אוצר מדרשים, מדרש שלשה וארבעהOtzar Midrashim, Midrash Shelosha v'Arba'ah
א׳מדרש שלשה וארבעה
1
ב׳שלשה:
2
ג׳א׳) אמר ר״ע שלש מתנות טובות נתן הקב״ה לישראל, וכשחטאו ניטלו מהם וחזרו למקומן, ואלו הן: תורה, ותחלת ישראל וביזת מצרים (עי׳ פסחים פ״ז:). תורה – שנאמר ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוה (שמות כ״ד:י״ב), ואמר כי מן השמים דברתי עמכם (שם כ׳). וכשחטאו, למד אדם פסוק אחד ושכחו, לשמים הוא עולה, שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו (משלי כ״ג:ה׳-ו׳), כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים. ותחלת ישראל – שנאמר ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר (יהושע כ״ד:ג׳), וכשחטאו נאמר ויגלם וגו' מעבר לנהרי כוש (דהי״א ה׳, צפניה ג׳:י׳). וביזת מצרים – שנאמר ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל (תהילים ק״ה:ל״ז). וכשחטאו עלה שישק מלך מצרים ולקח אוצרות בית ה׳ (דהי״ב י״ב ט׳).
3
ד׳ב׳) שלשה דברים נאמר בהן לשון גדולה, אלו הן: ע״ז, וגילוי עריות, ושפיכות דמים. ע״ז – נאמר בה אנא חטא העם הזה חטאה גדולה (שמות ל״ב:ל״א), וגלוי עריות – נאמר בה ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת (בראשית ל״ט:ט׳), ושפיכות דמים – נאמר בה גדול עוני מנשא (שם ד), ולשון הרע כנגד כלם, שנאמר יכרת ה׳ שפתי חלקות לשון מדברת גדולות (תהילים י״ב:ד׳).
4
ה׳ג׳) שלש מתנות נתנו על ידי שלשה צדיקים, ואלו הן: זקנה, וחולי, ורפואה. ומשנברא העולם ועד שבא אבינו אברהם הרבה בני אדם הגיעו לשנים רבות ושלא שלטה בהם זקנה, וניתנה זקנה על ידו, שנאמר ואברהם זקן בא בימים (בראשית כ״ד:א׳). משנברא העולם ועד שבא אבינו יעקב היו בני אדם כשמגיעים זמנם למיתה מתעטשים ומתים, והיה מיתתם פתאום, עד שבא אבינו יעקב וניתן חולי על ידו, שנאמר הנה אביך חולה (שם מ״ח). משנברא העולם ועד שבא חזקיהו מלך יהודה היו בני אדם חולים ולא עומדים מעל מטותיהן, ולא מצינו שחלה ונתרפא אלא חזקיהו, ובא אלישע והתפלל עליו ונתרפא, שנאמר מִכְתָּב לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֲלֹתוֹ וַיְחִי מֵחָלְיוֹ (ישעיהו ל״ח:ט׳), וכיון שבא חזקיהו מלך יהודה ניתנה רפואה על ידו שנאמר ויחי מחליו.
5
ו׳ד׳) שלשה נקראו בשמו של הקב״ה, ואלו הן: צדיקים, ומשיח, וירושלם. צדיקים – שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו (ישעיהו מ״ג:ז׳), משיח – שנאמר וזה שמו אשר יקראו ה׳ צדקנו (ירמיה כ״ב). ירושלם שנא׳ סביב שמונה עשר אלף ושם העיר מיום ה׳ שמה (סוף יחזקאל), אל תקרי שָׁמָה אלא שְׁמָה.
6
ז׳ה׳) שלש מדות טובות ברא הקב״ה בעולמו, ואלו הן: יצר הרע, וקנאה, ורחמים. אם אין יצר הרע אין כל בריה מתעסק בפריה ורביה, אם אין קנאה אין כל בריה מתעסק בנטיעה, אם אין הרחמים אין העולם עומד.
7
ח׳ו׳) שלש בריאות היה הקב״ה עושה בכל יום, ובערב שבת עשה שש, שלש של ערב שבת ושלש של שבת. ואלו הן: בראשון – שמים ואור וארץ, בשני – רקיע ומלאכים וגיהנם, בשלישי – אילנות ודשאים וגן עדן, ברביעי – שמש וירח וכוכבים, בחמישי – דגים ועופות ולויתן, בששי – בהמה וחיה ורמש, ואדם וחוה ונפשות, הרי שש בריאות – שלש של ערב שבת ושלש של (בשביל) שבת.
8
ט׳ז׳) שלשה ענויים הם: עינוי הצום, ועינוי הדרך, ועינוי בית האסורים. ענוי הצום – שנאמר עניתי בצום נפשי (תהילים ל״ה:י״ג), ענוי הדרך – שנאמר ענה בדרך כחי קצר ימי (שם ק״ב), ענוי בית האסורין – שנאמר ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו (שם ק״ה.)
9
י׳ח׳) שלש מלחמות גדולות עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, שנאמר כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה (ישעיה כ"א ט"ו), ואין חרבות אלא מלחמות, אחת בערב שנאמר מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה, ואחת בים שנאמר וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה, ואחת בכרך גדול של רומי – והוא כבד משניהם, שנאמר וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה (שם), ומשם בן דוד יצמח ויראה. באבדון אלו ואלו, ומשם יבא לארץ ישראל, שנאמר מי זה בא מאדום חמוץ בגדים וגו׳ (שם ס״ג).
10
י״אט׳) שלשה דברים היו קשים למשה עד שהראה לו הקב״ה באצבעו, ואלו הן: מנורה, וראש חדש, ושרצים. מנורה – שנאמר וזה מעשה המנורה (במדבר ח׳), ראש חדש – שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים (שמות י״ב), שרצים – שנאמר וזה לכם הטמא (ויקרא י״א), ויש אומרים אף הלכות שחיטה – שנאמר וזה אשר תעשה על המזבח (שמות כ"ט).
11
י״בי') שלש בריתות ושלש שבועות נכרתו עם שלשה אבות על ארץ ישראל, ואלו הן:אברהם יצחק ויעקב. באברהם הוא אומר ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת (בראשית ט״ו), ביצחק הוא אומר (שם כ״ו) גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך. ביעקב הוא אומר הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך, ואומר, ויצא יעקב מבאר שבע (שם כ״ח) מבארה של שבועה, וכן הוא אומר תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם (מיכה ז׳ כ׳).
12
י״גי״א) בשלשה מקומות כתיב לא תבשל גדי בחלב אמו, אחד לענינו ואחד לענין תורה ואחד לענין מעשרות. לענינו – שנאמר אצל הנה אנכי שולח מלאך לפניך (שמות כ״ג), לענין תורה – שנאמר ויאמר ה׳ אל משה כתב לך (שם ל״ד), לענין מעשרות – שנאמר עשר תעשר (דברים י״ד).
13
י״די״ב) שלשה ברחו מן העבירה ונצולו, ואלו הן: יוסף, ופלטי בן ליש, ויעל. ביוסף – נאמר בתחלה יוסף ולבסוף יהוסף, י״ה מעיד ליוסף שלא נגע באשת אדוניו. פלטי – מתחלה נקרא שמו פלטי ולבסוף פלטיאל, אל מעיד לפלטי שלא נגע במיכל. יעל אשת חבר הקני – שנאמר וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה (שופטים ד׳ י"ח), אמרו חכמים חזרנו על כל המקרא ולא מצינו כלי או טלית ששמו שמיכה, אלא אל תקרי שְּׂמִיכָה אלא שְׁמִי־כֹּה, השם מעיד לה שלא נגע בה סיסרא.
14
ט״וי״ג) בשלשה דברים האדם מתברך: בתפלה, בצדקה, ובאמונה. בתפלה – שנאמר ועבדתם את ה׳ אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך (שמות כ״ג), בצדקה – שנאמר נתן תתן לו כי בגלל הדבר הזה יברכך (דברים מ״ו), באמונה – שנאמר אבן שלמה וצדק יהיה לך וגו׳ למען יאריכו ימיך וגו' (שם כ״ה).
15
ט״זי״ד) שלשה דברים נתן משה נפשו עליהן ונקראו על שמו: נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו, שנאמר זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג׳) וכי תורת משה היא, והלא תורת ה׳ היא שנאמר תורת ה׳ תמימה, אלא לפי שנתן נפשו על התורה נקראת על שמו. (ועוד שני דברים שנתן משה נפשו עליהם ונקראו על שמו – והם דינים וישראל, עי׳ מכילתא בשלח ושמ"ר פ"ל).
16
י״זט״ו) בשלשה דברים נפרעין מן האדם מגופו אבל לא מממונו, ואלו הן: הכובש שכר שכיר, והנודר ואינו משלם, והמעלים עיניו מן הצדקה. הכובש שכר שכיר – שנאמר ביומו תתן שכרו (דברים כ״ד), וכתיב ביה והיה בך חטא ולא בממונך, והנודר ואינו משלם – שנאמר כי תדר נדר וכתיב ביה והיה בך חטא (שם כ״ג) ולא בממונך. והמעלים עיניו מן הצדקה – שנאמר השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל (שם ט״ו) וכתיב ביה והיה בך חטא ולא בממונך.
17
י״חט״ז) בשלשה מקומות נתנה תורה, ובכולן כתיב יציבה: בסיני, באהל מועד, ובערבות מואב. בסיני – שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר (שמות י״ט), באהל מועד – שנאמר ונצבו איש פתח אהלו (שם ל״ג), בערבות מואב – שנאמר אתם נצבים היום (דברים כ״ט).
18
י״טי״ז) וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ (דברים ל"ב ט"ו), אלו שלשה דורות שלפני המשיח, שנאמר ותמלא ארצו כסף וזהב וגו' ותמלא ארצו סוסים ותמלא ארצו אלילים (ישעיה ב׳). דבר אחר, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ – שמנת בימי ירבעם, עבית בימי אחאב, כשית בימי יהוא. דבר אחר, שמנת בימי אחז, עבית בימי מנשה, כשית בימי צדקיהו.
19
כ׳י"ח) גדול הוא המשפט, שהוא אחד משלשה דברים שנקראו עוז, ואלו הן: התורה, והמשפט, והמלך המשיח. התורה מנין? שנאמר ה׳ עוז לעמו יתן (תהילים כ״ט:י״א), המשפט מנין? שנאמר ועוז מלך משפט אהב (שם צ״ט), ואומר, עתה אלהים זו פעלת לנו (שם ס״ח). המלך המשיח – שנאמר ועמד וראה בעוז ה׳ (מיכה ה׳:ג׳), ונאמר ה׳ בעזך ישמח מלך (תהילים כ״א:ב׳).
20
כ״אי״ט) שלש מתנות טובות נתן הקב״ה לישראל על הר סיני, ואלו הן: ביישנים, רחמנים, וגומלי חסדים. ביישנים מנין? שנאמר בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו (שמות כ׳), וזה סימן לביישן שאינו חוטא, וכל מי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני. רחמנים – שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך (דברים י״ג), שכל המרחם מרחמים עליו. גומלי חסדים – שנאמר ושמר ה׳ אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך (שם ז׳).
21
כ״בכ׳) שלשה דברים מבטלין את הגזירה: התפלה, והצדקה, והתשובה – ושלשתן בתורה ובנביאים ובכתובים. בתורה מנין? שנאמר ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך (דברים ו'), בכל לבבך – זו תפלה, ובכל נפשך – זו תשובה, ובכל מאדך – זו צדקה. בנביאים מנין? שנאמר והתפללו אל המקום הזה וגו׳ (מ״א ח׳) – זו תפלה, והודו את שמך – זו צדקה, ומחטאתם ישובון כי תענם – זו תשובה. בכתובים מנין? שנאמר ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו (דהי״ב ז׳ כ״ד) – זו תפלה, ויבקשו פני – זו צדקה, וישובו מדרכיהם – זו תשובה.
22
כ״גכ״א) ויחכם מכל האדם (מ״א ה׳) – זה אדם הראשון שהקב״ה כללו בשלשה דברים, והן חכמה ותבונה ודעת, ובשלשתן נברא העולם, שנאמר ה׳ בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה, בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ (משלי ג' י"ט כ'), ובשלשתן נעשה המשכן, שנאמר וימלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת (שמות ל״ה).
23
כ״דכ״ב) שלשה דברים נהגו על תנאי: ביהמ״ק, וארץ ישראל, ומלכות בית דוד. בית המקדש מנין? שנאמר הבית הזה אשר אתה בונה אם תלך בחקותי וגו׳ (מ״א ו׳). ארץ ישראל מנין? שנאמר אם שוב תשובון אתם ובניכם מאחרי וגו׳ והכרתי את ישראל מעל פני האדמה וגו׳ (שם ט׳). מלכות בית דוד מנין? שנאמר אם ישמרו בניך בריתי וגו׳ גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך (תהלים קל״ב), ונאמר אם יעזבו בני תורתי וגו׳ ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם (שם פ״ט). ואלו שלא נתנו על תנאי:תורה, וקריבה ישראל, וברית כהונה. תורה – שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב (דברים ל״ג), מורשה ולא ירושה. קריבת ישראל – שנאמר בנים אתם לה׳ אלהיכם (שם י״ד), ואפילו בשעת הכעס, ונאמר בנים סוררים בנים מכעיסים (שובבים). ברית כהונה – שנאמר ברית מלח עולם היא (במדבר י״ח).
24
כ״הכ״ג) שלשה דברים צריך אדם לבקש עליהם רחמים בכל יום ויום: על שנה טובה, על מלך טוב, ועל חלום טוב. ויש אומרים אף על שכן טוב.
25
כ״וכ״ד) שלשה שהן כורתין ברית עם בעליהן: תורה, כרס, ואשה. (עי׳ סנהדרין כ״ב:).
26
כ״זכ״ה) שלשה דברים נכנסין לגוף ואין הגוף נהנה מהן, ואלו הן: קול וקומה וְשֵׂעָר.
27
כ״חכ״ו) שלשה דברים שעומדין ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהן, ואלו הן: הזכרת השם בכל עת, והזכרת השם בכל מקום, ונבלות הפה.
28
כ״טכ״ז) שלשה שאין עומדין בפני פקוח נפשות: ע״ז וגלוי עריות ושפיכת דמים. רבי יהודה אומר אף הגזל.
29
ל׳כ״ח) שלשה דברים אמר בן עזאי שראה בר"ע: צוארו כלפי מערב (ר״ל בבית הכסא, ופנה בצוארו ר״ל בפניו כלפי מערב כי השכינה במערב, ולא הפך אחוריו לצד הזה), ולא פרע עד שישב שעה מועטת, ולא קינח אלא בשמאל.
30
ל״אכ״ט) מנין לנו רחיצת הפנים והידים וקנוח התורף ואח״כ הרגלים? מהכא ורחצו ידיהם ורגליהם (שמות ל׳:כ״א) עליון עליון.
31
ל״בל׳) שלשה אין להם מחילה: הסך שמן לחבירו מפך ריקן, המדבר אחת בפה ואחת בלב, וגונב דעת הבריות.
32
ל״גל״א) שלש אשמורות הלילה: אשמורה ראשונה – חמור נוהק, שניה – כלב צועק, שלישית – תינוק יונק משדי אמו והאשה מדברת עם בעלה. אשמורה ראשונה נאמר בה קומי רוני בלילה לראש אשמורות (איכה ב׳:י״ט), בשניה נאמר רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה (שופטים ז׳:י״ט) – שהיא אמצעיתה, ואשמורה שלישית נאמר בה ויהי באשמורת הבקר (שמות י״ד:כ״ד).
33
ל״דל״ב) שלש ריצות רץ אבינו אברהם לפני מלאכי השרת, ושלש ריצות רצתה שכינה לפני בניו בגללם, ואלו הם: וירא וירץ לקראתם, וימהר אברהם האהלה אל שרה אשתו, ואומר ואל הבקר רץ אברהם. ורצתה שכינה לפני בניו שלש ריצות, ואלו הן: ויאמר ה׳ מסיני בא, וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן (דברים ל״ג:ב׳).
34
ל״הארבעה:
35
ל״ול״ג) בארבעה מקומות חסה התורה על ממונם של ישראל. ראשונה – ואם ימעט הבית מהיות משה (שמות י״ב:ד׳), שניה – וחלב נבלה וחלב טרפה יעשה לכל מלאכה (ויקרא ז׳:כ״ד), שלישית – וצוה הכהן ופנו את הבית (שם י״ד), רביעית – או מכור לנכרי (דברים י״ד:כ״א).
36
ל״זל״ד) בארבעה שמות נקרא הר נבו: הר העברים, הר נבו, הר ההר, הר הפסגה.
37
ל״חל״ה) ארבע הופעות הן: הופעה ראשונה – זו של מצרים, שנאמר רועה ישראל האזינה נהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה (תהלים פ"ו). הופעה שניה – זו של מתן תורה, שנאמר הופיע מהר פארן (דברים ל״ג:ב׳). הופעה שלישית – זו של אדום, שנאמר אל נקמות ה׳ אל נקמות הופיע (תהילים צ״ד:א׳). הופעה רביעית – של גוג, שנאמר מציון מכלל יופי אלהים הופיע (שם ג׳).
38
ל״טל״ו) בארבעה מקומות הוא אומר בעצם היום הזה: בנח, ובאברהם, ובמצרים, ובמשה. בנח – שנאמר בעצם היום הזה בא נח (בראשית ז׳:י״ג), אמר הקב״ה אם נכנס נח בתיבה בלילה עכשיו בני דורו אומרים כך וכך, אילו היינו יודעים בו לא היינו מניחין אותו ליכנס, ולא עוד אלא היינו נוטלין כשילין וקרדומות ומבקעין עליו את התיבה, אמר הקב״ה הרי אני מכניסו בחצי היום ומי שיש בידו כח למחות יבא וימחה, לכך נאמר בעצם היום הזה בא נח. באברהם – נאמר בעצם היום הזה נימול אברהם (שם י״ז), אמר הקב״ה אם מל אברהם עצמו בלילה עכשיו כל דורו אומרים אילו ראינוהו לא הנחנוהו, לכך אמר הקב״ה בעצם היום הזה נימול אברהם. במצרים – נאמר בעצם היום הזה וגו׳ (שמות י״ב:י״ז) אמר הקב״ה אם מוציא אני את ישראל ממצרים בלילה עכשיו המצריים יאמרו כך וכך, אילו היינו יודעין בהן לא היינו מניחים אותם לצאת, לכך אמר הקב״ה הרי אני מוציאן בחצי היום ומי שיש בידו כח למחות יבא וימחה, שנאמר בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים. במשה – נאמר בעצם היום הזה (דברים ל״ב:מ״ח), אמר הקב״ה אם נכנס למערה בלילה עכשיו ישראל אומרים כך וכך לא היינו יודעין בו ואילו היינו יודעין בו לא היינו מניחין אותו ליכנס.
39
מ׳ל״ז) ארבעה אסרו לעצמן, שנים לטובה ושנים לרעה, ואלו הן: אברהם ויוסף לטובה, ופרעה ובלעם לרעה (באברהם נאמר וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו, ביוסף נאמר ויאסור יוסף את מרכבתו, בפרעה ויאסור את רכבו, בבלעם ויחבוש את אתונו). חבישת אברהם בטלה חבישת בלעם, ואסירת יוסף בטלה אסירת פרעה.
40
מ״אל״ח) ארבעה דברים נאמר בהן מירור: עצירה מן הולד נקרא מירור, שנאמר וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ (ש״א א' י'). ושכול הבנים נקרא מירור, שנאמר הַרְפֵּה לָהּ כִּי נַפְשָׁהּ מָרָה לָהּ (מ״ב ד' כ"ז), ושביקת הלב נקרא מירור דכתיב לֵב יוֹדֵעַ מָרַּת נַפְשׁוֹ (משלי י"ד י'), וחליים רעים קרויים מירור שנאמר לֹא יִתְּנֵנִי הָשֵׁב רוּחִי כִּי יַשְׂבִּעַנִי מַמְּרֹרִים (איוב ט׳ י"ח), והיו המצריים משעבדין את ישראל וגורמין להם כל חולי שנאמר וימררו את חייהם (שמות א׳:י״ד).
41
מ״בל״ט) בארבעה כתיב יראי ה׳: אברהם, ויוסף, ואיוב, ועובדיהו. באברהם – כתיב עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה (בראשית כ״ב:י״ב), ביוסף – כתיב את האלהים אני ירא (שם מ״ב), באיוב – כתיב איש תם וישר וירא אלהים, בעובדיה – כתיב כי עבדך היה ירא את ה׳). (מלכים ב ד׳:א׳), וכי כל הצדיקים לא היו יראים את ה׳? אלא ללמד שהיתה יראתן של אלו בטובת נפש ונדבת לב, אברהם היה מאכיל לכל עובר ושב שנאמר ויטע אשל בבאר שבע (בראשית כ״א:ל״ג), יוסף כלכל את אביו ואת אחיו ואת טפם שנאמר ויכלכל יוסף את אביו וגו׳ (שם מ״ז), איוב היה מאכיל ומשקה לכל עובר ושב והיה ביתו פתוח לרוחה שנאמר בַּחוּץ לֹא יָלִין גֵּר דְּלָתַי לָאֹרַח אֶפְתָּח (איוב ל"א ל"ב), עובדיהו כלכל מאה נביאים שנאמר וָאֲכַלְכְּלֵם לֶחֶם וָמָיִם (מ״א י"ח י"ג), ולמה לחם ומים? מלמד שהמים היו קשין עליו יותר מן הלחם ולא היתה בו צרת עין.
42
מ״גמ׳) ארבעה נקראו כושים: צפורה, ושאול, ישראל, וברוך בן נריה: צפורה – שנאמר על אדות האשה הכושית (במדבר י״ב:א׳), ושאול – שנאמר על דברי כוש בן ימיני (תהילים ז׳:א׳), וברוך בן נריה – שנאמר עבד הכושי (ירמיהו ל״ח:ז׳), וישראל – שנאמר הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (עמוס ט' ז').
43
מ״דמ״א) ארבעה לא הזכיר להם הקב״ה מיתה והם הזכירו לעצמן מיתה, ואלו הן: אברהם, ויעקב, ומשה, ודוד. באברהם – כתיב ויאמר אברם ה׳ אלהים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי (בראשית י״ד), אמר לו הקב״ה אני לא הזכרתי עליך מיתה ואתה אמרת ואנכי הולך ערירי, תשובתך – ואתה תבא אל אבותיך בשלום (שם ט״ו). ביעקב – כתיב ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם (שם מ״ו), אמר לו הקב״ה אני לא הזכרתי עליך מיתה ואתה אמרת אמותה הפעם, תשובתך – ויקרבו ימי ישראל למות (שם מ״ז), וכך במשה כתיב ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג (במדבר י״א), תשובתך – הן קרבו ימיך למות (דברים ל״א). בדוד – כתיב הודיעני ה׳ קצי (תהלים ל״ט), אמר לו הקב״ה אני לא הזכרתי עליך מיתה ואתה אמרת הודיעני ה׳ קצי, תשובתך – ויקרבו ימי דוד למות (מ״א ב׳).
44
מ״המ״ב) ארבעה דברים נקראו מעשה ידיו של הקב״ה, ואלו הן: שמים, וישראל, ומקדש, והלוחות. שמים – שנאמר כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך (תהלים ח׳), ישראל – שנאמר כִּי בִרְאֹתוֹ יְלָדָיו מַעֲשֵׂה יָדַי (ישעיה כ"ט כ"ג), ונאמר בנים אתם לה׳ אלהיכם (דברים י״ד), מקדש – שנאמר מקדש ה׳ כוננו ידיך (שמות ט״ו), והלוחות – שנאמר והלוחות מעשה אלהים המה (שם ל״ב).
45
מ״ומ״ג) כנגד ארבע גאולות: והוצאתי אתכם והצלתי אתכם וגאלתי אתכם ולקחתי אתכם, תקנו חכמים ארבע כוסות בלילי פסחים, וכנגדן עתיד הקב״ה להשקות את ישראל ארבע כוסות של תנחומין, וכן הוא אומר דשנת בשמן ראשי כוסי רויה (תהלים כ״ג), ואומר ה׳ מנת חלקי וכוסי (שם ט״ז), ואומר כוס ישועות אשא (שם קט״ז), ואומר לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְׂבַעְתֶּם מִשֹּׁד תַּנְחֻמֶיהָ (ישעיה ס"ו י"א), ואין תנחומין אלא בכוס, שנאמר וְלֹא יַשְׁקוּ אוֹתָם כּוֹס תַּנְחוּמִים (ירמיהו ט"ז ז'). וכנגדן עתידין הרשעים לשתות ארבע כוסות של פורעניות, וכן הוא אומר קח את כוס היין החמה מידי והשקיתה אותו את כל הגוים (ירמיה כ״ה), ואומר כּוֹס זָהָב בָּבֶל בְּיַד ה׳ מְשַׁכֶּרֶת כָּל הָאָרֶץ (שם נ"א ז'), ואומר יַמְטֵר עַל רְשָׁעִים פַּחִים אֵשׁ וְגָפְרִית וְרוּחַ זִלְעָפוֹת מְנָת כּוֹסָם (תהלים י"א ו'), ואומר כִּי כוֹס בְּיַד ה׳ וְיַיִן חָמַר מָלֵא מֶסֶךְ וַיַּגֵּר מִזֶּה אַךְ שְׁמָרֶיהָ יִמְצוּ יִשְׁתּוּ כֹּל רִשְׁעֵי אָרֶץ (שם ע"ה ט').
46
מ״זמ״ד) ארבעה קשים לכשפים: הנפנה לבית הכסא ומקנח בחרס, וההורג כנים על מטתו, והנוטל ירק מן האגודה כשהיא קשורה, והעולה מן הנהר ואינו שוטף את רגליו (עי׳ שבת פ״ב, וחולין ק״ח.).
47
מ״חחמשה:
48
מ״טמ״ה) חמש ערלות הן בעולם, ארבע באדם ואחד באילן. ארבע באדם מנין? ערלת אזן, ערלת שפתים, ערלת לב, ערלת בשר. ערלת אזן – שנאמר עַל מִי אֲדַבְּרָה וְאָעִידָה וְיִשְׁמָעוּ הִנֵּה עֲרֵלָה אָזְנָם וְלֹא יוּכְלוּ לְהַקְשִׁיב (ירמיה ו' י'), ערלת שפתים – שנאמר ואני ערל שפתים (שמות ו׳:י״ב), ערלת הלב – שנאמר ומלתם את ערלת לבבכם (דברים י׳:ט״ז), ערלת בשר – שנאמר וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו (בראשית י״ז:י״ד), כי כל הגוים ערלים (ירמיהו ט׳:כ״ה). ערלת האילן – שנאמר וערלתם ערלתו את פריו (ויקרא י״ט:כ״ג).
49
נ׳מ״ו) אין ישראל נגאלין לעתיד לבא אלא מתוך חמשה דברים, וכולם בפסוק אחד: בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ וגו' (דברים ד' ל') – הרי צרה, וְשַׁבְתָּ – הרי תשובה, כִּי אֵל רַחוּם – הרי רחמים, וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת בְּרִית אֲבֹתֶיךָ – הרי זכות אבות, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים – הרי הקץ.
50
נ״אמ״ז) חמשה דברים אין אדם רשאי להלך בהן: קנאה, נקימה, גיאות, עזות, ועלילה.
51
נ״במ״ח) חמשה דברים העושה אותן דמו בראשו: האוכל שום קלוף, בצל קלוף, ביצה קלופה, והשותה מים ומשקין מגולין שלן עליהם הלילה, והלן בבית הקברות. ויש אומרים אף הנכנס לבית פתאום, ואפילו לביתו. והמקיז דם ומשמש מטתו [באותו היום].
52
נ״גמ״ט) חמשה דברים העושה אותם דמו בראשו:השותה המים שהולכין ודקל ביניהם, והישן בצל הדקל יחידי, והנפנה בין הדקל לכותל, והמוציא מים ברשות הרבים ומהלך עליהם, והשותה מים מגולים.
53
נ״דששה:
54
נ״הנ׳) ששה דברים עתיד הקב״ה לחדש לעתיד לבא, ואלו הן: שמים, וארץ, ולב, ורוח, ושמה של ירושלם, ושמו של משיח. שמים וארץ – שנאמר כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה (ישעיהו ס״ה:י״ז), לב ורוח – שנאמר ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה (יחזקאל ל״ו:כ״ו), שמה של ירושלם – שנאמר וקרא לך שם חדש (ישעיהו ס״ב:ב׳), שמו של משיח – שנאמר יהי שמו לעולם ולפני שמש ינון שמו (עי׳ פסחים נ״ד.).
55
נ״ונ״א) ששה זוגות שנותיהם שוות: רבקה וקהת, לוי ועמרם, יוסף ויהושע, שאול ושלמה, משה והלל הזקן, יוחנן בן זכאי ור״ע.
56
נ״זנ״ב) שש הלכות נעלמו ממשה רבנו: דין המקלל, ודין פסח שני, ודין הקנאות (של פנחס), ודין המקושש, ודין טהרת כלי מתכות (עי׳ פסחים ס״ו:), ודין בנות צלפחד.
57
נ״חנ״ג) ששה שהועילה עצתן, ואלו הן: עבדי פרעה – שנאמר ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים (שמות י׳). ועבדי נעמן – שנאמר ויגשו עבדיו וידברו אליו ויאמרו אבי דבר גדול הנביא דבר אליך הלא תעשה. ועבדי דוד – שנאמר ויאמרו אליו עבדיו יבקשו לאדוני המלך נערה בתולה (מ״א א׳). ועבדי שאול – שנאמר ויאמרו עבדי שאול אליו יאמר נא אדונינו עבדיך לפניך יבקשו איש יודע מנגן בכנור (ש״א ט״ז). ועבדי מלך ארם – שיעצו להדבק במלך ישראל, שנאמר וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו עֲבָדָיו הִנֵּה נָא שָׁמַעְנוּ כִּי מַלְכֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי מַלְכֵי חֶסֶד הֵם נָשִׂימָה נָּא שַׂקִּים בְּמָתְנֵינוּ וַחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּ וְנֵצֵא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אוּלַי יְחַיֶּה אֶת נַפְשֶׁךָ (מ"א כ' ל"א). ועבדי אחשורוש – שנאמר ויאמרו נערי המלך משרתיו יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה (אסתר ב׳).
58
נ״טנ״ד) וששה שלא הועילה עצתן, ואלו הן:חנון בן נחש בעת ששלח דוד מלאכים לנחמו, ויאמרו שרי בני עמון אל חנון אדוניהם המכבד דוד את אביך בעיניך וגו׳ (ש״ב י׳). ועצת זרש להמן, שנאמר ותאמר לו זרש אשתו וכל אוהביו יעשו עץ (אסתר ה׳). ואחיתופל שאמר אל אבשלום בוא אל פילגשי אביך (ש״ב ט״ז). ואשת איוב, שנאמר כְּדַבֵּר אַחַת הַנְּבָלוֹת תְּדַבֵּרִי (איוב ב' י'). ועבדי צדקיהו שיעצו בהריגת ירמיהו, שנאמר ויאמרו השרים אל המלך יומת נא את האיש הזה (ירמיה ל״ח). ושמעיה בן דליה שיעץ לנחמיה ללון בהיכל, שנאמר נִוָּעֵד אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל (נחמיה ו' י') לפיכך נהפך שמו ונקרא נוֹעַדְיָה (שם) כמו הנועדים על ה׳, ונתכנה הַנְּבִיאָה (שם) בלשון נקבה, שיעץ עצת הנשים.
59
ס׳שבעה:
60
ס״אנ״ה) בשביל שנתן אברהם אבינו לאבימלך שבע כבשות, שנאמר וַיַּצֵּב אַבְרָהָם אֶת שֶׁבַע כִּבְשֹׂת הַצֹּאן לְבַדְּהֶן (בראשית כ"א כ"ח), הרגו פלשתים מבניו שבעה צדיקים, ואלו הן: שאול, ושלשת בניו, וחפני ופנחס בני עלי, ושמשון. דבר אחר – לכך הציב שבע כבשות הצאן לבדהן, מפני שארון הברית היה אצלם שבעה חדשים (ש״א ו׳). דבר אחר – מפני שעתידין להחריב שבעה היכלות, ואלו הן: אהל מועד, וגלגל, ונוב, ושילה, וגבעון, ובית עולמים שנים.
61
ס״בנ״ו) אדם נחלק לשבעה שמות: אדם – שם אדם הראשון, ואדם – שם אשתו, ואדם – כל בניו, ואדם – עמי הארץ, ואדם – איש לא אשה, ואדם – אשה לא איש, ואדם – שם עיר.
62
ס״גאדם – זה אדם הראשון ואשתו, שנאמר ויקרא את שמם אדם (בראשית ה׳), ואדם – כל בניו, שנאמר אדם ילוד אשה (איוב י״ד), ואדם – עמי הארץ, שנאמר אכן כאדם תמותון (תהלים פ״ב), ואדם – איש ולא אשה, שנאמר וכל בכור אדם בבניך תפדה (שמות י״ג), ואדם – אשה ולא איש, שנאמר כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת (ישעיה מ"ד י"ג), ואדם – שם עיר, שנאמר הַרְחֵק מְאֹד מֵאָדָם הָעִיר (יהושע ג' ט"ז).
63
ס״דנ"ז) שבע נביאות הן: שרה, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה, ואסתר. שרה – שנאמר אבי מלכה ואבי יסכה (בראשית י״א), ואמר ר׳ יצחק יסכה זו שרה, ולמה נקרא שמה יסכה? שהיתה סוכה ברוח הקדש, וכן הוא אומר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה (שם כ״א). דבר אחר – שהכל סוכין ביפיה. מרים – שנאמר ותקח מרים הנביאה אחות אהרן (שמות ט״ו), אחות אהרן ולא אחות משה? אלא מפני שהיא נביאה ראשונה [קודם שנולד משה]. דבורה – שנאמר וּדְבוֹרָה אִשָּׁה נְבִיאָה אֵשֶׁת לַפִּידוֹת (שופטים ד׳). חנה – שנאמר ותתפלל חנה ותאמר רמה קרני בה׳ (ש״א ב׳), ותרגומא וצלאת חנה ברוח נבואה מן קדם ה׳. אביגיל – שנאמר והיה היא רוכבת על החמור ויורדת בסתר ההר והנה דוד וגו' כי עשה יעשה ה׳ לאדוני בית נאמן (ש״א כ״ב). (חולדה ואסתר חסרים)
64
ס״התשעה:
65
ס״ונ״ח) תשעה פעמים נמנו ישראל ועשירית לעתיד לבא. ראשונה – כשירדו למצרים, שנאמר ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה, שניה – כשיצאו ממצרים, שנאמר ויסעו בני ישראל מרעמסס סכותה כשש מאות אלף רגלי (שמות י״ב), שלישית – במחצית השקל, שנאמר כי תשא את ראש בני ישראל (שמות ל׳), רביעית – על ידי משה ואהרן במדבר סיני, שנאמר אלה הפקודים אשר פקד משה ואהרן (במדבר א׳), חמישית – ע״י משה ואלעזר הכהן, ששית ושביעית – ע״י שאול, ששית בבזק שנאמר ויפקדם בבזק (ש״א י״א), שביעית בטלאים שנאמר ויפקדם בטלאים (שם ט״ו), שמינית – ע״י דוד (ש״ב כ״ד), תשיעית – ע״י עזרא (עזרא ב׳ ס״ד), ועשירית – לעתיד לבא, שנאמר עֹד תַּעֲבֹרְנָה הַצֹּאן עַל יְדֵי מוֹנֶה אָמַר ה׳ (ירמיה ל"ג י"ג).
66
ס״זעשרה:
67
ס״חנ״ט) עשרה נתחיבו בנפשותם ונתקדש בהם הקב"ה, ואלו הן: מקושש, נדב ואביהוא, נוקב, מרגלים, קרח ועדתו, עכן, עוזא, אדוניה בן חגית, עדו הנביא, עוזיה המלך.
68
ס״טס׳) עשרה נסים נעשו לישראל על ים סוף: נבקע הים – שנאמר ויבקעו המים (שמות י״ד:כ״א), ונעשה כמין כיפה – שנאמר נָקַבְתָּ בְמַטָּיו רֹאשׁ פְּרָזָיו (חבקוק ג' י"ד), ונעשה יבשה – שנאמר ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים, ונעשה חומר למצרים – שנאמר דָּרַכְתָּ בַיָּם סוּסֶיךָ חֹמֶר מַיִם רַבִּים (חבקוק שם ט"ו), ונעשה כסלעים – שנאמר שִׁבַּרְתָּ רָאשֵׁי תַנִּינִים עַל הַמָּיִם (תהלים ע"ד י"ג), ונעשה פירורין – שנאמר אַתָּה פוֹרַרְתָּ בְעָזְּךָ יָם (שם), ונעשה להם כמין בולס של זכוכית והיו רואין זה את זה – שנאמר חַשְׁרַת מַיִם עָבֵי שְׁחָקִים (ש"ב כ"ב י"ב), ונעשו מחיצות של מים שהיו זכים כשחקים, ויצא להם מים מתוקים מתוך מים מלוחים – שנאמר נצבו כמו נד נוזלים (שמות ט״ו:ח׳), ואותן המים כיון שמסתפקין מהם קופאין – שנאמר קפאו תהומות בלב ים.
69
ע׳ס״א) עשרה דברים נאמר בהן ברית: הקשת, המילה, השבת, ע״ז, תלמוד תורה, שחרור עבדים, כהונה, לויה, מלכות בית דוד, וארץ ישראל. הקשת – שנאמר את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית (בראשית ט׳:י״ג), המילה – שנאמר והיתה בריתי בבשרכם (שם י״ז), השבת – שנאמר לעשות את השבת לדורותם ברית עולם (שמות ל״א:ט״ז), ע״ז – שנאמר ושמרתם את בריתי (שם י״ט), זו ברית ע״ז, ותלמוד תורה – שנאמר כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית (שם ל״ד), שחרור עבדים – שנאמר אנכי כרתי ברית את אבותיכם (ירמיהו ל״ד:י״ד) ונאמר מקץ שבע שנים תשלחו איש את אחיו העברי אשר ימכר לך ועבדך שש שנים וגו׳ (שם), הכהונה – שנאמר ברית מלח עולם היא (במדבר י״ח:י״ט), לויה – שנאמר להיות בריתי את לוי (מלאכי ב׳:ד׳), מלכות בית דוד – שנאמר כָּרַתִּי בְרִית לִבְחִירִי נִשְׁבַּעְתִּי לְדָוִד עַבְדִּי (תהלים פ"ט ד'), ארץ ישראל – שנאמר ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים וגו׳ (בראשית ט״ו:י״ח).
70
ע״אס״ב) עשרה מלכים מלכו מסוף העולם ועד סופו, ואלו הן: המלך הראשון – זה הקב״ה שהוא מלך בשמים ובארץ, שנאמר אני ראשון ואני אחרון (ישעיה מ״ד). המלך השני – זה נמרוד שמלך מסוף העולם ועד סופו, ולא עוד אלא שהיו כל הבריות במקום אחד יראים מפני המבול (צ״ל במקום אחד בבבל יראים ממנו) ונמרוד היה מלך עליהם, שנאמר ותהי ראשית ממלכתו בבל (בראשית י'). המלך השלישי – זה יוסף, שנאמר וכל הארץ באו מצרימה אל יוסף כי חזק הרעב וגו׳ (שם מ״א). המלך הרביעי – זה שלמה, שנאמר ושלמה היה מושל בכל הממלכות מן הנהר ארץ פלשתים ועד גבול מצרים (מ״א ה׳). המלך החמישי – זה אחאב, שנאמר חַי ה׳ אֱלֹהֶיךָ אִם יֶשׁ גּוֹי וּמַמְלָכָה אֲשֶׁר לֹא שָׁלַח אֲדֹנִי שָׁם לְבַקֶּשְׁךָ (שם י"ח י'). המלך הששי – זה נבוכדנצר, שנאמר ובכל די דיירין בני אנשא וחיות ברא ועוף שמיא יהב בידך והשלטך בכלהון אנת רישא די דהבא (דניאל ב׳). המלך השביעי – זה כורש, שנאמר כה אמר כורש מלך פרס כל ממלכות הארץ נתן לי ה׳ אלהי השמים (דהי״ב ל״ו). המלך השמיני – זה אלכסנדרוס מוקדון, שנאמר ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים בא מן המערב על כל הארץ (דניאל ח׳). המלך התשיעי – זה מלך המשיח, שנאמר וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ (תהלים ע״ב). המלך העשירי – חוזרת המלכות לבעליה, והוא הקב״ה, שנאמר אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלהים (ישעיה מ״ד) וכתיב והיה ה׳ למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד (זכריה י״ד).
71
ע״בשנים עשר:
72
ע״גס״ג) על שנים עשר עמודים ארץ עומדת, שנאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל (דברים ל״ב), ויש אומרים – על שבעה עמודים שנאמר חצבה עמודיה שבעה (משלי ט׳), וי״א – על עמוד אחד ושמו צדיק, שנאמר וצדיק יסוד עולם (שם י׳), וי״א – על עמוד אחד ושמו בלימה, שנאמר תולה ארץ על בלימה (איוב כ״ו).
73
ע״דשלשה עשר:
74
ע״הס״ד) ר' נחמיה אומר י"ג דברים נאמרו בארבה: פיו סתום שאלמלא הוא פתוח אין כל בריה יכולה לעמוד לפניו, רוקו ממית ומבאיש שנאמר ויסר מעלי המות הזה (שמות י׳), שניו ברזל שנאמר שִׁנָּיו שִׁנֵּי אַרְיֵה (יואל א' ו'), ולא עוד אלא הברזל קוצץ ומעלה חליפין והם קוצצין ואין מעלין חליפין, שנאמר כִּי גוֹי עָלָה עַל אַרְצִי (יואל א' ו'). קרניו דומין לקרן השור, כנפיו דומין לכנפי נשר, כפיו דומות לאריה, עיניו דומות לעגל, צוארו דומה לצואר הסוס, לבו דומה ללב אדם, גבו דומה לגב הדג, זנבו דומה לזנב הנחש, ירכותיו דומות לירכתי הגמל, שוקיו דומות למשור (מגרה), לבוש שריון וכתוב חי״ת על לבו מפני שהוא חילו של מקום, שנאמר אֲשֶׁר אָכַל הָאַרְבֶּה הַיֶּלֶק וְהֶחָסִיל וְהַגָּזָם חֵילִי הַגָּדוֹל (יואל ב' כ"ה).
75
ע״ושמונה עשר:
76
ע״זס״ה) "כאשר צוה ה׳ את משה" שבאלה פקודי המשכן שמונה עשר פעמים, כנגד שמונה עשרה ברכות שבתפלה, לומר לך שהתפלה במקום עבודה היא. וכנגד י"ח חוליות שבשדרה, לקיים מה שנאמר כל עצמותי תאמרנה ה׳ מי כמוך (תהילים ל״ה:י׳). דבר אחר – כנגד י"ח מזמורות שבראש ספר תהלים עד יהיו לרצון אמרי פי (תהילים י״ט:ט״ו). וסמיך ליה יענך ה׳ ביום צרה, כשאדם מתפלל אומרים לו תתעני בצלותך, כך יהיו לרצון אמרי פי – וסמיך ליה יענך ה׳ ביום צרה (עי׳ ירושלמי ברכות פ״ד). דבר אחר – כנגד י״ח פסוקים שבשירת הים.
77
ע״חארבעה ועשרים:
78
ע״טס״ו) כ״ד מיני שחין הביא הקב״ה על המצרים, רפואתו של זה מכתו של זה ומיתתו של זה רפואתו של זה. ומנין שהיו כ״ד מין? שכן הוא אומר והיה על האדם ועל הבהמה לשחין פורח (שמות ט׳), ואומר ויהי שחין אבעבועות, ואומר ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין, ואומר כי היה השחין. ולהלן הוא אומר יככה ה׳ בשחין מצרים, ואומר יככה ה׳ בשחין רע (דברים כ״ח), הרי ששה פעמים הזכיר השחין, וכל אחד ואחד ד׳ מינין כנגד ארבעה יסודות – חום, לח, קור, יבש – נמצאו ארבעה ועשרים.
79
פ׳שבעים:
80
פ״אס״ז) שבעים שם נקראו לתורה, ומאן דאמר עשרה שמות לתורה וניתנה לישראל בעשרת הדברות, ולישראל עשרה שמות והעולם נברא בעשרה מאמרות, אמר הקב״ה מוטב שאזווג בין ישראל שיש להם עשרה שמות. ואלו הן שמות התורה: תורה, תמימה, לקח טוב, עץ חיים, שירה, עצה, תושיה, כבודה, בת מלך, אש דת. ושמות ישראל: ישראלים, קדושים, מלכים, כהנים, נזירים, עבדים, בנים, בכורים, אפרתים, גבורים (עי׳ במד"ר פי"ד כ"ד).
81