אוצר מדרשים, מדרש גדול וגדולהOtzar Midrashim, Midrash Gadol u'Gedolah

א׳מדרש גדול וגדולה

ב׳[בית המדרש ח״ג]

ג׳פרק ראשון מדבר בצדקה:

ד׳גדולה צדקה יותר מן הקרבנות שנאמר עשות צדקה ומשפט נבחר לה׳ מזבח (משלי כ״א ג׳). גדול המעשה יותר מן העושה שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום (ישעיה ל״ב ט״ז), אל תקרי מעשה אלא מעושה (כמו גט מעושה בישראל, גיטין פ״ח:). גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה שנאמר ויאמר ה׳ אם נא מצאתי חן בעיניך (בראשית י״ח ג׳). גדולה הכנסת אורחים מהשכמת בית המדרש דתנן מפנין אפילו ארבע וה׳ קופות של תבן מפני האורחים ומפני בטול ב״ה (שבת פי״ט) הקדים האורחים לבטול ב״ה. גדולה צדקה שהקב״ה נקדש בה שנאמר ויגבה ה׳ צבאות במשפט וגו׳ (ישעיה ה׳ ט״ז).

ה׳פרק שני בענין התפלה:

ו׳גדולה תפלה יותר מן המעשים טובים, שנאמר ואתחנן אל ה׳ וכתיב ויאמר ה׳ אלי רב לך וגו׳ עלה ראש הפסגה (דברים ג׳), ופי׳ רב לך, רב מעשים טובים שעשית ואעפ״כ עלה ראש הפסגה והתפלל לפני ואתפייס לך. גדולה תפלה יותר מן הקרבנות שנאמר למה לי רוב זבחיכם וכתיב גם כי תרבו תפלה (ישעיה א׳) ר״ל אע״פ שהיא יותר חשובה מן הקרבנות. גדולה תענית יותר מן הצדקה שזו בגופו וזו בממונו. גדולה תפלה שבזכותה ישראל ניצולים מיד אויביהם וממיתה משונה ומן היסורין ומשיני החיות. גדולה תפלה שבזכותה הקב״ה מוחל עונותיהם של ישראל לפי שהיא במקום קרבנות.

ז׳פרק שלישי בענין התשובה:

ח׳גדולה תשובה שמביאה רפואה לעולם שנאמר שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם (ירמיה ג׳ כ״ב). גדולה תשובה שהיא מקרבת את הגאולה שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב (ישעיה נ״ט כ׳). גדולה תשובה שמקרבת את הרחוקים שנאמר וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם בְּנֵי אֵל חָי (הושע ב׳ א׳). גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לו ולכל העולם כלו שנאמר כי שב אפי ממנו (שם י״ד ה׳).

ט׳פרק רביעי בענין הענוה:

י׳גדולה ענוה שנשתבח בה אברהם אבינו ע״ה, מפני שהיו בני דורו גדולים שבהם מנשאין אותו כגון עפרון החתי והיו קוראין אותו אדוני וגו׳, והוא ע״ה היה משפיל עצמו במדת הענות והצניעות עמהם ואפילו לפני הפחותים שבהם, שנאמר וישתחו אברהם לפני עם הארץ (בראשית כ״ג י״ב). גדולה ענוה שבה נשתבח יצחק ע״ה שהרי אבימלך גרש אותו ממלכותו וכשבא לו אבימלך לא גבה לבו ולא שלם לו במעשיו, ומרוב ענותנותו קבלו באהבה והאכילהו והשקהו לו ולאנשיו, שנאמר ויעש להם משתה וגו׳ וישלחם יצחק וילכו מאתו (שם כ״ו ל׳). גדולה ענוה שבה נשתבח יעקב אע"ה שמפני ענותנותו היה קורא לעשו אדוני שנאמר כה תאמרון לאדוני לעשו (שם ל״ב ה׳), ולכך היה כותב רבינו הקדוש לאנטוגינוס נאם עבדך יהודה, אמר כי לא טוב אנכי מאבותי. גדולה ענוה שבה נשתבח משה רבינו ע׳׳ה שנאמר והאיש משה ענו מאד (במדבר י״ב ג׳) מה ת״ל מכל האדם? אלא ענו ואינו מתגאה במדה מן המדות שבני אדם רגילין להתגאות בה כנון המלכות והנבואה והחכמה, ואע״פ שהיו בו כל המדות הללו ענו מאד מכל האדם. גדולה ענוה שבה נתגדל אהרן ע״ה בנוהג בבני אדם, אדם מכבד (מטאטא) את ביתו בבגדים בלות שמא מתטנף הוא בכליו והוא מכבד, אבל אהרן ע״ה לובש ח׳ בגדים ודומה לחתן בחופה, ואעפ״כ והרים את הדשן. גדולה ענוה שבה נשתבח אלעזר שנאמר ונשיא נשיאי הלוי אלעזר וגו׳ (שם ג׳ ל״ב) ואעפ״כ היה משפיל את עצמו לפני גדולת הקב״ה והיה נושא בעצמו קטרת הסמים ושמן המאור ומנחת התמיד ושמן המשחה, קטרת הסמים בימינו ושמן המאור בשמאלו ומנחת התמיד תלויה בזרועו ושמן המשחה תלויה באפונדתו. ושמא תאמר קטן היה הרי הוא אומר ונשיא נשיאי הלוי, אלא שאין גדולה בפלטרין של מלך שנאמר אל תתהדר לפני מלך (משלי כ״ה ו'). גדולה ענוה שבה נתגדלו הלוים שכל ישראל היו מהלכין כאחד והם היו זקוקין ליישב את כל כלי המשכן, ולא עוד אלא שטוענין בעגלה, ואפילו הכי לא נתגאו ולא אמרו אין אנו מקבלין עלינו, שאין גדולה בפלטרין של מלך שנאמר אל תתהדר לפני מלך. גדולה ענוה שבה נתגדל שאול שהרי כשאמר לו שמואל ולמי כל חמדת ישראל הלא לך ולכל בית אביך (ש״א ט׳ כ׳) והוא הקטין עצמו וא״ל הלא בן ימיני אנכי מקטני שבטי ישראל ומשפחתי הצעירה, וכשבקשו למשוך אותו הטמין עצמו עד שהפילו גורלות שנאמר ויאמר ה׳ הנה הוא נחבא אל הכלים (שם י׳ כ״ב). גדולה ענוה שבה נתגדל דוד שנאמר ויבא המלך דוד וישב לפני ה׳ ויאמר מי אנכי ה' אלהים ומי ביתי כי הביאתני עד הלום וגו׳ (ש״ב ז׳ י״ח), ואמר ואנכי תולעת ולא איש (תהלים כ״ב ז׳).

י״אפרק חמישי בענין תלמוד תורה:

י״בגדולה התורה שבה הבדיל הקב״ה את ישראל עמו מאומות העולם. גדולה תורה שבזכותה הקב״ה מציל את ישראל מן היסורין ולא ישלוט בהם היצר הרע ושורה עליהם רוח הקדש. גדולה תורה וגדול כתרה מכל הכתרים. גדולה תורה שמאירה ללומדיה בעוה״ז ובעוה״ב שנאמר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו׳ כ״ג). גדולה תורה וגדול שכרה משכר הצלת נפשות ומשכר בנין ביהמ״ק. גדולה תורה מכל כלי חמדה שבעולם שזקני תורה כל זמן שהם מתישנין הן משביחין שנאמר בישישים חכמה (איוב י״ב י״ב). גדולה תורה שנקראת קדושה שנאמר ודעת קדושים בינה (משלי ט׳ י׳). גדולה תורה שבזכותה ישראל נגאלין מן האומות שנאמר זכרו תורת משה עבדי וגו׳ וכתיב בתריה הנה אנכי שולח לכם את אליה (מלאכי ג׳ כ״ב). גדולה תורה שנותנת חיים בעוה״ז ובעוה״ב שנאמר כי חיים הם למוצאיהם וגו׳ וכתיב עץ חיים היא וגו׳ (משלי ד׳ כ״ב).

י״גפרק ששי בענין המצות:

י״דגדולה מצוה שמנחלת לעושיה בעוה"ז ובעוה"ב שנאמר שמור מצותי וחיה (משלי ד׳ ד׳). גדולה מצוה שכל המודה במצות ועושה אותם בלב שלם כאלו מודה בהקב״ה ובמציאותו ובאלהותו שנאמר והתקדשתם והייתם קדושים (ויקרא ב׳ ו'), כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים כי אני ה׳ המעלה אתכם, על תנאי כך העליתי אתכם מארץ מצרים על מנת שתקבלו עול המצות, שכל המודה במצות מודה ביציאת מצרים וכל הכופר בעול המצות כופר ביציאת מצרים.

ט״ופרק שביעי בענין גמילות חסדים:

ט״זגדולה גמ״ח יותר מן הצדקה, שהצדקה בממונו של אדם בלבד וגמ״ח בגופו ובממונו. גדולה גמ״ח שכל העושה חסד אפילו עם מי שאינו צריך הקב״ה משלם שכרו, כגון אברהם עם המלאכים שנאמר והוא עומד עליהם. והלא דברים ק״ו ומה מי שהוא עושה עם מי שאינו צריך ראה מה פרע לו הקב״ה, מי שעושה חסד עם שצריך עאכו״כ. גדולה גמ״ח שגזר דין ושבועה נקרע בה, מנין לגזר דין ושבועה שאינו נקרע [אלא בגמ״ח] שנאמר ולכן נשבעתי לבית עלי וגו׳ (ש״א ג׳ י״ד), אמר רבא בזבח ומנחה אינו מתכפר אבל מתכפר הוא בתורה ובגמילות חסדים (ר״ה י״ח.).

י״זפרק שמיני בענין כבוד שבתות ויו"ט:

י״חגדולה שבת שהיא שקולה כנגד כל המצות, שכל המחלל שבת בפרהסיא או עובד ע״ז שניהם כגוים לכל הדברים. גדולה שבת שנתנה הקב״ה לבחון בה גירי הצדק, שהרי לא פירש מתרי״ג מצות אלא שבת בלבד שנאמר ובני הנכר הנלוים וגו׳ כל שומר שבת וגו׳ (ישעיה נ״ו ו׳). גדולה שבת שאין כ״ג נכנס לעבודה אחר משיחתו ער שתעבור עליו השבת שנאמר שבעת ימים ילבשם הכהן (שמות כ״ט ל׳). גדולה שבת כשנתדלדלו ישראל ממעשים טובים לא עמדה להם אלא זכות השבת שנאמר ויחנו אלה נכח אלה שבעת ימים (מ״א כ׳ כ״ט) עד שתעבור עליהם השבת. ובימי יאשיהו היא שעמדה להם שנאמר בשבועות (כן הגירסא בס׳ ראשית חכמה, ושבועות היינו שבתות, ועל זה נאמר באי השבת עם יוצאי השבת (דהי"ב כ״ג ח׳) כי הוראת שבת היא שבוע. וגירסת יעלינעק "שביעית" אולי ע״ש שנאמר שם בפסוק א׳ בשנה השביעית, אך אין לזה מובן כלל) שהזכיר להם השבת. גדולה שבת שאינה נדחית אלא מפני סכנת נפשות כגון חולה מסוכן או תינוק שנפל לים או לנהר או לבור או כיוצא בזה.

י״טפרק תשיעי בענין כבוד אב ואם:

כ׳גדול כבוד אב ואם שהעדיפו הקב״ה יותר מכבודו שנאמר כבד את ה׳ מהונך (משלי ג׳ ט׳) בלקט ושכחה ופאה ותרומות ומעשרות, אם יש לך אתה חייב, ונאמר בכבוד אב ואם כבד את אביך ואת אמך בין יש לך בין אין לך ואפילו אתה מחזר על הפתחים. גדול כבוד אב ואם שהקישו הקב״ה לכבודו. דרש רבי עוירא רבה אפיתחא דבי נשיאה מאי דכתיב יודוך ה׳ כל מלכי ארץ וגו׳ (תהלים קל״ח ד׳) מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך, בשעה שאמר הקב״ה אנכי ולא יהיה לך אמרו או״ה לכבוד עצמו הוא דורש, כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו להודות על המאמרים הראשונים (סוכה נ״ב:).

כ״אפרק עשירי בענין נשואי אשה:

כ״בגדול נושא אשה שמוכרין ס״ת לישא אשה או ללמוד תורה. גדול נושא אשה הגונה וכשרה שכל טובות שבעולם סובבין אותו, וכל ישראל שאין לו אשה שרוי בלא טובה בלא עזר וכו' גדולה הבטחה שהבטיח הקב״ה לנשים יותר מן האנשים שנאמר נשים שאננות קומנה וגו׳ (ישעיה ל״ב ט׳). אמר ליה רב לר׳ חייא נשים במה זוכין א"ל באקרויי בנייהו בבי רב ובאתנויי להו בבי רבנן ומתאחרין לגברייהו עד דאתו מבי רבנן (ברכות י״ז. חגיגה ג׳).

כ״גפרק אחד עשר בענין גידול בנים:

כ״דגדול שכר גידול בנים על הדרך הנכונה והנכוחה, ואע״פ שצער גידול בנים קשה אפילו הכי אל יתרשל אדם בגידול בניו. אמר רשב״א נוח לו לאדם לגדל לגיון אחד של זיתים בגליל ואל יגדל תינוק אחד בארץ ישראל.

כ״הפרק שנים עשר בענין משא ומתן:

כ״וגדולה אמונה לפני מי שאמר והיה העולם שבשכר אמונה שהאמינו בו שרתה עליהם רוח הקדש ואמרו שירה לפני הקב״ה שנאמר ויאמינו בה׳ (שמות י״ד ל״א) וכתיב בתריה אז ישיר משה וגו׳. גדול האמת שהוא אחד משלשה עמודים שהעולם עומד עליהם דתנן רשב״ג אומר על ג׳ דברים העולם קיים על הדין ועל האמת ועל השלום (אבות פ״א). גדול האמת שכל מי שעושה מלאכתו באמת עם הבריות כאלו קיים התורה כולה שנאמר צדקתך צדק לעולם וגו׳ (תהלים קי״ט קע״ב), הא למדת שכל מה שנברא בששת ימי בראשית שהוא קיים על האמת.

כ״זפרק שלשה עשר בענין הדין:

כ״חגדול המשפט שקרא הקב״ה שם כסאו משפט, שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך (תהלים פ״ט ט״ו). גדול המשפט שהשונא אותו אין רפואה למכתו שנאמר האף שונא משפט יחבוש (איוב ל״ד י״ז), ואין חבושה אלא רפואה שנאמר ומחבש לעצבותם (תהלים קמ״ו ג׳). גדול המשפט שלא חזר העולם לתהו ובהו אלא על המשפט, והיכן בדור המבול שנאמר מבלי משים לנצח יאבדו (איוב ד׳ כ׳). המשים הזה אין אנו יודעין מה הוא אלא שלמדנוהו בואלה המשפטים אשר תשים וגו׳ הרי המשים הוא הדין. גדול המשפט שבעון חוסר המשפט הרבים נענשו. גדול המשפט שבו נמחלין עונותיהן של ישראל, שנאמר אם רחץ ה׳ את צואת בנות ציון וגו׳ ברוח משפט וגו׳ (ישעיה ד׳).

כ״טפרק ארבעה עשר בענין השמח בחלקו:

ל׳גדול הנהנה מיגיעו יותר מיראת שמים, שביראת שמים כתיב אשרי כל ירא ה׳ (תהלים קכ״ח א׳), ובמלאכה הוא אומר יגיע כפיך כי תאכל וגו׳ (שם) אשריך בעה״ז וטוב לך לעה״ב. ולא שרתה שכינה על משה אלא מתוך מלאכה שנאמר ומשה היה רועה וכתיב וירא מלאך ה׳ (שמות ג׳ א׳). גדולה מלאכה שכמה בריות ברא הקב״ה בעולמו ולא מסר מלאכה אלא לבני אדם בלבד. וכן היה רבי מאיר אומר ראית מימיך ארי סבל דוב קייץ שועל חנוני או אחד מהחיות עושה מלאכה? למה לא ניתנה להם מלאכה, לא מפני שהם טפלים אלא מפני שהמלאכה עדיפא (עי׳ קידושין פ״ב.). גדולה מלאכה שכל הנביאים התעסקו בה: ביעקב כתיב אשובה ארעה צאנך וגו׳ (בראשית ל׳ ל״א). מרע״ה ומשה היה רועה וגו׳ (שמות ג׳ א׳), דוד ע״ה ויקחהו ממכלאות צאן (תהלים ע״ח ע׳). עמוס, כי בוקר אנכי ובולס שקמים (עמוס ו׳ י״ד). גדולה מלאכה שלא שרתה שכינה בישראל עד שעשו מלאכה שנאמר וירא משה את כל המלאכה וגו׳ ויברך אותם משה (שמות ל״ט מ״ג), ומה ברך אותם, אמר להם יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם. וכן היה שנאמר והענן מלא את המשכן. גדול השמח בחלקו והמתפרנס ממלאכתו שבמדה הטובה הזאת ניצול מכמה עבירות מן הקנאה והחמוד ומן הגנבה והגזל.

ל״אפרק חמשה עשר בענין הכעס והחמה:

ל״בגדול המעביר על מדותיו ואינו כועס שהקב"ה אוהב אותו ושומע תפלתו, דתניא שלשה הקב״ה אוהבן מי שאינו כועס ומי שאינו משתכר ומי שאינו עומד על מדותיו. גדול המעביר על מדותיו ואינו כועס שכל הכועס נקרא רשע שנאמר רשע יראה וכעס (תהלים קי״ב י׳).

ל״גפרק ששה עשר בענין החנופה והליצנות:

ל״דגדול ענשה של חנופה שהיא שקולה כנגד ע״ז וגלוי עריות ושפיכות דמים. גדול עונשה של חנופה שכל המחניף כאילו עובר על תורה שבכתב ותורה שבע״פ, שנאמר והארץ חנפה תחת יושביה כי עברו תורות חלפו חוק (ישעיה כ״ד ח׳). תורה אין כתיב אלא תורות.

ל״הפרק שבעה עשר בענין אהבת החברים.

ל״וגדול השלום ושנאוי המחלוקת שאפילו עובדין ע״ז כביכול אין שכינה יכולה לנגוע בהם שנאמר חבור עצבים אפרים וגו׳ (הושע ד׳ ט״ז). גדול ענשה של שנאת חנם שהחריבה ירושלם ובית המקדש, וסמך לדבר איכה ישבה בדד העיר ר״ת איבה. תניא מקדש שני שהיו עוסקין בתורה וגמ״ח מפני מה חרב מפני שנאת חנם שהיתה ביניהם, ללמדך ששקולה שנאת חנם כנגד שלש עבירות ע״ז גלוי עריות ושפיכות דמים.

ל״זפרק שמונה עשר בענין לשון הרע:

ל״חגדול עונשו של לשון הרע מעונש ע״ז ג״ע וש״ד. מע״ז דכתיב אנא חטא העם הזה חטאה גדולה (שמות ל״ב ל״א), גלוי עריות דכתיב הרעה הגדולה (בראשית ל״ט ט׳), שפיכות דמים דכתיב גדול עוני מנשוא (שם ד׳ י״ג). בכלן נאמר גדול או גדולה ובלשון הרע גדולות שנאמר לשון מדברת גדולות (תהלים י"ב ד׳). גדול עונש נבלות הפה דתניא כל המנבל את פיו אפילו נחתם גזר דינו של ע׳ שנה לטובה נהפך עליו לרעה.

ל״טפרק תשעה עשר בענין כסוי הסוד:

מ׳גדול כסוי הסוד שכל המגלה סוד חברו כאילו שופך דמים שנאמר לא תלך רכיל וגו׳ (ויקרא י״ט י״ז). גדול המכסה סוד חברו שהוא מקיים מחשבות חברו ואם אינו מכסהו הוא מפר מחשבתו ולא יתקיים הדבר מפני שהוא מגלהו.

מ״אפרק עשרים בענין דרך ארץ:

מ״בגדולה דרך ארץ שהיא שקולה כנגד כל התורה, כדדרש בר קפרא איזו היא פרשה קטנה שכל גופי התורה תלוין בה הוי אומר זו דרך ארץ שנאמר בכל דרכיך דעהו וגו׳ (משלי ג׳ ו׳). גדולה דרך ארץ שהיא שקולה כנגד כל התורה. גדולה דרך ארץ שכל מי שיש בידו ד״א הוא אהוב להקב״ה ולבריות. גדול השלום שעליו העולם קיים דתנן רשב״ג אומר על ג׳ דברים העולם קיים וכו׳. גדול השלום ששם הקב״ה שנכתב בקדושה ימחה על המים להטיל שלום בין איש לאשתו. רבי מאיר היה יושב ודורש בליל שבת והיתה אשה אחת שם ששומעת קולו וערב לה, המתינה שם עד שנשלם והלכה לביתה, ומצאה הנר שכבה, אמר לה בעלה היכן היית, אמרה לו הייתי יושבת ושומעת קולו של דרשן אחד. נשבע לה שלא תכנסי לשם עד שתרוקי בפניו. טרדה מביתו ועשתה שלשה חדשים חוצה עד ששמע רבי מאיר, בא אליה ומצאה עם הנשים אמר שמא יש בכם מי שיודעת ללחוש את העין שעיני מרדה עלי, אמרו לה שכינותיה הרי המקום כבר עשה רצונך להכשילו ותרוקי בפניו ותצא. אמר לה ריקי לי שבע פעמים ואמרי לבעלך אתה בקשת פעם אחת —כבר רקקתי ז׳ פעמים. אמרו לו תלמידיו כל כך בזית את התורה אמר להם דיו לעבד להיות כרבו. לא די למאיר שיהא שוה לקונו שהרי שמו הגדול שנכתב בטהרה ימחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו. גדול השלום שלא התחיל הקב״ה לברוא דבר בעולמו אלא בדבר שהוא שלום ואיזה זה האור שנאמר ויאמר אלהים יהי אור. ומנין שהוא שלום שנאמר יוצר אור ובורא חושך עושה שלום (ישעיה מ״ה ז׳). מכאן אמרו חז״ל נר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף משום שלום ביתו. פירוש האור נקרא שלום לפיכך מקדימין הנר שהוא אור ושלום ליין. ר׳ שמעון בן חלפתא אומר מנין שאין כלי מחזיק ברכה אלא שלום שנאמר ה׳ עוז לעמו יתן ה׳ יברך את עמו בשלום (תהלים כ״ט א׳). גדול השלום שכשמלך המשיח בא אינו פותח תחלה אלא בשלום שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום (ישעיה נ״ב ג'). גדול השלום מן הברכה ומן השמירה שהוא מסיים בו, כיצד? יברכך ה׳, זו ברכת פרי האדמה, ולדות האדם ולדות הבהמה, וכן הוא אומר השקיפה ממעון קדשך וגו׳ (דברים כ״ו מ״ו); וישמרך, מן הגייסות וכה׳׳א אמונים נוצר ה׳ (תהלים ל״א כ״ד); יאר ה׳ פניו אליך, אלו טעמי תורה ודקדוקיה, וכן הכתוב אומר כי נר מצוה ותורה אור (משלי ו' כ״ג); ויחנך, שימשוך עליך חוט של חסד וכה״א וראו כל עמי הארץ וגו׳ (דברים כ״ח י׳) ישא ה׳ פניו אליך, שאם ידין עונותיך כנגד זכיותיך ביום הדין יכריע לך כף מאזנים של זכיות וכה״א נשאת עון עמך וגו' ואעפ״כ השלום חביב מכלם שהוא באחרונה שנאמר וישם לך שלום. גדול השלום שניתן לבעלי תשובה שנאמר בורא ניב שפתים שלום שלום (ישעיה נ״ו י״ט). גדול השלום ששמו של הקב״ה נקרא שלום שנאמר ויקרא לו ה׳ שלום (שופטים ו׳ כ״ד). מכאן אמרו חז"ל שאין שואלין בשלום לא בבית הכסא ולא בבית המרחץ ולא במקום הטנופת. וגרסינן באבות דר״נ הלל אומר הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום וכו׳, מלמד שהיה אהרן שואל בשלום בוגדי ישראל ורשעי ישראל, וכשהיה אחד מהם מבקש לעשות עבירה היה אומר: אוי לי מחר יבא אהרן ושואל בשלומי האיך אני משיבו והיה בוש ולא היה סורח. וכן איש שהיה צוהב (מכעיס) את חבירו היה אהרן הולך אצלו ואומר לו בני למה צהבת חבירך, עתה בא אצלי והיה בוכה ומתחנן ואומר אוי לי שצהבתי את חבירי שהוא גדול ממני —שהרי עומד בשוק, לך בחסדך ובקש ממנו מחילה. וכך היה אומר לחבירו. כיון שיצאו לשוק ופגעו זה בזה היו מגפפין ומנשקין זה את זה. וכך היה אהרן עושה כל הימים עד שהיה מטיל שלום בין איש לחבירו. וכן איש שהיה צוהב את אשתו ומשלחה מביתו היה אהרן עושה שלום ביניהם, אם סרח האיש על האשה אומר לה אהרן הריני עורבו שלא יכה אותך יותר ולא יקללך מעתה, וכן אומר לאיש הריני עורבה שאינה סורחת עליך מעתה, וכן היה עושה כל הימים עד שעושה שלום בין איש לאשתו והיתה האשת מתעברת ויולדת ואומרת לא ניתן לי הבן הזה אלא בזכות אהרן והיו קורין שמו אהרן. ואמרו חז״ל יותר משלשת אלפים בישראל היה שמם אהרן, וכשמת חלצו יותר מכ״ד אלפים בנים ובני בנים ולכך נאמר ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל (במדבר כ׳ כ"ט). ועוד דרש בר קפרא שאפילו העליונים צריכין לשלום שנאמר המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו (איוב כ״ה ב׳) כיצד, הרקיע הוא של מים שנאמר המקרה במים עליותיו (תהלים ק"ד ג׳) והכוכבים הם של אש שנאמר הללוהו כל כוכבי אור, והם בשלום זה עם זה, לא הם מרתיחין את הרקיע ולא הרקיע מכבה אותם, לכך נאמר עושה שלום במרומיו. המלאכים הללו גופיהן ברואים מן המים וקפואין ועומדין כזכוכית שנאמר וגויתו כתרשיש וראשיהן של אש שנאמר ומראיהם כמראה הבזק (יחזקאל א׳ י״ד), וכתיב ועיניו כלפיד אש, לא זה מרתיח את זה ולא זה מכבה את זה, הה״ד עושה שלום במרומיו. מעולם לא ראתה המה פגימתה של לבנה ולא פגימת הקשת, אלא כשהלבנה מתחלת לחסר מתחלה חסרה מן הצד הרחוק מן החמה, והקשת לעולם אחורי החמה, שאילו היתה לפניה היו אומרים עובדי החמה ראו כחו של אלהינו שהקשת לפניו ויורה חצים, ויתחזקו ידי עובדי ע״ז. ד״א עושה שלום במרומיו, הכריע בין העליונים והתחתונים, כיצד? ביום ראשון ברא השמים והארץ מן העליונים ומן התחתונים, בשני ברא מן העליונים שנאמר יהי רקיע, בשלישי ברא מן התחתונים שנאמר תדשא הארץ, ברביעי ברא מן העליונים שנאמר יהי מאורות, בחמישי ברא מן התחתונים שנאמר תוצא הארץ, בששי ברא את האדם, אמר אם אני בוראו מן העליונים הרי זו מוספת על התחתונים בריה אחת, מה עשה? בראו מן העליונים ומן התחתונים שנאמר וייצר ה׳ אלהים את האדם עפר, הרי מן האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים מן העליונים, לכך נאמר עושה שלום במרומיו. ומה אם העליונים שאין ביניהם לא שנאה ולא קנאה ולא תחרות צריכין שלום, תחתונים שיש בהם כל המדות הללו עאכו״כ. גדול השלום שלא שבח הקב״ה לאהרן אלא בשלום שנאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום (מלאכי ב' ה׳), ונתן לו מה שלא נתן לשום אדם ואפילו למקצת מלאכי השרת, שיכנס לפני ולפנים מה שאין אדם יכול ליכנס לשם אפילו אותם שכתוב בהם ודמות פניהם פני אדם, שנאמר וכל אדם לא יהיה וגו׳ (ויקרא ט״ז י״ז). גדול השלום שבו נתבשר דוד שנאמר ורוח לבשה את עמשי ראש השלישים וגו׳ (דהי״א י״ב י״ט). גדול השלום שהוא קודם לשבחו של הקב״ה שכן מצינו כשבא יתרו אצל מרע״ה לא פתח לו לא ביציאת מצרים ולא בקריעת ים סוף ולא בעשרת הדברות ולא במן ולא בשליו אלא בשלום, שנאמר וישאלו איש לרעהו לשלום, ואח״כ ויספר משה וגו׳ (שמות י״ח ז׳). גדול השלום שכל מצות שעושין הרשעים בעוה״ז נותן להם שכרם בעוה״ז כגון חיים ובנים ועושר ונכסים חוץ מן השלום שנאמר אין שלום אמר ה' לרשעים. גדול השלום שאפילו עשה אדם כמה מצות ולא עשה שלום אין בידו כלום, שכן מצינו ביהוא שעקר ע״ז מישראל והשמיד בית אחאב והרג לאיזבל, ולפי שלא עלה בידו שלום כאילו לא עשה כלום, שנאמר וילך רוכב הסוס לקראתו ויאמר כה אמר המלך השלום, ויאמר יהוא מה לך ולשלום סוב אל אחרי (מ"ב ט׳ י׳ח). גדול השלום שהוא קודם למלחמת הרשות, כדגרסינן באלה הדברים רבה וקראת אליה לשלום, ראה כמה כחו של שלום כשפרע הקב״ה לעמון ומואב מנע מהם השלום שנאמר לא תדרוש שלומם וגו׳ (דברים כ״ג ז׳), וגרסינן בעירובין ירושלמי א״ר יהושע הלוי מפני מה מערבין בחצרות מפני דרכי שלום, מעשה באשה אחת שהיתה שנואה לחברתה, שלחה עירובה ביד בנה נסבתיה וגפפתיה ונשקתיה, אתא לגבי אימיה אישתעי לה עובדא, אמרה הכדין רחימת לי ולא הוות ידענא, מתוך כך עשו שלום ביניהם, הה״ד וכל נתיבותיה שלום (משלי ג׳ ט"ז). גדול השלום שלא גלו אבותינו עד שהניחו השלום ותפסו המחלוקת לפיכך גלו לבין האומות, שנאמר ותזנח משלום נפשי נשיתי טובה (איכה ג' י״ז), ומיום שחרב ביהמ"ק נתמעט השלום שנאמר ונדמו נאות השלום (ירמיה כ״ה ל״ו). ואנו חייבים לדרוש איש בשלום רעהו, וכן אנו חייבים לדרוש את שלום ירושלם ובית קדשנו ותפארתנו, שנאמר ודרשו את שלום העיר וגו׳ כי בשלומה יהיה לכם שלום (שם כ״ט ז׳). וכשיבא מלך המשיח שיגלה במהרה בימינו בשלום ויושיע אותנו, שנאמר כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון וגו׳ (ישעיה נ״ה י״ב), וכתיב ושמתי פקדתך שלום (שם ט׳ ט״ז). וברכת הארץ בשלום שנאמר כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה (זכריה ח׳ י״ב). ארץ ישראל מתרוממת בשלום שנאמר השם גבולך שלום (תהילים קמ״ו י״ד). ובזכות השלום הקב״ה מכין כסאו של דוד שנאמר יפרח בימיו צדיק ורוב שלום (שם ע״ב ז׳). וכן בשלום מכין כסאו וכסא זרעו אחריו ובונה לו בית נאמן לעולם שנאמר מגדול ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם (שם י״ח נ״א).