אוצר מדרשים, מרגניתא דבי רבOtzar Midrashim, Marganita d'Bei Rav
א׳מרגניתא דבי רב
1
ב׳[מבית המדרש ח״ב 120]
2
ג׳אמר רב, אמר הקב״ה לישראל לא יועילו בכם לא היסורין ולא התוכחות ולא התראה ולא הבטחה ולא טלטול ולא אריכות ימים ולא אריכות רוח ולא שליח ולא צווי ולא קללות ולא חרמות ולא נחמות ולא בושה ולא פחד ולא אימת העוה״ב ולא אימת חשבון ולא אימת דין גיהנם ולא שמי המתחלל בגוים על ידיכם. ומי שיש בו כל המעשים האלו מאבד זכותו ומונע ממנו טובות הרבה ושנותיו מתקצרין וקונה שם רע ונזכרין לו מעשיו ועונותיו ועונות אבותיו ותפלתו נמאסת בעוה״ז ובעוה״ב וכל מעשיו מפורסמים ונותן עליהם דין וחשבון, וכל שמחה ששמח ביצרו נעשית לו אבל, והם נתבעין ממנו בדינים משונים ובושה מרובה ע״י מלאכים אכזרים בעולם הארוך, לכן הוא אומר ומה תעשו ליום פקודה וגו׳ ואנה תעזבו כבודכם. ועוד אדם חוטא בעיניו עיניו כהות, חוטא באזניו שומע חרפתו, חוטא בפיו אין דבריו נשמעים, חוטא בעצה פרנסתו מתמעטת, חוטא במחשבה זיו פניו משתנה, חוטא בלשונו יסורין באין עליו, חוטא בידו יורד מכבודו, חוטא בלבו מת בדאגה, חוטא ברגליו שנותיו מתקצרים, חוטא ביצרו יצרו מקטרגו, חוטא ומחטיא קובר את אשתו ובניו ובני ביתו, חוטא בליצנות גזר דינו נחתם. וכי מה הנאה לאדם וסופו לפרוש מעולם לעולם, מחיים למות, מאורה לחשיכה, משינה מתוקה לשינה דחוקה ומרה, מאור מתוק לרמה ותולעה, ממטעמים מתוקים לטעם עפר, מחבוק נאה לחבוק עפר. כמה עשירים יצאו מן העולם בפחי נפש, כמה חכמים היתה חכמתם להם לתקלה, כמה גבורים היתה גבורתם להם לתקלה, כמה מגדלי בנים לא שמחו בבניהם, כמה נאים היה נויים להם לתקלה, כמה זקנים לא ראו כבוד, כמה בחורים נקצצו בחופתן. וכי מה הנאה לאכול ממאכל שהוא מביאו לדינים מרובים, משמחה שמביאה את האדם לדאגות הרבה, ממלבוש שהוא גורם לפגיעות מרובות, מהרהור שגורם למכאובים מרובים, משינה מתוקה שגורמת למיתה משונה, מחטא שהוא מאבד זכיות הרבה, מתרעומות שמקפחת פרנסות הרבה. איזהו בן עוה״ב המתרחק מן העבירות ומהרהור ומליצנות ומלשון הרע ומהכיעור והדומה לו והמקיים המצוות ויש בידו מצוה על אמתתה, ומתרחק מן החטא ועיון תפלה ומתודה על עונותיו לפני הקב״ה ועושה תשובה. המתחבר לרשע טורד עצמו מן העוה״ז והעוה״ב, והמסביר פנים לרשע הרי זה ממרגיזי אל, והמרמה בדרכיו מתאבל בסופו, והמטה את חבירו מדרך טובה לדרך רעה מת בחצי ימיו, והמלעיג על המצוות אין מרחמין עליו מן השמים, והמלעיג על עניותן של עניים סוף סוף הוא ייגע ואחרים אוכלים יגיעו, וכל המרגיל להאדים (להלבין) פני חבירו פנקסו פתוח בו ביום, ואין לך קשה אלא מי שעוסק בדברי הבאי. אוי למי שהעולם מטעה בו, אוי למי (לרשע) שהשעה משחקת לו, אוי למי שנעשה סניגרו קטיגרו, אוי למי שיצרו מנצחו, אוי למי שנהפך עליו הגלגל, אוי למי שמאבד את עמלו. יש פורענות מיד ויש פורענות לאחר זמן, ויש אחת אחר אחת ויש כלן כאחת, ויש מהן באות על האדם והוא ער ויש באות והוא ישן, ויש מהן כבדות ויש מהן כמרוצות נפש, ויש בדעתו ויש שלא בדעתו, ויש בזקנותו ויש בנערותו, ויש בסתר ויש בגלוי, ויש בבית ויש באכסניא. כל צרה וצוקה וקנאה ופרצה ותקלה ממעטין את החטא, ויש שעובד את המקום מתוך יראה כדי שלא תתקפח פרנסתו, ויש מתוך אהבה, ויש מתוך בושה, ויש מתוך תמימות, ויש מתוך להראות, ויש בשמחה ששמח שתהיה המצוה על ידו, ויש מתוך היסורין שנאמר בצר להם ישחרונני, וכל אחד ואחד לפי מעשיו. בשעה שנפטר האדם המלאך הממונה על הדין עומד כנגדו ואומר לו אוי על זה הגוף שיצא מן העולם ריקם מזכיות ומלא עונות, מביט ברגליו ואומר אוי להם לרגלים שלא הלכו ביושר, אוי לידים שנתעסקו בדברי שקר, אוי למעים שנהנו מן הגזל, אוי לעינים שלא היו לאמונה, אוי לאזנים שלא קבלו תוכחה, אוי לפה שלא עסק בתורה, אוי לו לבשר שלא נתיגע ביראה, אוי לו ליצר שלא נכנע מפני בוראו, אוי לו ללב שלא עבד את בוראו, שעתיד לעמוד בנזיפה ואומר לו עמוד בדין והכר מעשיך, ודע מהיכן באת ולפני מי אתה עתיד ליתן את הדין. ואם אין אתה יכול להשיב מי יוכל להשיב, ומי יוכל לסבול עונותיו שהן כאש לבגד וכחרב לצואר וכחץ ללב וככבלים לרגלים, כחשך לעינים כמרה לפה כשוחה לרגל כחרישה לאזנים, כמכשלה לכח, כימים רעים לזקנה, כיסורין לגוף, כגדיעה לקרן, כמרה למיתה, כעבירה ליום הדין. יש שהוא מת בחצי ימיו ויש מי שהוא יוצא מהעולם בתמימות, אשרי מי שיראתו על פניו, אשרי הנשמר מעונות, אשרי מי שהוא עניו, אשרי המשבחים אותו המוניו, אשרי מי שהוא שפל בעיניו, אשרי מי שמטה אזניו לשמוע דברי תורה, אשרי השומע דברי תורה בכל יום. תורת ה' תמימה עומדת לפני האדם בשעה שהוא עוסק במשנתו ואומרת ה' עמך גבור החיל, הנה באתי ללמדך על כן יצאתי לקראתך לשחר פניך ואמצאך, אשריך אם תזכרני, אשריך אם בלבך תצפנני, אשריך אם תקיימני, אשריך אם תשמיעני, ובכל יום בי יהיו זממיך, כי בי ירבו ימיך. התרחק מן העבירה והדבק בתורה וברח מן השררה ותהיה בחכמה תמיד. וקרא אל אלהיך תמיד כי הוא ירגישך וישביעך ויניח לך. וזכור שאתה טיפה סרוחה מזומן לעפר ושוחה, לכן התרחק מן המנוחה, ועבוד אלהיך בשמחה, ויהיה לך לחמלה, כי הדרך שחוחה, ויהיה לך למשאת וארוחה. אם את הדבר הזה תעשה לך יאיר כנוגהים וצוך אלהים, כי אם תעבוד אלהיך באהבה וחבה אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא.
3
ד׳תם מרגניתא דבי רב
4