אוצר מדרשים, מדרש אל יתהלל ב׳Otzar Midrashim, Midrash Al Yit'hallel 2
א׳מדרש אל יתהלל – נוסחא שניה
1
ב׳[מר׳ אלעזר הלוי גרינהוט בספר הלקוטים ח״א]
2
ג׳אל יתהלל חכם בחכמתו – זה שלמה בן דוד שנאמר עליו בשעה שישב על כסא מלכותו נשתבח ונתגאה ואמר אין כמוני בעולם, ועבר על מה שכתוב בתורה לא ירבה לו נשים (דברים י״ז:י״ז), מה עשתה יו״ד, עמדה לפני הקב״ה ואמרה לפניו רבש״ע כלום כתבת בתורה דבר אחד לבטלה? אמר לה לאו. אמרה לפניו והלא שלמה המלך בטלני ונשא לו אלף נשים שנאמר ויהי לו שבע מאות שרות ושלש מאות פלגשים (מלכים א י״א:ג׳), ועבר שלמה על מה שכתוב בתורה, אמר הקב״ה ליו״ד עלי לריב את ריבך ולדון את דינך. מיד אמר הקב״ה לאשמדאי מלכא דשידאי, לך אצל שלמה וטול חותמו בידו ותדמה בדמותו ותשב על כסאו, באותה שעה הלך אשמדאי ונטל חותמו מידו ונדמה בדמותו. ישב על כסאו והיו ישראל סבורין שהוא שלמה, והיה שלמה משוטט בכל העיירות והכפרים ואומר אני שלמה אני קהלת הייתי מלך על ישראל, עד שעברו שלש שנים, והיו בני אדם אומרים זה לזה, ראו שזה כמה שוטה, כי המלך יושב על כסאו וזה אומר אני קהלת הייתי מלך, והיה משוטט נע ונד. אמר הקב״ה כבר נטלתי דין יו״ד. מה עשה אשמדאי באותן ג׳ שנים, עבר על כל נשיו של שלמה עד שבא אצל אחת מהן והיא פרשת נדה (עי׳ גיטין ס״ח:), כיון שראתה אותו אמרה לו שלמה, למה שנית את טעמך ומנהגך שהיית נוהג בנו? מיד שתק, אמרה לו אין אתה שלמה, ולא עוד אלא שהלך גם לאם שלמה, אמר לה אמי כך וכך אני מבקש ממך, אמרה לו בני ממקום שיצאת ממנו שם תמצא שום הנאה? אם אתה עושה כן אין אתה בני, מיד הלכה אצל בניהו בן יהוידע ואמרה לו: בניהו כך וכך תבע ממני שלמה, מיד נזדעזע וקרע את בגדיו ותלש בשערו ואמר בודאי אין זה שלמה אלא אשמדאי הוא, ואותו הנער שהוא משוטט ואומר אני קהלת הוא שלמה בעצמו. מיד שלח וקרא לאותו הנער ואמר לו בני אמור לי מי אתה? אמר לו אני שלמה בן דוד, א״ל בני כיצד היה מעשיך? א״ל יום אחד הייתי יושב במקומי ובא עלי כמו רוח סערה ותשליכני ממקומי, ומאותו היום ועד עכשיו נטלה דעתי, לפיכך הייתי משוטט, אמר לו כלום יש לך סימן? א״ל הן בשעה שמלכתי נטל דוד אבי ידו אחת והניחה בידך, וידו האחרת ביד נתן הנביא, ועמדה אמי ונשקה ראש אבי. זה הסימן יש לי (ע׳ מדרש שה״ש הוצאת גרינהוט דף ל׳), כיון ששמע בניהו דבריו מה עשה קרא לסנהדרין ואמר להם, לכו כתבו לכם שם המפורש וקבעוהו על לבבכם, הלכו ובאו אצלו ואמרו מתיראים אנו מאותו השם שהוא חקוק על לבו, א״ל וכי שם אחד יכול (מלשון יכולת כלומר יגבור על ע' שמות שהיו יודעים הסנהדרין) על שבעים שמות אבל אין לכם החסד מה׳?—מה עשה בניהו, נטל את ידו והכהו לאשמדאי מכה אחת ונטל את החותם ובקש להורגו, יצאת בת קול ואמרה אל תגע בו כי ממני יצא הדבר שעבר על מה שכתוב בתורה, מיד החזיר את החותם על יד שלמה ונדמה בדמותו וחזר למלכותו. מיד אמר שלמה איה מלכותי, איה גבורתי שלא הועיל לי כלום, אלא שכל המשפיל עצמו בעולם הזה הקב״ה מגביהו, שאין לך בעולם הזה כמו ענוה ושפלות הרוח שנאמר זבחי אלהים רוח נשברה וגו׳ (תהלים ק״א).
3
ד׳אל יתהלל הגבור בגבורתו – זה דוד בן ישי מלך ישראל, שבשעה שהיה נלחם היה יורה החץ והורג ח' מאות בפעם אחת, שנאמר ואלה שמות הגבורים אשר לדור אשר בשבת תחכמוני ראש השלישי הוא עדינו על שמונה מאות חלל בפעם אחת (ש״ב כ״ג ח', מ״ק ט״ז ע״ב). כיון שראה כך נתגאה ואמר אין כמוני בעולם ואחרי לא יהיה, אמר הקב״ה לדוד מה תתגאה כל כך בגבורתך, עכשיו ראה מה תהיה גבורתך. מה עשה לו הקב״ה זימן לו צבי אחד, והיה הצבי מושך אותו והארץ קפצה לפניו ער שהביאו אצל ישבי בנוב, ואמר ישבי בנוב זה דוד שהרג גלית הפלשתי אחי. נטל ידו ולקחו והביאו ושם אותו תחת המרתף (בגמרא סנהדרין צ״ה. שדייה תותי בי בדייא, והילקוט ש״ב רמז קנ״ה גרס בי סדיא) וישען עליו לשברו, מיד פתח ואמר תרחיב צעדי תחתי ולא מעדו קרסולי (תהילים י״ח:ל״ז) ונעשה לו הארץ כבאר. כיון שכלה את מאכלו, נטל את דוד והיה זורק בו למעלה באויר השמים, כסבור היה לקבלו בראש הרומח ונעשה כמגן עליו, ואמר דוד מגיני וקרן ישעי משגבי (שם) בראש הרומח, היה משליכו תחתיו והיה דוד אומר תרחיב צעדי תחתי. ובכל זאת לא ידעו ישראל באיזה מקום הלך דוד עד שנכנס אבישי בן צרויה למרחץ כדי לרחוץ וראה את המים שבידו שנהפכו לדם. רב ושמואל, חד אמר ראה דם וחד אמר יונה מטרפת לפניו, אמר בלבו בודאי המלך שרוי בצער, הלך אבישי בהיכל המלך ולא מצאו, שאל בעבורו ואמרו לא ידענו היכן הלך, מה עשה אבישי נטל הפרדה של מלך ורכב עליה עד שבא אצל ישבי בנוב ודוד בידו ומשחק בו ברומח. מה עשה אבישי, ירד מהפרדה ונלחם עמו והכהו מכה אחת, ומצא דוד הולך בלא רוח ותשש כחו מרוב הצער והפחד שנאמר ויעזור לו אבישי בן צרויה (שמואל ב כ״א:י״ז). מה עשה אבישי, נטל ידו וכפתו לאחוריו ורצעו ונשבע שלא לבא אל ירושלם אלא על רגליו, והוליכו עד ירושלם ברגליו. אז אמר דוד, ענה בדרך כחי קצר ימי (תהילים ק״ב:כ״ד). אמרו ישראל לדוד לא בקשת אלא לאבד שונאיהם של ישראל (לישנא מעליא) שאלמלא היה הורגך הפלשתי היו ישראל הולכים מפוזרין כצאן אשר אין להם רועה. אמר להם חטאי גרמו לי, מיד אמרו אנשי דוד שלא יצא מביתו, שנאמר אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר לא תצא עוד אתנו למלחמה וגו', מיד אמר דוד המע״ה איה כחי איה גבורתי.
4
ה׳אל יתהלל עשיר בעשרו – זה קרח הלוי שהיה לו שלש מאות פרדות לבנות טוענות מפתחות גנזיו (פסחים קי״ט. ירוש' סנהדרין פ״י א'). מפתחות כך הממון עאכו״כ. ומאין היה לו כל זה הממון? מן הממון שקבץ יוסף הצדיק במצרים ומלאו שלשה מגדלות וכל מגדל ומגדל עומקו מאה אמה ורחבו מאה וחללו מאה אמה, וכולם נתנם לבית פרעה ולא נתן לבניו אפילו חמשה כסף, ומפני מה, מפני שעשה באמונה, שנאמר ויבא יוסף את הכסף ביתה פרעה (בראשית מ״ב), וכיון שמצא קרח מגדל אחד נתגאה בעשרו. והשני נתגלה לאנטונינוס והשלישי גנוז לעולם הבא (עי׳ מדרש שוחר טוב א'). תחלת מחלוקת קרח במאי היא עם משה ועם אהרן? בעבור אלמנה אחת שהיתה לה רחלה אחת, כשבאה לגזוז הצמר שלה שמע אהרן ונטל הצמר. הלכה אצל קרח צועקת ובוכה ואמרה לו כך וכך עשה לי אהרן, הלך קרח אצל אהרן ואמר מה לך ולאלמנה העניה הזו? השב לה את הצמר שלה. א״ל אהרן שלי הוא מן התורה דהכי כתיב ראשית גז צאנך תתן לו (דברים י״ח:ד׳). מה עשה קרח, נטל ד' כסף ונתן לה והלכה לה וקרח הלך מלא חמה. ויהי לימים ילדה הרחלה בן זכר, שמע אהרן ונטל הבכור, הלכה האלמנה אצל קרח, צועקת ובוכה. אמר קרח לאהרן, מה לך ולעניה האלמנה ההיא? א״ל אהרן שלי הוא מן התורה שכן כתיב כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך הזכר תקדיש לה' אלהיך (דברים ט״ו:י״ט), והלך קרח לדרכו מלא חמה. כיון שראתה זאת האלמנה כך הלכה ושחטה את הרחלה, שמע אהרן ובא ונטל הזרוע והלחיים והקבה, אמר לו קרח מה לך ולאלמנה הזאת? א״ל אהרן שלי הוא מן התורה שנאמר ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה (שם י״ח), הלך קרח מלא חמה. וכיון שראתה האלמנה כן עמדה ונשבעה ואמרה בחרם בשר רחלה זו עלי, שמע אהרן ונטל כל הבשר שנאמר כל חרם בישראל לך יהיה (במדבר י״ח:י״ד). אמר לו קרח למה תשתרר עלינו בן עמרם? העיני האנשים ההם תנקר לא נעלה (שם ט״ז). ולא אמרו הפסוק הזה אלא כנגד משה ואהרן, אמר לו משה לבקר משפט, בבקר נתקבצו אצל קרח מאתים וחמשים איש (ואצל משה ואהרן כל הנביאים) אלו במחתותם אלו מזבחים ואלו מקטרים. מיד עמד משה רבינו בתפלה לפני ה' ואמר לפניו רבש״ע נבואה זו ששלחתנו אמת היא? א״ל אמת, ואתה תראה מה אעשה לקרח, ולמה נקרא שמו קרח שבימיו נעשה קרחה בישראל (סנהדרין ק״ט ע״ב). ועוד אמר משה לפני הקב״ה אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם לא ה' שלחני (שם). אמר לו הקב״ה למשה, כפרת בעיקר (עי׳ ירוש׳ סנהדרין פ״י א'), אמר משה לפני הקב׳׳ה רבש״ע אם בריאה יברא ה׳. א״ל הקב״ה אני עושה רצונך. מיד רמז הקב״ה לארץ ובלעתם עד טבורם, צעק קרח וכל אנשי ביתו ואמרו משה משה רחם עלינו, אמר להם משה רב לכם בני לוי, מיד נבלעו הם והשאר נשרפו שנאמר וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה ותכס עליהם הארץ. וכתיב ואש יצאה מאת ה׳ ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת. והם שירדו תחת הארץ שם היו וסברו שלא לעלות לעולם עד שבאה חנה ונתנבאה עליהם שנאמר מוריד שאול ויעל (שמואל ב ב׳:י׳). ובכל זאת לא היו מאמינים שיעלו עד שנחרב בית המקדש ונבלעו שערי בית המקדש, שנאמר טבעו בארץ שעריה (איכה ב׳:ט׳) ובאו אצל קרח ותפשום, מיד האמינו ואמרו כשיעלו אלו השערים אף אנו נעלה עמהם, ונתמנו שומרים על אותן שערים עד שיעלו. וכן אבד קרח ועשרו מתוך הקהל לכך נאמר אל יתהלל עשיר בעשרו, שכל העושר של הקב״ה, שנאמר לי הכסף ולי הזהב אמר ה׳ צבאות (חגי ב׳ ח׳).
5