אוצר מדרשים, מדרש מִנַיִן א׳Otzar Midrashim, Midrash Minayin 1
א׳מדרש מִנַיִן
1
ב׳[אוצר מדרשים כ״י]
2
ג׳א׳) מנין שכל הברכות הולכות אחר חתימתן שנאמר ואברכהו גם ברוך יהיה (בראשית כ״ג ל״ג).
3
ד׳ב׳) מנין שבשביל שהציל יהודה את יוסף זכה לכתר מלכות שנאמר לא יסור שבט מיהודה (בראשית מ״ט:י׳) אלו ראשי גליות שבבבל שרודין את ישראל במקל, ומחוקק מבין רגליו (שם) אלו בני בניו של הלל שמלמדין תורה ברבים. דבר אחר בשביל שהודה יהודה והציל שלש נפשות מן המיתה זכה וניצל דוד מבני בניו משלשה אויבים ואלו הן שאול וגלית הפלשתי ואכיש.
4
ה׳ג׳) מנין שישראל נמשלו באש שנאמר והיה בית יעקב אש (עובדיה א׳:י״ח), ונמשלה התורה באש שנאמר מימינו אש דת למו (דברים ל״ג), והקב״ה הוא אש שנאמר כי ה׳ אלהיך אש אוכלה (שם ד׳), וגיהנם הוא אש שנאמר והנה תנור עשן ולפיד אש (בראשית ט״ו:י״ז).
5
ו׳ד׳) מנין שלא יפסיק בין ברכה ובין דבר שמברכין עליו שנאמר כי תמצא איש לא תברכנו וכי יברכך איש לא תעננו (מ״ב ד׳ כ״ט). ה׳) מנין שלא יתפלל במקום הטנופת שנאמר והיה מחניך קדוש (דברים כ״ג ט״ו),
6
ז׳ו׳) מנין שהאבל פטור מקריאת שמע שנאמר ויקם אברהם מעל פני מתו (בראשית כ״ג:ג׳) מלמד שהשכים בזמן ק״ש. (ווערטהיימער יאמר כי לשון קימה מורה על הזירוז, אך קשה מנין לו שהשכים בזמן ק״ש, ואפשר שדייק זה מלשון "מעל פני").
7
ח׳ז) מנין שחתן שנשא בתולה פטור מק"ש שנאמר ובלכתך בדרך (עי׳ ברכות כ״ח.).
8
ט׳ח׳) מנין שהכל מתפללין נכח בית המקדש שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה משה ואהרן ובניו שומרים משמרת המקדש למשמרת בני ישראל (במדבר ג׳ ל״ח).
9
י׳ט׳) מנין שאסור לצאת מן הצבור בשעה שהקורא קורא שנאמר ושבר פושעים וחטאים יחדיו ועוזבי ה׳ יכלו (ישעיה א׳ כ״ח).
10
י״אי׳) למה אומרים ברוך מגן אברהם (מגן אבות) בלילי שבתות ואין אומרים אותו בימים טובים, מפני המאחרים שמא יבואו הלסטים ויקחו לבושיהם, מפני שהן יודעין בלילי שבתות ואינן יודעין בלילי ימים טובים (מפני שהיו בתי כנסיות בשדה, ועי׳ שבת כ״ד:).
11
י״בי״א) מעין הברכות זה אברהם אבינו שנאמר והיה ברכה (בראשית י״ב ג׳), אב האמת זה אבינו יעקב שנאמר קטנתי מכל החסדים ומכל האמת (שם ל״ב י״א), אדון השלום זה אבינו יצחק שנאמר וילכו מאתו בשלום (שם כ״ו ל״א).
12
י״גי״ב) מנין שלא יהיו המתורגמין שנים ויהיו קולותיהם (של הקורא והמתרגם) שוות? שנאמר משה ידבר והאלהים יעננו בקול (שמות י״ט י״ט).
13
י״די״ג) מנין שאין פדות אלא ממיתה שנאמר ושמתי פדות (שם ח׳ י״ט) כענין שנאמר ויפדו העם את יונתן ולא מת (ש״א י״ד מ״ה).
14
ט״וי״ד) ולא ימות מכל לבני ישראל דבר (שמות ט׳ ה׳) כמה פלאות עשה לנו הקב״ה במכת דבר, שנאמר ולא ימות מכל לבני ישראל דבר, דבר אחד לא נאמר אלא דבר, שלא הוזק להם דבר מנכסיהם שלא נשברו כליהם, שהשבר קרוי מיתה שנאמר נשברו לפני ה׳ ולפני מחנהו (דהי״ב י״ד י״ב), ולא כמשו אילנותיהם, שהכמישה קרויה מיתה שנאמר אם יזקין בארץ שרשו ובעפר ימות גזעו (איוב י״ד ח׳), ולא נפלה אבן מבתיהם, שההריסה קרויה מיתה שנאמר היחיו את האבנים מערמות העפר (נחמיה ג׳ ל״ד), אף לא רעב בא עליהם שהרעב קרוי מיתה שכן הוא אומר וימת תחתיו מפני הרעב (ירמיה ל״ח ט׳) והוא לא מת אלא רעב, אף לא דאג אחד מהם שהדאגה קרויה מיתה שנאמר וימת לבו בקרבו (ש״א כ״ה ל״ז) והוא לא מת אלא דאג, לכך נאמר ולא ימות מכל לבני ישראל דבר.
15
ט״זט״ו) אשר לא היה כמוהו (שמות ט׳ כ״ד) אבל עתיד להיות, אימתי בימי גוג ומגוג, וכן הוא אומר ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש (יחזקאל ל״ח כ״ב), ואומר הבאת אל אוצרות שלג ואוצרות ברד תראה אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה (איוב ל״ח כ״ג.)
16
י״זט״ז) ויחדלו הקולות והברד ומטר לא נתך ארצה, כיון שהתפלל משה לא ירדו עוד אבני ברד, ואותן האבנים שכבר ירדו לא הגיעו לארץ אלא היו תלויין ועומדין באויר שנאמר לא נתך ארצה, מלמד שהיו עומדין באויר, ואימתי ירדו? בימי יהושע שנאמר ויהי בנוסם מפני ישראל הם במורד בית חורן וה׳ השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים עד עזקה וימותו (יהושע י׳ י״א), נמצאו תלויין באויר ארבעים ואחת שנה. והקולות היו עומדין באויר, אימתי יצאו בימי יהורם שנאמר וה׳ השמיע את מחנה ארם קול רכב וקול סוס (מ״ב ז׳ ו׳), נמצאו תלויין באויר קרוב לחמש מאות שנה. וכולן גנוזים ועומדים לימי גוג ומגוג שנאמר ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש (יחזקאל ל״ח:כ״ב), ואומר קול שאון מעיר קול מהיכל ה׳ קול ה׳ משלם גמול לאויביו (ישעיה ס״ו ו׳). (עי׳ תנחומא וב״ר סוף פרשת וארא וברכות נ״ד:).
17
י״חי״ז) מנין שהבנים שהשליכו ליאור עלו עם אבותם ממצרים שרמז הקב״ה למלאך הממונה על המים ופלטן למדבר והיו אוכלין ושותין ופרים ורבין, ומאין היו אוכלין? אמר רבי מנא תדע שזימן להם הקב״ה שני סלעים אחד של שמן ואחד של דבש שנאמר ויניקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור (דברים ל״ב י״ג), וכשהיו ישראל על שפת הים באו בניהם כנגדם ופתחו פיהם ואמרו אלו אבותינו! מיד פתחו אבותיהם ואמרו זה אלי ואנוהו, אמרו הבנים אלהי אבי וארוממנהו.
18
י״טי"ח) ותרבי ותגדלי וגו׳ (יחזקאל ט״ז ז׳) בעושר, ותבואי בעדי זו ביזת מצרים, עדיים זו ביזת הים שהיא גדולה מביזת מצרים, שדיים נכונו אלו משה ואהרן שהיו לישראל כשדים המניקות חלב, ושערך צמח אלו שלשת נביאים, ואלו הן חגי זכריה ומלאכי.
19
כ׳י״ט) מנין לשון ופה שנמשלו בים ובגליו, כשם שהים מלא מרגליות כך הפה מלא מרגליות, וכשם שהים נובע מים כך הפה נובע מים, כשם שהים גל שבו מתגבר ועולה, כך הפה לשון שבו מתגבר ועולה, כשם שגל הים מטביע הספינה במים כך לשון הרע מרשיע ומטביע את האדם, כשם שגל הים מצפצף כך לשון הפה מצפצף, כשם שהים מרגיש כך לשונו של אדם מרגיש, כשם שהים פולט מים כך הפה פולט מים, כשם שגל הים יש לו שפה מזה ושפה מזה כך לשון הרע יש לו שפה מזה ושפה מזה, כשם שהים מבאיש ומסריח כך הלשון מבאיש ומסריח, כשם שגל הים זמנים זקוף וזמנים מוטל כך לשונו של אדם, כשם שגל הים הכל מתיראין ממנו כך לשונו של אדם מתייראים ממנו.
20
כ״אכ׳) כרמי עין גדי (שה״ש א׳ י״ד) אלו ישראל שנקראו כרם שנאמר כי כרם ה׳ צבאות בית ישראל (ישעיה ה׳ ז׳), עין גדי זה יעקב שנאמר ואת עורות גדיי העזים הלבישה על ידיו ועל חלקת צואריו (בראשית כ״ז ט״ז).
21
כ״בכ״א) כל העולם כלו בפני מיכאל כאמה אחת ובפני גבריאל כשתי אמות ובפני אליהו כארבע אמות ובפני מלאך המות כשמונה אמות (עי׳ ברכות דף ד׳ – תנא מיכאל באחת גבריאל בשתים וכו').
22
כ״גכ״ב) מנין שכל הכובש שכר שכיר עובר בחמשה לאוין משום בל תעשוק ובל תגזול ומשום לא תלין פעולת שכיר ומשום לא תבא עליו השמש ומשום ביומו תתן שכרו (עי׳ ב״מ קי"א).
23
כ״דכ״ג) ואת יהושע צויתי (דברים ג׳ כ״א) למה יהושע זה מלא, אלא מלמד שבאותה שעה יצא בשש עטרות הנוי והכח והעושר והחכמה והנבואה והנשיאות. הנוי שנאמר ונתת מהודך עליו (במדבר כ״ז כ׳), הכח שנאמר נטה בכידון אשר בידך (יהושע ה׳ י"ח), העושר שהעשיר מביזת סיחון ועוג כענין שנאמר וכל הבהמה ושלל הערים בזונו לנו (דברים ג׳ ז׳), והחכמה שנאמר ויהושע בן נון מלא רוח חכמה (שם ל״ד ט׳), והנבואה שנאמר כי עמך ה׳ אלהיך (יהושע א׳ ט׳), והנשיאות שנאמר כל איש אשר ימרה את פיך וגו׳ (שם א׳ י"ח). (עי׳ חסרות ויתירות).
24
כ״הכ״ד) מנין שאל"ף ראש לכל האותיות והוא אחד, והקב״ה אחד והתורה אחת, מנין שהאל"ף אחד שנאמר איכה ירדוף אחד אל״ף (דברים ל״ב ל׳), והקב״ה אחד שנאמר ה׳ אחד, והתורה אחת שנאמר תורה אחת ומשפט אחד (במדבר ט״ו ט״ז), ולפיכך נקרא אלף ראש לכל האותיות שנאמר אנכי ה׳ אלהיך (שמות כ׳ ב׳).
25
כ״וכ״ה) וה׳ נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו כי עצום עושה דברו כי גדול יום ה׳ ונורא מי יכילנו (יואל ב׳ י״א), נתן קולו זה קול השופר של ר״ה, לפני חילו אלו עשרה ימים שבין ר״ה ויוה"כ, כי רב מאד מחנהו אלו ישראל, כי גדול יום ה׳ וגו׳ זה יוה״כ.
26
כ״זכ״ו) וינועו ויעמדו מרחוק (שמות כ׳:ט״ו) אין ניעה אלא טירוף שנאמר נוע תנוע ארץ כשכור (ישעיהו כ״ד:כ׳) ואומר וינע לבבו ולבב עמו כנוע עצי יער מפני הרוח (ישעיה ז׳ ב׳).
27