אוצר מדרשים, טעם שבע נקודות א׳Otzar Midrashim, Explanation of the Seven Vowels 1
א׳טעם שבע נקודות
1
ב׳[בס׳ כבוד חופה צד 22]
2
ג׳כשברא הקב״ה עולמו בראו בששה ימים, לא השלים מלאכתו עד שברא את האדם, כמו שנאמר בסוף מעשה בראשית ויברא אלהים את האדם בצלמו (בראשית א׳ כ״ז), שהזכיר יצירת האדם וברכותיו שברכו, שנאמר וירא אלהים את כל אשר עשה וגו׳. וכשרצה הקב״ה לברוא את האדם, אמר אם אבראנו ממזרח – כשיגיע עת פטירתו לעולם אם יפטר במערב יאמר אותו רוח לא אתה מעפרי לא אקבלך, וכמו כן לכל ארבע רוחות העולם. מה עשה הקב״ה, כנס ארבע רוחות העולם וכבשן תחתיו ולקחו משם, וע״כ כשיגיע עת פטירתו של אדם, מאותה אדמה שנלקח לאותה ישוב. ומנין לנו ראייה שאדם נברא מכל העולם כולו? שנאמר (בראשית ג' יט) עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ, מאיזה מקום שלוקחת לאותו מקום תשוב.
3
ד׳קמץ – הוא מלך גדול, ודוגמא לזה הכהן כשמביאין לפניו המנחה קומץ ממנה מלא חפניו לכפר על החוטא, אפילו לא לקח מן הקמח אלא מועט נחשב כמו שהקמח כולו היה קרב, וכמו כן קמץ הקב״ה עפרו של אדם מן הארץ ועשהו קל, ומניין ידענו שהוא קל? מן קמץ תקח ק׳ קומצו – נשאר מ"ץ בגימטריא ק"ל, ועשיית הקמץ משקל (מאזנים) כזה: T והוא מהופך מלמטה למעלה, כמו אדם שראשו למעלה, ורגליו שהן ענפיו למטה, ואם יחטא האדם ולא ישוב ירד משקל המאזנים וגיהנם פתוח לו, לכך סמיך לו הפתח.
4
ה׳פתח – מלך קטן יותר מן הקמץ, מפני שהוא קל יותר ממנו בקריאתו, והפתח כלו דינו של הקב״ה, והיא כמו רומח, ובו עתיד הקב״ה לנקום נקמתו, כמו שנאמר ואת ארץ נמרוד בפתחיה (מיכה ה׳ ה׳), ובו בלשון מרחם על הארץ ועל הבריות, כמו שנאמר פותח את ידיך (תהילים קמ״ה:ט״ז). ומפני מה הפתח סמוך לקמץ? כדי שהקמץ מן העפר ימצא פתח פתוח לתשובתו.
5
ו׳הצירי – הוא מלך גדול יותר מן הפתח שהוא צָרִי (רפואה) לנגעינו ולמחלתנו, והצרי כשתהפכהו תמצאהו יצר. והצירי יש לו שתי נקודות והוא מוטל (כזה: **) ומפני מה הוא מוטל? מפני שהוא בספק, כשהקב״ה יוצר האדם יוצר אותו ביצר טוב, ומשיצא האדם מרחם אמו נתגדל עמו יצר הרע, ואם יהיה האדם ישר כמו שנברא – יהיה לו צרי, ואם לאו – יהיה לו יצר להרע או להיטיב, לכך הוא עומד בין הפתח ובין הסגול, שהפתח הוא פתח פתוח לעושי תשובה, שאם יעשה תשובה גמורה – יהיה בסגול. והסגול הוא שלש נקודות כזה == ועליו אנו סומכין בעת צרתנו, ובשמו אנו נקראין סגולה, כמו שנאמר ואתם תהיו לי סגולה מכל העמים (שמות י״ט:ו׳), ודוגמתו כנגד שלשה אבות הראשונים שבזכותן אנו נצולין מכל צרה, כמו שמצינו במקומות הרבה כמו בעשיית העגל ובמקומות אחרים. לכך הכניסו הקב״ה באמצע המלכים, כדי שיסמכו כולם על זכותו.
6
ז׳והחירק הוא מלך גדול, ולמטה נפרשהו.
7
ח׳והחולם והשורק יש בהן תקותנו ותקות הקב״ה, ובם עתיד לרפא מכותינו שהכה אותנו בהם.
8
ט׳חירק – בו חרקו שונאינו שיניהם עלינו, ושורק – בו שרקו עלינו אויבינו, כמו שנאמר על חירק ועל שורק: שָׁרְקוּ וַיַּחַרְקוּ שֵׁן (איכה ב׳ ט״ז). ובחולם עתיד לרפא מחלתנו ולגאול אותנו, שנאמר בשוב ה׳ את שיבת ציון היינו כחולמים (תהילים קכ״ו:א׳) – הרי חולמים חולם. והחירק שהוא מלמטה מפני מה? שכל החורקים עלינו שן יפלו תחת רגלינו. וכמו החולם שהוא זקוף למעלה על כל המלכים, כך הקב״ה נשא ונעלה על כל העולם בשעת נפילת אומות העולם, אויבינו החורקים עלינו שיניהם. והשורק שהוא זקוף כמונו שהיינו סגולה מוטלת ביום שקראנו סגולה, ועכשיו אנו עומדים כמו השורק שהוא עומד (כוונתו על השורק \ שהוא כמו סגול אך זקוף, והמלאפו"ם שהוא עומד לקחת נקמה) באיזה יום ביום נקמת ה׳ על אויבינו, שנאמר וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִשְׁרֹק ה׳ לַזְּבוּב (ישעיה ז׳ י"ח).
9
י׳והשו"א – הוא מלך על כולם, והוא משמש עם כולם, והוא זקוף באותה שעה, שנאמר שאו שערים ראשיכם ושאו פתחי עולם ויבא מלך הכבוד (תהילים כ״ד:ט׳), בשעה שיבא (דרש שוא כמו "שבא") הקב״ה למלחמת בניו, כמו שנאמרוּבָא ה׳ אֱלֹהַי כָּל קְדֹשִׁים עִמָּךְ (זכריה י"ד ה׳). באותה שעה יאמרו יָבֹא דוֹדִי לְגַנּוֹ וְיֹאכַל פְּרִי מְגָדָיו (שה״ש ד' ט"ז).
10