניחום אבלים, ובקור חולים. זיווגים מנין שנאמר ויביאה אל האדם, מלביש ערומים מנין שנאמר ויעש ה׳ אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם, ביקור חולים מנין שנאמר וירא אליו ה׳ באלוני ממרא, קיבור מתים מנין דכתיב ויקבור אותו בגי (דברים ל״ד:ו׳), ניחום אבלים מנין דכתיב ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו (בראשית כ״ה:י״א).
193
קצ״דכ״ב) חמשה שמות נקרא הר סיני: הר חורב, הר סיני, הר המוריה, הר האלהים, הר חמד (תהלים ס״ח י״ז).
194
קצ״הכ״ג) ה׳ קרמים יש לבהמה: של מוח, ושל ביצים, ושעל הטחול, ושעל הכליות, ושעל העוקץ, כולן אסורין באכילה.
195
קצ״וכ״ד) חמשה דברים אין אדם רשאי להתהלך בהם: שנאה עזות נקמה עלילה קנאה.
196
קצ״זכ״ה) חמשה אנשים נדמו לאדם הראשון ולקו: שמשון בכחו ולקה בכחו שנאמר ויט בכח (שופטים ט״ז:ל׳), שאול בצוארו ולקה בצוארו שנאמר ויקח החרב ויפול עליה (שמואל א ל״א:ד׳), אבשלום בשערו ולקה בשערו שנאמר ויחזק ראשו באלה (שמואל ב י״ח:ט׳), אסא ברגליו ולקה ברגליו שנאמר חלה את רגליו (מלכים א ט״ו:כ״ג), צדקיהו בעיניו ולקה בעיניו שנאמר ואת עיני צדקיהו עור (מלכים ב כ״ה:ז׳).
197
קצ״חכ״ו) חמשה דברים שיעורן טפח: שופר, ושליה, ושדרה של לולב, ודופן סוכה, ואזוב. כ״ז) חמשה דברים אין מורישין לבניהם ואם מורישין לבניהם אין מורישין לבני בניהם: המשחקים בקוביא, והמלוה ברבית, ומגדלין בהמה דקה, וכהנים *(נראה שיש שיבוש ע' הגירסא בראשית חכמה) ולויים, והמלוין על המעשרות....
198
קצ״ט----------------
199
ר׳א׳) ששה דברים צוה רבינו הקדוש את בנו: אל תדור בשכנציב מפני דלצנין אינון, ואל תשב במטה ארמית משום מעשה שהיה (נ״א: אל תשב באדרת שער ועי׳ פסחים קי״ב.), ואל תדור בעיר שראשיה תלמידי חכמים (נ״א עמי הארץ). ואל תעמוד בפני שור בשעה שהוא עולה מן האגם מפני שהשטן מרקר בין קרנותיו, ואל תבריח מן המכס מפני שאתה מאבד את כלו, ואל תצא יחידי בלילה.
200
ר״אב') ששה דברים צוה ר׳ עקיבא את רשב״י כשהיה חבוש בבית האסורים, אמר לו למדני תורה, אמר לו אם אני מלמדך סוף אתה נמסר למלכות (מפני הגזירה), אמר לו כשם שהעגל רוצה לינק כך הפרה רוצה להניק, א״ל ומי הוא בסכנה? א״ל העגל. פתח ואמר לו (לא למדו רק אמר לו דברים בעלמא בתור עצה טובה, כי היה ירא ללמדו תורה מחמת הסכנה) כשאתה מלמד את בניך (תורה) למדם מספר מוגה, ואם בקשת ליחנק תלה באילן גדול, ואל תבשל בקדרה שבישל בה חבירך, ואל תכנס לעיר ולביתך פתאום וכ״ש לבית חבירך, בתך בגרה שחרר עבדך והשיאה לו, ואל תמהר רגלך לבית חבירך שנאמר הוקר רגלך מבית ריעך (משלי כ״ה:י״ז).
201
ר״בג׳) ששה דברים מאריכין ימיו של אדם בעוה״ז והקרן קיימת לעוה״ב: השכמת בית המדרש, והכנסת אורחים, ובקור חולים, ועיון תפלה, וקידוש על היין בערבי שבתות, והדן את חבירו לכף זכות, שכך שנו חכמים דן לזכות דנין אותו לזכות דן לחובה דנין אותו לחובה. מעשה באחד מגליל העליון שנשכר בגליל התחתון אצל אדם צדיק כל ימות החמה, ובערב המועד בקש שכרו מבעל הבית ואמר לו תן לי מעותי ואלך ואפרנס בהם אני וביתי, אמר לו אין לי, אמר לו תן לי בהמה, אמר לו אין לי, אמר לו תן לי פירות אמר לו אין לי, הלך אותו שכיר לביתו בפחי נפש, לחולו של מועד הלך אחריו אותו בעל הבית ועמו משא שלשה חמורים, אחד של לחם ואחד של יין ואחד של שמן והוציא לו מעותיו ופרע לו ואכלו ושתו, לאחר שאכלו ושתו אמר לו בעה״ב לשכיר כשאמרתי לך אין לי מעות במה חשדתני, אמר לו השכיר אמרתי שנזדמן לך שדות ליקח בהן; ופירות ובהמה שאמרתי לך אין לי במה חשדתני, אמר לו אמרתי שמא כל נכסיו של רבי מקודשין לשמים. אמר לו העבודה כך היה מעשה ועכשיו באתי לפני חכמים והתירו לי את נדרי, אמר לו כשם שדנתני לכף זכות כך ידין אותך המקום לכף זכות *(עי׳ שאילתות שמות סי׳ מ', ותנא דבי אליהו זוטא פט"ז). שאלו תלמידיו את ר׳ יוחנן בן זכאי במה הארכת ימים. אמר להם מימי לא ברכתי לפני כהן עם הארץ, ולא כניתי שם לחבירי, ולא הטלתי מים בארבע אמות של מקום תפלה, ולא הקדימני אדם בבית המדרש, ולא טעמתי קודם קידוש היום, פעם אחת לא היה לי קידוש היום, אם זקנה היתה לי נטלה מפה שבראשה ונתנה לי ומשכנתי אותה לקידוש היום, לשנה אחרת נתן לי המקום שכרי ועשיתי לה תחתיה מפה [משובצת] בזהב ומרגליות.
202
ר״גד') ששה דברים משכחין את התלמוד: האוכל פת שאכל עכבר ופת הנותר מן חתול או כלב, והאוכל לב בהמה, והשותה מים הנותרים מן הרחיצה ורוחץ במים הנותרים מן השתיה, והרוחץ שתי רגליו זו על גב זו, והמזיע עצמו בבית המרחץ כשהוא עומד, וההולך לריח נבלה.
203
ר״דה') ששה דברים משכיחין את החכמים: העובר בין שתי נשים, המספר עם אשה בשוק, העובר תחת אפסרו של גמל וכ״ש תחת גמל עצמו, והמסתכל לזכר ולנקבה בשעת תשמיש, והמסתכל בפני המת, והקורא כתב על גבי קבר. שאלו תלמידיו את ר׳ אליעזר בן יעקב מפני מה כלב מכיר את קונו וחתול אינו מכיר את קונו, א״ל ומה האוכל ממה ששייר העכבר משכח תלמודו האוכל עכבר עצמו לא כ״ש.
204
ר״הו׳) שש דמעות יש שלש טובות ושלש רעות, של סם ושל פירות ושל שחוק יפות, של עשן ושל בית הכסא רעות ושל כאב קשה מכולן.
205
ר״וז׳) ששה דברים אלו העושה אותם דמו בראשו: האוכל שום קלוף וביצה קלופה ויין מזוג שעבר עליהם הלילה, והלן בבית הקברות, והמשמש מטתו ביום ואינו מאפיל את עצמו, הקיז דם ושתה ונשכר.
206
ר״זח׳) שש אשות הן: יש אש אוכלת ושותה, ויש שותה ואינה אוכלת, ויש שאינה שותה ואוכלת, ויש שאינה אוכלת ואינה שותה, ויש אש אוכלת אש, ויש אש מתירא מפני אש של מערכה. אש אוכלת ושותה לחין כיבשין, אש (של מערכה) של הקב״ה כל אשות שבעולם מתיראין ומזדזעין מלפניו, אש אוכלת אש של מלאכי השרת שנשרפין זה מפני זה, אש של חמה כשאוחזת לאדם שותה ואינה אוכלת, אש של תנור וכירים אוכלת ואינה שותה. במשה מהו אומר ותצא אש מלפני ה׳ ותאכל אותם (ויקרא י׳ ב׳), בשלמה מהו אומר וכל בני ישראל רואים ברדת האש (דהי״ב ז׳ ג׳), באליהו מהו אומר ותפול אש ה׳ (מ״א י״ח ל״א), יציאה במשה ירידה בשלמה ונפילה באליהו, ללמדך שטובה צפרנן של ראשונים מכריסן של אחרונים. ועוד ראיה לדבר (כי הראשונים היו גדולים מהאחרונים): אליעזר עבד אברהם אמר ואבוא היום אל העין וגו׳ ואברך את השם (בראשית כ״ד:מ״ב) מלמד שבאותו היום שיצא מארץ כנען בו ביום נכנס לארם נהרים, זו יתירה מדרכו של יעקב שנאמר ויפגע במקום וילן שם מלמד שהיה לו עיכוב בדרך. ומה בין יעקב למשה? ביעקב כתיב ויגל את האבן, כיון שראוהו המים עלו מעצמן, מה שאין כן במשה דכתיב ביה וגם דלה דלה לנו עד שראו כדים ואח"כ עלו.
207
ר״חט׳) ששה דברים נאמרו בעם הארץ: אין מקבלין מהן עדות ואין מוסרין להן עדות, ואין מוסרין להם סוד, ואין מכריזין על אבדתן, ואין מתלוין עמהן בדרך, ואין עושין אותם אפוטרופוס ליתומים, ולא גבאי על קופה של צדקה.
208
ר״טי׳) ששה דברים גנאי הם לתלמידי חכמים: המחשיך בדרך, והיוצא לשוק כשהוא מבושם, והנכנס באחרונה לבית המדרש, והיוצא לשוק במנעלים מטולאים, והמיסב בהסבה של עמי הארץ ובחבורתן, והפוסע פסיעה גסה וההולך בקומה זקופה. שאלו את ר' ישמעאל בר׳ יוסי מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת, אמר להם ובחול מי התירה? ומפני מה אסורה מפני שהיא קשה לעינים וממעטת את הכח.
209
ר״יי״א) ששה דברים בוחרים מות מחיים ואלו הן: ימות אדם ואל יהרג במיתה משונה, ימות אדם ואל ישכח תלמודו, ימות אדם ואל יגלה ממקומו, ימות אדם ואל ימותו בניו, ימות אדם ואל ישב בחושך, ימות אדם ואל יצטרך לבריות, וי״א ימות אדם ואל יפול ביד אשתו ובניו.
210
רי״אי״ב) ששה דברים נאמרו במצוקה: מכהה את העינים, מתשת את הגוף, מכערת את הפנים, מחלשת הקול, מרבה מי רגלים, ממעטת הזרע, וי״א אף מקלקלת את הדעת ומכאבת את הרגלים.
211
רי״בי״ג) ששה דברים נאמרו בפתילות: שלשה להקל ושלשה להחמיר, שלשה להקל ממעכין את הפתילה, ושורין אותה בשמן, וחותכה לשני נרות, כיצד? מניחה על שתי נרות מדליק באמצע והיא נחתכה מאליה. ושלשה להחמיר אין עושין בתחלה ביו״ט, ואין חותכין אותה לשנים לא בסכין ולא ביד ולא בשעוה, ואין מהבהבין אותה באור.
212
רי״גי״ד) ששה שמות לנחש: נחש, שרף, תנין, צפעוני, אפעה, עכשוב.
213
רי״דט״ו) ששה שמות לאריה: ארי, כפיר, לביא, ליש, שחל, שחץ.
214
רי״הט״ז) ששה שמות לשלמה: ידידיה, (ש״ב י״ב), שלמה, קהלת, איתיאל, אגור, למואל (משלי ל׳ ול״א).
215
רי״וי״ז) ששה שמות לענן: עב, ענן, אד, נשיא (משלי כ״ה י״ד), חזיז (זכריה י׳ א׳), כף (איוב ל״ו ל״ב).
216
רי״זי״ח) ששה נקראו ידידים: אברהם נקרא ידיד שנאמר מה לידידי בביתי (ירמיהו י״א:ט״ו), בנימין נקרא ידיד שנאמר ידיד ה׳ (דברים ל״ג), שלמה נקרא ידיד שנאמר ויקרא שמו ידידיה (שמואל ב י״ב:כ״ה), ישראל נקראו ידידים שנאמר נתתי את ידידות נפשי (ירמיהו י״ב:ז׳), בית המקדש נקרא ידיד שנאמר מה ידידות משכנותיך (תהלים פ״ד), והקב״ה הוא בעצמו ידיד שנאמר אשירה נא לידידי (ישעיהו ה׳:א׳). יבוא ידיד בן ידיד ויבנה בית ידיד ויבואו ידידים ויקרבו קרבן בידיד (ביהמ״ק) לידיד (הקב״ה).
217
רי״חי״ט) ששה דברים יפים לחולה: זיעה עיטוש שינה קרי הלוך מעים וחלום. זיעה שנאמר בזיעת אפך תאכל לחם, עטוש דכתיב עטישותיו תהל אור (איוב מ״א:י׳), שינה דכתיב ישנתי אז ינוח לי (שם ב׳), קרי דכתיב יראה זרע יאריך ימים (ישעיהו נ״ג:י׳), הלוך מעים דכתיב מהר צועה להפתח ולא ימות (שם נ״א), חלום דכתיב והחלימני והחייני (שם ל״ח).
218
רי״טכ׳) ששה דברים צוה מלאך המות את ריב״ל: אל תלך באמצע הדרך בימי דבר (מגפה), ואל תעמוד בפני נשים כשהן חוזרות מאחורי המת שיש לי רשות לחבל וחרבי שלופה בידי ואני מרקד לפניהם, וכשתכנס אצל החולה אל תשב מראשותיו ולא ממרגלותיו ולא על הכרים והכסתות אלא על הארץ כנגדו ששכינה מראשותיו ואני ממרגלותיו וחרבי שלופה בידי, ואל תסתכל בתשמיש בהמה וחיה ועוף, ואל תסתכל בנוי אשת איש, ולא בנכרית המקושטת בגדי צבעונין. הווי זהיר בכל אלו מפני שאני מלא עינים ורואה.
219
ר״ככ״א) ששה מלאכי מות הן ואלה שמותן: גבריאל קצפיאל ומשבית ומשחית ואף וחמה, גבריאל ממונה על המלכים, קצפיאל על הבחורים, משבית על החיות, משחית על הקטנים. אף וחמה על הבהמה ועל האדם.
220
רכ״אכ״ב) ששה דברים בבני אדם: שלשה כבהמה שהן אוכלין ושותין כבהמה ופרים ורבים ומתים כבהמה, ושלשה כמלאכי השרת שהן מהלכין בקומה זקופה כמ״ה, ומדברים בלשון הקדש, ויש להם בינה כמלאכי השרת.
221
רכ״בכ״ג) ששה דברים נאמרו בשדים: שלשה כבני אדם שאוכלים ושותים כמוהם ופרים ורבים ומתים, ושלשה כמ״ה שיש להם כנפים ומהלכין מסוף העולם ועד סופו ורואין ואינן נראין ויודעין מה שהיה ומה שיהיה ומה בשמים ובארץ, וי״א שאין מהפכין פניהם כמלאכי השרת.
222
רכ״ג----------------
223
רכ״ד[שבעה דברים, עי׳ שבע חופות במאמר הקודם]
224
רכ״ה----------------
225
רכ״וא׳) שמונה נסיכי אדם הם: ישי שאול שמואל עמוס צפניה חזקיהו אליהו ומשיח.
226
רכ״זב׳) שמונה מדבריות הן ולהן שמונה שמות: שור, סיני, קדש, קדימות (דברים ב׳ כ״ו), פארן, חורב, סין וצין *(המדבריות האחרות כמו מדבר זיף ומדבר עין גדי וכדומה אולי נקראו על שם מקומם ואינם שמות עצמיים).
227
רכ״חג׳) שמונה שמות יש למשיח: ינון (תהלים ע״ב), צמח (זכריה ו׳), משיח (דניאל ט׳ כ״ה), פלא יועץ אל גבור אבי עד שר שלום (ישעיהו ט׳:ה׳).
228
רכ״טד׳) על שמונה נטילות אדם מפחד ארבעים יום וארבעים לילה ואינו יודע ממי מפחד: היוצא מבית הכסא ואין רוחץ ידיו, והמקיז דם ואינו רוחץ פיו וידיו במלח, והשם מנעליו, והמתיר מנעליו בין לעצמו בין לחברו בלי נטילת ירים, וההורג כנים, והמגלה עצמו, ונוטל צפרניו, ומשמש מטתו ואינו רוחץ ידיו, עשה אחד מכל אלו ולא נטל ידיו ארחותיו מקולקלין ותפלתו אינה נשמעת.
229
ר״לה') שמונה פרושים הם: פרוש שכמי, פרוש נקפאי, פרוש קזאי, פרוש מדוכיא, פרוש מלאכה היתה לו, פרוש מחופתו עשאני, פרוש מן היצרא, ופרוש מן היראה *(עי' סוטה כ"ב: ושם איתא ז' פרושים).
230
רל״או׳). שמונה דברים רובן קשה ומיעוטן יפה: יין, מלאכה, שינה, ועושר, ודרך ארץ, ומים חמים, הקזת דם, ותשמיש.
231
רל״בא׳) כל עיר שאין בה תשעה דברים הללו אין תלמיד חכם רשאי לדור בתוכה, ואלו הן: בית הכנסת, ובית ישיבה, ובית המדרש לתינוקות, ובית דין, ובית מרחץ, וקופה של רוכלים, וקופה של צדקה, ומקוה, ופירות. ר״ע אומר לפי שמיני פירות מאירין עיניו של אדם.
232
רל״גב') תשעה נכנסו בחייהם לג״ע כפי אמונתנו ולא טעמו טעם מיתה: בנימין בן יעקב, כלאב בן דוד, סרח בת אשר, בתיה בת פרעה, אליעזר עבד אברהם, ועבד מלך הכושי, ואליהו, חירם, ויעבץ בנו של ר׳ יהודה הנשיא. וי״א אף ריב״ל.
233
רל״דג') תשעה דברים העשויין וגנוזין הן: אהל מועד וכלים שבו, ארון, ושברי לוחות, וצנצנת המן, והמטה, וצלוחית של שמן המשחה, ומקלו של אהרן עם שקדים ופרחים, ובגדי כהונה, ובגדי כהן המשיח. אבל מכתשת של בית אבטינס שלחן ומנורה ופרוכת וציץ עדיין מונחין ברומי.
234
רל״הא׳) עשרה דברים נבראו בע"ש בין השמשות ואלו הן: פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות, וי״א אף המזיקין וכו'.
235
רל״וב') עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו לפני הקב״ה ובכולן נמצא שלם ואלו הן: שנים בלך לך, שנים בשני בניו, שנים בשתי נשיו, אחד עם המלכים, ואחד בין הבתרים, אחד באור כשדים ואחד בברית מילה. וכל כך למה, כדי שכשיבא אברהם אבינו ליטול שכרו שיהיו המלאכים אומרים, יותר מכולנו ויותר מכל שוה (ראוי) אברהם ליטול שכרו, שנאמר לך אכול בשמחה לחמך וגו' (קהלת ט׳:ז׳).
236
רל״זג') עשרה נסים נעשו לאבותינו במצרים וכנגדן הביא עשר מכות על המצריים בים; מצריים הרעימו עליהם בקולם אף הקב״ה הרעים עליהם בקול על הים שנאמר ירעם אל בקולו נפלאות (איוב ל״ז:ה׳); מצריים באו על הים בקשת ובחצים והקב״ה נגלה עליהם בקשת ובחצים שנאמר עריה תעור קשתך (חבקוק ג׳:ט׳) ואומר וישלח חציו ויפיצם (תהילים י״ח:ט״ו); מצריים באו על הים בחרבות אף הקב"ה בא עליהם בחרבות שנאמר ברקים ויהמם ואין ברק אלא חרב שנאמר חרב חרב וגו' הוחדה למען היה לה ברק מורטה (יחזקאל כ״א:ט״ו); מצריים נתגאו במגן וצנה והקב״ה עשה כמו כן שנאמר החזק מגן וצנה וקומה בעזרתי (תהילים ל״ה:ב׳); מצריים באו בחנית וכן הקב״ה שנאמר לנגה ברק חניתך (חבקוק ג׳:י״א); מצריים באו באבנים בקלעים וטרמנטין ונפט, ואף הקב״ה בא עליהם כן שנאמר חשכת מים עבי שחקים מנגה נגדו עביו עברו ברד וגחלי אש (תהילים י״ח:י״ב-י״ג) וכו׳ (עי׳ אדר״נ פל״ג).
237
רל״חד) עשרה נסיונות ניסה הקב״ה את אבותינו ובכולן לא נמצאו שלמים ואלו הן: במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרות ודי זהב (דברים א׳:א׳). במדבר שעשו את העגל שנאמר עשו להם עגל מסכה (שמות י״ב:ל״ט), בערבה על המים שנאמר ויצמאו העם למים (שם י״ז), מול סוף על שהמרו על ים סוף, בין פארן במרגלים שנאמר וישלח אותם משה ממדבר פארן (במדבר י״ג:ג׳), בין תופל אלו דברי תיפלות שתפלו על המן, ולבן זו מחלקתו של קרח *(שחלק בטלית וציצית שהוא לבן, ויותר נראה שצ״ל איפכא בין תופל אלו דברי תיפלות של קרח ועדתו, ולבן על שדברו על המן שהוא לבן), וחצרות על השלו, הרי שבעה, ובמקום אחר הוא אומר ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה (דברים ט׳:כ״ב).
238
רל״טה׳) עשרה נסים נעשו לאבותינו בבית המקדש: לא הפילה אשה מריח בשר הקדש, ולא הסריח בשר הקדש מעולם, ולא נראה זבוב בבית המטבחים, ולא אירע קרי לכהן גדול ביוה״כ, ולא כיבו גשמים אש של עצי המערכה, ולא נצחה הרוח את עמוד העשן, ולא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם ובלחם הפנים, עומדים צפופים ומשתחוים רווחים, ולא הזיק נחש ועקרב בירושלם מעולם, ולא אמר אדם לחבירו צר לי המקום שאלין בירושלם (אבות פ״ה ה׳).
239
ר״מו) עשרה שמות של שבח נקרא הקב״ה ואלו הן: אדני, אל, אלוה, אלהים, אלהיך, אלהיכם, יה, הוי״ה, אהיה אשר אהיה, שדי (צבאות), אמר ר׳ יוסי חלקנו על צבאות שנאמר ופקדו שרי צבאות בראש העם.
240
רמ״אז') עשרה שמות נקראו לעבודה זרה לגנאי ואלו הן: שקוצים גלולים מסכות פסילים אלילים אשרים חמנים עצבים און ותרפים.
241
רמ״בח׳) עשר ירידות ירדה שכינה על העולם, אחת בגן עדן שנאמר וישמעו את קול ה׳ אלהים מתהלך בגן, ואחת בדור המגדל שנאמר וירד ה׳ לראות את העיר ואת המגדל, ואחת בסדום שנאמר ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו (שם י״ח), ואחת במצרים שנאמר וארד להצילו מיד מצרים (שמות ג׳), ואחת על הים שנאמר ויט שמים וירד (תהלים י״ח), ואחת בסיני שנאמר וירד ה׳ על הר סיני (שמות י״ט), ואחת באהל מועד שנאמר וירד ה׳ בעמוד ענן ויעמוד פתח האוהל (במדבר י״ב), ואחת במקדש שנאמר ויאמר אלי ה׳ השער הזה סגור יהיה וגו׳ כי ה׳ אלהי ישראל בא בו (יחזקאל מ״ד), ואחת בעמוד הענן שנאמר וירד ה׳ בענן וידבר אליו (במדבר י״א). ואחת שעתידה להיות בימי גוג ומגוג שנאמר ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים (זכריה ד׳).
242
רמ״גט׳) עשר מעלות נסתלקה שכינה (מעל ישראל כשחטאו) ממקום למקום: מכפורת לכרוב, ומכרוב למפתן הבית, וממפתן הבית לשני הכרובים, ומשני הכרובים לגג ההיכל, ומגג ההיכל לחומת עזרה, ומחומת עזרה למזבח, וממזבח לעיר, ומעיר להר הבית, ומהר הבית למדבר, וממדבר עלתה למקומה. מכפורת לכרוב דכתיב וירכב על כרוב ויעוף (ש״ב כ״ב), מכרוב למפתן דכתיב וכבוד ה׳ נעלה מעל הכרוב אשר היה עליו אל מפתן הבית (יחזקאל ט׳), וממפתן הבית לשני הכרובים דכתיב ויצא כבוד ה׳ מעל מפתן הבית ויעמוד על הכרובים (שם
243
רמ״די׳), ומכרובים לגג ההיכל דכתיב טוב לשבת על פנת גג (משלי כ״א), מגג לחומת העזרה דכתיב והנה ה׳ נצב על חומת אנך (עמוס ז׳), ומחומת העזרה למזבח דכתיב ראיתי את ה׳ נצב על המזבח (שם ט׳), וממזבח לעיר דכתיב קול ה׳ לעיר יקרא (מיכה ו׳), ומעיר להר דכתיב ויעל כבוד ה׳ מעל תוך העיר ויעמוד על ההר (יחזקאל
244
רמ״הי״א), מהר למדבר דכתיב טוב שבת בארץ מדבר (משלי כ״א), ואחת שנסתלקה כלפי מעלה דכתיב אלך אשובה אל מקומי (הושע ה׳).
245
רמ״וי) עשרה שמות נקרא נביא אלו הן: ציר, נאמן עבד שליח חוזה צופה רואה חולם נביא איש האלהים.
246
רמ״זי״א) עשרה שמות נקרא רוח הקדש אלו הן: משל מליצה חידה דיבור אמירה תפארת ציווי משא נבואה חזיון.
247
רמ״חי״ב) עשרה שמות נקראה שמחה אלו הן: ששון שמחה גילה רינה דיצה צהלה עליזה עליסה עליצה חדוה.
248
רמ״טי״ג) עשרה נקראו חיים: הקב״ה שנאמר וה׳ אלהים אמת הוא אלהים חיים (ירמיה י׳), תורה נקראת חיים שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה וגו׳ (משלי ג׳), ישראל נקראו חיים שנאמר ואתם הדבקים בה׳ אלהיכם חיים כולכם היום (דברים ד׳), צדיק נקרא חיים שנאמר פרי צדיק עץ חיים (משלי י״א). גן עדן נקרא חיים שנאמר אתהלך לפני ה׳ בארצות החיים (תהלים קט״ז), עץ נקרא חיים שנאמר ועץ החיים בתוך הגן, ארץ ישראל נקראת חיים שנאמר ונתתי צבי בארץ חיים (יחזקאל כ״ו), גמילות חסדים נקרא חיים שנאמר כי טוב חסדך מחיים (תהלים ס״ג), חכם נקרא חיים שנאמר תורת חכם מקור חיים (משלי י״ג), מים נקראו חיים שנאמר ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלם (זכריה י״ד).
249
ר״ני״ד) עשרה התפללו ומיד נשמעו ואלו הן: אברהם יצחק ויעקב משה ואהרן ושמואל דוד ובועז ואליהו ומשיח.
250
רנ״אט״ו) עשר זועות עתידה הארץ להזדעזע באחרית הימים קודם שתכלה שנאמר רועה התרועעה הארץ פור התפוררה ארץ מוט התמוטטה ארץ, נוע תנוע ארץ כשכור והתנודדה כמלונה וכבד עליה פשעה ונפלה ולא תוסיף קום (ישעיהו כ״ד:כ׳).
251
רנ״בט״ז) עשרה נתנו עיניהם במה שלא היה ראוי להם, ולא השיגו גם מה שהיה ראוי להם, ואלו הם: נחש וקין וקרח בלעם אחיתופל דואג אבשלום אדניהו עזיהו גיחזי.
252
רנ״גי"ז) עשרה דברים ממעטין את כח בני אדם: אימה, פת חמה, והישן על הארץ, והישן על מטה קצרה, וההורג את הנחש, והקופץ את הנהר, והאוכל קישות שלא בזמנם, והמקיז דם מלמטה כפלים, ופסיעה יתירה, והמושך עול כבד ביותר.
253
רנ״די״ח) עשרה דברים קשים נבראו בעולם ואחד גובר על חבירו: הר קשה ברזל מחתכו, ברזל קשה אש מפעפעו, אש קשה מים מכבין אותו, מים קשים עבים סובלים אותם, עבים קשים רוח מפזרתן, רוח קשה גוף סובלו, גוף קשה פחד שוברו, פחד קשה יין מפיגו, יין קשה שינה משכחתו, ומיתה קשה משינה, וצדקה תציל ממות. ד״א ואשה רעה קשה מכולן דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה (עי׳ ב״ב י׳.). אשה רעה נמשלה לדלף שנאמר דֶּלֶף טוֹרֵד בְּיוֹם סַגְרִיר, וְאֵשֶׁת [מדונים] מִדְיָנִים נִשְׁתָּוָה (משלי י״ט), ונמשלה כנחש שנאמר ובא הבית וסמך ידו אל הקיר ונשכו הנחש (עמוס ה׳:י״ט). בא וראה כמה קשה אשה רעה ממלאך המות, מה״מ ממית ואח"כ בא האדם לעוה״ב אבל האשה כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים (משלי כ׳). נחש נושך וע״י נחש מתרפא שנאמר אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחשת וחי (במדבר כ״א:ט׳), אבל אשה רעה דרכי שאול ביתה יורדות אל חדרי מות (משלי ז׳:כ״ז), לפיכך הזהיר שלמה המלך ע״ה הרחק מעליה דרכיך, וכן כתב בן סירא: אשה רעה מתנה רעה בחיק רשע תנתן. אמר רב אבהו אשה רעה צרעת לבעלה מאי תקנתיה יגרשנה ויתרפא מצרעתו. י״ט) עשרה דברים נאמרו בלב: הלב רואה, הלב שומע, הלב יודע, הלב מדבר, הלב הולך, הלב נופל, הלב צועק, הלב עומד, הלב שמח, הלב מתנחם. הלב רואה שנאמר ולבי ראה הרבה (קהלת א׳:ט״ז), הלב שומע שנאמר ונתת לעבדך לב שומע (מלכים א ג׳:ט׳), הלב יודע שנאמר לב יודע מרת נפשו (משלי י״ד:י׳), הלב מדבר שנאמר דברתי אני אל לבי (קהלת א׳:ט״ז), הלב מתהלך שנאמר לא לבי הלך (מלכים ב ה׳:כ״ו), הלב נופל שנאמר אל יפול לב אדם (שמואל א י״ז:ל״ב), הלב צועק שנאמר צעק לבם אל ה׳ (איכה ב׳:י״ח), הלב עומד שנאמר היעמוד לבך (יחזקאל כ״ב:י״ד), הלב שמח שנאמר שמח לבי (תהילים ט״ז:ט׳), הלב מתנחם שנאמר דברו על לב ירושלם וקראו אליה וגו׳ (ישעיהו מ׳:ב׳).
254
רנ״האחד עשר בני אדם נמשחו בשמן המשחה, ששה מלכים וחמשה כהנים, אלו הן המלכים: שאול דוד שלמה יואש ואחז ויהוא, והכהנים אהרן וארבעה בניו, ד״א אף צדוק הכהן.
255
רנ״וא׳) שנים עשר דברים ברא הקב״ה בבני אדם המשמשין אותו ואלו הן: פה חותך, לשון גומר, קנה מוציא קול, ושט בולע, לב מבין, כליות יועצות, ריאה שואבת כל מיני משקין, כבד רותח, מרה זורקת בו טיפה של מר ומניחתו, טחול שוחק, קורקבן טוחן, קיבה ישנה ואף נעור, ובזמן ששניהם ישנים אין אדם יודע מה בעולם.
256
רנ״זב׳) י״ב דברים יש לו למי שיש לו אשה: רצון שנאמר ויפק רצון מה׳, עזר שנאמר אעשה לו עזר כנגדו, חומה שצריכה להיות כחומה שאינה זזה ממקומה שנאמר אני חומה, חיים שנאמר ראה חיים עם האשה, עושר שנאמר ולאברהם הטיב בעבורה לפיכך נאמר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, ברכה שנאמר להניח ברכה וגו׳, שלום שנאמר וידעת כי שלום אהלך, שמחה שנאמר ושמחת אתה וביתך, כפרה שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו, עטרה שנאמר אשת חיל עטרת בעלה, כבוד שנאמר אשת חן תתמוך כבוד, טובה שנאמר מצא אשה מצא טוב (משלי י״א:ט״ז).
257
רנ״חא׳) שלשה עשר בני אדם יצאו מהולין ממעי אמן ואלו הן: אדם שת ונח שם יעקב יוסף משה בלעם איוב שמואל דוד ירמיה זרובבל. אדם מנין שנאמר ויברא אלקים את האדם בצלמו, מהו בצלמו בצלם הראוי לו, שת מנין שנאמר גם בו שנולד בדמותו כצלמו, נח מנין שנאמר בו צדיק תמים היה, שם מנין שנאמר ומלכי צדק מלך שלם (בראשית י״ד י״ח), יעקב מנין שנאמר ויעקב איש תם, יוסף מנין שנאמר אלה תולדות יעקב יוסף כמו שנולד יעקב כך נולד יוסף, משה מנין שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא שנולד מהול, בלעם מנין שנאמר ונאום הגבר שתום העין, אל תקרא שתום העין אלא סתום העין (שלא נראתה ערלתו), איוב מנין שנאמר בו איש תם וישר, שמואל מנין שנאמר והנער שמואל הולך וגדול וטוב (שמואל א ב׳:כ״ו) (כמו במשה), דוד מנין שנאמר מכתם לדוד (תהילים ט״ז:א׳) (דרש לשון תם), ירמיה מנין שנאמר בטרם אצרך בבטן ידעתיך ובטרם תצא מרחם הקדשתיך (ירמיהו א׳:ה׳). זרובבל מנין שנאמר ביום ההוא נאם ה׳ צבאות אקחך זרובבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' ושמתיך כחותם וגו׳ (סוף חגי).
258
רנ״טב׳) י״ג דברים נאמרו בפת שחרית: מצלת מן החמה, ומן הצנה, ומן היסורין, ומן המזיקים, ומחכימת פתאים, וזוכה ללמוד, וללמד, ותלמודו מתקיים בידו, ושיחתו מקובלת לכל אדם, ונזקק לאשתו, ואינו מתאוה לאשה אחרת, ואינו מעלה הבל בבשרו, והורגת שרצים בבני מעיו.
259
ר״סארבעה עשר ו״י (מלים המתחילות באותיות ו״י שהוראתו קינה ויללה) נאמרו ביין: ויחל נח, ויטע כרם, וישת מן היין, וישכר, ויתגל, וירא חם, ויגד, ויקח שם, וישימו, וילכו, ויכסו, ויקץ, וידע, ויאמר. ולא עוד אלא מתחלה קראו צדיק ותמים ולבסוף קראו עם הארץ שנאמר ויחל נח איש האדמה, אמר לו מה לך אצל מטע כרם לא על היין קנסתי מיתה על אדם הראשון?!
260
רס״אחמשה עשר דברים נאמרו בת״ח ואלו הן:
261
רס״בנאה בביתו, חסיד בישיבתו, ערום ביראה, חכם בדעתו, פקח בדרכיו, שומע, ומוסיף חכמה, כונס וזוכר, מרבה להשיב, שואל כענין, ומשיב כהלכה. ומשיב על כל פרק ופרק דבר, הולך אצל חכם, ולומד ע״מ ללמד, ועל מנת לעשות.
262
רס״גתשעה עשר דברים נאמרו בגרע (מקיז דם):
263
רס״דהולך על צידו, עצל, עיני רע, צר עין, כחו כהה, בגדיו מזוהמין, דברן, עקרן, גזלן, עזפן (עז פנים), שוטה, מלשין, שונא, אסורה לו בת כהן, פסול לעדות, שלחנו מכוער, אוהב שינה, הכלבים מכירין אותו בשוק, ואינו ממלא ימיו.
264
רס״העשרים ושנים מדות טובות ברא הקב״ה בעולמו, ובעון הדורות בטלו כולן חוץ משתים. אדם הראשון בטל דעה חכמה ובינה וקלסתר פנים וקומה וגן עדן, אנשי דור המבול בטלו כח וגבורה ולידה וגידול בנים, אנשי דור הפלגה בטלו הלשון, אנשי סדום בטלו הנוי וחטים יפות, אנשי דור המדבר בטלו המן והבאר ועמוד הענן ועמוד האש והביאו צואה לעולם שהיא שקולה כנגד כל הפורענות שבעולם, אנשי ירושלם בטלו בית המקדש ועבודת כהונה ולויה וסילקו את השכינה, ולא נשתייר בידם אלא תורה וגמילות חסדים. תורה מנין שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי (ירמיהו ל״ג:כ״ה), גמילות חסדים מנין שנאמר עולם חסד יבנה שמים תכן אמונתך בהם (תהלים פ״ט).
265
רס״ועשרים וארבע מתנות כהונה נתנו לאהרן ולבניו, עשרה במקדש: חטאת, אשם ודאי, ואשם תלוי, וזבחי שלמי צבור, וחטאת העוף, ושתי הלחם, ולחם הפנים, ולוג שמן של מצורע, ושיורי מנחות, ומנחת העומר. עשרה בגבולין: תרומה, ותרומת מעשר, חלה, ולחיים וזרוע והקבה, וראשית הגז, ושמן שריפה, ופדיון הבן, ופדיון פטר חמור, וחרם וגזל הגר, ושדה אחוזה. ארבעה בירושלם: הבכורה, והבכורים, ומורם מן התודה, ואיל נזיר.
266
רס״זסליק חופת אליה, בעוז שוכן עליה
267