אוצר מדרשים, מדרש שלשה וארבעה א׳Otzar Midrashim, Midrash Shelosha v'Arba'ah 1
א׳מדרש שלשה וארבעה
1
ב׳שלשה:
2
ג׳א׳) אמר ר״ע שלש מתנות טובות נתן הקב״ה לישראל, וכשחטאו ניטלו מהם וחזרו למקומן, ואלו הן: תורה, ותחלת ישראל וביזת מצרים (עי׳ פסחים פ״ז:). תורה – שנאמר ואתנה לך את לוחות האבן התורה והמצוה (שמות כ״ד:י״ב), ואמר כי מן השמים דברתי עמכם (שם כ׳). וכשחטאו, למד אדם פסוק אחד ושכחו, לשמים הוא עולה, שנאמר התעיף עיניך בו ואיננו (משלי כ״ג:ה׳-ו׳), כי עשה יעשה לו כנפים כנשר יעוף השמים. ותחלת ישראל – שנאמר ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר (יהושע כ״ד:ג׳), וכשחטאו נאמר ויגלם וגו' מעבר לנהרי כוש (דהי״א ה׳, צפניה ג׳:י׳). וביזת מצרים – שנאמר ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל (תהילים ק״ה:ל״ז). וכשחטאו עלה שישק מלך מצרים ולקח אוצרות בית ה׳ (דהי״ב י״ב ט׳).
3
ד׳ב׳) שלשה דברים נאמר בהן לשון גדולה, אלו הן: ע״ז, וגילוי עריות, ושפיכות דמים. ע״ז – נאמר בה אנא חטא העם הזה חטאה גדולה (שמות ל״ב:ל״א), וגלוי עריות – נאמר בה ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת (בראשית ל״ט:ט׳), ושפיכות דמים – נאמר בה גדול עוני מנשא (שם ד), ולשון הרע כנגד כלם, שנאמר יכרת ה׳ שפתי חלקות לשון מדברת גדולות (תהילים י״ב:ד׳).
4
ה׳ג׳) שלש מתנות נתנו על ידי שלשה צדיקים, ואלו הן: זקנה, וחולי, ורפואה. ומשנברא העולם ועד שבא אבינו אברהם הרבה בני אדם הגיעו לשנים רבות ושלא שלטה בהם זקנה, וניתנה זקנה על ידו, שנאמר ואברהם זקן בא בימים (בראשית כ״ד:א׳). משנברא העולם ועד שבא אבינו יעקב היו בני אדם כשמגיעים זמנם למיתה מתעטשים ומתים, והיה מיתתם פתאום, עד שבא אבינו יעקב וניתן חולי על ידו, שנאמר הנה אביך חולה (שם מ״ח). משנברא העולם ועד שבא חזקיהו מלך יהודה היו בני אדם חולים ולא עומדים מעל מטותיהן, ולא מצינו שחלה ונתרפא אלא חזקיהו, ובא אלישע והתפלל עליו ונתרפא, שנאמר מִכְתָּב לְחִזְקִיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה בַּחֲלֹתוֹ וַיְחִי מֵחָלְיוֹ (ישעיהו ל״ח:ט׳), וכיון שבא חזקיהו מלך יהודה ניתנה רפואה על ידו שנאמר ויחי מחליו.
5
ו׳ד׳) שלשה נקראו בשמו של הקב״ה, ואלו הן: צדיקים, ומשיח, וירושלם. צדיקים – שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו (ישעיהו מ״ג:ז׳), משיח – שנאמר וזה שמו אשר יקראו ה׳ צדקנו (ירמיה כ״ב). ירושלם שנא׳ סביב שמונה עשר אלף ושם העיר מיום ה׳ שמה (סוף יחזקאל), אל תקרי שָׁמָה אלא שְׁמָה.
6
ז׳ה׳) שלש מדות טובות ברא הקב״ה בעולמו, ואלו הן: יצר הרע, וקנאה, ורחמים. אם אין יצר הרע אין כל בריה מתעסק בפריה ורביה, אם אין קנאה אין כל בריה מתעסק בנטיעה, אם אין הרחמים אין העולם עומד.
7
ח׳ו׳) שלש בריאות היה הקב״ה עושה בכל יום, ובערב שבת עשה שש, שלש של ערב שבת ושלש של שבת. ואלו הן: בראשון – שמים ואור וארץ, בשני – רקיע ומלאכים וגיהנם, בשלישי – אילנות ודשאים וגן עדן, ברביעי – שמש וירח וכוכבים, בחמישי – דגים ועופות ולויתן, בששי – בהמה וחיה ורמש, ואדם וחוה ונפשות, הרי שש בריאות – שלש של ערב שבת ושלש של (בשביל) שבת.
8
ט׳ז׳) שלשה ענויים הם: עינוי הצום, ועינוי הדרך, ועינוי בית האסורים. ענוי הצום – שנאמר עניתי בצום נפשי (תהילים ל״ה:י״ג), ענוי הדרך – שנאמר ענה בדרך כחי קצר ימי (שם ק״ב), ענוי בית האסורין – שנאמר ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו (שם ק״ה.)
9
י׳ח׳) שלש מלחמות גדולות עתידין בני ישמעאל לעשות בארץ באחרית הימים, שנאמר כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה (ישעיה כ"א ט"ו), ואין חרבות אלא מלחמות, אחת בערב שנאמר מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה, ואחת בים שנאמר וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה, ואחת בכרך גדול של רומי – והוא כבד משניהם, שנאמר וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה (שם), ומשם בן דוד יצמח ויראה. באבדון אלו ואלו, ומשם יבא לארץ ישראל, שנאמר מי זה בא מאדום חמוץ בגדים וגו׳ (שם ס״ג).
10
י״אט׳) שלשה דברים היו קשים למשה עד שהראה לו הקב״ה באצבעו, ואלו הן: מנורה, וראש חדש, ושרצים. מנורה – שנאמר וזה מעשה המנורה (במדבר ח׳), ראש חדש – שנאמר החדש הזה לכם ראש חדשים (שמות י״ב), שרצים – שנאמר וזה לכם הטמא (ויקרא י״א), ויש אומרים אף הלכות שחיטה – שנאמר וזה אשר תעשה על המזבח (שמות כ"ט).
11
י״בי') שלש בריתות ושלש שבועות נכרתו עם שלשה אבות על ארץ ישראל, ואלו הן:אברהם יצחק ויעקב. באברהם הוא אומר ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ הזאת (בראשית ט״ו), ביצחק הוא אומר (שם כ״ו) גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך. ביעקב הוא אומר הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך, ואומר, ויצא יעקב מבאר שבע (שם כ״ח) מבארה של שבועה, וכן הוא אומר תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם (מיכה ז׳ כ׳).
12
י״גי״א) בשלשה מקומות כתיב לא תבשל גדי בחלב אמו, אחד לענינו ואחד לענין תורה ואחד לענין מעשרות. לענינו – שנאמר אצל הנה אנכי שולח מלאך לפניך (שמות כ״ג), לענין תורה – שנאמר ויאמר ה׳ אל משה כתב לך (שם ל״ד), לענין מעשרות – שנאמר עשר תעשר (דברים י״ד).
13
י״די״ב) שלשה ברחו מן העבירה ונצולו, ואלו הן: יוסף, ופלטי בן ליש, ויעל. ביוסף – נאמר בתחלה יוסף ולבסוף יהוסף, י״ה מעיד ליוסף שלא נגע באשת אדוניו. פלטי – מתחלה נקרא שמו פלטי ולבסוף פלטיאל, אל מעיד לפלטי שלא נגע במיכל. יעל אשת חבר הקני – שנאמר וַתְּכַסֵּהוּ בַּשְּׂמִיכָה (שופטים ד׳ י"ח), אמרו חכמים חזרנו על כל המקרא ולא מצינו כלי או טלית ששמו שמיכה, אלא אל תקרי שְּׂמִיכָה אלא שְׁמִי־כֹּה, השם מעיד לה שלא נגע בה סיסרא.
14
ט״וי״ג) בשלשה דברים האדם מתברך: בתפלה, בצדקה, ובאמונה. בתפלה – שנאמר ועבדתם את ה׳ אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך (שמות כ״ג), בצדקה – שנאמר נתן תתן לו כי בגלל הדבר הזה יברכך (דברים מ״ו), באמונה – שנאמר אבן שלמה וצדק יהיה לך וגו׳ למען יאריכו ימיך וגו' (שם כ״ה).
15
ט״זי״ד) שלשה דברים נתן משה נפשו עליהן ונקראו על שמו: נתן נפשו על התורה ונקראת על שמו, שנאמר זכרו תורת משה עבדי (מלאכי ג׳) וכי תורת משה היא, והלא תורת ה׳ היא שנאמר תורת ה׳ תמימה, אלא לפי שנתן נפשו על התורה נקראת על שמו. (ועוד שני דברים שנתן משה נפשו עליהם ונקראו על שמו – והם דינים וישראל, עי׳ מכילתא בשלח ושמ"ר פ"ל).
16
י״זט״ו) בשלשה דברים נפרעין מן האדם מגופו אבל לא מממונו, ואלו הן: הכובש שכר שכיר, והנודר ואינו משלם, והמעלים עיניו מן הצדקה. הכובש שכר שכיר – שנאמר ביומו תתן שכרו (דברים כ״ד), וכתיב ביה והיה בך חטא ולא בממונך, והנודר ואינו משלם – שנאמר כי תדר נדר וכתיב ביה והיה בך חטא (שם כ״ג) ולא בממונך. והמעלים עיניו מן הצדקה – שנאמר השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל (שם ט״ו) וכתיב ביה והיה בך חטא ולא בממונך.
17
י״חט״ז) בשלשה מקומות נתנה תורה, ובכולן כתיב יציבה: בסיני, באהל מועד, ובערבות מואב. בסיני – שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר (שמות י״ט), באהל מועד – שנאמר ונצבו איש פתח אהלו (שם ל״ג), בערבות מואב – שנאמר אתם נצבים היום (דברים כ״ט).
18
י״טי״ז) וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ (דברים ל"ב ט"ו), אלו שלשה דורות שלפני המשיח, שנאמר ותמלא ארצו כסף וזהב וגו' ותמלא ארצו סוסים ותמלא ארצו אלילים (ישעיה ב׳). דבר אחר, שָׁמַנְתָּ עָבִיתָ כָּשִׂיתָ – שמנת בימי ירבעם, עבית בימי אחאב, כשית בימי יהוא. דבר אחר, שמנת בימי אחז, עבית בימי מנשה, כשית בימי צדקיהו.
19
כ׳י"ח) גדול הוא המשפט, שהוא אחד משלשה דברים שנקראו עוז, ואלו הן: התורה, והמשפט, והמלך המשיח. התורה מנין? שנאמר ה׳ עוז לעמו יתן (תהילים כ״ט:י״א), המשפט מנין? שנאמר ועוז מלך משפט אהב (שם צ״ט), ואומר, עתה אלהים זו פעלת לנו (שם ס״ח). המלך המשיח – שנאמר ועמד וראה בעוז ה׳ (מיכה ה׳:ג׳), ונאמר ה׳ בעזך ישמח מלך (תהילים כ״א:ב׳).
20
כ״אי״ט) שלש מתנות טובות נתן הקב״ה לישראל על הר סיני, ואלו הן: ביישנים, רחמנים, וגומלי חסדים. ביישנים מנין? שנאמר בעבור תהיה יראתו על פניכם לבלתי תחטאו (שמות כ׳), וזה סימן לביישן שאינו חוטא, וכל מי שאין לו בושת פנים בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני. רחמנים – שנאמר ונתן לך רחמים ורחמך (דברים י״ג), שכל המרחם מרחמים עליו. גומלי חסדים – שנאמר ושמר ה׳ אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך (שם ז׳).
21
כ״בכ׳) שלשה דברים מבטלין את הגזירה: התפלה, והצדקה, והתשובה – ושלשתן בתורה ובנביאים ובכתובים. בתורה מנין? שנאמר ואהבת את ה׳ אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאדך (דברים ו'), בכל לבבך – זו תפלה, ובכל נפשך – זו תשובה, ובכל מאדך – זו צדקה. בנביאים מנין? שנאמר והתפללו אל המקום הזה וגו׳ (מ״א ח׳) – זו תפלה, והודו את שמך – זו צדקה, ומחטאתם ישובון כי תענם – זו תשובה. בכתובים מנין? שנאמר ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו (דהי״ב ז׳ כ״ד) – זו תפלה, ויבקשו פני – זו צדקה, וישובו מדרכיהם – זו תשובה.
22
כ״גכ״א) ויחכם מכל האדם (מ״א ה׳) – זה אדם הראשון שהקב״ה כללו בשלשה דברים, והן חכמה ותבונה ודעת, ובשלשתן נברא העולם, שנאמר ה׳ בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה, בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ (משלי ג' י"ט כ'), ובשלשתן נעשה המשכן, שנאמר וימלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת (שמות ל״ה).
23
כ״דכ״ב) שלשה דברים נהגו על תנאי: ביהמ״ק, וארץ ישראל, ומלכות בית דוד. בית המקדש מנין? שנאמר הבית הזה אשר אתה בונה אם תלך בחקותי וגו׳ (מ״א ו׳). ארץ ישראל מנין? שנאמר אם שוב תשובון אתם ובניכם מאחרי וגו׳ והכרתי את ישראל מעל פני האדמה וגו׳ (שם ט׳). מלכות בית דוד מנין? שנאמר אם ישמרו בניך בריתי וגו׳ גם בניהם עדי עד ישבו לכסא לך (תהלים קל״ב), ונאמר אם יעזבו בני תורתי וגו׳ ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם (שם פ״ט). ואלו שלא נתנו על תנאי:תורה, וקריבה ישראל, וברית כהונה. תורה – שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב (דברים ל״ג), מורשה ולא ירושה. קריבת ישראל – שנאמר בנים אתם לה׳ אלהיכם (שם י״ד), ואפילו בשעת הכעס, ונאמר בנים סוררים בנים מכעיסים (שובבים). ברית כהונה – שנאמר ברית מלח עולם היא (במדבר י״ח).
24
כ״הכ״ג) שלשה דברים צריך אדם לבקש עליהם רחמים בכל יום ויום: על שנה טובה, על מלך טוב, ועל חלום טוב. ויש אומרים אף על שכן טוב.
25
כ״וכ״ד) שלשה שהן כורתין ברית עם בעליהן: תורה, כרס, ואשה. (עי׳ סנהדרין כ״ב:).
26
כ״זכ״ה) שלשה דברים נכנסין לגוף ואין הגוף נהנה מהן, ואלו הן: קול וקומה וְשֵׂעָר.
27
כ״חכ״ו) שלשה דברים שעומדין ברומו של עולם ובני אדם מזלזלים בהן, ואלו הן: הזכרת השם בכל עת, והזכרת השם בכל מקום, ונבלות הפה.
28
כ״טכ״ז) שלשה שאין עומדין בפני פקוח נפשות: ע״ז וגלוי עריות ושפיכת דמים. רבי יהודה אומר אף הגזל.
29
ל׳כ״ח) שלשה דברים אמר בן עזאי שראה בר"ע: צוארו כלפי מערב (ר״ל בבית הכסא, ופנה בצוארו ר״ל בפניו כלפי מערב כי השכינה במערב, ולא הפך אחוריו לצד הזה), ולא פרע עד שישב שעה מועטת, ולא קינח אלא בשמאל.
30
ל״אכ״ט) מנין לנו רחיצת הפנים והידים וקנוח התורף ואח״כ הרגלים? מהכא ורחצו ידיהם ורגליהם (שמות ל׳:כ״א) עליון עליון.
31
ל״בל׳) שלשה אין להם מחילה: הסך שמן לחבירו מפך ריקן, המדבר אחת בפה ואחת בלב, וגונב דעת הבריות.
32
ל״גל״א) שלש אשמורות הלילה: אשמורה ראשונה – חמור נוהק, שניה – כלב צועק, שלישית – תינוק יונק משדי אמו והאשה מדברת עם בעלה. אשמורה ראשונה נאמר בה קומי רוני בלילה לראש אשמורות (איכה ב׳:י״ט), בשניה נאמר רֹאשׁ הָאַשְׁמֹרֶת הַתִּיכוֹנָה (שופטים ז׳:י״ט) – שהיא אמצעיתה, ואשמורה שלישית נאמר בה ויהי באשמורת הבקר (שמות י״ד:כ״ד).
33
ל״דל״ב) שלש ריצות רץ אבינו אברהם לפני מלאכי השרת, ושלש ריצות רצתה שכינה לפני בניו בגללם, ואלו הם: וירא וירץ לקראתם, וימהר אברהם האהלה אל שרה אשתו, ואומר ואל הבקר רץ אברהם. ורצתה שכינה לפני בניו שלש ריצות, ואלו הן: ויאמר ה׳ מסיני בא, וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן (דברים ל״ג:ב׳).
34